חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א נד

שיה' חד גמיר ביניהם וממילא כיון שהוא יכול לקבל הזמה שפיר מהני אף לענין קבלת עדות. ולכך הוכיח שפיר בש"ס מדאמר א"א דליכא חד דגמיר ומוכח דסובר כשמואל דב' דיניהם דין כנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל דסובר דאין דיניהם דין בעינן באמת לענין קבלת עדות ג' גמירי דאל"ה הוי עדות שאאי"ל וכנ"ל דאף שהוא יכול למצטרף מ"מ הב' לא יוכלו לקבל הזמה וליכא אלא חד ואף בדיעבד לא מהני כנ"ל וא"ש. ואף אם יהיו נעשים גמירי אח"כ לא יהי' מהני כמ"ש לעיל סי' א' ע"ש: וכל זה י"ל קצת דרך פילפול אבל לענין דינא נראה לענ"ד פשוט דלא כהתומים רק דגם לענין קבלת עדות סגי בחד דגמיר רק שידעו ה' קבלת עדות ולא כמ"ש הוא דלא מהני מה שיודעים דיני קבלת עדות ע"ש. ולא ראה דברי מהרי"ט בתשובה סי' מ"ו שכתב להיפוך דאף לדעת הרמ"ה ז"ל דבעינן ג' גמירי מ"מ מודה לענין קבלת עדות והודאה דלא בעינן אפילו חד דגמיר כמו לענין הפרת נדרים וחליצה דבעינן רק דידעו לפתוח כו' וכיון דקבלת עדות לא תלוי בשיקול הדעת ודאי יש להם דין ב"ד ע"ש שהביא כמה ראיות לזה. ואף דהבעל המאור כתב דמאן דלא גמיר פסול אף אי דן כדין ע"ש (ר"פ אחד ד"מ) היינו בדבר התלוי בדין תורה דכיון שלא פסק ע"פ דין תורה רק סתם כסומא כו' אף שדן כהלכה מ"מ לא דן ע"פ הדין ולא מהני אבל לענין קבלת עדות שאינו תלוי בדעת ודאי מהני. לכך נראה דחד דגמיר ודאי מהני כיון שבל"ז הרא"ה והטור פסקו דמדאורייתא בעינן ג' ואעפ"כ פסקו דסגי בחד דגמיר וממילא גם לענין קבלת עדות מועיל. וכן הרמב"ן בחידושיו פ' זה בורר אף שפסק ג"כ כרבא דבעי ג' מן התורה מ"מ פסק דחד דגמיר מהני וכן הרא"ה בס' החינוך מ' ע"ו כתב כנ"ל ע"ש

וגם מ"ש בתומים דלענין קבלת עדות ודאי בעינן ג' מדאורייתא דאל"כ הוי עד מפי עד ע"ש. ג"כ לא ידעתי למה זה פשוט בעיניו ולענ"ד לא נראה כן דכיון דמדאורייתא סגי בחד ונימא שיש לו דין ב"ד א"כ למה הוי עד מפי עד דהטעם דלא מהני הוא משום כיון שאין העדים שראו מעידין לפניהם ואותן העדים ששמעו מהעדים שמעו רק חוץ לב"ד דלא הי' עדות כלל ויוכלון העדים הראשונים לחזור ולהגיד בהיפוך ולכך לא מהני שאין כאן עדות לפנינו. אבל באומרים שראו עדים שנחקרה עדותן בב"ד באמת מהני לרוב הפ' כמבואר לקמן ה' עדות. וא"כ כיון שיש לא' דין ב"ד מדאורייתא ממילא יכול לדון ע"פ שמעידים בפניו כיון שהוא ב"ד גמור. ואיך נוכיח מזה שאינו ב"ד משום דהוי עד מפי עד הא אי הוי ב"ד לא הוי כלל עד מפי עד ומאי חילוק בין ג' לאחד. ומ"ש התוס' (ב"ב ד"מ) בקיום דלכך בעי ג' דלא להוי עד מפי עד היינו משום דבקיום אין פוסקין הדין כלל רק שמעידין וכותבין שהעדים העידו בפניהם ולכך כשבא לפני ב"ד אחר הוי כעד מפי עד. וגם זה רק מדרבנן דמחזי כעד מפי עד. כמ"ש בשיטה שם. אבל היכא שפוסק הדין בעצמו ע"י העדים ודאי מהני כנ"ל מדאורייתא וממילא ודאי סגי בחד דגמיר כנ"ל. ומ"ש המחבר לקמן מומחין כו' היינו שיודעין קבלת עדות כמבואר שם להדיא ע"ש לסי' כ"ח). ואף למ"ש לעיל דגם הרמב"ם ז"ל סובר דבמידי דבעי ב"ד בעינן ג' מדאורייתא. וא"כ גם לענין קבלת עדות בעינן ג' מדאורייתא. אך אי נימא כנ"ל ודאי מוכח דגם בקבלת עדות לא בעינן רק חד דגמיר מדכתב הש"ע אין ב"ד פחות מג' וכל ג' נקרא ב"ד כו' דלית בהו חד דגמיר א"כ כיון שכתב דבאית חד דגמיר הוי ב"ד ולענין שיהי' ב"ד בעינן מדאורייתא ג' ומוכח דאף במאי דבעי מדאורייתא סגי בחד דגמיר א"כ גם לענין קבלת עדות כן כנ"ל

סעיף ב' פחות מג' לא היו דיניהם דין אפילו לא טעו אלא א"כ קבלום בע"ד או שהוא מומחה לרבים (ובזה"ז אין דנין דין מומחה לרבים שידון ביחידי בע"כ של אדם כו') כל שאינם ג' כו' ואינם מומחין כו') הודאה שמודים כו' כמודה חוץ לב"ד כו'

(ד) פחות מג' כו' אפילו לא טעו כו'. והיינו דאף שלא טעו מ"מ יכולין להחליף הטענות ואין הודאה בפניהם הודאה ולא הוחזק כפרן ואין קבלת עדות שלהם מועיל ויכולין לחזור ולהגיד אח"כ כמבואר לקמן סי' כ"ח ס' ך'. והם אינם נאמנים דהוי עד, מפי עד ע"ש. וקשיא לי אמאי לא מהני קבלת עדות בשנים הא קי"ל דבדרבנן עד נעשה דיין כגון בקיום שטרות וכה"ג וכן לענין בפני נכתב אמרינן ריש גיטין דנתנו לה בפני ב' משום דהעד נעשה דיין ממילא ע"ש. והר"ן ז"ל פ"ב דכתובות כתב גבי ב' מכירים חתימת ידי עדים כו' דמעידין בפניו כו' והקשה הא קבלת עדות בעי ג ותירץ דכיון דבדרבנן עד נעשה דיין אמרינן דאף בשעה שמעיד בפני האחד נעשה גם הוא דיין לקבל עדות של עצמו והם שפיר ג' ולכך מהני ע"ש. והכי קי"ל לקמן סי' מ"ו ס' כ"ד ובסמ"ע וש"ך ע"ש. וא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דמדאורייתא סגי בחד ולדעת הרבה פוסקים אף לענין קבלת עדות ושאר דברים סגי מדאורייתא בחד כמו לשמואל דמהני אף לקבלת העדות כו' ורק מדרבנן בעינן ג' אף בדיעבד כמ"ש הרשב"א ז"ל הובא בכ' מ וא"כ יהי' מהני ממילא בקבלת עדות בחד אף מדרבנן כיון דמדאורייתא מהני בחד רק מדרבנן בעינן עוד ב' ובדרבנן עד נעשה דיין ונעשים העדים עצמם דיינים בשעה שמעידים לקבל עדות עצמם ויש כאן ג' כמו שם לענין קיום שטרות כו' ומאי חילוק כיון דהטעם דאין עד נעשה דיין הוא משום דבעינן ועמדו לפניהם או דהוי עדות שאאי"ל כמ"ש תוס' שם ובדרבנן לא בעינן זה וגם הכא כיון דמדאורייתא סגי בחד ויש כאן עמדו לפניהם וגם הוי עשי"ל רק מדרבנן ובדרבנן לא בעינן זה כנ"ל ואמאי לא מהני קבלת עדות בחד או בב' כנ"ל

ולכאורה הי' אפשר לומר דעכ"פ צריכין לכוין להיות דיינים כמו שם בג' שישבו לקיים השטר דישבו להיות דיינים משא"כ ממילא כשמעידים בתורת עדות אינם נעשים דיינים. אך לא משמע כן גבי הא דבפני כמה נתנו לה דאמר סתם בפני ב' שמעיד בפניהם ונעשה דיין ממילא ע"ש. וגם עדיין קשה דאמר התם גופא דוקא בקיום מהני בג' שישבו כו' משום דהוא דרבנן נעשה דיין אבל בדאורייתא לא מהני כו'. ואמאי לא מהני כיון דמאי דבעי ג' הוא דרבנן ואחד יש כאן שאינו עד דמהני מדאורייתא כנ"ל

אמנם נראה דלא קשה דדוקא בקיום וכה"ג דהתקנה הוא מצד אחר לכך כיון שהוא מדרבנן עד נעשה דיין אבל הכא דהתקנה הי' דלא יהא סגי פחות מג' משום יושבי קרנות כו' וגם לענין קבלת עדות ע"כ ג"כ משום יושבי קרנות שלא ידעו לדרוש ולחקור כראוי ושאר הדינים אבל בשלשה ודאי יש אחד שיודע כו' שאל"כ לא יכניסו עצמם כמ"ש הר"ן ע"ש. וא"כ כשאחד מקבל עדות אף דעד נעשה דיין מ"מ עדיין שייך התקנה שלא יהא מהני כיון שיכול להיות שאותו הא' יהי' מיושבי קרנות שלא ידע לדרוש ולחקור כו' ושייך הגזירה שכל א' מיושבי קרנות יקבל עדות כנ"ל ולא מהני אף דנעשה דיין כנ"ל. משא"כ בדבר שהוא דרבנן מצד אחר שפיר עד נעשה דיין כנ"ל והתקנה קיימת דסגי בקיום כי האי כנ"ל

אך עדיין קשה דנהי דלענין קבלת העדות בעינן באמת ג' אחרים כנ"ל אבל מ"מ כשקבלו עדות בג' יהי' מהני אח"כ לענין המשא ומתן והגמר דין שיהיו העדים נעשים דיינים עם עוד אחד כיון דמדאורייתא סגי בחד ובדרבנן נעשים דיינין דהכא שייך ג"כ אי אפשר דלית בהו חד דגמיר כנ"ל ומבואר לקמן סי' ז' ס' ה' בסמ"ע שם (ס"ק י"ד) דגם בכה"ג לא מהני ע"ש. וזה הטעם אינו משום עשאאי"ל כיון שהמקבלי עדות יוכלו שפיר לקיים הזמה רק משום ועמדו כו' דגזירת הכתוב שיעידו לפני הב"ד הפוסקין הדין וממילא אין רשאי לפסוק רק הב"ד ששמעו מאחרים כו' או משום דעד אינו עונה כו' והכא כיון שזה האחד פוסק באמת ע"פ אחרים ומהני מדאורייתא ומדרבנן יכולים אותן הב' לפסוק ע"פ עצמם וגם יכולין לענות מדרבנן ומדאורייתא אין צריכין לענותם כנ"ל. ודוחק לומר דזה דוקא להחולקים על הרמב"ם דלא מצינו חולק בזה כלל ע"ש. אך באמת יש נחנק בין קיום שטרות וכה"ג דגוף הדבר אינו רק מדרבנן ואמרו דעד נעשה דיין אבל הכא דגוף הדבר דאורייתא ואין העד נעשה דיין בדבר כיון שהוא דאורייתא רק מחמת