חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א סא

ב' האנשים כו'. נראה דאין הטעם משום דהעד צריך לעמוד והבית דין בישיבה וא"א לעמידה וישיבה כא' כמו שכתב הרמב"ן ב"ב(שם). דא"כ הא ת"ח מעיד מיושב כמבואר בש"ס (ר"פ שה"ע) דעשה דכ"ת עדיף וא"כ ב"ד מומחין למה אין נ"ד. רק טעמו מדכ' שני האנשים לפני ה' מוכח שיהי' עדים אחרים לפני הב"ד וממילא אף ת"ח פסול כנ"ל. אך מ"מ קשה להפ' דדיעבד כשר יושב ועמדו אינו לעיכובא רק למצוה והיכא דא"א מעיד לכתחלה מיושב כדאמר בירושלמי פ' מ"ש (הובא בב"י סי' י"ז) ובש"ע פ' כן סי' י"ז א"כ גם אין עד נ"ד נימא דדיעבד כשר כשדנו דכיון דהך קרא דועמדו רק למצוה א"כ מה דכ' ב' האנשים לפני ה' ג"כ למצוה דמנ"ל למפלגינהו ואפשר דלרשב"ם באמת כשר דיעבד כשדנו דלא מצינו בש"ס מפורש להיפוך רק אין נ"ד דאין רשאי לדון וכן לשון הרמב"ם

והי' נראה קצת ראי' לזה דאמר סנהד' ע"ח טריפה שרבע כו' פטור דהוי עשאאי"ל רבע בפני ב"ד חייב דכ' ובערת הרע מקרבך וכן טרפה שהרג ג"כ כנ"ל ע"ש. וכ' תוס' דמיירי שראו ביום דבלילה אין עד נ"ד ע"ש. ותמוה מה לו להזכיר משום ובער הרע כו' ואי ס"ל כר' טרפון (פ' ראוהו ב"ד) לימא הלכה כר"ט דעד הרואה נ"ד בדיני נפשות. ולמ"ש מיושב כיון דטעמא משום ועמדו כו' והיכא דלא אפשר הוי כדיעבד דאינו מעכב כדאמר בירושלמי גבי חולה שמעיד יושב לכתחלה וא"כ בשאר אין עד נעשה דיין לא משכחת לא אפשר דהא אפשר שיעידו בב"ד וידונו אחרים אבל טרפה שהרג או רבע בפני ב"ד דאם יעידו לפני ב"ד אחר לא יועיל דהוי עשאאי"ל שוב לא אפשר והא כ' ובערת הרע כו' ושפיר נעשין דיינין לכתחלה ומיירי שפיר אף ראו בלילה וקמ"ל בטרפה דמהני כנ"ל

אך משמעות הפ' דגם דיעבד לא מהני והי' אפשר לומר כמו דאמר ביבמות (ק"ד) גבי קריאה לא מעכבא ורק למצוה מן התורה מ"מ בעינן ראוי לקריאה ומייתי דר"ז כל הראוי לבילה כו' כיון דכ' בלולה ולא כ' יבלל מ"מ כיון שהוא מה"ת בעי ראוי ע"ש בתוס' וממילא נהי דעמידה לא מעכב מ"מ עכ"פ בעינן ראוי לעמידה וכן הדיין ראוי לישיבה וכשר קבלת עדות מעומד דיעבד אבל שיהי' העד נעשה דיין דאינו ראוי לעמידה וישיבה כא' גם דיעבד פסול אך ז"א דא"כ כדפסול בחליצה אלם דאינו ראוי לקריאה יפסול בעדות חולה וחיגר דאינו ראוי לעמידה והא בירושלמי מכשיר חולה דאינו יכול לעמוד וע"כ דלא בעינן ראוי בזה. וצ"ל נהי דועמדו אינו לעיכובא משום דלא כ' ויעמדו כמ"ש תוס' יבמות ק"ג ד"ה בין עומד כו' אבל מאי דכתיב שני האנשים לפני ה' שצריך עדים מיוחדים וב"ד מיוחד זה לעיכובא דמהיכא תיתי שלא יעכב. ומ"מ קצת דוחק כיון דחד קרא הוא ועמדו רק למצוה י"ל גם זה כן

ואפשר לומר דהא דלא מיפסל דיעבד כשעברו וקבלו עדות יושב או הם עומדין ולא אמרינן בי' אי עביד לא מהני הוא כחילוק הסמ"ע וש"ך במקח בשבת שאין האיסור גוף הדבר רק מצד אחר והי אפשר לעשות בחול מקח זה ע"ש סי' ר"ח. או כיון דאיסור הוא משום כבוד הב"ד וא"א לתקן האיסור גם אם לא יועיל וא"כ לענין איסור זה שלא ידונו כשהן בעצמם העדים שוב גוף הדין באיסור מה"ת ואי עביד לא מהני דלא הי' אפשר בהיתר וגם יתוקן כשנאמר שאין דינם דין. ולכך אף דהך דשני האנשים לפני ה' שלא ידונו כשהן העדים יהי' רק למצוה כמו ועמדו כו' מ"מ גם דיעבד כשעברו לא מהני ופסול כנ"ל. ומ"מ מיושב הך דטרפה שהרג בפני ב"ד כו' דשם כיון דלא אפשר דחשיב דיעבד שעי"ז מותר לכתחלה כירושלמי הנ"ל בחולה שוב שפיר מהני ונעשין דיינים לכתחלה כיון דקרא לא לעיכובא לא עברו כנ"ל

ויש לישב גמ' הנ"ל לדעת הרשב"ם דקבלו עדות בלילה כשר ה דיעבד רק בלילה כיון דאסור הוא לכתחלה מורה הראי' שנעשים עדים כיון דבתורת דין אסור ע"ש. וא"כ זה בשאר דינין אבל בטרפה דאם לא יהיו נעשים דייני' בשעת ראי' לא יוכלו לחייבו כלל שיהי' עשאאי"ל כנ"ל והיכא דלא אפשר הלכתחלה כדיעבד כנ"ל וכ' ובערת הרע כו' שפיר נעשים דיינים בשעת ראי' גם בלילה. דאין איסור כלל ודיעבד מהני ושפיר דנין למחר ונעשים דיינים כמו ראי ביום כנ"ל וא"ש

אמנם טעם זה של ועמדו לא שייך רק לענין שלא יהי' סגי כשמעידים לפני אחד ויהיו נעשים דיינים בשעה שמעידים לקבל עדות עצמם שיהי' חשוב ג' לקבלת עדות כמו דסגי בקיום שטרות מעידין לפניו כו' כע"ש הר"ן שם פ"ב דכתובות ע"ז שייך טעם הנ"ל דאין כאן שני אנשים לפני ה' שצריך ב"ד אחר שיעידו בפניהם אבל כשמעיד לפני ג' שלא יוכל אח"כ לגמוני הדין לא שייך טעם זה וזה דחיית הירושלמי טעם זה כמ"ש רמב"ן ב"ב ואי משום עמידה ליתוב חד כו' ע"ש ואיך כ' רשב"ם זה לטעם על אענ"ד. וצ"ל דהגזה"כ הוא ב' האנשים היינו כשיש עליהם שם עדים תו כוונו להעיד או הגידו בב"ד שוב צריך דוקא לפני ה' שיהי' ב"ד אחר פוסקין הדין וקאי על הגמ"ד דדוקא ב"ד אחר לא הם וכן מבואר לשונו ב"ב שם

מ"ש לעיל כיון דחד קרא מנ"ל דיעבד לא קשה דהא ממעטינן נשים מהאי קרא ב' האנשים כו' ופסול דיעבד וע"כ רק מה שהי' נראה לחכמים מסברא שאינו מעכב דרשינן אלכתחלה כמ"ש תוס' יבמות ק"ד ע"ב או כמו בבילה מדלא כ' ויבלול כן בעמידה מדלא כתיב ויעמוד משא"כ בשאר דברים רק בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב. שוב ראיתי ברי"ו במשרים נ' כ' טעם רשב"ם משום ועמדו כמ"ש לפי שהב"ד צריכין לישב והעדים לעמוד וא"א לעמידה וישיבה כא' ע"ש

(ג) בפני חביריו כו'. כ' סמ"ע בע"ש כ' חבירו והוא מעות דקבלת עדות בעי ג' ע"ש. ואינו טעות דקא אי הוי ענ"ד כמו בקיום גם בכה"ג הי' מהני דנ"ד לקבל עדות עצמם כמ"ש הר"ן כנ"ל. רק מ"מ האמת כהסמ"ע דגם בפני חביריו שמושיב עוד ב' ג"כ לא מהני אף שהי' קבלת עדות בג' ורבותא הוא כנ"ל., ובש"ע ודאי צריך להיות חביריו דהא כ' שא' מעיד ועכ"פ צריך עוד ב' רק בע"ש כ' א' או ב' בפני חבירו בזה שייך כנ"ל. מלשון זה דש"ע בפני חביריו כו' משמע דוקא שמושיב עוד א' מהשוק ומקבלין עדותו ואח"כ מעיד הב' לפניו ולפני ב' האחרים דהוי כל א' מכלל מקבלי עדות של השני לא יוכלו לדון אח"כ אבל כשמעידים שניהם בפני ג' אחרים אפשר דיכולין הן להצטרף עם אחר לדון ולגמור הדין ובשלמא להרשב"ם גם כה"ג ודאי פסול דהיו נעשים עדים וגזה"כ שלא יפסקו הדין כמ"ש לעיל. אבל לתוס' דאף זימנם אינו פוסל היכא דמקוים ועמדו כו' ויכול להזימם. ובזה הי' מקוים ועמדו לפני ג' כנ"ל וכן אותן המקבלי עדות יוכלו לקבל הזמה ג"כ עליהם. אך מ"מ ודאי לא מהני דעל מה ידונו ויפסקו שחייב על הראי' הא היו רק ב' ועל הידיעה לא מהני כנ"ל על עדות עצמם שהעידו בפני הב"ד ושוב אין זה רק עדות שראו שנחקרה עדות בב"ד ואף דקי"ל דזה עדות כשר ראינו שנחקרה בב"ד ע"ש לקמן סי' ל' (סי"א בט"ז) מ"מ הא תוס' לא נחלקו ארשב"ם רק משום דראי' בלא הגדה לא חשוב עד עדיין כנ"ל וא"כ אלו שידונו על ההגדה שוב הן עדים בודאי ולא מהני. אך זה רק לטעם הב' של תוס' (ב"ב קי"ד) אבל לדידן למ"ש הש"ך דראי' פוסל בנמצא קא"פ ואעפ"כ כאן אינו פוסל והוא כטעם א' של תוס' דמקוים ועמדו וי"ל וזה שייך גם בהנ"ל. אך מ"מ לא מהני דתוס' כ' שפיר כשמעידין אחרים בפניה' דשפיר פוסקין עפ"י הקבלת עדות מאחרים ויש להן תורת ב"ד דמקוים ועמדו כו' אבל בזה שהן העידו וע"כ יפסקו ע"ז שראו שנחקרה עדותן ועדות זה הוי כראו בלילה או שנים שראו שנחקרה כו' ואף אם הן ג' והעידו מ"מ הא ע"כ הן עדים בשעת הגדה ואין עליהם תורת ב"ד רק עדים שראו שנחקרה ושוב צריך ע"ז העדות ועמדו ושיהי' יכול להזימן וכמו אם ראו ב' שנחקרה עדות בב"ד דג"כ אין נעשים דיינים אח"כ כנ"ל וכאן אף שהן ג' ג"כ הוי כב' כיון שהן היו המעידים א"א לומר שהן ב"ד בשעת עדותם על זה שנחקרה עדותן והן עדים גם על זה ושוב לא מהני דלא מקוים ועמדו ואאי"ל ומה שמקוים ועמדו על המעשה הא ע"ז אין דנין דהי' בלילה והפסק שיהי' ט"פ העדות דנחקר' לא מקוים ועמדו כנ"ל ושפיר לא מהני וכן הוי עשאאי"ל ג"כ ע"ז העדות שנחקר מדות בב"ד כנ"ל

אמנם אם היו עדים אחרים בשעה שהעידו הן לפני ב"ד וחוזרי' אחרים הנ"ל ומעידין בפניהם שנחקרה עדות שלהן בב"ד