חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ע

כהעידו כולם והוי נמצא אחד קא"פ דעדות כולן בטל כיון שזימנום ונתכוונו להעיד והעידו ופסול שייך ההיקש נפסול הכשרים ג"כ משא"כ בלא נתכוונו להעיד שפיר מהני ראו בלילה כשאחרים מעידים בפניהם דבלא כיוון הפסול להעיד אינו פוסל הכשרים לרשב"ם כנ"ל

ויש לדחות דלתוס' דכשר חשוב הראי' כק"ע עצמם אבל לרשב"ם דגזה"כ דפסול שוב אין הראי' כלל תורת ב"ד שיהי' כק"ע כדי לפסול הכשרים כמו ב' שראו דלא חשוב כב' קבלו עדות

אך נראה הטעם כיון דחזינן דבראו ביום דנין בלא הגדה. וא"כ אף למ"ש תוס' בנמצא א' קא"פ אינו פוסל רק דוקא כשמעיד בב"ד משום שגם זה בכלל יקום דבר במקיימי דבר ע"ש ומשמע דקאי על פסק הב"ד יקום דבר שיהי' הפס"ד ע"פ כל העדים וכשיש ג' צריך להיות ע"פ הג' כאלו הי' ב' כנ"ל. ולכך בראי' לחוד אינו בכלל יקום דבר שא"א לב"ד לפסוק על ידו גם אם הי' כשר כנ"ל וא"כ בעד נ"ד דאם הי' כשר היו פוסקין ע"י ראי' שלהם בלא הגדה והוי כהגידו שהוא בכלל יקום דבר דהא אף שמעידים אחרים בפניהם ג"כ מ"מ כשפוסקין הדין היו יכולין לפסוק גם על פי ראייתם ושפיר כאן ראי' שלהם בכלל מקיימי דבר שאינו מבורר יותר שהפס"ד ע"י עדים שהעידו בפניהם מע"י ראיית'. וכיון שע"י ראייתם פסול שנעשו עדים שפיר הוי צירוף דפוסל הכשרים שהעידו ג"כ דהוי עתה הפס"ד שלהם ע"פ ג' שאחד פסול היינו שהפס"ד ע"י עדים שהעידו וגם ע"י ידיעת עצמם דזה ג"כ מהני לפסוק ע"י אי לאו גזה"כ דועמדו. וכיון דעדות שלהם בטל ונתכוונו להעיד ממילא בטל לגמרי דהפס"ד ע"פ כולם שאינו מבורר שאין הפס"ד ע"פ ראייתם וכיוון שיש שם עדים גם על ראייתם ופסול מגזה"כ פסול הכל כנ"ל

ויותר נראה למאי דקי"ל אין עדים נעשים זוממין עד שיוזמו כולן וכ' רש"י פ"ק דמכות דילפינן לה אף במאה ג"כ מדכ' והנה עד שקר שישקר כל העדות ואפי' ק' כשנשאר קצת לא מיקרי העד שקר כו'. ורש"י ז"ל סנהדרין מ"א פי' אף שא' א"י חקירות שייך עד שיוזמו כולן ולא יועיל הזמה על ב' שיודעין. ולתוס' לא שייך בזה כו' כיון דהוי כלא הגידו כלל ע"ש. וא"כ אף דאם יש עוד עדים ולא הגידו בב"ד לא שייך עד שיוזמו כולן דכיון שלא הגידו מה שייכות להם הא הב"ד אין יודעין יותר מעדים והוי העד שקר כנ"ל. אבל כאן בראו ג' ונתכוונו להעיד דחשיבי עדים א"כ אף שמעידים אחרים בפניהם ג"כ מ"מ כשיוזמו לא יועיל ההזמה דאין עדים נ"ז עד שיוזמו כולן והא הב"ד יודעין שנשאר עדיין עדות שלהן שלא הוזם וגם הגמ"ד נשאר ע"פ עדות עצמם. ואף שאינו מועיל מטעם אין ענ"ד אבל עכ"פ לא נשקר כל העדות ושייך הטעם דעשאאי"ל

ועוד דהא אמר פ"ק דמכות בחד בשבא עמנו הייתם ובע"ש לוה אין חייבים דבעידנא דאסהדו כבר הי' חייב דבממון בלא גמ"ד ג"כ בר חיובא הוא ע"ש ברש"י ותוס'. וא"כ כיון שהן בעצמם יודעין שזה חייב שלוה וכה"ג א"כ אם יוזמו בפניהם אותן שהעידו בפניהם לא יהי' עליהן דין הזמה כלל דהא הב"ד יודעין שזה חייב בלא עדותן של אלו ולוה בשעה שהעידו אותן העדים וגברא בר חיובא הי' אז ואין דין הזמה עליהן ושפיר לא מהני עדותן מצד עשאאי"ל וממילא נשאר רק עדות עצמם ואין עד נ"ד. ואף דמה שאאי"ל הוא בשביל שהוא אמת מ"מ הא זה פלוגתא דסומכוס ורבנן ב"ק פ' מרובה (דע"ה) וקיי"ל כרבנן גבי בפניכם גנבתי כו' דגם כה"ג הוי עשאאי"ל דפסול ע"ש

וא"ש גבי ד"נ דאיצטריך ר"ע לטעמא דאין אחרים מעידין בפניהם משום דכיון דחזו דקטל כו' דלא שייך טעם הנ"ל בד"נ דיהי' שפיר עשאי"ל דכשיוזמו דלאו באפייהו קטל יהיו חייבין אף שהב"ד יודעין שהרג אז כדאמר בש"ס מכות דאכתי לא הוי בר חיובא קודם גמ"ד

אך מ"מ ז"א דא"כ ראו בלילה בממון לא יועיל כשמעידים אחרים בפניהם דהוי עשאאי"ל כנ"ל. שוב ראיתי ברמב"ן ב"ב שכ' בטעם דלהרשב"ם לא מהני באחרים מעידין כנ"ל דכיון דידעו דקושטא הוא לא מקבלי הזמה עליהם. ודחה דא"כ ראו בלילה נמי כנ"ל ע"ש. וע"כ נראה דלא אמרינן שיהי' עשאאי"ל כנ"ל דאף לרבנן דסומכוס דחשיבי עשאאי"ל גבי בפניכם גנבתי כו' משום דבקנס שוא פטור בהודאתו וכיון דהוי עשאאי"ל שוב חשוב הודאת עצמו ופטור אבל כאן דכל מה שאאי"ל הוא בשביל שהב"ד יודעין שהאמת כדבריהם אין שייך שיפסול משום עשאאי"ל. דבשלמא על עדות עצמם בעד המעיד שייך דהוי עשאאי"ל דאין נאמנים יותר מעדים אחרים וכאלו הי' עדותן לפני ב"ד אחר דהי' צריך עשאי"ל כמ"ש לעיל (סק"א) ואינו מועיל ידיעתם שהוא אמת אבל באחרים מעידין בפניהם דשפיר יכול להזימם רק דלא יועיל משום שיודעין שהוא אמת וא"כ למה לא יתחייבו ע"פ ידיעתם דלא שייך הטעם דלא עדיפי מב"ד אחר הא בב"ד אחר שפיר הי' מהני משום עדות אחרים המעידים שיכול להזימם רק שיגרע מה שב"ד זה יודעים שאמה הוא והא עכ"פ אינו גרע ויכולין לחייבו כמו אילו לא ידעו דכל ב"ד היו מחייבין ע"פ עדים המעידים שהי' יכול להזימם וגם הם אם לא היו יודעין שהאמת כן הי' מהני וממילא אינו מגרע כנ"ל

הב"ח כ' דבראו בשבת ויו"ט ג"כ אין נ"ד. ולע"ד שתלוי ג"כ במחלוקת הנ"ל. דלתוס' הוי זה דיעבד דבראי' הוי כקבלת עדות עצמם כנ"ל. ומה"ט הקדימו תוס' ב"ב קי"ד בדבריהם דקבלת עדות בלילה גם דיעבד פסול דאי הוי כשר הי' הראי' דיעבד ע"ש. וממילא שבת ויו"ט דדיעבד דיניהם דין הוי הראי' כק"ע ושייך לא תהא כו'. וכן לפי לשון התוס'. דאי ידונו על הראי' יהי' למפרע הראי' ת"ד ג"כ לא שייך בשבת וי"ט דמה בכך שיהי' למפרע ת"ד בשבת מ"מ אין זה איסור אח"כ לדון בחול מה שיהי' למפרע חשוב ת"ד רק לרשב"ם דאף דק"ע כשר דיעבד בלילה מ"מ אין הראי' בתורת ב"ד כן בשבת וי"ט כיון דאסור לדון אז אך שהוא דרבנן מ"מ לא חשיבא הראי' בתורת ב"ד אז. וגם זה אינו מוכרח דאף דיש איסור בדין ממש גזירה שמא יכתוב אבל הראי' בתורת ב"ד י"ל דאינו איסור כלל. דהא אף לאסוף ג' ולקבל בפניהם שרי בשבת כמ"ש תוס' ורא"ש ריש כתובות דמה"ט מותר לישא בע"ש ע"ש. ואין להביא ראי' משמואל דב' דיניהם דין דיעבד וכן ר"י מסתמא כשמואל רבי' ס"ל וא"כ למה אמר נ"ש אלא ג' אבל ב' כותבין ואין עושין דין הא דיעבד גם ב' דיניהם דין וממילא יוכלו לדון על הראי'. ז"א דעתה שהוא לכתחילה שרוצין לידון בג' א"כ כיון שראו ב' צריכין להעיד ושוב אינם נ"ד כנ"ל. ועוד דכמ"ש תוס' ריש סנהדרין דלענין קיום וקבלת עדות גם לשמואל צריך ג' דאל"ה הוי כעד מפי עד וכן בקיום שאין נראה כב"ד וכן באודיתא ע"ש. ממילא הראי' שיהי' בתורת ב"ד גם לשמואל דצריך ג' דאל"ה הוי רק עדות דאין כאן מעשה שב"ד עושים כנ"ל

ומ"ש הט"ז דכיון שהוא דרבנן ובדרבנן עד נ"ד אינו מוכרח כמ"ש דכיון שאסור מדרבנן אין הראי' שם ב"ד עליו ושוב הוי עד מה"ת כמו נתכוון וזימנו להעיד דאין נ"ד דהראי' בסתם מורה שהוא בתורת עדות כנ"ל

אמנם מ"ש הב"ח אף בהעידו אחרים בפניהם. נראה לדינא כט"ז דדעת רוב הפ' דאף בזימנום מהני רק בראייתם לחוד יש להחמיר לכתחילה כהב"ח בראו בשבת וי"ט דהא אפשר באחרים. גם הא דעת כמה פוסקים דאף ראו ביום צריך הגדה בד"מ כמ"ש לעיל

הב"ח פוסק בד"נ כמו מאן דקטל דליכהיוהו (סנהדרין כ"ז) לעיני' דנוהג בזה"ז וכן עדי קדושין וגירושין אף עד הרואה שאינו מעיד שמעידין אחרים ג"כ אינו נ"ד כר"ע. ובתומים דחה דבריו דלא מצינו חולק על הרמב"ם שפ' כר"ט מדרבא טרפה שהרג בפני ב"ד חייב ותוס' אינם רק לפרש דברי ר"ע ע"ש

והמעיין בתוס' ורא"ש ב"ב והמרדכי ג' חולקים יראה מבואר שפוסקים לדינא כר"ע דבד"נ אין עד הרואה נ"ד. ומרבא לא קשה להתוס' דטעמא דר"ע דיליף מעד עמדו למשפט כו' זה דוקא כשאפשר משא"כ גבי טרפה דלא יועיל בב"ד אחר כתורת עדות שיהי' עשאאי"ל שפיר דנין מטעם ובערת הרע כו'. ולכך נקיע רבא טרפה דוקא וכמ"ש לעיל ס"ק ב' ולכך פוסקין תוס' ורא"ש כר"ע כדפסקינן בכל דוכתי הלכה כר"ע נגד ר"ט. ולכך נראה לע"ד דבהך דקטל גברא כו' כדברי הב"ח דהוי לכתחלה דאפשר לדונו באחרים ובפרט היכא שאין מעידין בפניהם רק לדון על הראי'

אך מ"ש הב"ח גם בגיטין וקידושין איני מבין כלל דאף דלענין דו"ח סברינן דכד"נ דמיא אבל לענין זכות דבד"נ כ' והצילו