חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א סט

הלואה וכהאי גוונא אם יכול לדון בעצמו ע"פ ראי' דשייך גם כן לא תהא שמועה גדולה מראי' אם היו מעידין בפניו הי' דן כ"ש כשראה ביום כנ"ל להפ' דיש לו דין ב"ד לקבלת עדות. או אפשר מאחר דלענין עדות לא האמינתו תורה א"י לחייב ע"פ ראיתו ג"כ

שוב מצאתי לרשב"א בחי' לב"ק פ' החובל אהא דר"י נשיאה הא אנא דחזיתך כו' לא מסתברא שיהי' דיין מומחה מוציא ממון ע"פ ראייתו בלבד דע"פ ב' כו' ואם דן יחידי עפ"י עדים או דיינים ע"פ ראיית עצמם שלא תהא כו' אבל שתהא ראי' של דיין מומחה כשמועה מב' עדים אינו בדין ע"ש. ומ"מ אינו מובן הסברא ובפרט למאי דכייל הרא"ש דכל דמהני כשהעידו בפניהם מהני הראי' מק"ו כנ"ל. וכן לטעם שכ' לעיל מאחר דהוא כג' לקבלת עדות נעשה הראי' מיד בתורת ב"ד דיותר ברור מאלו הי' שמועה מב' שראו

ונראה דהוא ז"ל מפרש כמו שדקדקו תוס' בכמה דוכתי בר"ה וב"ב שם דהראי' עצמה הוי קבלת עדות של עצמם מק"ו הנ"ל ולא דחשוב הראי' למפרע ת"ד בתורת ב"ד כמ"ש לעיל רק דהראי' הוי ממש כקבלת עדות של עצמם ולכך פסול בלילה. ולכך הקדימו תוס' ב"ב קי"ד דקבלת עדות בלילה פסול בדיעבד ע"ש. וכן ב"ק צ' ע"ב דקדקו תוס' דראי' כקבלת עדות וקבלת עדות כתחלת דין ע"ש. וא"כ מה"ט כמו דבב' לא אמרינן לא תהא מאחר דקבלת עדות בג' כנ"ל כן ביחיד מומחה אף דלענין ב"ד הוי כג' מ"מ כיון שלענין עדות הוא אחד שוב אף דהראי' כקבלת עדות של עצמו הוי רק קבלת עדות מחד דלא מהני ושפיר כ' רשב"א כנ"ל

והטעם נראה לענ"ד שאין מפרשין לא תהא כו' על גוף המעשה היינו אם שומעין מעדים שלוה דמהני כ"ש כשראו בעצמם שלוה דאין זה ק"ו כמ"ש לעיל דלא נתנה תורה רשות לדון בתורת ב"ד רק על מה שהן ב"ד כמו דין וקבלת עדות אבל בשעת ראיית הלואה ענין ראיית המעשה אין ע"ז תורת ב"ד רק עדות דכ' בהו או ראה כו'. וממילא בשעת ראיית ההלואה ראיית הג' שהן ב"ד כראיית שאר ג' עדים וממילא הי' צריך הגדה שיהי' כדין עדות רק שמפרשים לא תהא כו' על הקבלת עדות דעל קבלת עדות יש דין ב"ד. ולכך לא תהא שמועה מעדים שראו שאינם הב"ד רק שומעין שראו עדים המעשה גדולה מראי' שרואין בשעת המעשה שעדים רואין המעשה. ובאם רואין ב"ד לא' שלוה בפני עדים הי' ראי' זה כקבלת עדות של העדים דאם היו מעידין בפניהם שראו הי' מהני כ"ש שרואין שראו ובשעת ראית הב"ד הוי כמקבלי עדות העדים וא"צ לשמוע מהן שראו דהא רואין שראו כנ"ל. ושוב אף שאין עדים אחרים רק הן בעצמם אמרינן ג"כ כנ"ל אף שהן שפיר עדים על המעשה מ"מ הא רואין על עצמם שראו ושפיר הוי זה כשמועה והוי ראי' זה ממש קבלת עדות של עצמם בשעת ראי' דעל הראי' בתורת קבלת עדות שפיר יש דין ב"ד עליהם. ולכך דוקא ג' וביום דב' או בלילה פסול הקבלת עדות והוצרכו תוס' לומר דבקבלת עדות בלילה פסול דיעבד דאי הוי מהני הי' גם הראי' מהני כנ"ל

ולכך ממילא ביחיד מומחה מה בכך דהוי כקבלת עדות בשעת ראי' מ"מ אינו רק כקבלת עדות מחד סהדא ורואה שראה ע"א ושפיר לא מהני. ומיושב שפיר לשון הרא"ש שכ' לעיל ותוס' דאף זימנום להעיד נעשה דיין דנהי דחשוב עד כשזימנום מ"מ מה בכך כמו אילו העידו אחרים בפניהם היו יכולין להיות דיינים לקבל עדותן אף שזימנום מאחר דמקוים ועמדו כו' וגם יכול להזימם א"כ ממילא בראייתם לחוד ג"כ מהני דאף שנעשו עדים מ"מ נעשים דיינים ג"כ בשעת ראי' לקבל עדות עצמם דהא רואין שראו עדים שהוזמנו להעיד וכאלו שומעין מעדים שהוזמנו להעיד ושייך שפיר הק"ו כנ"ל דממילא א"צ הגדה דלראי' זה בתורת דיין לא צריך ועמדו. וי"ל דועמדו ויכול להזימו הוא להאמין העדים שראו וכאן רואין שראו וכנ"ל. וכשיש עוד א' עם היחיד מומחה אפשר דמהני שוב הראי' כקבלת עדות מב' דלקבלת עדות היחיד מומחה כשר והראי' יש ב' ואינו מוכרח ולרשב"ם הוא להיפוך דכשיש שם עד עליו בשעת ראי' שוב גזה"כ דצריך להעיד וא"א להיות דיין בב"א דליכא ועמדו כו' היינו גזה"כ שיהיו עדים אחרים ודיינים אחרים ושהעדות יהי' יכול להזימו ולא אמרינן הק"ו לא תהא כו' רק כשהראי' בתורת ב"ד כמ"ש לעיל. וכן לטעם ועד לא יענה כו' או ביום הנחילו דאימעיט לילה ג"כ אימעיט מטעם זה כשהוא עד בראי' שוב גזה"כ דצריך הגדה ואין נ"ד ולכך זימנום או נתכוון להעיד שנעשה עד שוב פסול כנ"ל רק ג' וביום אין נעשים עדים כלל

ולע"ד לשון הגמ' מסייע לרשב"ם פלוגתא דר"ט ור"ע בסנהדרין שראו כו' דר"ט אמר מקצתם נעשים עדים ומקצתם נעשים דיינים ור"ע אמר כולם נעשו עדים ואענ"ד. ולפי' תוס' איך הפלוגתא אי נעשו עדים או לא רק אי עד הרואה נ"ד בד"נ או לא. ולפרשב"ם שפיר הפלוגתא דלר"ט אותן שנעשין דיינים דנין על הראי' שהי' להם דין ב"ד ולא נעשו עדים כלל ולר"ע משום דכיון דחזי דקטל לא חזי לי' זכותא אין להן דין ב"ד על הראי'. ואפשר דטעם זה אינו רק לפסול לכתחלה להיות דיין רק דשוב ממילא נעשה עד בראי' ואין ענ"ד וכמו שכתב רשב"ם על ראו בלילה וממילא גם דיעבד פסול אבל משמע דלתרווייהו אם שם עד עליו גזה"כ דפסול לדון כנ"ל

וממילא נראה לרשב"ם דיחיד מומחה בראה ביום יכול לדון כשלא נתכוון לעדות דשפיר לא תהא כו' והראי' בתורת ב"ד על גוף המעשה. אך לדינא אין נ"מ אף אם הי' יחיד מומחה בזה"ז דלרשב"ם משמע דבד"מ צריך הגדה כמ"ש לעיל ולתוס' וש"פ פסול בל"ז כנ"ל

ולכאורה קשה לי על הרשב"א דיחיד מומחה אינו יכול לדון ע"פ ראייתו ביום א"כ מה דייק בר"ה פ' ראוהו ב"ד ג' שראו כו' יושיבו מחבריהם כו' שאין היחיד כו' ואמר בגמרא דסד"א דיחיד מומחה מהני קמ"ל ופריך אימא ה"נ ומשני מדאמר קרא למשה ולאהרן החודש הזה כו' אין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבינו ואמר רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך כו' ע"ש. והא רש"י ורשב"ם פירשו מה דאמר לא תהא כו' דהא לא כ' הגדה בקה"ח רק החודש הזה כו' כזה ראה וקדש ע"ש וקאי על הב"ד בודאי כשרואין רק דעדים מהני ג"כ וכן אמר בגמרא על החודש הזה דהראהו לבנה בחידושה ואמר לי' כזה כו' וביום כמ"ש שם (פרב"ד) וא"כ מה ראי' מקרא דיחיד מומחה א"י לקבל עדים ולקדש דלמא בקרא דקאי על הראי' של מ"ר שפיר אף שהוא מומחה לא מהני לקדש על ראייתו לחוד וכנ"ל ואמר לי' שפיר על כזה ראה וקדש עד דאיכא אהרן בהדך אבל לקבל עדות ולקדש ע"י שמיעה שפיר יחיד מומחה מהני ומוכח מזה לכאורה כמ"ש לעיל לדעת רשב"ם דיחיד מומחה יכול לדון ע"פ ראייתו ודייק שפיר אם הי' י"מ יכול לקבל עדות ולקדש הי' מהני ראיתו ג"כ כנ"ל. אך י"ל כמ"ש לעיל דאם יש עוד א' עמו אף שאינו מומחה שפיר מהני הראי' גם לרשב"א ותוס' דשוב הוי הראי' כקבלת עדות של שנים כנ"ל. וא"כ הא יליף דצריך גדולי הדור לקה"ח ממשה ואהרן יהי' מסורה לכם כו' (ר"ה כ"ב) וא"כ למה אמר קרא עד דאיכא אהרן בהדך הא כיון דקה"ח די ביחיד מומחה רק צריך עוד א' שיהי' כשמועה מב' עדים די בעוד עד כשר וע"כ מדאמר אהרן שצריך ג' לגוף קידוש החודש ובעי ג' מומחין כנ"ל עכ"פ מוכח דאם יש עוד א' עם המומחה דן ע"פ ראי' כמ"ש

(י) אבל זימנום כו'. הא דפוסל רשב"ם גם כשאחרים מעידים בפניהם לכאורה אינו מובן כלל הטעם דבשלמא לדון על הראי' הוי כבלילה כיון דשם עד עליו צריך להעיד ושייכי הטעמים אבל כשמעידים אחרים בפניהם דגם ראו בלילה מהני למה יהי' גרע זימנום או נתכוון הא ב' הטעמים לא שייכי כמ"ש תוס' כיון שדנין ע"פ עדים דמקוים בהו ועמדו ויכול להזימם כנ"ל

וי"ל הטעם דשייך ההיקש כמו נמצא א', קא"פ דמקיש ג' לב' בנצטרפו בראי' כשכיוון הפסול להעיד. וכן בזה כיון דזימנום ונתכוונים להעיד אף שמעידין אחרים בפניהם בטל מצד שגם הם ראו ונתכוונו להעיד ועדות שלהם בטל. ואף דלכאורה ז"א דאין פסול עליהם מצד עדותם והא היו יכולין להעיד בפני ב"ד והוי רק כלא העידו וכשג' רואין וא' לא העיד אטו לא מהני עדות ב' שהעידו אך י"ל דאדרבא סבר סברת תוס' דלא תהא כו' שהראי' הוי קבלת עדות של עצמם ממש. וא"כ הוי כאלו העידו הם וגם האחרים בפניהם. וא"כ כיון דלרשב"ם גזה"כ שפסול כשמעידים בפני עצמם מטעם ועמדו אבל מ"מ חשוב כהעידו וכקבלו עדות עצמם בשעת ראי' וקבלת עדות האחרים אח"כ מ"מ כוי