חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ו

לדיינים פסולין והוא דעת הרי"ף ז"ל וכ' הטעם משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימו דוקא בפני אותו הב"ד עצמו שמקבלין העדות וכיון שהם קרובים לא יוכלו לקבל הזמה עליהם ואף שיכולין להזימם בפני ב"ד אחר לא מהני ע"ש ואף בממון כן דבעינן ראוי להזמה ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל עדים זוממים קנס ואין דנין בהדיוטות ואין יכולין לקבל עדות כלל במצי לאהדורי כמבואר לקמן ס' ד' וא"כ איך מקבלין עדי הודאה והלואה הא לא יוכלו להזימם בפני אותו הב"ד שמקבלין העדות כיון שהם הדיוטות ואינם יכולין לקבל הזמה ואף שיכולין להזימם בפני ב"ד אחר מומחין מ"מ לא אהני כמו בקרובים דצריך דוקא שיוכלו להזים בפני אותו ב"ד כנ"ל וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' גבי ב' מיתות כו' דהיכא דאפשר שיהי' יכול להזימם באיזה אופן מיקרי שפיר יכול להזימו ע"ש (סנהדרין דפ"א) וגם הכא כיון שאפשר שזה הב"ד עצמו יהיו נעשים סמוכין ויהיו ראוים לקבל הזמה הוי שפיר יכול להזימו בפני אותו הב"ד וגם עכשיו שאין מומחין כלל מ"מ יכול להיות שיעמדו הסמוכין ויסמכו זה הב"ד ולכך מיקרי יכול להזימו כיון דמשכחת לה הזמה בפני אותו הב"ד כנ"ל. אך מלבד דזה דוחק דא"כ הוי לי' לש"ע לחלק לקמן גם בעדים קרובים לדיינים דדוקא קרובים בעצמם שא"א שיתרחקו אז לא מהני אבל בקרובים בנשותיהם שיכול להיות שיתרחקו ויהיו יכולין לקבל הזמה עליהם מהני גם עכשיו ואף שאין זה בידם להתרחק מ"מ גם הכא אינו בידם לעשות סמוכין כנ"ל. ובאמת אף אם נאמר כן עדיין קשה למ"ש הריטב"א ז"ל גבי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי כו' אבל אחר שנסתלקו אינו נאמן כו' וכ' הוא ז"ל דדוקא אחד אינו נאמן אבל ב' או ג' נאמנים אח"כ לו' כך פסקנו בתורת עדות ואף דאין עד נעשה דיין מ"מ יכולין אח"כ לדון ע"פ פסקם דכיון שפסקו ביום הוי לא תהא שמיעה גדולה מראיה כמו בשאר דברי' דכשראו ביום מהני מטעם לא תהא כו' ואין הבעלי דינים יכולין להכחישם שלא פסקו כך ע"ש. ועיין בשו"ת מהרי"ן לב חלק ג' סי' קי"ט וכן בתשובת הרא"ש כלל ו'. וא"כ נראה דכשמזימים עדים בב"ד אחר ודאי דצריך הב"ד הראשון להעיד שאותם העדים העידו בפניהם והם פסקו וגמרו הדין ע"פ דאל"ה יכולים העדים להכחיש שלא העידו ולא נגמר הדין כלל ע"פ וזה הוא עדות גמור ובלא זה לא שייך הזמה כלל וא"כ כשמזימים אותם בפני זה הב"ד עצמו לכאורה איך יקבלו הזמה וידונו ע"פ ראייתם שיודעים בעצמם שפסקו כך ואותם העדים העידו בפניהם הא אין עד נעשה דיין כיון שהוא עדות גמור שאלו היה בב"ד אחר היו צריכין להעיד ואף שאין זה עיקר העדות שדנין עליו מ"מ הא ודאי דגם עדי קדושין אינם נעשים דיינים להמיתה כשזינתה אח"כ כיון דצריכין לעדות זה. ואף שיש שפסקו דכה"ג מהני עיין בכה"ג מ"מ רבו החולקים ע"ש. וע"כ הטעם הוא ג"כ משום לא תהא שמיעה גדולה מראיה כיון שפסקו ביום וכדברי הריטב"א הנ"ל ויכולין שפיר בדון ע"פ ראייתם כנ"ל והנה בראו בלילה קי"ל דלא שייך לא תהא כו' משום דהראיה היא כקבלות עדות של עצמם ובלילה דאין יכולין לקבל עדות לא מהני ראייתם ג"כ בתורת ב"ד רק בתורת עדות ואינו נעשה דיין כו' ע"ש. והרמב"ן ז"ל כ' בטוען טענת גנב דלא מחייב כפל אח"כ אף בב"ד מומחין כיון דלענין השבועה שהוא להתחייב כפל לא היה לנו דין ב"ד ממילא הוי כנשבע חוץ לב"ד ע"ש. והובא בש"כ ז"ל לענין תפיסה ואין חולק ע"ש (ס"ק ט"ז). וא"כ לכאורה איך מועיל הזמה אף במומחין נימא ג"כ לענין הזמה לא חשוב העדות שהעידו לפני הדיוטות רק כהעידו חוץ לב"ד. אך זה אינו דמאי דבעי עדות בב"ד הוא רק משום שצריך עדות המועיל לחייב וממילא כיון דהיה לנו דין ב"ד לחייב ע"פ עדותם ממון שפיר מהני ההזמה. אבל הכא שפיר אף אם יהיו נעשים סמוכין אח"כ ג"כ לא יוכלו לקבל הזמה דהטעם בהזמה דיכולים להזים בפני ב"ד מומחין ומחייבים אותם על מה שהעידו בפני הדיוטות אף דלענין קנס לא הי' להם דין ב"ד הוא משום כיון שעדותם הי' על ממון שהי' להם דין ב"ד ממילא דנין המומחין שפיר לחייבם קנס כנ"ל. וא"כ הכא שפיר יוכלו העדים להכחיש אח"כ שלא העידו כלל בפניהם ולא גמרו הדין על פיהם ואף שהם ראו שפסקו כך מ"מ לא שייך לא תהא כו' שיהיה הראי' כקבלות עדות ונימא דהוי כאלו קבלו עדות אז שהעידו בפניהם ונחקרו עדותן ואין זה עד מפי עד כיון שזה הוא גוף המעשה שהעידו כו' מ"מ כיון שאז היו הדיוטות בשעת הדין ולענין זה העדות שהעידו בפניהם ונגמר הדין כו' לא שייך רק על ההזמה של קנס ולא היו יכולין לקבל עדות על זה דלא מהני בהדיוטות דודאי אם מזימים בב"ד מומחין וזה העדות שהעידו ונגמר הדין קבלו ב"ד הדיוטות ודאי לא מהני דגם זה צריך מומחין וא"כ כיון דלא הי' מהני קבלות עדות שלהם ממילא לא הי' מהני ראייתם מטעם ב"ד כמו בראו בלילה ולא שייך לא תהא שמיעה כו' וממילא אף שנעשים סמוכין אינן יכולין לדון ע"פ ראייתם דאין עד נעשה דיין ושפיר יוכלו להכחיש שלא גמרו הדין על פיהם ואף שיהיו נעשים סמוכין לא יוכל זה הב"ד לקבל הזמה דאף אם לא יכחישו יהיו מודים בקנס כיון שיכולים להכחיש כו' ואין עדים ואשר ירשיעון אלקים כתיב וא"כ כיון שלא יוכלו להזים בפני זה הב"ד לעולם אמאי מהני עכשיו הא הוי כמו בעדים קרובים לדיינים כנ"ל. ולמ"ש בספר שו"ת נודע ביהודא סי' ע"ב בטעמא דעדים קרובים כו' א"ש. אך דבריו שם הם דחוקים ונגד כל הפ' ע"ש. ואם לא שיהיו עדים אחרים בשעת הדין שיהיו יכולין להעיד אח"כ בפניהם וזה לא נשמע בשום מקום

אח"כ מצאתי קושיא זו בס' ש"א. ובאמת נראה דלאו קושיא היא דהטעם דבהודאות והלואות לא בעינן מומחין הוא משום שלא יונעל דלת בפני לוין שלא ירצו ללות שיתיראו שמא לא יזדמן להם מומחין ולכך תקנו שלא יצטרך מומחין אבל בקנס דלא שייך נעילת דלת בעי מומחין. וא"כ נראה דבעדים זוממין ג"כ לא בעי מומחין דשייך שפיר התקנה שלא יונעל דלת בפני לווין שאם נאמר דבעי מומחין לא ירצה ללות שמא לא יזדמן לו מומחין ולא יוכל להוציא שיהי' עדות שאי אתה יכול להזימו ודמי להודאות והלואות כיון דכמו כן לא יוכל להוציא לפני אינן מומחין אי נבעי מומחין בעדים זוממין כמו אי נבעי מומחין בעדי הלואה והודאה ושייך שפיר התקנה גם בע"ז שלא תנעל דלת ולא בעי מומחין. ומ"ש הרמ"א לקמן דדוקא היכא דלא מצי לאהדורי בעדים זוממין דנין בלא מומחין ולפמ"ש דנין אף במצי לאהדורי הוא דהרמ"א ז"ל פסק גם לקמן (סי' ל"ג בד"מ) דבממון לא בעי עדות שאתה י"ל אבל לשיטת הש"ך א"ש כמ"ש. ולפ"ז נראה לת' קושית התוס' בסנהדרין דף ב' ע"ב בתוס' ד"ה והאמר ר' אבהו שהקשו שם איך אמר ר' אבהו שנים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין הא פריך בש"ס אי אין עירוב פרשיות שלשה נמי לא לבעי ומשמע דאי אין עירוב פרשיות לא בעי ג' וא"כ הא סבר רמי בר חמא דארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת ואין עירוב פרשיות ולא בעי ג' ואיך אמר ר"א דלדברי הכל אין דיניהם דין. ולפמ"ש א"ש. דהנה הר"ן בחמשה שיטות כ' שם אמאי אם אין עירוב פרשיות לא ילפינן אהדדי ותירץ משום דבגזילות הוא דבר חמור שעבר אלאו דלא תגזול וכן בחובל גם בעדים זוממין כן שעברו אלאו דלא תענה ואף אי אין עירוב פרשיות צריך בעדים זוממין שלשה ע"ש. וא"כ ממילא גם בהודאות והלואות צריך שלשה אף אי אין עירוב פרשיות דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו דבעדים זוממין צריך ודאי ג כמ"ש [ומה שיכול להוסיף לא מקרי לפני זה הב"ד עצמו] וא"כ אף אי אין עירוב פרשיות צריך גם בהודאות והלואות שלשה דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו דבזוממין צריך ודאי ג' אף אי אין עירוב פרשיות כמו בגזילות וחבלות כמ"ש הר"ן ז"ל וא"כ א"ש דאמר ר' אבהו דשנים שדנו לדברי הכל אין דיניהם דין אף לרמי בר חמא דאין עירוב פרשיות מ"מ הוי עדות שאאי"ל כמ"ש אבל מומחין לא בעי אי אין עירוב פרשיות דגם בזוממין לא בעי מומחין מחמת תקנה דר' חנינא שלא יונעל דלת כמ"ש ולענין שלשה דלא שייך תקנת ר"ח שפיר צריך ג' אף אי אין עירוב פרשיות והש"ס פריך שפיר אי אין עירוב פרשיות ג' נמי לא לבעי דהשתא דלא ידע עדיין מהתקנה דר"ח לענין מומחין וא"כ אי ימא הטעם מחמת שאאי"ל ולכך בעי ג' א"כ מומחין נמי לבעי דהוי ג"כ עשאאי"ל כמ"ש ואח"כ דמשני מחמת התקנה דר"ח א"כ שפיר יכולין לומר דאין עירוב פרשיות והטעם דבעי שלשה הוא מחמת עשאאי"ל ומומחין לא בעי מחמת התקנה דר"ח כמ"ש רק הא דאמרינן לעולם עירוב