חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א עא

העדה וכיון דחזי דקטל כו' מה ענין לדמות גיטין וקדושין לזה. שוב מצאתי בתשובת שבות יעקב ס' דחה ג"כ דברי הב"ח כנ"ל בגיטין וקדושין ומצאתי לריטב"א מכות פ' להדיא הלכה כר"ע וכתב דהא דרבא משום דא"א בב"ד אחר מודה ר"ע ע"ש כמ"ש וכן כתב רמב"ן בחי' מכות ע"ש

סימן יז

סעיף א' (א) בצדק תשפוט עמיתך איזה צדק המשפט זו השויית שני הבעלי דינים בכל דבר לא יהא אחד מדבר כל צרכו וא' אומר (לו) קצר דבריך ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות כו'. בד"א בשעת, משא ומתן אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה לכתחלה כו'. והוא מדכתיב ועמדו שני האנשים כו' לפני ה' וקאי אעדים והבעלי דינים בשעת גמר דין כעדים דמי ובדיעבד כשר כמבואר ברא"ש ור"ן שם והמרדכי כתב בשם הראב"ש דדוקא לפני מומחין בעינן ועמדו כו' דכתיב לפני ה' משא"כ עכשיו בהדיוטות ע"ש. וכ' בסמ"ע דלדידי' בזמן שהיו מומחין בעינן לכתחלה בעמידה ומ"מ מהני בדיעבד. ולפני הדיוטות אף לכתחלה רשאי לישב כו' ע"ש ס"ק ה'. והב"ח חולק עליו ופסק דלהראב"ש לפני מומחין ודאי פסול אף דיעבד ולפני הדיוטות בעינן לכתחלה ועמדו מדרבנן וכ' דדעת כל הפ' כראב"ש ע"ש. ולענ"ד דאי אפשר לומר כדברי שתיהם דלסמ"ע ז"ל תמוה דאמר התם להדיא גבי עובדא דר"נ דאמר צא ואפרח עלי כו' ואיקום ופריך הא בגמר דין דברי הכל דיינים בישיבה כו' ומאי פריך הא ר"נ לא הי' סמוך ולא בעינן כלל דיינים בישיבה. כמ"ש הר"ן ז"ל דכל היכא דבעינן עמידת בעלי דינים בעינן ישיבת הדיינים דמחד קרא נפקא וממילא בהדיוטות גם ישיבת דיינים לא בעינן ומאי פריך ועוד למה באמת לא הושיב ר"נ שניהם כיון דלא הי' סמוך וראב"ש כתב להדיא דבין בב"ד ובין בעדים הוא דוקא במומחין. ועוד דאמר התם ר' יימר הוי ידע. סהדותא כו' אותבינהו לכולהו כו' א"ל ר"א כו' אבל בעדים ד"ה בעמידה א"ל האי עשה כו' והא אמימר לא הי' סמוך ולא בעינן כלל עמידת עדים. וע"כ דגם לפני נ' הדיוטות בעינן עמידה מדרבנן עכ"פ אף להראב"ש וכדברי הב"ח ז"ל. וגם כדברי הב"ח ז"ל אי אפשר לומר דכל הפו' מודים דלפני סמוכין הי' פסול אפי' בדיעבד משום דהא דאורייתא כנ"ל. דהא המרדכי עצמו סיים דברי הראב"ש דהא דאמרינן (פ"ב דזבחים) מה ליושב שפסול לעדות הוא לכתחלה ע"ש. וא"כ להנ"ל שפיר י"ל דקאי על דיעבד והיינו מה ליושב שפסול לפני מומחין אפי' דיעבד וגם הר"ן ז"ל ותוס' זבחים שם שכתבו דהא דאמר פסול היינו לכתחלה אבל דיעבד כשר ע"כ דסברי דאף לפני מומחין כשר דיעבד ולכך נראה דלפני מומחין הי' מדאורייתא לדעת הראב"ש בעמידה והיינו רק לכתחלה הי' דאורייתא למצוה אבל בדיעבד שפיר הי' מהני אף לפני מומחין ועכשיו בהדיוטות לא בעינן מדאורייתא אף לכתחלה רק מדרבנן עכ"פ בעינן לכתחילה ודיעבד כשר וא"ש כנ"ל

והיה אפשר לפ"ז דמאי דאמר האי עשה והאי עשה כו' עדיף כו'. י"ל משום דבזה הוא רק מדרבנן ועמדו כיון שהוא לפני הדיוטות ולכך עדיף וגם זה נקרא עשה כמו דאיתא פ' אלו מגלחין ע"ש ברא"ש ולכך עדיף אבל לפני מומחין דבעי עמידה דאורייתא אפשר דבאמת לא אלים כלל עשה דכבוד תורה דמאי אולמא כו' כדאמרינן בכל מקום ואף ת"ח צריך לעמוד לפני סמוכין. והי' מיושב בזה קושית תוס' שם מהא דשמעון בן שטח דאמר עמוד כו' והא כבוד מלך אלים מת"ח ולמה הי' לו לעמוד ע"ש. ולמ"ש מיושב דשם לפני סנהדרין שפיר גם ת"ח הי' צריך לעמוד כיון דהוא דאורייתא וגם מלך צריך לעמוד כנ"ל דלא אמרינן עשה דכבוד תור כו' רק מעשה דרבנן כנ"ל

אמנם א"א לומר כן דהא אמר התם בזבחים אהא דמה ליושב כו' ומשני דיושב ת"ח כו' וא"כ עדיין קשה מה ליושב פ"ח שפסול לפני מומחין וע"כ דגם לפני מומחין כשר בת"ח בישיבה דעשה דכבוד תורה עדיף אף שהעשה דאורייתא דועמדו כנ"ל ומזה מוכח ג"כ דלא כהב"ח ז"ל דכיון שהביא הר"ן ז"ל ראי' דדיעבד כשר בישיבה מהא דת"ח כשר ואי פסול איך יכולין להכשיר עדות פסול בת"ח ומוכח דכשר בדיעבד ע"ש. וא"כ אי נימא דלפני מומחין שפיר פסול בדיעבד א"כ עדיין קשה קושית הר"ן ז"ל איך כשר בת"ח לפני מומחין איך יכולין להכשיר עדות פסול בת"ח. וזה מוכח דבת"ח כשר אף לפני מומחין כנ"ל מהא דמשני מיושב ת"ח וע"כ כמ"ש דגם לפני מומחין הי' כשר בדיעבד אף דהוא דאוריית' כנ"ל

סימן כ

סעיף א' מי שהי' נתחייב בב"ד והביא עדים או ראי' לזכותו סותר הדין כו' אבל אם אמרו לו להביא עדים או ראי' ואמר אין לי אע"פ שמצא אח"כ אינו כלום ואצ"ל אם אמרו לו יש לך עדים ואמר אין לי עדים וכו' ודנו אותו וחייבוהו כיון שראה שנתחייב אמר קרבו וכו' והעידוני כו' אין זה כלום כו'

(א) סותר הדין. נראה אף בתרי ותרי ועתה דמוחזק כיון שכבר פרע מ"מ מוציאין ממנו כאלו היו העדים מתחלה דהי' תרי ותרי ולא היו מוציאין מהנתבע. ולא מבעיא להפ' דבתרי ותרי לא מהני רק תפיסה ברשות ודאי דלא חשוב מה שהתפיסהו ב"ד תפיסה ברשות כיון שהי' בטעות, רק אף להפ' דגם תפיסה שלא ברשות מהני דלכאורה מה מועיל שהי' בטעות התפסת הב"ד מ"מ זה תפוס ועומד והוי כשלא ברשות ולא נוכל להוציא בתרי ותרי. מ"מ נראה דלא מהני כיון שהי' ע"י ב"ד שהגבוהו בשביל שהי' עדים רק להתובע ואם הי' גם לזה עדים לא היו מגבין גם עתה שהביא זה עדים סותרין הדין לגמרי כאלו הי' הדין בתחל'. והכי משמע פ' חזקת ל"א גבי כל דאלים גבר דהדר אייתי סהדי דאבהתי כו' דקי"ל ל"ח לזילותא דב"ד ואנן אחתינן כו' ופוסקין כל דאלים גבר ואף דאם הי' מוחזק בתחלה לא היו מוציאין ממנו בתרי ותרי וגם עתה יהי' כתפיסה שלא ברשות ומ"מ מוציאין כנ"ל כיון שהי' הפסק בשביל שלא היו עדים לזה ועתה הביא הדין כבתחלה. ואף דיש לחלק דדוקא בקרקע התם שאינו חשוב תפיסה לרשותו משא"כ בממון שפרע דעכ"פ מוחזק מ"מ אינו נראה לחלק דלשון סותרין הדין משמע כאלו לא דנו וכאלו לא הגבוהו. ומיושב בזה טעמא דחכמים במשנה כמ"ש בחידושי במשנה ע"ש וכן מה דאמר מ"ד לכתחלה ע"ש

ולהרא"ש שכ' דכל דאלים גבר בתורת פסק שמי ששלו ימסור נפשו יותר ע"ש. אין ראי' משם דלא חשוב מוחזקת בקרקע כלל ואינו תפיסה ושפיר עדיין פוסקין כד"ג שמי שימסור נפשו יותר הוי שלו דע"י דאחתוהו הב"ד לא הי' ראי' זו משא"כ בממון שבתורת תפיסה מהני י"ל מ"מ תפוס ועומד ויש לו עדים ג"כ איך נוציא ממנו ואף אם פסקו ב"ד בתחלה בתרי ותרי להוציאו והגבו לזה אף דודאי חשוב טעות בד"מ דחוזר מ"מ י"ל כיון שמוחזק א"א להוציאו ממנו דמה לו לזה איך בא לידו כיון דמהני תפיסה שלא ברשות באיזה אופן שיהי' וצ"ע: והיכא שהי' עדים של זה אז פסולין ותחלתו הי' בכשרות ופסקו הב"ד לחייבו ופרע ואח"כ נתרחקו דג"כ ודאי דסותר הדין דהא יש לו עדים כשרים עתה שתחלתן וסופן בכשרות מ"מ בזה נראה דחשוב תפיסה ברשות כיון שהי' אז לגמרי הדין אמת שהי' מחויב לשלם וא"א להוציא ממנו כנ"ל: (ב) אין לי עדים כו'. נראה במביא ע"א מהני לחייב שבועה דלא הודה רק שאין לו ב' עדים וא"כ גם כשמביא ב' הא עכ"פ כיון שאין הודאתו רק על ב' חייב שבועה דיש א' כשר וא"א לו לישבע דיפסל לעדות ולשבוע' דאנן אעדים סמכינן ויהי' חייב לשלם כהאי דמשכון שבועות מ"ג במשנה ע"ש ולתוס' סנהדרין ל"א דכשא"י מי הפסול לא אמרינן נמצא אחד קא"פ עדותן בטלה א"כ נשאר עדות א' כנ"ל דהא א"י מי הפסול ואינו פוסל בצירופו כנ"ל וכמ"ש בחידושי בגמרא

ואפשר כיון דאין ע"א מחייב שבועה רק כשראוי להצטרף עם רכ עוד א' לממון דכל שב' כו' כמבואר ברמב"ם ה"ע וכאן אינו ראוי להצטרף דכולן פסולין יותר מע"א. אך ז"א דחשוב