חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ה

שבלשכת הגזית לצאת ולהושיבם כו'. ובש"ס י"ו ע"ב כדאשכחן במשה כו' במקום ע"א קאי ואח"כ אמר מנין שמעמידין כו' ת"ל שופטים כו' לכל עיר ת"ל שופטים לשעריך כו' ואכולן קאי. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ה מה"ס) דלאו דוקא אסנהדרי שבט רק גם אסנהדרין שבכל עיר קאי ע"ש. וא"כ מבואר דמצוה זו מוטלת רק אבה"ג של לשכת הגזית וכשבטלו ס"ג בטיל שופטים כו' תתן לך מה"ת רק דהרמב"ם פ"א ה"ד כ' עיר שאין בה ק"כ מעמידין בה ג' וכ' הכ"מ נלמוד מדתנן עד כמה כו' ותהי' ראויה לסנהדרין ק"כ ופשוט שאין מניחין אותה בלי ב"ד והפחות שבב"ד ג' ע"ש. משמע דמסברא קאמר לה אבל בש"ס במשנה פ"ק דמכות אמר בהדיא סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בח"ל ועלה קאמר הש"ס מנלן כו'. וקאי רק אב"ד של כ"ג וזה בטיל כשאין ס"ג. וגם מצוה דשופטים תתן לך ודאי לא קאי אב"ד של ג' דאי הוי קאי גם אב"ד של ג' שוב גם בזה היו צריכין ב"ד של ע"א להעמידם כדאשכחן במשה כיון דמהך קרא דשופטים תתן יליף להיות ע"א דומיא דמשה רבינו ע"ה וע"כ דמינוי ב"ד של ג' לאו מהך קרא. וי"ל דרק תקנת חכמים היא ולע"ד שהיא מתקנת עזרא דאמר פ' מרובה פ"ב שיהי' דנין בב' וה' כו' והקשו תוס' שם הלא קודם תק"ע היו קבועין בכל יום וכי עזרא תיקן שלא יהיו קבועים אלא ב' וה' כו' ותירץ ר"ת שלא היו קבועים תחלה בכל יום אלא בעיר אחת והוא תיקן בכל עיר ועיר בב' וה' עכ"ל ואין דבריהם מובנים לכאורה הא דאורייתא היא למנות ב"ד ככל עיר ועיר. ולמ"ש מובנים היטב דבא"י היו רק בעיר שיש בה ק"כ ובח"ל רק בכל פלך ופלך והיינו עיר אחת ותיקן עזרא שיהי' ב"ד של ג' קבועים ב' וה' בכל עיר ועיר אף שאינה ראויה לס"ק ושפיר מינוי ב"ד ג' רק מתקנת עזרא ולא בעי ע"א להעמידם וממילא אין צריך מומחין בח"ל ומקיימא התקנה בב"ד המועיל בהודאות והלואות מדרבנן כנ"ל. וכן בתוס' פ"ק דכתובות אהא דתקנת עזרא כ' דקודם לכן לא היו קבועין ע"ש. עכ"פ מוכח דלא היו צריכין כלל למנות דיינים קבועים מה"ת. ותמוה לע"ד דברי טור וסמ"ע וב"ח דמשמע דמ"ע דשופטים תתן הי' נוהג כשהי' סמוכין. ובש"ס מבואר דמצוה זו רק על מינוי סנהדרין של כ"ג וצריכין ס"ג להושיבם אבל לא אב"ד של ג' כלל וכשבטלו ס"ג יליף דכשאין כהן אין משפט. ואפשר דסבר כהרמב"ן על התורה שהבאתי לעיל מקרא דלדורותיכם. אך גם הרמב"ן כתב כמסתפק. אך נראה דמתקנת עזרא עכ"פ צריך למנות דיינים קבועים ב' וה' בכל עיר ועיר. וממילא מה שכתב הב"ח דמדהביא הטור כו' דבא"י בכל עיר ובח"ל בכל פלך כו' גם עכשיו כן דכל דתיקנו כעין דאורייתא תיקן ואין חיוב בח"ל רק בכל פלך כו' ע"ש. אינו מוכרח דלמ"ש תוס' עיקר תקנת עזרא היה שיהי' קבועין בכל עיר. וע"כ דגם בעיר שאין ראוי לסנהדרין דאז הי' סנהדרין רק על ב"ד של ג' ובזה אין חילוק בין א"י לח"ל. ועוד דהא מבואר ברא"ש ריש כתובות וטור אה"ע סי' ס"ד דלכך נוהגין לכנוס בו' דגם כל ימות השבוע אין לנו ב"ד קבועין ומי שיש לו עסק מקבץ ג' ומסדר טענותיו לפניהם וזה יכול לעשות גם בשבת ע"ש. מבואר דאין חיוב כלל עכשיו לקבוע ב"ד אף מדרבנן. ונראה דסברי דתק"ע לא הי' רק בזמן שהיו מומחין. אבל עכשיו דדנין רק מצד התקנה דג' הדיוטות כשרים אין צדיך קביעת ב"ד דהא כל ג' סגי. ובשיטה מ' כ' שם פי' דהי' אנשים ידועים שמי שהי' לו דין ילך אצלם אבל לא היו קבועים או שהיו בוחרים לישב יום שירצו וקבע עזר ב' וה' ע"ש. אבל ר"ת לא ס"ל כן ע"ש. ומלשון רא"ש וטור אה"ע הנ"ל משמע דאין חיוב כלל. והי' נראה לע"ד למאי דאמר בש"ס סנהדרין נ"ו ע"ב דב"נ נצטוו על הדינין מויצו כו' וילפינן מאשר יצוה את בניו כו' לעשות צדקה ומשפט כו' ומה שנשנה בסיני נאמרה לזה ולזה ופרש"י נ"ט ע"א דכי יהיב קוב"ה תורה לישראל לא שקלינהו להנך מב"נ כו' ומה שלא נשנה בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסור ופרש"י דלהתקדש יצאו ולא להקל עליהם ע"ש. ואמר התם נ"ו ע"ב דאמר ראב"י ל"נ אלא להושיב ב"ד בכל פלך ובכל עיר כו' והא תניא כשם שנצטוו ישראל להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כן נצטוו ב"נ להושיב ב"ד בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר ע"ש. וכ"פ הרמב"ם ז"ל (פ"ט מה' מלכים) והא ודאי דנצטוו רק להושיב דיין שיהי' משפט דהא בדיין אחד סגי ע"ש (דנ"ז ע"ב). וגם בח"ל דלגבי דידהו אין חילוק. וא"כ אף דבסיני נאמר שיהי' ב"ד להושיב סנהדרין וסמוכין היינו בעיר שראוי לסנהדרין. אבל כשאין ק"כ ואין ראוי לכ"ג עכ"פ צריך להושיב ב"ד של ג' דנשאר המצוה לעשות צדקה ומשפט דמי איכא מידי כו'. וכן ממילא כשבטלו סמוכין לגמרי מ"מ לא בטלה המצוה דלעשות צדקה ומשפט. ומצוה זו אינה על הסנהדרי גדולה דדוקא להעמיד סנהדרין של כ"ג דנפקא לי' משופטים תתן כו' ובעי דומיא דמשה רבינו אבל ב"ד של ג' מלעשות צדקה ומשפט מוטל על הציבור שיהי' משפט. רק שאין דיינים מה"ת להושיב כשאין סמוכין. דלענין זה לא שייך מי איכא מידי כו' דהחמירה תורה בממון של ישראל לדון רק בסמוכין כמו דבעי ג' וב"נ בחד כו'. אבל כיון שהמצוה על הציבור מחוייבין לקבלם עליהם שידונו דהא צדקה ומשפט היינו פשרה ודין כמו שפירש"י שם נ"ו ע"ב דאמר רבא הוסיפו דיני קנסות ופירש"י דב"נ לא נצטוו דכ' צדקה ומשפט דהיינו פשרה ודין אבל קנסות לאו משפט דקנסינן לי' טפי מדינא ע"ש. וא"כ הפירוש ע"כ על לקבלם עליהם לפשרה א"כ גם לדון מקוים המצוה כשמקבלין עליה' הדיוטות אף שאין נקרא דיינים מה"ת מ"מ מקוים לעשות צדקה ומשפט. ומכש"כ לחד תי' תוס' גיטין (פ"ח ע"ב) דהא דדבורה שופטה כו' הי' משום דקיבלוה עליהם. ומוכח דנקרא שופטה כו' והי' מיושב הכל דפ' הרמב"ם שפיר דב"ד של ג' צריך להושיב אף בעיר שאין בה ק"כ וכ' הכ"מ דמסברא ואין זה דרכו של הרמב"ם. ולמ"ש אתי שפיר דעכ"פ הא דלעשות כו' שייך. ומהאי טעמא גם כשאין סמוכין מחויבין להושיב ב"ד וכשתיקנו דסגי בהדיוטות מקוים בזה המצוה דלעשות משפט כו'. והא משמע שם בש"ס סנהדרין נ"ז ע"ב ואשה לא מפקדה והא כתיב למען אשר יצוה את בניו וב"ב כו' הוא מפרק לה בניו לדון ביתו לצדקה כו'. ומשמע דמהאי קרא גופי' איכא מצוה לעשות משפט ובניו היינו ישראל ולא צריך היקשא דויצו רק לב"נ. ואף שאפשר דכל הקושיא היא רק על ההיקש דויצו. והך למען אשר יצוה לאו מצוה מ"מ הוא דוחק

ולמ"ש מיושב דלא תיקנו על דיני קנסות. וכן תלי לה בכמה דוכתי קנסא מגבית כו' וכ' תוס' (ב"ק פ"ד ע"ב) דמאי דלית ביה ח"כ קרי לי' קנס כו'. ולמ"ש הטעם כמו דאמר רבא שם דהוסיפו ד"ק כו' ופירש"י דלאו בכלל צדקה ומשפט דקרא הנ"ל ע"ש. וממילא לא הוצרכו לתקן על זה דאין על זה עשה הנ"ל להושיב דייני קנסות ורק מצד שופטים תתן וזה רק כשיש סנהדרין כנ"ל. משא"כ בממון אם לא היו מתקנין היו צריכין הציבור לקבל עליהם הדיוטות שידונו דלא גרועי מב"נ ולכך הוצרכו לתקן כנ"ל ושפיר מקוים המצוה מה"ת דלעשות משפט

ומ"מ י"ל דלא הי' צריך שיהי' ב"ד קבוע רק כיון דסגי בכל ג' הדיוטות סגי כשיש לו תביעה לאחד שיקבץ ג' וידונו וג"כ מקיימא המצוה כנ"ל. ועל זה הי' תקנת עזרא שיהיו קבועים ב"וה. ולרא"ש וטור אה"ע שם לא הי' תקנה קבוע לחיוב כשאין סמוכין מ"מ אותן שדנין מקיימים מה"ת מצוה כנ"ל. מ"מ לא ידעתי מנלי' להרא"ש והטור שבטיל תקנת עזרא הא אין ב"ד יכול כו' כיון דמשמע עכ"פ שתקנתו הי' על עיירות שאין חיוב מה"ת להושיב סנהדרין כמו שכ' תוס' הנ"ל. וא"כ כיון דהדיוטות כשרים מדרבנן הוא בכלל התקנה שיהיו קבועין. ואף דהטעם הי' משום טירחא וזה אפשר הי' שייך רק כשהי' צריך לבקש סמוכין אבל כיון דכל פעם יכול לקבץ ג' הדיוטות ליכא טירחא ולא שייך הטעם מ"מ מה בכך אף שבטיל הטעם לא בטיל התקנה ממילא דקי"ל (ביצה ד"ה) דבר שבמנין כו'

(ג) דיני הודאות והלואות. לשון הטור פי' שתובע אותו ש בעידי הודאה שהודה בפניהם או שהלוה בפניהם כו' וה"ה בלא עדים כו'. ולענין היסת כ"כ הסמ"ע והוא מדברי רש"י ז"ל שפירש כן עדי הודאה כו' ע"ש (ריש סנהדרין). וקשיא לי איך מקבלין עדי הודאה או הלואה בהדיוטות וגם בזמן שהיו מומחין הי' מהני בהדיוטות הא קי"ל לקמן סי' ל"ג ס' י"ז דעדים הקרובים