חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ז

פרשיות כתוב כאן הוא כמ"ש התוס' לענין משפט א' יהיה לכם דאדרבה משני דאף אי עירוב פרשיות אתי שפיר ע"ש. ומיושב שפיר קושיית תוס' דאף לרב"ח בעי שלשה, ולפ"ז מיושב קושיית הר"ן שם שהקשה מאי פריך הש"ס מאי איכא בין רבא לר' אחא ברי' דר' איקא דסבר דמדאורייתא חד נמי כשר רק מחמת גזירה דיושבי קרנות ע"ש. והקשה הא איכא בינייהו דרבא סבר ע"כ דעירוב פרשיות כתוב כאן אף למסקנא דאל"ה לא בעי ג' מדאורייתא וא"כ לא צריך כפירה במקצת ולר' אחא דאין עירוב פרשיות לשטת רש"י ז"ל וסבר כרמי בר חמא דצריך כפירה במקצת ושפיר איכא בינייהו ע"ש בר"ן. ולפמ"ש מיושב דלמסקנא דמסיק הא דר"ח דלא בעי מומחין מחמת נעילת דלת שפיר סובר אף רבא דלאו עירוב פרשיות רק מחמת עשאאי"ל כמ"ש ושפיר בעי כפירה במקצת אף אליבא דרבא וליכא נפקא מינה רק הא דשמואל דשנים שדנו אין דיניהם דין. וגם קושיית תוס' השני' מיושב שהקשו אר' יוחנן דסובר כרמי בר חמא דצריך כפירה במקצת ואין עירוב פרשיות וסבר דבעי שלשה כר' אבהו. ולפמ"ש מיושב דסבר דצריך ג' מחמת עשאאי"ל אף אי אין עירוב פרשיות כמ"ש. אך תוס' לשיטתייהו הקשו שפיר שהם פסקו דלא כיש מפרשים גבי אין עד נעשה דיין דאין הטעם מחמת עשאאי"ל שאין צריך שיוכלו ליזום בפני אותו הב"ד דוקא רק אף אם יוכל להזימם בב"ד אחר הוי שפיר יכול להזימו וכן בעדים קרובים לדיינים כשר ע"ש בכתובות (כ"א ע"ב) וא"כ גם הכא מקשים שפיר דהוי שפיר יכול להזימו בפני ב"ד מומחין ובפני ב' אבל לשיטת הרא"ש והרי"ף ז"ל והי"מ א"ש כמ"ש ועכשיו בזמן הזה שאין מומחין כלל אף בא"י א"כ אף לשיטת התוס' קשה דהוי עדות שאאי"ל כמ"ש שאין כאן ב"ד שיוכלו להזים בפניהם וע"כ כמ"ש דשייך התקנה שלא יונעל דלת אף בעדים זוממין כמ"ש כיון שיהי' עדות שאי אתה יכול להזימו ולא ירצה ללות ושפיר לא בעי מומחין אף בעדים זוממין שהוא קנס כמ"ש. וא"ש לשיטת הש"ך דבעינן בממון עדות שאי"ל אבל לשיטת הרמ"א דלא בעינן כלל בממון עשאי"ל בל"ז אתי שפיר כשיטת תוס' וצ"ל מחמת משפט אחד יהי' לכם וג"כ לא קשה קושיית הר"ן ז"ל ע"ש. ומ"מ דוחק שהש"ך יחלוק על הרמ"א בזה דלא הוי לי' לסתום אלא לפרש דגם במצי לאהדורי' דנין

ולהרמב"ם ז"ל פכ"א מה"ע גבי שן ועין חיוב תפיסה חשוב ] יכול להזימו וי"ל גם כאן כיון דיועיל הזמה לענין אי תפיס לא מפקינן חשוב יכול להזימו אך הראב"ד חולק שם ע"ש. וכן לרוב הפוסקים לא מהני כלל תפיסה בעדים זוממין ובמה שאין הפסד רק בפלגא נזקא ע"ש ואיך מהני שום עדות כנ"ל

אמנם נראה דלא קשה דהא הש"ך ז"ל כ' הטעם דאף דדו"ח לא בעי מ"מ עשאי"ל בעי דלענין זה לא שייך נעילת דלת כו'. וא"כ כאן כיון דהדיוטות בל"ז פסולין מה"ת ומ"מ הכשירום חכמים משום נ"ד א"כ שוב לענין זה מה שהוא אינו יכול להזימם משום שהן הדיוטות ע"ז שפיר שייך נעילת דלת דעדיין אם לא יועיל יצטרך מומחין ושפיר שייך התקנה שיהי' מהני אף דהוי עשאאי"ל כנ"ל. דמה חילוק בין פסול הדיוטות מצד עצמם דכשר משום נ"ד ובין שיוסיף פסול דאאי"ל משום דהן הדיוטות הא מ"מ יהי' צריך מומחין אם יצטרך יכול להזימם כנ"ל ושפיר כשרין משום נ"ד. ואין להקשות דא"כ גם עדים קרובים לדיינים יהיו כשרין כיון דב"כ וב"כ אאי"ל בפני אותו ב"ד וע"כ אעפ"כ הכשירו חכמים א"כ מה בכך שהן קרובים כנ"ל. ז"א דלא העדיפו חכמים כח הדיוטות מאם היו ב"ד מומחים וכיון דאם היו ב"ד מומחים הי' פסול כשהעדים קרובים א"כ החסרון מצד העדות. וכן היכא שאאי"ל מצד עצמם ועדותם ג"כ לא מהני כיון דאף לפני מומחים הי' פסול לא הכשירו יותר בשביל שהן הדיוטות כנ"ל דרק שליחותייהו עבדינן כנ"ל אבל במה שמצד עצמם יכול להזימם וכשרים ורק משום שהן הדיוטות אאי"ל א"כ עדיין אין הפסול רק בשביל שהדיוטות הן וע"ז איכא נ"ד והכשירו חכמים כיון שאם היו ב"ד מומחין הי' עדות שאי"ל כנ"ל וא"ש. ומיושב בזה מה שתמה הר"ן בחי' דבכמה דוכתי אמר שליחותייהו עבדינן ומשמע דסגי בהא ובכמה דוכתי אמר משום נ"ד. ולמ"ש אי לאו נ"ד היה פסול משום עשאאי"ל וצריך לנ"ד כנ"ל

עוד נראה לענ"ד דהנה דברי הרי"ף ז"ל והירושלמי תמוהים כמו שתמהו התוס' דמאי בכך שלא יוכל ליזום בפני אותו הב"ד כיון שיכולין להזימם בב"ד אחר ומנין לנו דצריך הזמה באותו ב"ד דוקא. ולכך נראה לענ"ד פשוט דכוונתו דלכאורה איך יכולין להזים בפני ב"ד אחר איך יודעים הב"ד האחר שאותן העדים העידו בפני הב"ד אחר ונגמר הדין על פיהם דבשלמא זה הב"ד יודעים בעצמם שהעידו בפניהם כנ"ל משא"כ בב"ד אחר יכולין להכחיש שלא העידו מעולם וע"כ צריך לומר שהב"ד הראשון יעידו בפני זה הב"ד שאותן העדים העידו בפניהם ולא שייך כאן תרי ותרי אף שיכחישו כמו בב' מעידים על מאה שחללו שבת שאינם נאמנים להכחישם מפני שהן נוגעין במה שאומרים שלא עברו כנ"ל ואין להם דין עדות רק בב' אומרים לוה ואח"כ באים שנים ומכחישים אותם אף שמעידים שהראשוני' העידו שקר מ"מ בשעה שהעידו שלוה אז לא היו נוגעים עדיין שהיה בידם שלא להעיד והיו אז עדים כשרים וחשבינן עדות זה לתרי ותרי כו' משא"כ במעידים על עבירה כנ"ל וממילא גם הכא כשמעיד הב"ד הא' שהם העידו בפניהם אינם נאמנים להכחישם דעכשיו הם נוגעים ולא העידו מעולם כשהיו כשרים עדות זה שלא העידו בפניהם כנ"ל ולא הוי תרי ותרי ולכך יכולין להזימם בפני ב"ד אחר כנ"ל. וא"כ מיושב שפיר דברי הירושלמי והרי"ף ז"ל כשהעדים קרובים לדיינים א"כ לא יוכלו להזימם אף בב"ד אחר דשפיר יוכלו להכחיש שלא העידו כלל ולא יהי' מהני עדות זה הב"ד עליהם כיון שהם קרובים ולכך לא מהני כנ"ל. ובזה מדוקדק לשון הירושלמי (הובא ברי"ף ורא"ש פז"ב) מנין שלא יהיו העדים קרובים לדיינין הגע עצמך אם הוזמו לא מפיהם הם נהרגין כו' ע"ש בתוס' ורא"ש פ"ב (דכ"א ע"ב). ולפירושם אינו מדוקדק מפיהם כו'. ולמ"ש מיושב דעל פי עדותם יהיו נהרגים וכיון שלא יהי' מהני לכך גם עכשיו לא מהני כנ"ל. וזה פשוט עד שאני תמה על התוס' שכתבו בפשיטות דיכולין להזימם בב"ד אחר ואיך יחייבם ב"ד אחר שלא ידעו כלל שהעידו ועדות זה הב"ד אינו מועיל כיון שהם קרובים. ולכך נראה לענ"ד דגם כוונת התוס' הוא רק כשיש עדים אחרים בשעת הדין דאז שפיר יכולין העדים אחרים להעיד בפני הב"ד שיוזמו שאותן העדים העידו שהם כשרים ושפיר יוכלו להזימם בב"ד אחר ולכך מהני אף שקרובים לדיינים וגם בעד נעשה דיין דחי זה הטעם דהזמה דא"כ ביש עדים אחרים יהיה כשר דאינו צריך הזמה באותו ב"ד דוקא דא"כ גם עדים קרובים לדיינים יהיו פסולין אף שיש אחרים כו' ולכך לא הביאו תוס' כלל דברי הירושלמי ותפשו בפשיטות דכשר כו'. וחצי דבר לא הוי דמועיל עדותן לחייב הנידון כיון שעדיין לא הוציאו אם לא הי' עדי ההזמה ולהרי"ף מהני כמו בחזקת ג' שנים לפירות. ולתוס' מהני דראו כל מה שהיו יכולין ע"ש (בתוס' ב"ק ד"ע ע"ב). וכן מטעם נמצא אחד קא"פ לא יבטל עדותן על העדים שהעידו אף שנצטרפו בשעת ראיה עם הב"ד שהיו קרובים וראו ג"כ שהעידו בפניהם כנ"ל. די"ל דלא מקרי נתכוונו להעיד כיון שהיה תורת ב"ד עליהם אז ולא שם עדים עליהם כמו בראו ביום לא חשבינן להו תורת עד מה"ט דשם ב"ד עליהם. והרשב"ם פ' י"נ מדמי לה הא דחשוב עד לענין אינו נעשה דיין להא דנמצא אחד קא"פ ע"ש (דקי"ג ע"ב). מ"מ נראה טעם הרי"ף דאף כה"ג אינו מועיל למ"ש תוס' בכמה דוכתי דעד הצריך שבועה אינו עד דכ' ע"פ ב' עדים דע"פ דבורם לבד יועיל. ומבואר בח"מ וב"ש (סי' ל"ה) ובש"פ דאף כשיש לו עד המסייע הפוטרו משבועה ג"כ לא מהני דמה חילוק ג"כ לא נקרא שמועיל ע"פ עדותו לבד כיון שצריך להעד האחר ע"ש. ואף דלכאורה הא לענין ח"ד דדרשינן ג"כ מהאי קרא דע"פ ב' ואעפ"כ מהני כשמועיל כת אחת לבד. א"כ גם בזה דעדות עד המסייע מהני לפוטרו משבועה בלא עדותו שוב יועיל עדותו ג"כ אף שצריך להעד. וע"כ החילוק פשוט דשם בח"ד אין צריך לכת הב' לענין הנאמנות של כת האחרת דעל מם שמעידין נאמנים בלא הם רק שאינו מועיל אף שנאמנים ולא מקרי דבר ולכך כיון שכת אחת מועיל שוב נקרא דבר גם שלהם דהא כבר נגמר של כת האחרת משא"כ כשלענין הנאמנות צריך לעד אף