חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ס

לדון ולחייבו בתורת ב"ד רק בב"ד אחר כנ"ל ובב"ד אחר אין על מה לחייבו כנ"ל

אך בראוהו ביום פריך הגמ' שפיר לא תהא כו' והיינו דהא כמו בעדים שמעידים לפני ב"ד דנין ומחייבין. ואף דב"ד אחר לא יחייבוהו דהא לא העידו בפניהם. וע"כ זה טעות שאם היו מעידין בב"ד אחר היו גם הם מחייבין וזה משפט השוה לכל דהן ב"ד כשאר ב"ד שמקבלין עדות ודנין א"כ גם בראו ביום שזה לוה שפיר כיון דנעשים ב"ד בשעת ראי' מיד שפיר יכולין לדון דהוי משפט השוה לכל דגם ב"ד אחר אם היו רואין שזה לוה ג"כ היו דנין כן ומחייבין ע"פ ראייתם וכהנ"ל לענין קבלת עדות כשהעידו בפני ב"ד זה כן עפ"י ראי' דלא תהא כו' ושפיר כשנעשין ב"ד לענין הקבלת עדות או בראיית המעשה מיד הן שוים לשאר ב"ד שאם הי' בב"ד אחר ג"כ היו דנין כן וגם הן יכולין לדון כנ"ל. אבל ראו בלילה דבשעת ראי' אין להן דין ב"ד רק מחר ביום ידונו ע"פ ידיעתם מראיית לילה א"כ אז כשנעשים ב"ד אין יכולין לדון יותר מב"ד אחר שהיו דנין על דין זה והא ב"ד אחר לא היו מחייבין אותו דאין כאן עדות כל שלא העידו בפני ב"ד דידיעת אלו עדיין אינו עדות המועיל וכשר כל שלא הגידו וא"כ גם הן עצמם בשעה שנעשים ב"ד ביום ומתחילין לדון על המעשה בתורת ב"ד ג"כ אין יכולין לדון יותר מב"ד אחר ואין יכולין לחייבו כלל עפ"י ידיעתם כמו בקים לי בגוי' הנ"ל דלא שייך שאם הי' ב"ד אחר קיה להו הי' ג"כ דנין דז"א דהא לא קים להו ואז שדן בתורת ב"ד אין ב"ד אחר מחייבין. ודוקא בקבלת עדות דכשמתחיל לדון בתורת ב"ד שמקבל עדות גם בפני ב"ד אחר הי' כן הדין וכן ממש בהנ"ל בראו בלילה דבשעה שמתחיל לדון בתורת ב"ד לא מהני מה שהוא יודע מכבר מקודם שהי' עליהם שם ב"ד דהא ב"ד אחר לא יודעין ולא יחייבוהו ממילא גם הן א"י לחייבן כנ"ל ולכך בלא הגדה ודאי לא מהני רק שיעידו לפני ב"ד ויהיו הם יכולין לדון אח"כ דגם ב"ד אחר היו דנין ע"פ עדותן כיון שהעידו כנ"ל ושוב ע"ז שייכים הטעמים דגזה"כ ועמדו כו' או דהוי עשאאי"ל משא"כ בראו ביום לא שייכי כלל דא"צ להעיד דהוי משפט השוה לכל ככל ב"ד כנ"ל ף וברור לע"ד בעזה"י

ובזה יתיישבו כמה תמיהות בעז"ה פ"ב לכתובות גבי ג' שישבו לקיים ב' מכירין ח"י עדים כו' דדייק מינ' דדיינים המכירין חתימת העדים א"צ להעיד בפניהם וכ' תוס' דלפעמים מכירין החתימות ע"י שראו בלילה דאל"ה לא הוי איצטריך דהא ביום אף בדאורייתא יכול לדון עפ"י ראייתו דלא תהא כו' ע"ש. ואינו מובן כלל דמה שייך על הכרת החתימות שראו בלילה כיון דמ"מ מכירין עתה בט"ע דזהו חתימתם דאטו מה שראו שחתם כמה פעמים הוא העדות הא העדות הוא הכרה דעכשיו וזה ביום כיון שמקיימין ביום ושייך לא תהא כו'. וגם לא הוזכר כלל בגמ' ראו בלילה ע"ש ולמ"ש א"ש דאדרבא בקיום כיון שאין העדות על ראיי' מעשה כלל א"כ ממילא הי' כראו בלילה דהא לא נעשו ב"ד רק בשעה שיושבין לקיים השטר וא"כ אף שהן מכירין החתימות מ"מ כל שלא העידו אין ב"ד אחר יכול לדון כן ואף שיודעין הם שזה חתימתן לא מהני כמו קים לי' כנ"ל. דכשנעשו ב"ד צריכין לדון כב"ד אחר ולא מהני מה שהם מכירין כנ"ל כיון דלא שייך ראו ביום שיהיו נעשים ב"ד בשעת ראי' דלא הי' ראי' שמחייב כנ"ל רק הכרה וזה מתחיל להיות ב"ד כשמקיימין ואז לא מהני כנ"ל וצריכין להעיד בפניהם שיהי' עדות כשר ואז ידונו ורק משום דק"ש דרבנן גם בזה מהני למסקנא ע"ש. וזה טעם הרשב"ם ז"ל (ב"ב קי"ג ע"ב) דכוון להעיד א"נ דיין והקשו תוס' הא לא שייכי הטעמים דועמדו ועשאאי"ל. ולהנ"ל הטעם דכשכוון להעיד לא הי' עליו דין ב"ד אז בראי' ואח"כ לא מהני וצריך להעיד ושייכי טעמים הנ"ל. אך גם תוס' מודים כן ועמ"ש לקמן

אמנם מתוס' דכ' גבי קיום כנ"ל משמע דלא ס"ל כטע' שכתבנו. ונראה לשיטת תוס' הטעם כמבואר לשונם ר"ה פ' ר"ב וב"ק פ' החובל וב"ב קי"ד דאם ידונו עפ"י ראיית לילה תהי' הראי' כקבלת עדות שהוא ת"ד שפסול בלילה ע"ש. והיינו דנהי דשייך הק"ו דלא תהא שמיעה כו' גם בראו בלילה דהא שייך הק"ו על הראי' של הב"ד מהראי' דעדים דמה כשראו עדים רק כשנתברר לב"ד ע"י הגדתם לפניהם דהיינו שמיעה שראו העדים דנין הב"ד מכ"ש שראו בעצמם וזה ק"ו גם אראו בלילה דעדות מהני גם ראו בלילה. רק דמאי בכך שיש ק"ו הא התורה פסלה תחלת דין בלילה אף דראיית עדים כשר מ"מ כשקבלו עדות בלילה וגמרו למחר פסול ממילא כשדנין למחר על מה שראו בלילה הוי הראי' תחלת דין כמו קבלת עדות שהוא המעשה המחייבת שדנין עלי' אח"כ כמו כן הראי' שיחייבו על ידה וידונו ביום על זה הוי הראי' ת"ד שפסול בלילה ואף דלא דמי לכאורה בשלמא קבלת עדות שהי' בלילה פסול שאין להן דין ב"ד והוי כהעידו חוץ לב"ד או מה שטענו לפניהם הוי כטענו שלא בב"ד דיכולין לחזור ולטעון וממילא כשגומרין דין למחר ע"פ עדות או טענות הנ"ל פסול גם דיעבד דהוא שלא כדין שאינו חייב כלל משא"כ הראי' שראו בלילה שזה לוה איך שייך שפסול דיעבד בשביל שהיא לילה מ"מ ראו בבירור שלוה וגומרין מחר כדין שחייב. וצ"ל לתוס' דפסול לילה הוא משום כשתחלת דין בלילה גזה"כ שגמר דין שלהם פסול אח"כ גם ביום לא מצד שהת"ד פסול לבד רק שהגמ"ד ג"כ פסול כשת"ד הי' בלילה. וא"כ גם בראו בלילה אף שאין הראי' בטלה מ"מ כשגומרין למחר שנעשה ממילא הראי' ת"ד ושוב פסול גמ"ד שלה' כיון שהי' תחל' דין בלילה כנ"ל ולטעמייהו אזלי דפסול דיעבד ג"כ דלרשב"ם דיעבד כשר א"כ הראי' הוי דיעבד אך אין רשאין לדון ולגמור אח"כ ביום דזה חשוב לכתחלה דעי"ז יהי' נעשה הראי' ת"ד ויש לדחות. או די"ל לתוס' ג"כ כנ"ל כיון דבשעת ראי' לא הי' אפשר לחשוב הראי' לת"ד דהא פסול ואין דנין בלילה ושוב שם עדים על הראי' כמו ראו שנים ושוב א"א לדון בלי הגדה ושוב שייך ב' הטעמים לפסול כנ"ל. עכ"פ בין כך וב"כ צ"ל גם לתוס' דמצד הידיעה לחוד א"א להם לדון בתורת ב"ד דא"כ מה בכך שראו בלילה בשלמא כשהי' קבלת עדות בלילה אין כאן ידיעה כיון שפסול וממילא פסול הגמ"ד אבל בראו נהי דנימא כנ"ל מ"מ יודעים ביום שזה לוה וידונו מחר עפ"י ידיעתם בבירור שזה חייב וממילא לא יחשב הראי' כלל ת"ד דאף שלא הי' אז ב"ד והיו עדים מ"מ הידיע' ביום וידונו כנ"ל. וע"כ כנ"ל דכמו בעדים דילפינן (ערכין י"ח) מאו ראה דתחלתו בפסול וסופו בכשרות פסול ואף דהא עתה הם כשרין ויודעין ברור שזה חייב והידיעה כשהן כשרים וע"כ דאין עדות מצד הידיעה לחוד רק בהמעשה שגורם הידיעה. כן בב"ד לדון ג"כ על הידיעה לחוד לא מהני רק מצד המעשה הגורם הידיעה קבלת עדות או הראי' כנ"ל. ואף דמסברא לא דמי דעדים הא צריכין דרישה וחקירה מה"ת ולא מהימני על הידיעה בלי מעשה ולכך גם מדרבנן דא"צ דו"ח אבל מ"מ אינו עדות רק על המעשה ועל ידיעה לחוד אין מאמינים להם משא"כ ב"ד שיודעין יוכלו לחייב מצד הידיעה לחוד אך י"ל שהוא בכלל כל הפסול להעיד פסול לדון וכדיליף בירושלמי הובא ברי"ף פ' ז"ב אמרה תורה הרוג עפ"י עדים ועפ"י דיינים ע"ש דהא נראה דג' שראו כשהיו פסולין שזה לוה ונעשו כשרים אינן יכולין לדון אח"כ ולחייבו מצד ידיעתם שראו בפסלות ואף דיודעין בבירור עכשיו. וע"כ דדמי לענין זה לעדים דצריך ראיית מעשה הגורם הדין לחייבו כנ"ל. ובהא דלסלקו ולדיינו (ב"ב ע"ג) היינו בעדים אחרים ע"ש

ולכך סוברים התוס' גבי קיום דהעדות היא ההכרה וכיון דכשר עדות כזה שוב גם בתורת ב"ד כשר ושייך הק"ו דלא תהא כו'. דזה הוא הת"ד כשיושבין לקיים והוא ביום. ולכך פי' ר"י דמכירין החתימות ע"י שראו בלילה היינו כשאין ט"ע גמור עכשיו רק העדות ע"י שראו שחתם בלילה. וכמו שצריך לפרש גבי נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דצריך גדול עמו כו' ואף דהא מכיר עצמו בגדלות. ומשמע דשייך גם בזה תחלתו בפסול כו' ויש שם עדות על ראיית מה שחתם אז אף שלא הי' צורך כלל כן יהי' חשוב ת"ד אם יקיימו עי"ז כנ"ל. ועיין מ"ש לקמן סימן מ"ו בעזה"י

שוב ראיתי שבעה"מ והרמב"ן (פ"ב דכתובות שם) נחלקו בזה ובמלחמות דחה כנ"ל דלא שייך ראו בלילה בקיום שהעדות רק הכרה ע"ש

(ב) נעשה דיין כו' רשב"ם (ב"ב קי"ד) כ' הטעם דכ' ועמדו