חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א מו

סובר דלא כהה"מ הנ"ל רק דגם שם ודאי איירי שהי' עוד אחרים עמו באופן שהי' הודאה גמורה רק שהי' חוץ לב"ד ודחה שפיר דברי הראב"ד ז"ל דגם עכשיו לא מהני כנ"ל. וא"כ ממילא הוכיח הב"י ג"כ שפיר אליבי' מהתם דחוץ לב"ד שאינו פוטר מ"מ אינו. מחייב ג"כ בלא עדים כיון דשם היו אחרים עמו והי' הודאה גמורה כנ"ל ואעפ"כ אמר לי' שאין לך עדים ולא הי' מהני ההודאה כנ"ל ולדברי הה"מ הנ"ל באמת אין ראית הרמב"ן מכרעת כלל ובעיקר הדין בהודה ולא באו עדים הנה לכאו' נראה פשוט כמ"ש הש"ך ז"ל י"ד סי' רס"ז ולא כמ"ש כאן רק דאינו מתחייב אף שאינו פוטר. כיון דהרמב"ן ז"ל כ' הטעה דהודאה חוץ לב"ד אינ' פוטרת משום שאינה הודאה המחייבת כיון שאינו בב"ד כמ"ש וכל הודאה שאין דינו לחייבו עליו כו' ולכך אינ' פוטרת דלא מיקרי מרשיע א"ע כו' וא"כ איך נימא דעכשיו שאין לנו דין ב"ד ולא הוי הודאה הפוטר' מתחייב בהודאתו דא"כ אם נאמר דמתחייב בהודאתו א"כ שוב הוי לי' הודאה הפוטרת ושפיר מפטר בהודאתו אף עכשיו כיון שהוא הודאה המחייב והוי מרשיע א"ע גמור והוא כמו דקי"ל באינו מחייב עצמו בקרן דאינו פטור כשבאו עדים אח"כ משום דלא הוי מרשיע א"ע כיון דמפטר מטעם מודה בקנס ולא חייב עצמו כלום וא"כ לדבריהם נימא ג"כ דאף בלא באו עדים יהי' חייב כיון שאינה הודאה הפוטרת יהי' חייב בהודאתו לחוד וע"כ דזה טעות דאיך נימא שיתחייב בהודאתו א"כ שוב הוי הודאה הפוטרת דהא מרשיע א"ע כיון דנאמר שחייב כנ"ל ורק בבאו עדים אח"כ אמרינן כיון דהדין הוא דבהודאה לחוד פטור ולכך לא הוי הודאה הפוטרת שלא הרשיע עצמו ולכך חייב כשבאו עדים משא"כ על הודאה לחוד וממילא גם כאן כן כיון דהטעם בהודאה חוץ לב"ד משום שאינו מרשיע עצמו ואינה פוטרת וא"כ אם נימא דחייב בהודאה לחוד ממילא פוטרתו כנ"ל דהוי מרשיע א"ע ולכך ודאי דאינו מתחייב ולכך אינו פוטר וחייב כשבאו עדים אח"כ משא"כ בלא עדים כנ"ל

ולכאורה תימה על הד"מ והש"ך כאן שפסקו להיפוך. אמנם נראה דלא דמי כלל דשפיר י"ל במודה לפני עדים חוץ לב"ד הודאה גמורה דחייב כיון שאינו פוטר ואעפ"כ אין ההודאה פוטרת דכיון דבעינן מרשיע א"ע שיהי' מתחייב בהודאתו והיינו דוקא כשמודה בפני ב"ד שבהודאה זו נתחייב לגמרי והב"ד יחייבוהו על זה הוי מרשיע א"ע משא"כ כשמודה בפני עדים שעדיין לא יתחייב בהודאתו רק כשיעידו העדים לפני ב"ד שהודה בפניהם אז יחייבו אותו הב"ד ע"י עדותם אבל בהודאתו לא מיקרי מחייב עצמו עדיין להיות נק' מרשיע א"ע שתהי' הודאה הפוטרת וא"כ י"ל שפיר דמהני הודאה בפני עדים לחיוב וכשמעידים העדים אח"כ יכולין לחייבו ואעפ"כ לא הוי הודאה הפוטרת כנ"ל היון שאינו בפני ב"ד וי"ל שפיר כמ"ש הש"ך ז"ל כאן. אך לכאורה זה ניחא רק במודה לפי עדים אבל בדינם כשהוד' עכשיו לפני ב"ד וא"כ אף שאין לנו דין ב"ד להיות נפטר בהודאתו מ"מ איך נימא שנתחייב בהודאתו א"כ שפיר נתחייב מיד לגמרי ע"י הודאתו והוי מרשיע א"ע וממילא הוי הודא' הפוטרת ועדיין קשה כנ"ל

אמנם גם בזה י"ל דהנה הטעם דמועיל תפיסה בקנס בזה"ז כתב הרא"ש סוף פ"ק דב"ק בשם הרמ"ה דתקנת חכמים הוא כו'. וכ' ולי נראה דלאו תקנתא הוא אלא דינא דמדאורייתא מחייב לי' אלא שאין לו דיין בבבל שיכפנו ליתן לו ובכל כה"ג עביד איניש דינא לנפשי' ולא מפקינן מיני' עד דיהיב לי' כל מה דמחויב לי' כו' אבל אם תפס כו' אמרינן לי' שיביא עדים ואם יראה כו' שכדין תפס אומרים למזיק אין אנו דנין לחייבך קנס אבל אם תרצה לפדות כו' דאמרי רבנן אי תפס לא מפקינן כו' ע"ש. ולכאורה קשה בדבריו דהא בקנס איתא בירושלמי דאינו חייב אף לצי"ש כל זמן שלא חייבוהו הב"ד והוכיח מהא דר"ג שהי' משחררו לעבדו לצי"ש וע"כ דאין עליו שום חיוב כל זמן שאין הב"ד מחייבין אותו דכתיב אשר ירשיעון אלקים דוקא. ומבואר ברשב"א פ' מרובה להדיא מירושלמי הנ"ל דעד שלא חייבו אותו הב"ד אינו חייב כלל רק אחר שהב"ד מחייבין אותו נתחייב למפרע משעת המעשה ע"ש. וא"כ כיון דבקנס בעינן מומחין וכל זמן שאין מומחין מחייבין אותו אין עליו חיוב כלל דכתיב ירשיעון אלקים. וא"כ איך מהני התפיסה עכשיו כשאין מומחין ולא פסקו שחייב ואינו חייב כלל. דבשלמא בממון במלתא דלא שכיחא וכה"ג שאין דנין כ' הרא"ש שפיר כיון שיודעין אנו שחייב לו רק דאין יכולין לכופו ולכך אין מוציאין כנ"ל אבל בקנס שהחיוב תלוי במה שב"ד מומחין פוסקין וכיון שלא פסקו מומחין אינו חייב כלל וכשתופס הוא כשאר גזל ולמה אין מוציאין. ומה זה שכ' דמדאורייתא מחויב רק שאין דיין לכופו כו' הא כיון שאין דיין אין חיוב כלל. ועיין פ' המניח בתוס' ושאר פוסקים גבי הקדישו ניזק דאף לר"ע דוקא משום דגלי קרא בשור שיכול להקדישו קודם העמדה בדין אבל בלא"ה לא הוי מהני שאין עליו שום חיוב ע"ש

וע"כ צריך לומר דכיון דקיימא לן עביד איניש דינא לנפשי' ומה"ט מהני תפיסה כמ"ש הריב"ש ולכך הוי כאלו עמד בדין בב"ד מומחין כיון דיכול לעשות לעצמו הדין שעושין כל ב"ד ולכך מהני אף בקנס כנ"ל. אך גם ז"א דודאי אם אפשר לומר דהתפיסה יהי' כעמד בדין ממש וחייבוהו ב"ד וכשמברר אח"כ בעדים שכדין תפס הוי למפרע כאילו נעשה הדין בשעת התפיסה דז"א דא"כ למה פוטרתו ההודאה כשמודה אח"כ בב"ד ומפקינן מיני' כמ"ש הרמב"ן ז"ל בעצמו הא כבר הי' כאילו עמד בדין קודם ההודאה. וגם בהא דמעידין שהפיל שינו וסימא את עינו ואפכינהו ואזמינהו דאמר בש"ס פ' מרובה דחייבין הראשונים משום דכל כמה דלא עמד בדין לא הוי בר חיובא כלל ואף שהעבד תפס ועומד אעפ"כ לא הוי בר חיובא כלל קודם העמדה בדין. וע"כ דז"א דודאי אין הבע"ד ב"ד כשר להיות נקרא אשר ירשיעון אלקים במה דעביד דינא לנפשי'. וא"כ עדיין קשה כנ"ל למה תהי' מועיל תפיסתו בקנס כיון דאינו בר חיובא כלל עדיין. ולא שייך עביד דינא לנפשי' רק בממון שכבר חייב רק שלא פסקו הב"ד עדיין יכול לעשות לעצמו הדין. אבל בקנס שהחיוב תלוי בפסק הב"ד איך עביד דינא כיון שעדיין אינו דין כלל

לכן נרא' דצ"ל כך דכיון דאף בקנס כשהב"ד פוסקין נתחייב למפרע משעת המעשה כמ"ש הרשב"א ז"ל פ' מרובה ושאר פו' ע"ש והא דעביד דינא לנפשי' היינו שיכול לעשות לעצמו זה הכפי' שעושין הב"ד אחר הפסק שפוסקים כמבואר שם בש"ס ב"ק (ר"פ המניח) וא"כ אף בקנס כיון כיודעין שב"ד מומחין יפסקו שחייב וממילא יהי' החיוב למפרע ויהי' מהני תפיסתו שתפס קודם העמדה בדין ולכך אף שעדיין לא פסקו עביד דינא לנפשי' ויכול לתפוס ולהחזיק עד שיפסקו הב"ד. ואף שאין תפיסתו העמדה בדין מ"מ יכול לעשות זה הכפי' שיהי' אחר שיפסקו הב"ד ואז יהי החיוב למפרע וכתב הרא"ש ז"ל שפיר דע"ז מקבלין עדות אחר שתפס דליהני תפיסתו כיון שהעדים מעידים שכדין תפס ואף שאין אנו מחייבין אותו מ"מ יודעין שב"ד מומחין יחייבוהו וממילא מהני תפיסתו ואף דיכול להיות שיודה כשיעמדו ב"ד מומחין ואף שיבאו עדים אח"כ לא יתחייב מ"ע כל כמה דלא הודה חייב וזהו דבר אחר שיכול לפטור עצמו וכמ"ש תוס' גבי הא דהקדישו ניזק דאף שיכול להודות מ"מ עדיין לא הודה ומהני ההקדש ע"ש (דל"ג ע"ב). וזה טעם הרא"ש ז"ל דמהני תפיסה כנ"ל. ולכך פ' הב"י ג"כ במודה לפני עדים חוץ לב"ד שאינו פוטר דיכול להיות שחייב ומהני התפיסה דג"כ ב"ד מומחין יחייבוהו ע"י עדות זה וממילא מהני התפיסה כנ"ל ואף בהודה בב"ד עכשיו ג"כ י"ל דחייב דאף דהוו הודאה המחייבת מ"מ אינו הודאה הפוטרת כיון שאין לנו דין ב"ד לחייב קנס רק מחמת שתפס מהני מחמת שיודעין שב"ד מומחין יחייבוהו. ואף דלכאורה כיון שאין עדים כלל א"כ לא יתחייב לעולם בב"ד מומחין כלל דאם יודה יהא פטור ובלא הודאה ג"כ לא יתחייב כנ"ל. מ"מ ז"א דכמו במודה לפני עדים דמהני ואמרינן שב"ד מומחין יחייבוהו ע"י עדים אלו שמעידים שהודה בפניהם כמו כי כשמודה בפנינו ג"כ ב"ד מומחין יחייבוהו ע"פ ב"ד זה שהודה בפניהם ולא הי' הודאה הפוטרת כיון שאינם מומחין א"כ ממילא יתחייב אח"כ. ולכך כשמודה בפני הב"ד עכשיו שוב אותו הב"ד הם כאילו יש עדים אחרים שהודה בפניהם וממילא מהני התפיסה כיון שיודעין שב"ד מומחין יחייבוהו כנ"ל. וממילא א"ש מ"ש ולא אמרי' דכיון דיתחייב בהודאתו שוב הוי הודאה הפוטרת דז"א כיון שאין אנו ב"ד לחייב