חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א סב

יהיו הן עצמן רשאין לדון דהא שפיר דנין ע"פ עדים שראו שנחקרה עדות דמאי חילוק בין עדות שלהן או דאחרים דבשלמא לרשב"ם כיון שכבר שם עדים עליהם פסולין וכן לתוס' לתירוץ הב' דרק משום דלא הגידו כנ"ל אבל לטעם הנ"ל הא בזה מקוים ועמדו וגם יכול להזימם כנ"ל וא"כ הי' משכחת עד המעיד שנעשה דיין. אך נראה דלא מהני דהא עדים החתומים כנחקרה בב"ד דמי וא"כ כיון שבא לפניהם כשהן ג' וביום א"כ רואין ביום שנחקרה עדות בב"ד ויוכלו לדון ע"ז אי נימא כנ"ל. ובשלמא להרמב"ם ור"ת ז"ל דבעינן ראוי להגדה רק כשבא השטר לב"ד הוי כנחקרה ע"ש וממילא שפיר אין נ"ד דחשוב כמעידים בפני עצמם וליכא ועמדו וגם אאי"ל כנ"ל אבל לרש"י ושאר פוסקים דחשיב מיד כשחתמו כנחקרה עדותן בב"ד א"כ רואין עתה בג' וביום עדות שנחקרה ויהיו יכולין לדון ע"פ עדות זה שנחקרה כנ"ל. ולכך נראה דצריך להיות ועמדו לפני ה' על הב"ד שגומרין הדין שיהיו אחרים לא העדים עצמם ולכך אף שהעידו בפניהם שנחקרה עדותן בב"ד מ"מ כיון שאותו ב"ד לא גמרו הדין רק שהן יגמרו לא מקוים בעדים שהעידו לפני הב"ד על גוף הדבר ועמדו דאף שמעידין שנחקרה כו' מ"מ אין הגמ"ד על פיהם רק דמאמינים להם שהראשונים העידו על ההלואה ויכולין לגמור הדין כאלו העידו הראשונים בפנינו וכיון שהן העדים לא מהני כנ"ל ומ"מ דוחק דמנ"ל למדרש כן דהא ועמדו לפני ה' קאי רק אשעה שמעידים ואין צורך עוד אח"כ להעיד ויכולין לגמור הדין וממילא כיון שהעידו לפני ב"ד אחר מקוים ועמדו כנ"ל. אך טעם השני שייך דהוי עשאאי"ל כיון דהזמה בגמר דין תלי' דאין נעשים זוממין עד שיגמור הדין לא סגי במה שיוכלו ב"ד המקבלי עדות לקבל הזמה רק הב"ד שגומרין הדין כנ"ל. ובפרט לטעם הגה' מרדכי פר' אד"מ דכיון דלמפרע נפסל לא הי' גמ"ד ע"ש א"כ גם בהנ"ל שייך טעם זה דאם יוזמו יהיו פסולין משעה שהעידו ממילא הי' ב"ד פסול לגמר הדין ולא יהי' חשוב הזמה

וזה שייך גם בעדי שטר כשיגמרו הדין בעצמם לחיוב כנ"ל וכן כשהעידו הן ואחרים מעידין אח"כ בפניהם שנחקרה עדותן בב"ד דמ"מ יהיו פסולין משעה שהעידו ויהי' גמ"ד בפסולין ולא הוי הזמה וכן לטעם שכ' אח"כ ע"ש. אמנם זה נראה דאם העידו בב"ד ונגמר הדין לחיוב שוב כשהן ג' יכולין לדון אח"כ ולחייב כשמכחיש שלא נגמר דינו וכה"ג דהא בעדות זה לבד מחייבין מיתה וממון כמ"ש פ"ק דמכות מעידין אנו שנגמר דינו כו' וכשהן ג' וביום שייך לא תהא כו' או כשאחרים מעידין לפניהם שנגמר הדין אף שהי' עפ"י עדותן מ"מ יכולין הם לחייב דשפיר תועיל הזמה כנ"ל דאחרים גמרו הדין כבר עפ"י עדותן אבל כשהן רק ב' או בלילה שהי' גמ"ד של הב"ד אחר בלילה עפ"י עדותם א"י לדון אח"כ ולחייב דאף דאם אמת שנגמר הדין כבר חייב ע"ז עצמו אין יכולין לדון דצריך ע"ז עדות שנגמר הדין והן שהיו עדים ע"ז שנגמר הדין אין נעשים דיינים ושייכי טעמים הנ"ל. וכן אפי' ב' אחרים או ג' בלילה שראו גמר דין של ב"ד לחיוב מ"מ אין נעשים דיינים אח"כ למיחות לנכסי' כנ"ל. וראי' לזה דהא הנ"י סנהדרין פ' אד"מ מפ' דצוואת הש"מ הוי גמר דין פסוק ממש ע"ש ואעפ"כ דוקא ג' וביום אבל ב' או בלילה נעשו עדים גם על זה שהי' גמר דין ושוב אנ"ד כנ"ל ע"ש. אך אינו מוכרח שהנ"י כ' שהצוואה בעצמה פס"ד שנפסק בפני אלו שהן ב"ד ע"ש. וי"ל דוקא כשהוא בפני ב"ד אז חשוב פסק דין משא"כ בפני ב' או בלילה אינו פס"ד כלל והיינו דמיעטה תורה ביום אתה מפיל כו' אבל היכא שהוא גמ"ד ממש בב"ד י"ל דאף בלילה מ"מ כיון שיודעין שכבר נגמר הדין וא"צ ב"ד אחר יכולין הם בעצמם ג"כ לחייב ולמיחות לנכסי' כיון דלאו בתורת ב"ד דנין שא"צ עוד כנ"ל

והי' מיושב בזה מה שתמהו תוס' ב"ב שם לר"מ דמוכח מהקישא דריבים פסול לילה למה לי' ביום הנחילו שא"א מפיל בלילה כו' ותירצו דסד"א כיון שמשונה שא"י לומר לב"ד אחר אזילנא כשר גם בלילה ע"ש. ותמוה מאי ענין זה לזה. ולמ"ש א"ש דה"א כיון דא"י לומר לב"ד אחר כו' ומה"ט גופי' ס"ד דגם בלילה מהני דבכל דוכתי גמ"ד דכ"ד פסול לילה מהקישא דריבים כו' אבל הצוואה שהוא ג"כ גמ"ד וכשר גם בלילה שוב יכולין גם הם עצמם להעמיד כל א' בשלו דא"צ דין עוד. וקמ"ל ביום אתה מפיל דמה שהצוואה כגמ"ד זהו דוקא כשהוא בפני ב"ד ג' וביום כו' משא"כ לילה אינו כלל כגמ"ד כנ"ל וא"כ אדרבה משמע קצת דכשהוא גמ"ד בב"ד כשר אף בלילה א"צ עוד לדיינים ויכולין גם הם עצמם למיחות לנכסי'. ואינו מוכרח די"ל מ"מ כיון שאין אותו הב"ד לפנינו ואינו ידוע אם נגמר הדין צריך ב"ד לדון ע"ז כנ"ל

ולשון רש"י ז"ל סנהדרין ל"ד ע"ב ביום הוי צוואת ש"מ דין פסוק וא"צ עוד לדיינין ובלילה לא הוי דין פסוק וצריך דיינין ואלו השומעין יעידו בפניהם ע"ש משמע כנ"ל

(ד) א"י להצטרף עמהם לדון. לפי' הסמ"ע בפני חביריו שנצטרף עוד א' מהשוק לקבל עדותו ועלה כ' שא"י להצטרף עמהם ולא כ' כשנסתלק השלישי. ומשמע דאף שיש הג' מ"מ א"י להצטרף גם הוא עם הג' ומשמע כדברי המשנה למלך (פט"ז מה"ע) דגם בדיינים נמצא א' קרוב או פסול בטל אף שהן ד' כמו בעדים ע"ש לכך כאן אף שיש ג' זולתו ומקוים ועמדו וגם יוכלו הג' לקבל הזמה מ"מ כיון שגם הוא יצטרף הוא ב"ד א' של ד' וצריכין שיהי' כל הב"ד ראוין לקבל הזמה וכיון שהוא פסול בטל ג"ד שלהם. ולטעם המרדכי ג"כ כנ"ל שיהי' למפרע נפסל ויהי' בהב"ד של ד' נמצא א' פסול שבטל הכל דאל"ה הוי שפיר י"ל שנשארו ג' כשרי' כנ"ל. אך אפשר דלשון להצטרף ממילא משמע כשנסתלק הג' שצריך לצירופו משמע מש"ע דאף שהוא א' בתורת ע"א לחייב שבועה ג"כ אין נעשה דיין. ואף דהא לענין חיוב שבועה לא שייך הזמה מ"מ הא צריך עד כשר שכשיצטרף עם עוד א' יחייבו ממון כמ"ש הרמב"ם (פ"ה מה"ע) שאין מחייבין שבוע' אלא בעדות כשר הראוי' להצטרף ע"ש ובזה אינו ראוי לצירוף שיהי' עשאאי"ל

הסמ"ע כ' הטעם דאין עד נ"ד דהוי עשאאי"ל. ובתוס' כתובות דחו זה דא"כ קרובים לדיינים יפסלו וע"כ משום דיכולין להזימן בב"ד אחר ע"ש. אך הסמ"ע כ' לדידן דלקמן סי' ל"ג פ' באמת דקרובים לדיינים פסולין ע"ש. ולהחולקים שהביא סמ"ע שם דבממון לא בעינן עשאי"ל כמו דלא צריך דו"ח א"כ יהי' עד נ"ד ג"כ. אך הא לא יחלוקו על הש"ס דגם בממון אין עד נ"ד כדאמר ב"ב וב"ק וכמה דוכתי. א"כ אותן הפ' דסוברים בקרובים לדיינים דפסולין דבעי בממון י"ל סוברים גם באין ענ"ד טעם זה כמ"ש הסמ"ע אבל פוסקין המכשירין שם וסוברין שגמ' דידן חולק על הירושלמי ושלא צריך בממון עשאי"ל או משום די"ל בב"ד אחר א"כ ע"כ באין עד נעשה דיין טעם אחר או משום ועמדו או מביום הנחילו כו'. אבל עה"פ אין עד נעשה דיין גם בממון לכ"ע דזה מבואר בש"ס כנ"ל

אמנם יש להקשות למאי דמסקי תוס' ב"ק פ' החובל עיקרי טעמא דאין עד נ"ד דילפינן מביום הנחילו כו' דבלילה שוב אין עושין דין למחר וע"כ דאין עד נ"ד. ולהנ"ל קשה אגמ' גופי' כיון שמה"ת צריך עשאי"ל גם בממון א"כ דלמא מש"ה אין ענ"ד בראו בלילה דהוי עשאאי"ל וממילא עכשיו דתקנו משום נעילת דלת דא"צ דו"ח יהי' ענ"ד דא"א ללמוד מקרא דביום הנחילו פסול אחר בלא טעם דיכול להזימו דביום הנחילו אינו מיותר דאיצטרך למפסל לילה לתחלת דין רק ממילא כמ"ש תוס' דמשמע גם למחר אין עושין דין מוכח דאין ענ"ד ודלמא משום דכיון דצריכין להגיד פסול מה"ת משום עשאאי"ל. ותוס' לטעמייהו א"ש דדחו טעמא דאאי"ל כיון שיכולין להזימם בב"ד אחר וקרובי' לדיינים כשר א"כ שפיר מוכח מביום הנחילו דגם לדידן אין ענ"ד דע"כ פסול אחר הוא שפסלה תורה. אבל לדידן דפסקינן כירושלמי ורי"ף הנ"ל דקרובים לדיינים פסולים דחשוב עשאאי"ל ואעפ"כ בממון לא צריך עשאי"ל מדרבנן וא"כ א"א ללמוד מביום הנחילו כו' לפסול גם לדידן בממון כנ"ל. וכן לטעם המרדכי דגם בב"ד אחר לא תועיל הזמה והוי שאאי"ל לגמרי א"כ אין ראי' לדידן ומנ"ל לש"ס למפסל בממון. וצ"ל דלהפ' הנ"ל באמת טעמא משום ועמדו כרשב"ם ולא מביום הנחילו ולכך פסול בממון גם עכשיו. ותוס' לטעמייהו שפיר הפסול נלמוד מביום הנחילו

ומשמעות המרדכי ותוס' כהש"ך לקמן סי' ל"נ דאף דהי'