חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א עב

כאלו אין יותר מעד א' דשפיר אם הי' עוד הי' ראוי להצטרף ואין סברא לומר דגרע כיון דאף אם יהי' עוד א' לא יועיל דהא א"א לדון יותר ממה שנכלל בהודאתו וכיון שלפי הודאתו שאין לו ב' רק א' שפיר מחייב שבועה כשאר ע"א א"כ אין הודאתו מגרע לענין חיוב שבועה כלל כיון שאם אמת כהודאתו חייב שבועה

ונראה דלענין לחייב ממון משום שאינו יכול לישבע לא קשה דכיון דשוב מ"מ נחייב את זה בשביל שא"י לישבע מחמת דאנן על העדים סמכינן וזה מחמת דיש ב' עדים והא הודה שאין לו עדים ושוב גם מחיוב זה פוטרתו הודאתו דכיון שאם הי' מבורר לנו שא' מהב' עדים משקר דהי' הדין דפטור זה בשבועה שוב רק מחמת שיש ב' לא יוכל לישבע וישלם. והא הודה שאחד משקר וא"צ לשלם בשביל זה דלחוב מהני הודאתו שזה שלא כדין מה שנפסק שא"י לישבע בשביל דיש ב' עדים כנ"ל ושפיר פטור ושוב ממילא פטור גם משבועה דהא א"א להניחו לישבע דלענין זה אמרינן בהיפך הא אנן אעדים סמכינן ויפסל דלענין זה לא יועיל הודאתו ומ"מ כיון שמודה שזה שלא כדין א"צ לשלם בשביל זה שאין הב"ד מניחין אותו לישבע שלא כדין וממילא שפיר פטור לגמרי משבועה ומתשלומין כנ"ל: והי' אפשר לישב בזה לשון ס' חפץ הובא בב"י כשיש לו עדים שלא ידע מאלו עדים מהני וכ"כ רמ"א ולמה נקיט עדים אחרים ולא אותן עדים עצמם אם מעידים שלא ידע מהם. ולהנ"ל אפשר כיון דלענין ע"א מהני וע"ז שלא ידע מהם צריך ב' עדים וא"כ הוי נכי רבעא דממונא אפומא דחד דלענין ע"א מי מהם שהוא סגי בעדותו לחוד דע"ז לא הי' הודאתו ולענין הב' שיהי' ב' צריך עדות האחר ג"כ שלא ידע מהם והוי כנ"ל ולכך דוקא אחרים ויש לדחות. ולדינא יש להסתפק במביא ע"א כנ"ל דאף דכ' הרא"ש ריש ב"מ (סי' ג') דמצינו עדים גם על ע"א היינו עד המועיל משא"כ כשאינו רק לחייב שבועה אינו בכלל עדים

(ג) אין לי עדים כו' אינו כלום. רש"י פי' דשכרן להעיד שקר. בתומים כ' דא"כ אם התובע אמר א"ל עדים והביא אח"כ והפסיד כנ"ל ואח"כ תבע הנתבע את התובע בעדים אלו תביעה אחרת דהי' להיות פטור ממ"נ אי שקר העידו פסולין גם עתם ואי אמת מגיע לו תביעה הראשונה וכ' דתלינן שטעו והעידו בדדמי ואין נפסלין כיון שהוא רק ע"י הודאתו

הנה בדין הנ"ל שהוא בב' פעמי'. בל"ז י"ל קם דינא ע"ש יבמות ל"ז אף דממ"נ מגיע לו ובש"ע רמ"א ס' רס"ח מת"ה. רק גדולה מזו מוכח מש"ס אף בדין זה עצמו בשבועות דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי אף דאמרי עדים אוזפי' ופרעי' דקי"ל כרבא אף דממ"נ כיון שאומר לא לויתי ושקר העידו שפרע פסולין על מה שמעידין לחובתו שלוה ג"כ וע"כ דמה שנפסלין בשביל הודאתו לא חשוב פסול לענין חובתו דכשרין הן רק התורה האמינה לחובתו יותר מעדים

אך י"ל דהא רבא לטעמי' ודאי לא קשה דהא סבר מכאן ולהבא נפסל ואף ששיקרו שפרע עדותן אהלואה כשר רק הא קי"ל כרבא ושם קי"ל כאביי דלמפרע נפסל רק גם לדידן לא קשה דהא מסיק פ' מרובה והלכתא שהעידו תוך כ"ד והוזמו דאף אי למפרע כו' מ"מ העדות של תוך כ"ד כשר כיון דיכולין לחזור ומכ"ד ואילך בפסלין וא"כ כיון שהעידו אוזפי' ופרע עדותן על הלואה לא נפסל דאף דבהוזמו אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל מחמת הודאתו לא שייך שבטלה מקצתה ורק דנימא ממ"נ שפסולין הן והא לא נפסלו מה שהעידו קודם תוך כ"ד כנ"ל וא"כ אין ראי' על דין התומים הנ"ל דאח"כ מגרע גרע ושייך ממ"נ אי פסולין כנ"ל מ"מ בראה כנ"ל דהא בהודאה לענין הממון עצמו ג"כ לא אמרינן ממ"נ כנ"ל בתם ומועד גדול וקטן דחשוב טחוהל"ב מטעם הודאה כמ"ש תוס' ורא"ש אף דא' ודאי מגיע לו מ"מ לא יוכל לומר ממ"נ משום דאמרינן באמת קטן מגיע לך ואעפ"כ כיון שהודית לחיבתך פעוד. וכן בהנ"ל באמת העדים כשרים ואעפ"כ מהני הודאתך לחובתך שפסולים ומ"מ אינו מגרע מה שהוא לחובתו. ואף דיש לחלק קצת דהודאה על הממון הא חשוב קנין אודיתא ולא שייך הממ"נ גם לטעמא דהודאה דמ"מ הקטן קני זה בהודאתו אף דשקר משא"כ אל"כ דאין ההודא' על הממון ורק משום דאין אומרים אמת מ"מ ז"א דגם בזה מהני ההודאה לבטל זכות שיש לו מחמת העדים דכמו דנאמן עלי אבא כו' מהני דנתנה תורה רשות בנכסיו מה שירצה וכמו שיכול ליתן במתנה כן יכול להאמין מי שירצה בממונו בתורת נאמנות. כן ממילא לענין לבטל עדים ג"כ כנ"ל דיש לו רשות לחובתו שלא יהיו נאמנים כאלו היו פסולין אף שכשרים כנ"ל ולא שייך ממ"נ כנלע"ד. ולא קשה מה שכתוב בתומים בהא דקרבו פלו"פ כו' דהוא חשש רחוק ברגע זו שכרן ע"ש. ולק"מ למ"ש דמ"מ כיון שיש איזה אופן אף רחוק מהני הודאות בע"ד כנ"ל

אך זה יש לעיין דלגבי דידי' לזכותו יהיו עדים אלו פסולין לעולם כדאמר כתובות מ"ד ב' שטרות על שדה א' כו' ביטל ב' הראשון דלרפרם דאודויי אודי כו' נ"מ לאורועי סהדי כו' ולרש"י ור"ן מפרש דבריו דלזכותו לעולם פסולין כיון שהודה ששיקרו מה שהעידו לזכותו בראשון ואף דההודאה סתם שלא הועיל שטר הראשון מ"מ לא תלינן שטעו או בדדמי כנ"ל דלגבי דידי' מה שהוכחשו ממנו כאלו הוכחשו מעדים. א"כ גם כאן י"ל כנ"ל. ואפשר דתליא ג"כ בפלוגתי' דרפרם ור' אחא די"ל דהיינו פלוגתייהו בהודאה סתם שבטל זכות עדותו אי אחולי אחיל או אודי שפסולין ע"ש וכן באין לו עדים וראי' י"ל לר' אחא חשיב רק מחילה וביטול זכות ולרפרם הודאה כנ"ל ותלי' במחלוקת הפ' שם כמאן הלכה. ע"ש ברא"ש ובש"ע סי' ר"מ והרמב"ם וש"ע דפסקו כרפרם ואעפ"כ השמיטו הא דלאורועי סהדי ע"ש. ואפשר משום דמספקא להו הלכה לא פסלינן עדים כשרים בספק הודאה. אך הרא"ש פ"ק דב"מ גבי שתק ולבסוף צוח פסק דגם עדים לא מהני בס' אי אודויי אודי ע"ש מ"מ י"ל כאן דאין פסולין לעולם אף לזכותו להרבה פוסקים דכשאין מועיל עדותם לא מיפסלי דלאו עדות מיקרי א"כ בשלמא התם גבי ביטל אחרון את הראשון השטר שחתמו ראשון הי' עדות שקר המועיל שהי' יכול לגבות בו ופסולין משא"כ כאן כיון שאמר אין לי עדים ואח"כ הביא ומעדים דאינו מועיל כלום עדותם י"ל דאינן נפסלין על אח"כ אף לפי דבריו ששקר העידו. וכן י"ל בהך דלא לויתי דלא נפסלו במה דאמרו שקר שפרע כיון שכבר אמר לא לויתי והדין כל האומר לא לויתי כאומר ל"פ כנ"ל. וכן משמע מתוס' ב"ק ח' ע"ב דאמירת אין לי עדים אינה הודאה לגמרי ששקר מעידים רק ביטול זכותו כמ"ש לקמן

(ד) אינו כלום. בתוס' ב"ק ח' ע"ב וב"מ י"ד כתבו היכא י דבע"ח רוצה לגבות מלוקח בשט"ח שיש לו על המוכר ואמר הלוקח אין לי עדים וראי' לבטל השטר דא"י עוד להביא מ"מ המוכר יכול להביא' ונפטר הלוקח. ופי' כן הש"ס דינא דאזיל מוכר ומשתעי כו'. והוא חידוש דין ותימה שלא הביאו הפ'. והרא"ש וטור סי' רכ"ו כ' נפקותות אחרות אבל לא מצינו שיחלקו על תוס' בגוף הדין. וכן בהג"מ כתב כתוס'. ולכאורה כיון דהוי הודאה שמשקרים הוי כמו קרובים ללוקח ולמוכר כשרים דפסולין כמ"ש תוס' שם וגם בזה יועיל הודאתו שמשקרים וגובה ממנו ולא שייך כלל אף באחריות עלי דידי הדר לאת דאפסדת אנפשך שהודית שפסולין מה שאינו כן ומכ"ש תרעומת דלית לי': ואפשר לומר דהוי כיב"ש שקנה שדה מיב"ש הב' דלא גבו משום ממ"נ דנכסי רק ערבין בי' וכשא"י לגבות מלוה גם מלוקח לא גבי בש"ס בכורות וש"ע ס' מ"ט. וכן כאן כיון דלוה נפטר כדין מחמת העדים שהוא לא הודה ממילא לא גבי מלוקח ג"כ אף שאמר אין לי עדי'. והא דאמר אי מפקית עלי הדר היינו שגוף הענין אם חייב או לא נוגע גם למוכר ואף בלי אחריות משום תרעומות שוב בע"ד דידי' הוא ומהני העדים לפוטרו ושוב ממילא לא מצי גבי מהלוקח כין שנפטר הלוה. ואף דבלוה כופר וערב מודה גובה מערב היינו דמודה בבירור שחייב הלוה ומה שאינו גובה הוא שלא כדין בגזילה גם זה בכלל הערבות משא"כ ב' יב"ש שכדין אינו גובה. וכן בזה אף שאמר אין לי עדים אבל מ"מ טוען שאינו חייב ואף דמהני הודאתו לגבי עצמו מ"מ מה שהלוה נפטר ע"י העדים הוי כדין דהא אינו חייב שפיר דמי להך דב' יב"ש כנ"ל

ומ"מ במודה בפירוש שהעדים פסולין צ"ע אם הדין כן שיובל המוכר להביאם. כיון דמ"מ הלוקח מודה שמה שנפטר הלוה הוא ע"ו עדים פסולין. דק בהא דאין לי עדים נראה דהוא