חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א נג

אלא במומחין רק במידי דשכיח עבדינן שליחותייהו כו'. ואף שכל הפוסקים חולקין עליו בדין שמיטה שאינו מטעם מצוה רק התורה הפקיעה החוב. מ"מ בזה לא מצאנו חולק עליו. וע"כ דסובר לחלק בנרצע דשם עובר על לא תעשה בקום ועשה ע"ז אין צריך ב"ד משא"כ כשעובר על עשה כו'. ואעפ"כ לא נדחה בזה מ"ש בסי' א' (ס"ק כ') על הרמב"ם דגזילות דנין דשם כיון דקיימו ולא קיימו יעבור על הל"ת אם אינו מקיים וא"ש ע"ש

(ב) דאי אפשר דלית בהו חד כו' ובחד דגמיר סגי. ובטור כתב בשם הרמ"ה דבעינן תלתא גמירי דוקא ע"ש. והוא תמוה כמו שתמהו הפוסקים הא אמר להדיא בש"ס א"ה תלתא נמי ומשני אי אפשר דלית בהו חד דגמיר ומוכח דבחד סגי ע"ש. ואף אם נאמר בזה דוקא לר"א דמדאורייתא חד כשר מ"מ הי' לו לומר נ"מ בזה כמ"ש הט"ז וגם מנ"ל ע"ש. ונראה לישב דהנה במ"ל פ' ט"ז מה' עדות הביא בשם מהרח"ש דכמו דהדין בעדים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו הן מאה כמו כן בדיינים ג"כ אף אם הי' הרבה יותר משלשה ג"כ אם א' פסול כל הדין בטל אף שיש ג' כשרים זולתו ע"ש וכ"כ בכה"ג לקמן ה' עדות בשם רש"ך ע"ש. ולכאורה תמוה לדבריהם מאי אמר הכא אי אפשר דלית בהו חד דגמיר מאי מהני חד דגמיר הא כיון שיש ב' דלא גמירי והם פסולים גמורים דמקרי אשרה כמ"ש הבעה"מ ע"ש וא"כ אף אם הי' עוד ג' גמירי לא מהני דנמצא אחד פסול כל הדין בטל כנ"ל דאף אם לא טעו אינו דין מאן דלא גמיר כשאר פסולין ומאי מהני מה שיש בהו חד דגמיר כנ"ל. אך י"ל דלא קשה דהטעם הוא דאמרינן בדיינים כמו בעדים דמקיש יותר מב' לשנים דכמו בשנים נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטלה כמו כן יותר מב' גם כן נמצא א' קרוב כו' וכן גבי דיינים אמרינן ג"כ כנ"ל דכמו דבג' נמצא א' פסול כו' כמו כן יותר מג' ג"כ כל הדין בטל כנ"ל וא"כ זה הוא אי אמרינן דב' שדנו אין דיניהם דין דבעינן ג' מדאורייתא ולכך אמרינן דגם ביותר מג' אין חילוק כמו בעדות אבל אי אמרינן דב' דיניהם דין א"כ גם בשלשה אם נמצא א' פסול אינו בטל דגם בחד כשר וממילא גם ביותר מג' לא שייך הדין דנמצא א' כו'. וכמ"ש תוס' מכות (ד"ו) גבי דיני ממונות ע"ש. ולכך אמר שפיר לר"א דא"א דלית בהו חד דגמיר וכיון דלדידי' סגי בחד ממילא אף שיש ב' פסולים דלא גמירי מ"מ כשר דלא שייך נמצא א' כו' כנ"ל ומשני שפיר

וממילא מיושבים דברי הרמ"ה דלדידן דקי"ל דב' שדנו אין דיניהם דין ובעינן ג' ממילא בעינן תלתא גמירי דאי אית בהו חד דלא גמיר ממילא בטל אף אותו הגמור מטעם נמצא א' פסול כו' ולא קשה קושית הט"ז דלימא זה לנפקא מינה כו'. ולמ"ש א"ש דהא בהא תליא דכיון דאמר דנ"מ דשמואל דשנים שדנו כו' אין דיניהם כו' וממילא תליא בהא אי שייך בזה נמצא אחד פסול כו' ובעינן ג' גמירי כנ"ל או לא כנ"ל וא"ש

ולדידן דקי"ל דבחד דגמיר סגי אף אי ב' אין דיניהם דין מדאורייתא מ"מ י"ל הדין של מהרח"ש הנ"ל דוקא בפסולי עדות כגון קרוב וכה"ג אבל מאן דלא גמיר דהוא מצד עצמו כשר ולעדות באמת כשר רק דלא ידע ובזה לא שייך נמצא א' פסול כו' כנ"ל

(ג) דלית בהו חד דגמיר כו' בתומים הקשה דכאן פסק דסגי בחד דגמיר ולקמן (סי' כ"ח) הביא הש"ע תשובת הרי"ף לענין קבלת עדות דמשמע דבעינן ג' דגמירי. ותירץ דדוקא בשאר דברים דפוסק כהרמב"ם ז"ל דמדאורייתא חד כשר לכך סגי בחד גמיר משא"כ בקבלת עדות דבעינן מדאורייתא ג' ממילא בעינן ג' גמירי ע"ש. אך הטור והרא"ש דמשמע דסברי דלא כהרמב"ם ז"ל דבעינן בכל מקום מדאורייתא ג' כמ"ש הש"ך ז"ל. וא"כ ע"כ דהא דסגי בחד גמיר הוא דכך היתה התקנה שיהי' סגי בג' הדיוטות אף אי לית בהו אלא חד דגמיר א"כ ממילא אף לענין קבלת עדות יהי' סגי בחד גמיר וקשה עדיין כנ"ל. ומ"ש שלא סמך אהרא"ש הוא דוחק ע"ש

ויש לישב דלכאורה קשה לשמואל דב' דיניהם דין ומהני אף לענין קבלת עדות כמבואר בש"ס כתובות (כ"ב) גבי ב"ד דרבנא אשי ע"ש והנה לקמן ה' עדות לסי' ל"ג) פסק כהרי"ף ורא"ש דעדים הקרובים לדיינים פסולין משום דהוי עדות שא"א יכול להזימו דאותו הב"ד לא יוכלו לקבל הזמה עליהם שהם קרובים ואף שיכולין להזימם בפני ב"ד אחר מ"מ לא מהני רק כשיוכלו להזימם בפני אותו ב"ד דוקא ע"ש. וא"כ לענין קנס קי"ל דודאי בעינן ג' ובשנים לא מהני כלל. וא"כ איך מהני לענין קבלת עדות בשנים הא הוי עדות שאאי"ל בפני אותו ב"ד כיון דעדים זוממין קנס ולא יהי' מהני בשנים ולא יוכל אותו הב"ד לקבל הזמה עליהם וממילא לא מהני גם העדות עכשיו לשיטת הש"ך ז"ל דגם בממון בעינן עדות שאי"ל או דבעינן ראוי להזמה ע"ש. ואין לומר דמשום דיוכלו להצטרף אותן השנים עם עוד אחד ושפיר יקבלו גם הם ההזעה מקרי יכול להזימו בפני אותו ב"ד. דז"א דגם אם העדים קרובים רק לדיין אחד ג"כ לא מהני ואף שיוכלו להצטרף אח"כ הב' הנשארים עם אחד. וכן גבי אין עד נעשה דיין דג"כ הטעם כנ"ל ולא מהני להיות אחד נעשה דיין כמבואר שם גבי ב' מכירין חתימת ידי עדים כו' (כתובות כ"א) ואף שיוכלו להצטרף לא מהני כנ"ל. אך באמת זה טעות דהתם דבעינן ג' א"כ אף שיוכלו להצטרף הב' שאינם קרובים עם אחר מ"מ זה הדיין הקרוב או העד שלא יוכל לקבל הזמה זה הוא דיין פסול וממילא אף שאותן הב' כשרים שיוכלו להצטרף מ"מ אין כאן רק ב' דיינים ולא מהני כיון שהג' לא יוכל להיות מכלל הב"ד המקבלים הזמה משא"כ הכא אף דלענין קנס לא יהי' מהני בב' ויצטרכו לצרף עמהם אחר מ"מ גם הם יהיו ממקבלי הזמה והם כשרים עכשיו ועכשיו סגי בב' כיון שהם כשרים ולענין הזמה דלא יהי' סגי בב' באמת יצטרפו עוד אחר כנ"ל ועתה ב' דיניהם דין כו'. משא"כ התם דבעינן ג' לדידן וכיון שאחד פסול לא מהני כנ"ל. אמנם לענין הא דבעינן ג' לדידן שיהי' ב"ד רק דסגי אף בחד דגמיר אבל צריך עוד ב' אף שיהי' לא גמירי שיהי' ב"ד. א"כ לענין קנס דבעינן ודאי ג' גמירי דלא שייך התקנה כו'. וא"כ ממילא לענין קבלת עדות שפיר בעינן ג' גמירי דאי לית בהו אלא חד גמיר ממילא הוי עדות שאאי"ל לפני אותו הב"ד דהם לא יוכלו לקבל הזמה ואף שאותו הגמיר יוכל להצטרף עם עוד ב' מ"מ אותן הב' דלא גמירי לא יוכלו להיות מהב"ד שיקבלו ההזמה וממילא ליכא אלא החד ולא מהני. דאף דהכשירו שיהי' ב' דלא גמירי מ"מ שאר פסולין לא הכשירו דודאי אם העדים קרובים אף לאותן הב' דלא גמירי ג"כ לא מהני כנ"ל ולכך שפיר לענין קבלת עדות בעינן ג' גמירי כנ"ל. ואף דיכול להיות שיהי' אז גמירי כבר ויוכלו לקבל הזמה מ"מ כפי מה שהם עכשיו לא יוכלו לקבל הזמה כמו בקרובין בנשותיהן דיוכל להיות שיתרחקו ע"ש. ואף דבל"ז גם הגמיר לא יוכל לקבל הזמה דבעי מומחין כמ"ש לעיל מ"מ הוא הטעם דתיקון כאילו הי' סמוכין וכמו דהי' מהני אם הי' סמוכין כמו כן תיקנו שיהי' מהני עכשיו כיון דליכא מומחין כמ"ש לעיל סי' א'. ולכך בקרובים דגם אז לא הי' מהני גם עכשיו לא מהני וממילא גם בלא גמירי לא מהני כנ"ל דלענין זה לא שייך התקנה כנ"ל וא"ש

ובזה יש לישב דברי הרמב"ם ז"ל שפוסק כר"א דמדאורייתא חד כשר ופסק דב' אין דיניהם דין. ותירץ הרשב"א ז"ל דסובר דאף דרק מדרבנן בעינן ג' מ"מ אלמוה רבנן לתקנתא דאף בדיעבד לא יהי' דינם דין והוכיח זה ע"ש. אך תמה דא"כ איך הוכיח בש"ס דר"א דאמר מדאורייתא חד כשר סבר כשמואל דב' דיניהם דין כו' מנ"ל הא דילמא סובר ג"כ דאלמוה לתקנתא כו' כדברי הרמב"ם הנ"ל ולא פליג ארבא. ע"ש שדחק מאוד דלא אמר רק דאפשר סבר כשמואל ע"ש

ולמ"ש מיושב דבאמת ר' אחא דמוקי למתניתין בתרתי דדיני ממונות הודאות והלואות בג' מדרבנן והודאות כו' היינו עדי הודאות ע"ש. וכן סתם דקאמר היינו אף לקבלת עדות ואמר א"א דלית בהו חד דגמיר וסובר דאף לענין קבלת עדות סגי בחד דגמיר. וא"כ קשה כנ"ל הא הוי עדות שאאי"ל כמ"ש ואף שיוכל החד דגמיר להצטרף מ"מ אותן הב' פסולים כנ"ל. וע"כ דסובר דב' דיניהם דין בדיעבד וה"ה חד כמ"ש תוס' שם (ד"ה ע"ב). ולכך ממילא כיון דהחד דגמיר כשר שיוכל להצטרף עם אחרים ממילא מהני כיון שהוא כשר וסגי בחד בדיעבד רק דבעינן ג' לכתחילה כדי