חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א נח

ובזה שפיר אסור ולא מיקרי משום מצוה. ואם נאמר דהמצוה הוא משום דצריכין להכפרה ואף שאין החיוב עליו כשאין לו אשה מ"מ הא הכל צריכין לעבודתו והוי משום מצוה. אך גם זה לא קשה כיון דחזינן באיכא דעדיף מיני' דלא הוי מצוה רק בליכא דעדיף גבי דין מותר לעבור ואף שהשני יכול לדון מ"מ הא גם השני יעבור אם ידון. אבל הכא כיון דקי"ל מתקינין כהן אחר תחתיו וא"כ כיון דעליו אין המצוה דוכפר כמ"ש רק משום דצריכין לעבודתו וא"כ הוי כאירע בו פסול אחר כיון שאין לו אשה ויש כאן השני לעבוד וזה עצמו מיקרי איכא דעדיף מיני' כיון שהשני יש לו אשה ולא יצטרך לעבור השבות. וזה לא חיישינן שתמות גם היא כמבואר שם דלמיתה דתרי לא חיישינן א"כ שפיר אינו רשאי לישא משא"כ היכא דהנשואין גופי' מצוה שפיר י"ל כדברי ר"ת דמותר משום מצוה. אך באמת רוב הפוסקים ס"ל דאין דנין אף בדליכא דעדיף והרי"ף והרמב"ם לא חלקו כלל וגם לא הביאו האחרוני' שמפורש ברמב"ם פי' המשניות דבליכא דעדיף אז יהי' משום מצוה ולא משום רשות ומשמע להדיא דאסור ע"ש

סעיף ב' לא היו דנין בע"ש ובעי"ט כו' אין דנין בלילה בתחלת דין אבל אם התחילו לדון ד"מ ביום גומרין בלילה (וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין)

(ג) אין דנין בלילה כו'. ילפינן סנהדרין ל"ד מקרא דרבא רמי כתיב ושפטו כו' בכל עת וכתיב ביום הנחילו כו' כיצד לילה לגמר דין יום לתחילת דין כו' ע"ש. והרמב"ם ז"ל כתב פ"ג מה' סנהדרין אין דנין בלילה תחילת דין כו' מפי השמועה למדו שהריבים כנגעים כו' ע"ש. והוא תמוה מאוד כמו שתמה הכ"מ ושאר אחרונים דהא אמר בש"ס להדיא הטעם מביום הנחילו ולא מקשינן ריבים לנגעים דאי הוי מקשינן אף גמר דין הי' פסול בלילה דאמר מתניתין דלא כר"מ ע"ש. ותירץ הכ"מ דכיון דמסיק בש"ס ור"מ ביום הנחילו מאי עביד לי' ומשני לכדרבה כו' ביום אתה מפיל נחלות דבלילה כותבין ואין עושין דין דאין עד נעשה דיין כו' ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל הא דרבה ביום אתה מפיל נחלות א"כ ממילא לא מוכח מביום הנחילו דאין דנין בלילה וע"כ מהקישא דריבים כו' ע"ש. ועדיין תמוה כמו שתמהו האחרונים דא"כ למה לא רמי הקישא דריבים אושפטו כו'. ועוד הא רבא ג"כ סבירא לי' הא דאין עד נעשה דיין ואיך יליף מביום הנחילו כו' ולא ס"ל הקישא דריבים. ועוד מנ"ל דר"מ סבר דמקשינן אף לגמר דין דאמר מתניתין דלא כר"מ דלמא מקיש ג"כ רק לתחילת דין כמו לדידן. ועוד קשיא לי דאיך נימא דכיון דאתי ביום הנחילו להא דביום אתה מפיל נחלות לא מוכח דאין דנין בלילה הא כל הטעם דבלילה אין עד נעשה דיין הוא משום דלא שייך לא תהא שמיעה גדולה מראי' משום דאין דנין בלילה וא"כ ממילא מוכח דאין דנין תחילת דין בלילה דהיינו קבלת עדות דאי דנין מאי חילוק בין ראוהו ביום לראוהו בלילה הא שייך ג"כ לא תהא שמיעה גדולה כו'. ובזה י"ל דהא הטעם דלא מוקמינן ביום אתה מפיל נחלות כו' לגוף הדין דבלילה אין דנין דין נחלות רק ביום. הוא כמ"ש הרמב"ן ז"ל דזה כבר מוכח מחוקת משפט דנחלות כשאר דינים ולכך מוקי לה לאין עד נעשה דיין כו' ע"ש וא"כ אי נימא דבשאר דיני ממונות שפיר דנין בלילה א"כ לא מוכח כלל מחוקת משפט דאין מפילין נחלות בלילה וא"כ י"ל דביום הנחילו אתי בפשיטות דבלילה אין דנין דין נחלות אבל שאר דינים דנין בלילה כנ"ל. אך גם ז"א כמ"ש הרמב"ן דודאי אין חילוק דודאי לא גרעו שאר דינים מדין נחלות ואדרבה עדיפי ע"ש ויש לומר בהיפוך דכיון דקי"ל הא דרבה א"כ ליכא למימר דביום הנחילו אתי לאין דנין בלילה דא"כ איך מוכח הא דרבה דדין נחלות כו' וע"כ דלמסקנא מוכח דאין דנין בלילה מהקישא דריבים ואייתר ביום הנחילו לדרבה כנ"ל. אך בכ"מ מבואר להיפוך ע"ה וי"ל בדוחק ע"ש

ונראה לישב דברי הרמב"ם ז"ל דהנה המרדכי פ' ז"ב כתב בשם השר מקוצי הטעם דאין עד נעשה דיין משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אף לפני ב"ד אחר דכיון דקי"ל אין עדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין וכיון שמזימין אותם היו פסולים בשעת גמ"ד ולא נגמר דינם לפני ב"ד כשר ולכך לא מהני ע"ש והפוסקים דחו דבריו דהא קי"ל דבממון לא בעינן עדות שאתם יכול להזימה ואף ראוי להזמה לא בעינן ע"ש. והרמב"ן ז"ל ב"ב פ' י"נ כתב דהא דאין עד נעשה דיין ילפינן מהא דביום הנחילו ביום אתה מפיל אבל כשראה בלילה שוב אינו מפיל לעולם דאין עד נעשה דיין וע"כ להכי הוא דאתי דאי לאין דנין בלילה מוכת מחוקת משפט ורבנן דסברי ביום הנחילו לאין דנין בלילה מנ"ל דאין עד נעשה דיין וכתב דמוכח מהא דלא יענ' כו' דעד אינו עונם בדיני נפשות לא לזכות ולא לחובה וכן בדיני ממונות אין עונה וממילא פשיטא דאינו נעשה דיין כיון שאינו עונה ור"מ סבר כריב"י ע"ש והטעם דאין עד עונה איתא בש"ס משום דהוי לי' נוגע שמתירא מהזמה שלא יוזם ויהרג ורוצה להטות הדין ע"ש וממילא כ"ש דאינו נעשה דיין בשביל זה דכיון שמעיד הוי לי' נוגע כנ"ל. ואף דהרמב"ם ז"ל סובר דבדיני ממונות עד עונה דלא כהרמב"ן ז"ל דדוקא בדיני נפשות הוי נוגע ולא בדיני ממונות דמשום תשלומין שיתחייב בהזמה לא חשדינן לי' לנוגע ע"ש. מ"מ כתבו שם דזה דוקא להיות עונה כיון שיש ב"ד כשר זולתו אשר לא ישמעו לדבריו להטות רק בדיני נפשות חיישינן חשש רחוק משא"כ בדיני ממונות. אבל לענין להיות דיין י"ל שפיר טעם הנ"ל דהוי לי' נוגע ע"ש וכן משמע שם קצת מלשונו ע"ש פ"ה מה' עדות

והנה לכאורה למ"ש נראה דלא שייך ב' הטעמים דכיון דבאמת כ' המרדכי דה"ל עדות שא"א יכול להזימו כיון שאם ניזומים לא יגמר הדין לפני ב"ד כשרים כנ"ל רק דאמרינן דבממון לא בעינן עדות שאי"ל. וא"כ ממילא גם טעמו של הרמב"ן ז"ל לא שייך דכיון דאינו עונה אינו נעש' דיין כנ"ל. ולמ"ש אדרבה הא טעמא דאינו עונה הוא משום דהוי לי' נוגע שלא יתחייב כשיוזם וא"כ הא בהיפך דשפיר נעשה דיין דדוקא בעונה דאיכא ב"ד כשר ושפיר כנ"ל משא"כ להיות נעשה דיין לא יהי' שייך כלל הזמה ולא יתחייב כנ"ל דלא נגמר הדין לפני ב"ד כשר כיון שאין ב"ד זולתו וא"כ ממילא נעשה דיין ולא הוי נוגע כלל. ומשום פסול שיפסול לעדות כשיוזם משום הא לא הוי נוגע דאף שיטה הדין יהי' פסול כיון שהעיד שקר רק לענין תשלומין הוא החילוק וא"כ שפיר נעשה דיין דלא שייך הזמה ולא הוי נוגע כלל וכיון דלא בעינן עדות שאי"ל בדיני ממונות ובאמת אינו יכול להזימו וממילא כשר ונעשה דיין כנ"ל וע"כ הא דאין עד נעשה דיין גם לרבנן מוכח מביום הנחילו דביום אתה מפיל ולא בלילה כשראה אינו נעשה דיין כמ"ש הרמב"ן ז"ל לר"מ. וא"כ קשה למסקנא דכיון דאיצטריך ביום הנחילו לאין דנין תחילת דין בלילה מנ"ל דאין עד נעשה דיין כיון דלא שייך טעם הרמב"ן ז"ל הנ"ל וע"כ מוכח דלמסקנא מוכח דאין דנין בלילה מהקישא דריבים לנגעים דקאי ג"כ אתחלת דין וממילא מוכח מביום הנחילו דאין נעשה דיין. ובזה מיושבים דברי הרמב"ם ז"ל דהא דרבא יליף מביום הנחילו דאין דנין בלילה ולכאורה קשה כנ"ל מנ"ל דאין עד נעשה דיין כנ"ל. אמנם הא רבא ס"ל דעד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל היינו משעת הזמה ואינך וא"כ א"ש דכיון דמכאן ולהבא נפסל א"כ הוי שפיר עדות שיכול להזימו דאף שיוזמו יהי' נגמר הדין לפני ב"ד כשרים דאז היו כשרים עדיין בשעת ג"ד קודם הזמה וא"כ כיון דיצטרכו לשלם ממילא אין עד נעשה דיין כטעמו של הרמב"ן ז"ל הנ"ל דהוי לי' נוגע כנ"ל. ולכך יליף רבא שפיר מביום הנחילו דאין דנין בלילה ואעפ"כ מוכח שפיר דאין עד נעשה דיין כנ"ל וסבר ג"כ דריבים אף גמר דין במשמע וממילא מתניתין דלא כר"מ ולר"מ ביום הנחילו אתא לאין עד נעשה דיין דסבר כר' יוסי ב"י כמ"ש הרמב"ן ז"ל. אבל לדידן דקי"ל כאביי ביע"ל קג"ם דלמפרע נפסל א"כ ממילא ליכא למימר מביום הנחילו לתחינת דין בלילה דא"כ מנ"ל דאין עד נעשה דיין דלא הוי נוגע כנ"ל כיון דנפסל למפרע כנ"ל וע"כ דמוכח מריבים ג"כ רק תחלת דין וממילא אייתר ביום הנחילו לאין עד נעשה דיין כנ"ל וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר הטעם מהקישא דריבים כנ"ל וא"ש

גם י"ל דאף אי נימא דהרמב"ם ז"ל סובר גם לענין אין עד נעשה דיין דלא הוי נוגע בממון כמו דעונה בדיני ממונות דמשום