חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ד

או י"ל מה דלא כ' התו' מלדורותיכם דסברו דממשמעותא דלדורותיכם ליכא למילף כלל לעולם כדאמר במכילתא יכול מיעוט דורות שנים רק דיליף מיתורא דלמה ליה למכתב לדורותיכם כלל ויליף דאתי לבזמן דליכא קרבן דנקבל גרים ג"כ. וא"כ א"א ללמוד עוד שבזמן דליכא סמוכין דנקבל כיון דאיצטריך לזמן דאין קרבן ואינו מיותר כנ"ל. ובזה מיושב מאי דתמוה לי לפשטא דש"ס כריתות הנ"ל כמ"ש הפ' הנ"ל דמוכח מלדורותיכם דנוהג לעולם וממילא כשבטלו סמוכין מוכח דמקבלין גרים בהדיוטות כנ"ל א"כ הא אמר בש"ס מכות ד"ז דסנהדרין נוהגות גם בח"ל ויליף מדכתיב והיה כו' לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם כו' ומייתי לה בסנהדרין (דף י"ד) ג"כ אדיני קנסות כו' וא"כ כיון דכ' בכל משפט לדורותיכם ממילא נהי דבזמן שהיו סמוכין שפיר הוי בעי סמוכין אבל כשבטלו שוב נילף דהדיוטות כשרין לדון מדאורייתא מלדורותיכם כנ"ל ואף בהנך דכ' אלקים בהדיא הא גם הרצאת דמים היה מעכב בגר בזמן המקדש אע"פ כן ילפינן מלדורותיכם דכשא"א מקבלין וכן בהנ"ל נימא דדוקא כשיש אלקים סמוכין מעכבו. וא"כ מאי הקשו בתוס' גיטין ורשב"א בכמה דוכתי עכשיו היך עבדינן שליחותייהו הא גם בא"י ליכא מומחין ותירצו שליחותייהו דקמאי עבדינן ע"ש. הא י"ל דלא הוצרך בש"ס לטעמא דשליחותייהו רק בזמן שהיו מומחין משא"כ עכשיו שפיר אין צריך כלל לשליחותי' דילפינן כנ"ל וזה נגד כל הפ' דגם עכשיו רק מדרבנן אך הפ' דייקי שפיר דהא מוכח מש"ס סנהדרין (י"ג ע"ב) דאמר אר"י ב"ב זל"ט שאלמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל כו' שהי' הסמיכה בטלה ולא הי' אפשר לדון דיני קנסות וא"כ למ"ש הא לא הי' בטל כלל דאם לא הי' סמיכה כלל שוב הי' גם הדיוטות כשרין לדון מלדורותיכם כנ"ל ומוכח שפיר מש"ס דלא ילפינן כנ"ל. אך על הש"ס קשה למה לא נימא כנ"ל. ולמ"ש מיושב די"ל דהך לדורותיכם אינו מיותר. אך לרשב"א ונ"י הנ"ל דלענין גר אף שאינו מיותר דאיצטריך לזמן שאין בה"מ דליכא הרצאת דמים ואעפ"כ ילפי מלדורותיכם דגם שאין סמוכין ע"כ מפשטא דקרא שנוהג לעולם כמ"ש הנ"י להדיא בפרק החולץ ע"ש א"כ קשה כנ"ל דבכל המשפטים נימא דכשרין עכשיו הדיוטות כנ"ל אך י"ל דלא קשה דהא הך קרא קאי גם אדיני נפשות דאהא קאי במשנה מכות ע"ש. והא בד"נ כ' להדיא אל הכהן ואל השופט כו' דילפינן סנהדרין פ' ד"מ (דף נ"ב) דבזמן שיש כהן במזבח דוקא כו' וכן מהא (דע"ז ד"ח) דמקום גורם דכשאין סנהדרין במקדש אין דנין בשום מקום ד"נ וא"כ שוב ע"כ הך לדורותיכם דכ' חוקת משפט אין הפירוש לעולם כיון דקאי גם אדיני נפשות. ובזה מיעטה התורה להדיא ושוב לא מצינו למילף גם ד"מ כיון שע"כ אין הפירוש לעולם כנ"ל. שוב מצאתי להרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה פ' מסעי אהך קרא דלדורותיכם כו' שכתב דלאחר החורבן אינו נוהג ד"נ כו' אבל לא מצאתי במצוה שתלי' בזמן הבית שיאמר בה לדורותיכם בכל מושבותיכם כי זה יורה אפי' בזמן הגלות בח"ל כו'. ואולי הם דורשים חוקת משפט על הסנהדרין כו' שנאמר לפני העדה למשפט כו' ויאמר שתהיה לנו לדורות עדה שופטת גם לאחר החורבן לדון דיני קנסות וגזילות וחבלות וכל דבר שבממון ומלקות ע"ש. ולדבריו קשה כנ"ל דכיון דלא תלי' בדיני נפשות ינהוג גם בזמן הזה דליכא סמוכין כיון דמשמע לעולם כנ"ל. וצ"ל דסבור כשאר הפ' וכמ"ש לעיל דכיון דלא מיותר בגר דצריך לזמן דליכא קרבן שוב א"א ללמוד לזמן שאין מומחין וכן בהנ"ל איצטריך בזמן שאין בה"מ דליכא ד"נ שאעפ"כ יהי' נוהגין סנהדרין לדיני קנסות ושאר דינים ושוב א"א ללמוד מינה לזמן דליכא סמוכין כנ"ל א"כ גם להרמב"ן צ"ל דקבלת גר מדרבנן דליכא מומחין אך אפשר דשם רק גלוי מילתא דמשפט דכ' בגר לאו לענין דליבעי מומחין רק ג' וזה שפיר יכולין ללמוד מלדורותיכם אף שאינו מיותר דלמה נוציא קרא מפשטא משא"כ לענין סנהדרין כיון דאמרה תורה אלקים אין ללמוד מלדורותיכם רק מה שמיותר והיינו לרמב"ן ז"ל רק אף שבטלו ד"נ אבל לא כשאין סמוכין כנ"ל

(ב) בזמן הזה כו'. בטור הובא בסמ"ע עמש"ב שופטי' כו' ובגמרא פ"ק דמכות שמצות מינוי שופטים נוהג גם בח"ל רק ככל פלך ובא"י בכל עיר כו' וכ' הטור ודוקא בזמן שיש סמיכה כו' אבל האידנא כו' כל הדיינים בטלין מה"ת כו' ע"ש. משמע דאין עכשיו המצוה מה"ת למנות דיינים. ולכאורה למה הא כיון דקבלו עליהם מהני וכן קבלת רוב ציבור כמבואר לקמן ס"ב א"כ כיון דהמצוה על הציבור למנות שופטים מה בכך שאין סמוכין מ"מ המצוה שימנו ויקבלו עליהם ויוכלו לדון. אך ז"א כמו דלענין קרבן שבועה דכ' והוא עד וממעטינן קא"פ שאינו ראוי להעיד ואמר בירושלמי הביאו הר"ן וש"פ דאף קבלו עליהם קא"פ לא מחייב קרבן שבועה דלא קרינן ביה והוא עד כיון דמצד עצמו אינו עד רק מצד הקבלה שהיא כמתנה ע"ש. וכן כאן כיון דפסולין מצד עצמם אף שקבלו עליהם מ"מ אין נקראין שופטים ורק מתנה ולא מהני הקבלה לשווי' שופט ועדיין לא יקוים שופטים תתן כו' וממילא אין החיוב לקבל כנ"ל

אך א"כ כמו דמבואר שם פ' שה"ע דהכל מודים בעד מיתה כו' אף שאינו מועיל רק מדרבנן מ"מ נק' והוא עד מה"ת לחייבו ק"ש ע"ש א"כ כאן ג"כ עכשיו דתקנו משום נ"ד למעבד שליחותייהו במידי דשכיח כו' וכשרים מדרבנן שוב נקרא שופטים מה"ת ועדיין יהי' חיוב מינוי הדיינים מה"ת דיתקיים שפיר כנ"ל. אך לא קשה דאדרבא הא במשנה שם דאין קרבן שבועה בנשים ופסולין ואף דבעדות מיתה מהני וע"כ דפסול אף שהאמינוהו חכמים אינו נקרא עד מה"ת לחייב בק"ש רק עד כשר דנקרא שפיר עד מה"ת אלא דע"א אינו מועיל עדותו וכתיב אם לא יגיד דוקא כשמגיד יתחייב על זה שפיר כשמועיל מדרבנן עכ"פ יועיל וחייב ק"ש והוא כמו תירוץ הש"ס יומא פ' יה"כ למ"ד לאפוקי משחק בקוביא אף דמה"ת כשר מ"מ לא יועיל וכ' אם לא יגיד כו' אבל לא בטיל שם עד מה"ת ע"י הפסול מדרבנן ע"ש. ומכ"ש למ"ד לאפוקי מלך דוקא כו' וכן להיפך להיות נקרא עד מה"ת ג"כ לא מהני ע"י שמועיל מדרבנן כנ"ל. וממילא כאן כיון שפסולין מה"ת עדיין אינם שופטים דקרא אף שהכשירום חכמים כנ"ל. אך הא דבורה כ' היא שופטה ולחד ת' תוס' (ס"פ ש"ש) הוא דקבלו עליהן ונקר' שופטה וי"ל קבלת כל ישראל שאני. עוד י"ל למש"כ הרמב"ם פ"ד מה"ס דאף שסומכין ונותנים רשות לדברים מיוחדים מ"מ דוקא כשראוי לדון הכל משא"כ כשאינו ראוי להכל לא מהני גם למה שראוי ע"ש. א"כ ע"כ שופטים דקרא שראוי לדון הכל כנ"ל. וממילא כיון דתקנו רק במידי דשכיח וח"כ א"כ אף אם מהני מה"ת מ"מ הא אין ראוים לדון הכל ושוב אין נקרא דיינים מה"ת אף למה שיכולין לדון אך זה אינו לכאורה דדוקא כשהחסרון מצד הנסמך שאינו בקי או סומא בא' מעיניו שכתב הרמב"ם שם אבל כשבקי וראוי לכל הדברים רק שלא תקנו חכמים אלא על ד"מ זה הוי כמו מי שסמכוהו רק לדברים מיוחדים דאף דעל השאר שלא נסמך אינו יכול לדון מ"מ על מה שסמוך ויכול חשוב דיין מה"ת. וא"כ שפיר על מה שתקנו בהודאות והלואות דמהני נקרא שופט דקרא כיון שבקי כנ"ל. אך י"ל למ"ש הרמב"ם פ"ד ה"ד אין קרוי כו' אלא ב"ד שנסמך בא"י כו' והן אנשים החכמים הראוים לדון שבדקו אותם ב"ד של א"י ומינו אותם וסמכו אותם כו' ע"ש א"כ כל שלא נבדקו אין אנו יודעים אם ראוים לכל הדברים וממילא אינו נקרא שופטים אף על מה שיכולין לדון כנ"ל. ומה"ט אפשר דמומחה לרבים כר"נ וכר"ת דאמר כגון אנא כו' באמת מקיים ביה מצות מינוי שופטים אף דמהני רק מדרבנן. ובזה מיושב מה דקשה למה בזמן שהיו סמוכין בא"י לא מינו ב"ד מומחין וסמוכין גם בח"ל הא מ"ע של תורה היא והא אמר בש"ס פ' החובל דאתי רבנן דהתם ויעדוה הכא דמילתא דלא שכיח הוא ומבואר דגם בזמן שהיו מומחין בא"י לא שלחו לכאן למנותם ואמאי. ואין לומר דמצות ישיבת א"י עדיף זה אינו דע"כ ציותה תורה כן למנות בח"ל כו' ואין סמיכה בח"ל וע"כ לצאת מא"י לח"ל ומוכח דאחר שתקנו דד"מ לא בעי מומחין מקוים המצוה בח"ל גם באין מומחין. ולהנ"ל י"ל דמקוים ביחיד מומחה כיון שראוי לכל סגי משא"כ בהדיוטות דלא נבדקו כנ"ל שפיר כתב הטור דבטיל כנ"ל

אמנם לע"ד הא מבואר במשנה ריש סנהדרין אין מעמידין סנהדראות לשבטים אלא עפ"י ב"ד של ע"א פרש"י שהיו מושיבין ס"ק של כ"ג בכל עיר ועיר דכ' תתן לך כו' וצריכין בה"ג