חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א סח

אמנם תוס' דחו שפיר ב' הדינים של הרשב"ם בין כשהעידו אחרים בפניהם ובין כשראו ביום וכוונו להעיד כו'. דהא הקדימו תוס' דקשה מה פריך בר"ה לא תהא כו' לישני בכוונו להעיד ותרצו דא"כ אינו מועיל כשמעידים בפניהם ג"כ ולמה תני יושיבו מחבריהם כו' וא"כ דחו שפיר כיון דמעידים אחרים בפניהם מהני אף אי כוונו להעיד דלא שייכי טעמים ועמדו ויכול להזימם כו'. א"כ שוב מוכח מהש"ס דגם בראו לחוד בלא אחרים ג"כ מהני דאל"כ נשאר הקושי' מה פריך לא תהא כו' לישני בכוונו להעיד ומהני יעידו בפניהם משא"כ ראי'. וע"כ ממילא מוכח דדי בראייתם לחוד אף בנתכויון להעיד יש להן דין ב"ד וא"צ להעיד ושייך לא תהא כנ"ל. אולם אין זה רק ראי' אבל לא טעם ושפיר נצטרף לטעם דכוונה לא משוי לי' עד גם בנמצא א' קא"פ. אך לשון תוס' משמע דאף קודם דמסיק ר"י דאף בנמצא א' קא"פ אין פוסל בראי' לחוד דחה ב' הדינים של הרשב"ם מטעם דשם גזה"כ משא"כ כאן לא שייכי הטעם ועמדו כו' ע"ש בדברי ר"י בתוס' שסיים אלא ודאי שאין דומין כו' ותמוה כמ"ש דלענין זה כיון שהוא עד יצטרך להעיד כנ"ל

ונראה הפי' בדבריהם דלכאורה אינו מובן ג"כ מה שהקשה הר"י דא"כ לר"י דבראי' לחוד פוסל בקא"פ אף בלא כיוון להעיד א"כ לא יהי' שייך לא תהא כו' ע"ש. ולכאורה מאי דמיון הוא זה לראי' דראי' פוסל דשייך ההיקש דג' לב' דמ"מ כיון שראה אף בלא כיוון להעיד הוי עד כשמעיד וממילא פוסל משא"כ לענין עד נ"ד במאי מורה הראי' יותר בתורת עד מבתורת דיין הא גם להיות דיין על הראי' ג"כ יוכל בלא כיוון כמו להיות עד ושפיר לא תהא כו' והוי ב"ד בשעת ראי'. אבל אי דלא כר"י וראי' אינו פוסל אף דהוי עד כשיעיד אף שלא נתכוון מ"מ אין שם עד עליו בראי' לחוד כל שלא העיד ואינו פסול ע"י צוריפו ומ"מ כשנתכוון להעיד פוסל וע"כ דהא כוונה משוי לו עד על הראי'. ושפיר הוכיח רשב"ם דממילא לענין נעשה דיין ג"כ כיון שנתכוון להעיד ממילא הראי' בתורת עד ולא בתורת דיין ושוב אין נעשה דיין דצריך להעיד כנ"ל. אך נראה דראייתם הוא דהא כמו לר"י דאף דכ' והוא ראה דהוי עד לפסול הכשרים מ"מ לענין נ"ד אמרינן לא תהא כו' ואף דיש עליו שם עד ג"כ מ"מ יש עליו שם דיין ג"כ כשרוצה לדון וא"כ גם בנתכוון להעיד בשלמא אם הי' זה גזה"כ כשהוא עד א"י להיות דיין הי' שייך כנ"ל כיון שנתכוון להעיד ממילא אין נ"ד אבל כיון דכשמעידים אחרים בפניהם שפיר נעשה דיין אף דנתכוון דשייך ועמדו והוי עשאי"ל רק כשצריכין להעיד פסול מטעמים הנ"ל. וא"כ לענין הראי' אף שנתכוון להעיד אין זה סותר כלל שלא יהי' דיין ג"כ על הראי' דלענין הראי' דלא שייכי הטעמים אף שהוא עד מ"מ הוא דיין ג"כ כשירצה לדון על הראי' אם לא יהי' שייך הטעמים וא"כ אינו סותר ושוב אין כוונתו להיות עד סותר כלל שיהי' כמו כוונה שאינו נעשה דיין דהא שפיר יכול להיות שתיהם אם אין פסול מצד העדות כנ"ל ושפיר עדיין תורת ב"ד עליהם בראי' ויכולין לדון אח"כ על הראי' בלא הגדה וממילא לא שייכי הטעמים

והרשב"ם ז"ל סובר כמ"ש דאי הוי עד שוב צריך הגדה כנ"ל וכמו בעדים דאם לא כוונו בראוי לעדות ואעפ"כ מהני כשמעידים ואף דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וצריך להיות עד בשעת ראי' דילפינן מאו ראה כו' אם לא יגיד כו'. וע"כ דהראי' מתלי תלוי וקאי כשלא כיוון ואם מעיד אח"כ נעשה עד ע"י הראי' למפרע אבל כשאינו מעיד לא חשיב עד בראי' לחוד ולכך אינו פוסל צירוף הכשרים משא"כ נתכוון להעיד נעשה מיד עד בראי' לחוד ופוסל כנ"ל. ממילא כן לענין נ"ד. דאם לא כוונו כלל בראייתם לא לעדות וגם לא להיות ב"ד הראי' מתלי תלי' רצו כותבין ונעשים עדים ע"י הראי' רצו עושין דין ונעשו ב"ד על הראי' למפרע וא"צ הגדה ומהני דלא שייכי הטעמים אבל נתכוון להעיד דמיד נעשה עד בראי' לחוד שוב אין לו דין ב"ד בהראי' דשפיר סותר כיון שאם מעיד א"א להיות ב"ד משום ועמדו א"כ נתכוון ממילא שלא להיות ב"ד בראייתו דבע"כ א"נ ב"ד דהא רצו כו' וכיון שאינם ב"ד הוי כראו בלילה דצריך הגדה ושייכי הטעמי' כנ"ל

ולתוס' באמת גם זימנום להעיד נעשה דיין דאינו סותר כלל ר שלא להיות דיינין כנ"ל.. אבל בש"ע שפוסק כרמב"ן דזימנום פוסל רק נתכוון להעיד אינו פוסל וע"כ ס"ל כמ"ש דזימנום שנעשה עד ממילא צריך הגדה כנ"ל. והרמב"ן שסובר דכוונה לחוד אינו פוסל היינו רק משום דגם נמצא א' קא"פ ג"כ אין הכוונה פוסלתו ע"ש. אבל לדברי הש"ך והש"ע לקמן סי' ל"ו דלענין קא"פ פוסל נתכוון להעיד ופסק כאן דזימנום להעיד ג"כ פוסל א"כ תמוה למה פוסק דנתכוון להעיד אינו פוסל הא כיון שהוא עד ע"כ צריך הגדה וממילא שייכים הטעמים כנ"ל

ולשון הרא"ש ז"ל ב"ב קי"ד כיון דאענ"ד מטעם עשאאי"ל או ועמדו כו'. ולפי אלו הטעמים אם זימנום יכולין לדון אם יש אחרים מעידין בפניהם שמקוים ועמדו וי"ל וכיון שיכולין לדון כשמעידים בפניהם יכולין נמי לדון ע"פ ראייתם דכל היכי דמהני העדאת עדים חשובה ראי' כמותה שלא תהא כו' ע"ש. וג"כ אין מובן דהא ראו בלילה מהני כשמעידין בפניהם ומ"מ א"י לדון ע"פ ראייתם. וע"כ כיון דהוא עד בשעת ראי' צריך להעיד וליכא הק"ו רק בשעת ראי' כשהוא דיין משא"כ כשהוא עד צריך להעיד ושייכי הטעמים הנ"ל וא"כ גם זימנום להעיד כנ"ל ואי סבר כמ"ש לעיל בתוס' שאינו סותר ואף שזימנום להעיד נעשה דיין ג"כ לא הי' למימר מחמת הק"ו דמהני כשמעידים בפניהם דמזה אין ראי'. שוב ראיתי שהב"ח תמה על דברי הרא"ש אלו כמ"ש דראו בלילה יוכיח ע"ש ועיין מה שכ' לקמן בעזה"י פ' דבריו

וצ"ל דמפרש כמ"ש לעיל ס"ק א' דסבר דשייך הק"ו על שעת הדין כיון דמהני שמיעה כ"ש מהני לדון ע"פ הראי'. רק בלילה אם ידונו על הראי' יהי' איגלאי מלתא שהי' הראי' תחלת דין ופסול בלילה ולכך צריך הגדה שידונו על ידי הגדתם ביום ושוב שייכים הטעמים כנ"ל. אבל זימנום להעיד אף שיש שם עד עליו בשעת ראי' מכל מקום עתה כשדנין יכולין לדון ע"פ הראי' לחוד בלא הגדה מק"ו לא תהא כו' דאף דא"כ הוי דיין למפרע בשעת ראי' שהי' ת"ד והא הי' עד מה בכך שהי' עד מ"מ נ"ד כיון דאף כשהוא עד יכול להיות דיין כשאין שייכין הטעמים כנ"ל וסבר ג"כ דגם זימנום מהני

וע"כ לדידן דפסק בש"ע זימנום אין נ"ד לא ס"ל כנ"ל רק כטעם רשב"ם כמ"ש לעיל. או כמו שכ' הרמב"ן מועד לא יענה וכן משמע ברמב"ם. א"כ גזה"כ כשהוא עד אין נ"ד וממילא זימנום שנעשה עד אין נ"ד. ודוקא ראו ביום מעולם אין שם עד עליו. וגם לרשב"ם הפי' כן אם יש שם עד בעי ועמדו ושיגיד כנ"ל וממילא גם נתכוון להעיד כן. ור"ן ונ"י שכ' לחלק בין זימנום ובין נתכוון להעיד לא כ' רק משום דס"ל בנמצא א' קא"פ שאין פוסל בנתכוון וזימנום פוסל. אבל סוברים כרשב"ם דכששם עד עליו אין נ"ד וא"כ למאי שפ' הש"ך בנמצא קא"פ נתכוון פוסל ופ' דזימנום אין נ"ד ממילא גם נתכוון אין נ"ד

ונראה טעמו משום צירוף דעות הפ' דבזימנום שרוב הפ' בקא"פ דפוסל פוסק בזה כרשב"ם ורש"י דלא כתוס' והרא"ש משא"כ בכיוון להעיד אף דלענין קא"פ חושש להפ' דפוסל אבל לענין ענ"ד דלתוס' ורא"ש אף שפוסל בקא"פ מ"מ נ"ד. ושוב יש הרבה פ' דגם לענין קא"פ אינו פוסל בכיוון להעיד לחוד ולא זימנום לכך פוסק דנ"ד. ולע"ד דיכול המוחזק לומר קים לי בנתכוון להעיד דאין נ"ד כשדנו בלי הגדת אחרים דתוס' ורא"ש לא חילקו בין נתכוון בין זימנום. וכן הרמב"ן בחי' משמע דגם נתכוין להעיד אין נ"ד ואינו חולק רק אם אחרים מעידים בפניהם ע"ש. ומאחר שבל"ז כתבנו לעיל דמשמע דעת רש"י ורשב"ם ורמב"ם וראב"ד דבדיני ממונות בעי הגדה אף בראו ביום וממילא עכ"פ בנתכוון להעיד יש לצרף דעות הנ"ל דפוסל כשדנו בלא הגדה כנ"ל. אבל בהעידו אחרים בפניהם בזה דעת רשב"ם יחידאי שיהי' הכונה פוסל יותר מראו בלילה וא"י לומר קים לי כיון שיש הגדה וגם לפ' הנ"ל נעשה דיין וכן כשהודה בפניהם וכן בגט וקדושין יש לחוש לדעת הנ"ל דנתכוון להעיד אין נ"ד בלי הגדה כנ"ל

(ט) אם ראו ביום כו'. יש להסתפק ביחיד מומחה שראה