חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א מ

כנ"ל. וא"כ שפיר פסק רמ"א דלכל הדיעו' חייבין בהוזמו וא"א למיהדר דממ"נ לרימב"א ונ"י דבממון אמעוט ג"כ כאשר עשה א"כ אין כאן דין הזמה וחייבין מדד"ג ולתוס' בין לריב"א ובין לר"י חייבין כיון דבאפשר חשוב כאשר זמם שוב בא"א לריב"א הוי כאשר עשה ואמעוט מדין הזמה וחייבין מדד"ג ולר"י דעונשין מהדין ג"כ חייבין כיון דסבר כסברת ריב"א כנ"ל וא"ש ודבריו ברורים

וגם להפ' דדינא דגרמי דרבנן וא"כ עדיין שייך הק"ו מה"ת שהוא להחמיר בא"א למיהדר וחייבין קנס ושוב לא יתחייבו מדד"ג. דז"א דכיון דמה"ת אין חיוב גרמי שוב לא דמי לל' של עבד דנימא כיון שהתורה חייבה קנס אין חיוב מגרמי דהא מה"ת אין חיוב יותר וא"כ לא נפטר מחיוב אחר וממילא כשתיקנו חכמים לחייב גרמי גם עדים זוממין חייבים בא"א בחזרה היכא דליכא קנס כשמודה או בזה"ז כנ"ל וא"ש. ולמ"ש דוקא כשהוזמו א"א למיהדר אבל אי אז אפשר בחזרה ונתחייבו קנס בהזמה ושוב אף דאח"כ אין לו לשלם וא"א למיהדר אין דנין להפ' דבאפשר בחזרה חשוב כאשר זמם דהא יש חיוב קנס ואין חיוב מדינא דגרמי כמ"ש. ולדעת הרמב"ם פ"כ מה"ע גם בא"א למיהדר קנס ואין דנין וכמ"ש הרמב"ן בשמו בחי' מכות ע"ש ועמ"ש סי' ל"ח

(לה) וא"א למיהדר כו'. דכיון דלא מצי למיהדר חייבין מטעם דינא דגרמי שהוא ממון ולא קנס משא"כ במצי למיהדר שהוא רק מטעם הזמה דקי"ל עדים זוממין קנסא ואין דנין כו' וכן ממילא באמרם בעצמם אח"כ עדות שקר העדנו דג"כ לא מצי למיהדר שאינם נאמנים דכיון שהגיד כו' ולחובתם נאמניה צריכין ג"כ לשלם מטעם גרמי ודנין כנ"ל. וכן מבואר לקמן סי' ל"ח וסי' כ"ט ע"ש. וא"כ להר"ח שהביא הטור לקמן סי' ל"ח דבאומרים עדות שקר העדנו אין משלמין כו' וכתב שם הד"מ שחולק עם הרא"ש ז"ל בהא דאנוסים היינו כו' וסובר דבעדות שקר אין חייבין מדד"ג ע"ש. א"כ ממילא גם הכא בהוזמו פטורין. וכן למ"ש שם הב"ח ז"ל לחלק דדוקא בעדות בשטר חייבין דברי היזיקא דשם אינו יכול לומר פרעתי משא"כ בעדות ע"פ דיכול לומר עדיין פרעתי ואף שהיא טענת שקר מ"מ כיון שיכול לפטור עצמו לא ברי היזקא ופטורים ע"ש. וא"כ גם הכא אינם חייבין בעדות בהוזמו כנ"ל. אך הש"ך ז"ל דחה שם דבריו סי' ל"ח וז"ל ומה שכ' הב"ח לחלק בין עדו' ע"פ כו' אינו נכון דכיון שחייבוהו ע"כ אין לו שום טענה כו' והעידו באופן שאין לו טענה לפטור כו' ע"ש

ולענ"ד נראה דאף שהעידו שלוה וגם שהוא תוך זמנו כו' או שאמרו אח"כ לא זזה ידינו מתוך ידו וכה"ג שאינו יכול לומר פרעתי מ"מ כיון דבהא דבר ישראל דידע סהדותא כו' (ב"ק קי"ג) שאף שגרם לו שלא יוכל להציל עצמו בטענת שקר מ"מ פטור כיון שהאמת כדבריו. וא"כ אם עדים מעידים שלוה ואחרים מעידים שלא פרע והוא אומר לא לויתי אותם שהעידו שלא פרע ודאי דאף אם שקר העידו פטורים מגרמי אף שזולתם היה יכול לטעון פרעתי כיון שהוא שקר. וזה ודאי דהב"ח ז"ל מיירי שהעדים העידו קודם שטען הוא לא לויתי דאם כבר טען א"כ ברי היזיקא בשעת עדותם דשוב לא יכול לטעון פרעתי. וא"כ כשלא העידו רק שלוה והוא אומר אח"כ לא לויתי ודאי כ' הב"ח ז"ל שפיר דאף שחייבוהו מ"מ בשעת עדותם לא הי' ברי היזקא דהי' יכול עדיין לטעון פרעתי. רק אף אם העידו ג"כ שהוא תוך זמנו או לא זזה כו' מ"מ למאי שפ' הר"י והרבה פוסקים לקמן סי' שפ"ח דאי זרק כלים מראש הגג והי' מונח כו"כ וקדם אחר וסילקן ואף כשהוא בעצמו קידם וסילקן ג"כ פטור כיון שעל הזריקה לא מחייב שהי' מונח עדיין הכרים ועל סילוק הכרים ג"כ פטור שאינו רק מונע ההצלה והוא גרמא ולכך פטור אף שעשה שניהם יחד ע"ש. וא"כ כיון דעל מה שהעידו שלוה פטורים שהי' יכול עדיין להציל עצמו בטענת פרעתי אף שהוא שקר א"כ במאי שאמרו אח"כ שהוא תוך זמנו כו' ג"כ פטורים שזה אינו רק מונע ההצלה שהי' יכול להציל בטענת שקר וע"ז לחוד ג"כ פטורים א"כ ממילא אף שהעידו שניהם יחד ג"כ פטורים כמו בכרים וכסתות הנ"ל. ואף דכשהעידו שניהם שלוה ואח"כ העידו שלא פרע כבר ברי הזיקא מ"מ פטורים כיון דעל כל א' לא מחייב ממילא פטורין כנ"ל. ובהעידו שלוה ותוך כדי דבור אמרו שלא פרע ג"כ יש לעיין דאולי מיקרי בב"א ההיזק גמור כו'. ובאומר אח"כ כדעתי יש לומר ג"כ דחייבין על עדות זה שהעידו שלא פרע כיון שבאמת פרע וכשכבר אמר פרעתי קודם עדותם ודאי חייבין דהוא כאלו כבר מונח הכלי על הכרים וסילק הכלי ושבר הכלי דודאי חייב דזה הוא כל ההיזק כנ"ל

ולכאורה יש להקשות גם כאן למה חייבים בהעידו שקר מטעם גרמי כו' הא בב"ק ע"ג תוס' ד"ה שהעידו כתבו דכיון שהיו יכולין לחזור בהם תוך כדי דבור אינם נפסלין עד אחר כדי דבור דלא מיקרי עדיין עדות שקר עד אחר כ"ד שאינם חוזרין ע"ש. וא"כ על מה שהעידו עדיין אינם חייבים שהי' בידם לחזור תוך כ"ד ולא ברי היזקא כמו דאינם נפסלין וא"כ אף שלא חזרו מ"מ ע"ז שלא חזרו ג"כ פטורים דלא עשו שום דבר והוא גרמא א"כ ממילא פטורים גם על שניהם יחד כמו בסילק כו"כ כנ"ל. אך ז"א כמ"ש לעיל ס"ק כ"ט דודאי בזרק כלי אף שהי' בידו להניח כו"כ מ"מ כל זמן שלא הניח חייב דמה שהי' בידו למנוע לא מהני כיון שנעשה ההיזק וגם זה כן דאף שהי' בידו לחזור ולהציל ההיזק מ"מ כשלא הציל חייב כנ"ל. ואף דלכאורה לרבא דסבר ריש פ' הנשרפים בזורק חץ וסממנין בידו לרפאותו וקידם אח"כ ופיזד הסממנין גם כן פטור ע"ש בתוס' דמדמי לה לניזקין וא"כ גם הכא הוי ממש כן כיון שסממנים בידם לחזור תוך כ"ד ולהציל ההיזק מ"מ ודאי דבנזקין חייב כה"ג וע"ש בר"ן ז"ל שמחלק בין מיתה כו'. וגם בל"ז כיון דתוך כ"ד כדבור דמי וא"כ מה שהעידו ומה שלא חזרו תוך כ"ד הוא כאלו נעשה בב"א וממילא הוי כאלו כל ההיזק נעשה בב"א ושפיר חייבין כנ"ל. אמנם לשיטת החולקים על הריב"ש ע"ש בכה"ג דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה כדיני נפשות ממש שאם אמר א"י עדותן בטלה וכשיש ב' מכחישים מיקרי דין מרומה ע"ש. וא"כ י"ל דכה"ג אף שהעידו שקר אינם חייבים מדינא דגרמי למאי שפסק לקמן בשליש שהחזיר שטר פרוע למלוה דפטור וכתבו הטעם דאין הוא הגורם להזיק בעצמו רק שגורם להוציא ממון ע"י השטר והעדים וזה הוא רק גרמא בכה"ג ע"ש וא"כ בעדות דבעי דו"ח כשחקרו אותם אחר שהעידו וכיוונו מ"מ על עדותם לחוד לא נתחייבו דעדיין לא גרמו היזק כלום שאינו מועיל כלל עדיין ובידם שלא לומר אח"כ החקירות וכשישתוק יהי' בטל ממילא ועל מה שהעידו אח"כ החקירות ג"כ אינם חייבים שזה רק גרמא שאין מוציאין ע"י החקירות רק שגורמים שיהי' מהני העדות ויוציאו ממון ע"פ העדות והוא כמו בשליש כו' וא"כ אף שהעידו וכיוונו אח"כ החקירות שעשו שניהם ג"כ פטורים כמו בסילק כרים וכסתות כיון שבשעת העדות לא הי' עומד להזיק עדיין בלא החקירות כמו שם במונח כרים כו' ושפיר פטורין כנ"ל

ובזה אפשר לישב ג"כ דברי הר"ח שהביא הטור אהא דעד זומם כו' דאין משלמין באומר שקר העדנו כו' דהפ' כתבו דמיירי התם עד זומם בדין מרומה או בחבלות וכה"ג דבעי דרישה וחקירה דבל"ז היכא דלא בעינן דו"ח אסור לדיין לחקור ע"ש (בש"ך סס"י ל"ג) ואיך הוזמו ודוחק דבהעידו מעצמם ע"ש. וא"כ כתב הר"ח ז"ל שפיר דכיון דפטורים מטעם הזמה גם מדינא דגרמי פטורים כיון דבעי דו"ח. ואף שכיוונו החקירות הוי כסילק כרים וכסתו' כו' וא"ש דפטורים. ובפרט למ"ש הב"ש באה"ע (סי' מ"ב) דהיכא דאשה מכחשת הקידושין מיקרי דין מרומה כיון שמכחשת העדים בפירוש ע"ש. וא"כ פטורים אף בכל עדו' שלא הזיקוהו דיכול להכחישם עדיין ולא יאמרו החקירות ואף שאמרו אח"כ ג"כ פטורים שהוא גרמא כנ"ל. אך משמע דדוקא בקדושין כן אבל בממון ודאי אף דבע"ד מכחיש העדים ג"כ לא בעי דו"ח דאל"ה מה הועילו חכמים בתקנת' דעדיין שייך נעילת דלת שיכחיש העדים ויהי' בעי דו"ח כנ"ל וכן משמע בכל דוכתא דאף במכחיש לא בעינן כנ"ל

(לו) ומחייבין כו'. בקצה"ח סי' ל"ח ובנה"מ כאן הקשו דהא יש חיוב מלקות וע"כ לא ריבתה תורה לתשלומין אלא מדין הזמה אבל מתשלומי דד"ג לפטרו ורק משום שיש גם חיוב הזמה וכ' בנה"מ דמוכח כדעת תוס' דגם כאשר עשה בממון יש הזמה דאל"ה הי' פטור וכן בכל שאינו חייב מדין הזמה פוטר המלקות מחויב דד"ג ע"ש. וכבר כתבתי לעיל ממש להיפוך