חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ג

הלכות דינים סימן א

סעיף א' בזמן הזה דנין הדיינים דיני הודאות והלואות כתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס אבל דברים שאינם מצויים אע"פ שיש בהם חסרון כים כגון בהמה שחבלה בחברתה או דברים שאין בהם חסרון כיס שמצויים כגון תשלומי כפל וכן כל הקנסות שקנסו חכמים כתוקע לחבירו כו' וכו כל המשלם יותר כו'

(א) בזמן הזה כו'. דאין לנו עכשיו דיינים מן התור' דהדיוטות אנן ומדאורייתא בעינן אלקים סמוכין רק משום נעיל' דלת תיקנו למעבד שליחותייהו דקמאי. וכתב הסמ"ע ונ"ל דה"ה לשאר ענינים גדולים שהרי מקבלין גרים ומעשין אגיטי כמ"ש הר"ן וב"י כו' ע"ש. והא דגר שקידש אין קדושי אחר תופסין אף דמדאוריי' הוא נכרי ע"כ הוא מטעם אפקעינהו רבנן לקדושין כו' דבלא זה. אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה וכ"כ הר"ן ז"ל וכו בגט מעושה דפסול מדאורייתא בהדיוטות ג"כ מטעם אפקעינהו כו' וכן הוא בחידושי הרמב"ן. ודבר תימה היא לומר בגט מעושה דהפקיעו למפרע ובעילותי' זנות ויש כמה נפקא"מ מזה לענין אחות אשה אם קדשה גם בנפלה ליבום לפניו שנפטרה ולא הוזכר בשום מקום בגט מעושה כדין עכשיו מטעם אפקעינהו כו'. ומשמע דכשר כשאר גיטין. ובשלמא בגר אין נ"מ דשפיר הפקיעו קדושי האחר מיד שקדשה שלא יהיו תופסין משא"כ בגט מעושה כו'

לכן נראה לע"ד דגט מעושה כדין שפיר כשר גם עכשיו מדאוריית' בלא אפקעינהו דהנה תוס' ב"ב מ"ח ע"א ד"ה דבר תורה כו' הקשו למה פסול מדאורייתא גט מעושה ע"י כותיים משום לפניה' כו' דלאו בני עישוי נינהו הא לר"ה תלוהו וזבין הוי זבינא ונימא גם בגט מעושה אגב אונסיה גמר ומגרש ותירצו דכיון דע"י כפיית כותים הוי שלא כדין ולא שייך מצוה לשמוע דברי חכמים וממילא הוי תלוהו ויהיב ע"ש וא"כ א"ש במעושה כדין דאף דהדיוטות אנן מ"מ כיון דמדרבנן אנן בני עישוי משום שליחותייהו כו' ושייך שפיר מצוה לשמוע דברי חכמים דיכולין לכפות כו' א"כ אמרינן ממילא אגב אונסיה גמר ומגרש דקי"ל כר"ה דתלוהו וזבין הוי זבינא ומהני שפיר מדאורייתא דאמרינן שנתרצה כו' והוא כשאר גיטין כשרים ואין אנו צריכין כלל לטעמא דאפקעינהו כו' כנ"ל. והר"ן ורמב"ן בחדושיו למס' יבמות מ"ו) כתבו טעמא דאפקעינהו בגט מעושה ותמוה. ונראה לפרש דבריהם ג"כ דנהי דנימא דהוי כתלוהו ויהיב היינו שאינו רוצה שתהיה מגורשת אבל עכשיו דאפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ובין כך וב"כ תהיה מותרת לעלמא ואף שלא ירצה שוב ודאי גמר ומגרש משום מצוה לשמוע. ושפיר עכשיו שתיקנו להפקיע הקדושין אם אינו רוצה שוב אין צורך להפקעה ואמרינן שודאי נתרצה כמו תלויה וזבין וכשר כשאר גט בלא אפקעינהו. דהא באמת כופין עד שאומר רוצה אני והוי דברים שבלב גם כשאינו רוצה רק משום אומדנא דמוכח כדאמר פ"ב דקדושין ועכשיו דאפקעינהו אינו מוכח ושוב הוי דברים שבלב ושוב כשר בודאי כמו כל גיטין דעלמא

ולענין קבלת גר כתבו תוס' ורשב"א ור"ן ז"ל פרק המגרש דהוא דרבנן כנ"ל כמ"ש הב"י. אך הוא ג"כ תמוה דנהי דלענין קדושי אחר י"ל מטעם אפקעינהו כנ"ל אבל איך מתירין אותו בבת ישראל דזה הוא עקירת דבר מ"ה בקום ועשה ממש. וע' תוס' כתובות דף י"א כתבו אהא דגר קטן דאית ליה זכיה מדרבנן שהקשו איך מותר בבת ישראל ותירצו דסבר יש כח ביד חכמים לעקור בקום ועשה ע"ש. וממילא לדידן דקי"ל אין כח כו' והתם איכא טעמא אחרינא קשה כנ"ל. וגם איך מותר לאכול משחיטתו הא מדאורייתא אינו בר זביחה והוא קום ועשה וכן שאר דברים. ואח"כ מצאתי ברשב"א ז"ל יבמות פ' החולץ שהקשה כנ"ל ד"ה דלמא כו' וז"ל איכא למידק כיון דגר צריך ג' מדכתיב בי' משפט א"כ ניבעי מומחין כו'. וליכא למימר דשליחותייהו עבדינן כדעבדינן בגיטין וקידושין כנ"ל. דשאני התם דכל דמקדש כו' ואפקעינהו אבל הכא איך אפשר למשרי עו"ג בבת ישראל כו'. וי"ל דכי גמירי ג' גמירי מומחין לא גמירי ואפשר דנפקא להו מדכתיב לדורותיכם דבכל הדורות מקבלין אף בזמן שלא יהיו מומחין כמו דיליף לענין הרצאת דמים כו' עכ"ל

וא"כ סובר דשפיר מדאורייתא לא בעינן מומחין בגר וכן תוס' קדושין דף ס"ב כתבו בשם ר' נתנאל דלא בעינן בגר מומחין מדכתיב לדורותיכם כנ"ל וגם הנמוק"י פ' החולץ כתב כן בשם הר"י ע"ש והוי שפיר גם עכשיו גר מדאורייתא. ודבריהם מוכרחים מקושית הרשב"א הנ"ל ותימה על הרב"י שתפס בפשיטות דהוא מדרבנן משום שליחותייהו עבדינן כנ"ל ולא הביא כלל דברי תוס' ורשב"א ונ"י הנ"ל. גם תימה לי על הרשב"א ז"ל שסותר א"ע דבפ' החולץ כתב בפשיטות דליכא למימר משום שליחותייהו כו' רק מדאוריי' ובגיטין פ' המגרש כתב וא"ת איך מקבלין גרים כו' וי"ל דהא נמי תקנה היא כתקנת הודאות והלואות ומצינו כו' ואף אנו שלוחי הראשונים אנו כו' ע"ש והוא היפך מדבריו הנ"ל. לכן נר' דלכאורה קשה באמת למה בקשו להם תירוץ אחר הא בש"ס כריתות פ"ב ד"ט פריך בזמן הזה דליכא קרבן לא לקבל גרים ומשני דכתיב לדורותיכם דבכל הדורות אף שלא יהיה קרבן יקבלו כו' ע"ש וא"כ למה יגרע לענין מומחין דאף דבטלי מכל מקום מקבלין כנ"ל כיון דאי אפשר בענין אחר כו'. וי"ל למה שכתב הר"ן ז"ל בחדושיו ריש סנהדרין דהא דלא סגי ליה בטעמא דנעילת דלת לחוד למה ליה הא דשליחותייהו עבדינן כו' וכתב דיש ב' דברים דכתיב אלקים וב"ד הדיוטות אינו דין כלל וגם כתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות וזה הוא איסור אחר שציותה התורה שאסור לילך לפני הדיוטות ואין הדיוטות רשאין להכתיר עצמם בכתר מומחין על זה לא מהני התקנ' דנעילת דלת רק שיהיה דינם דין ולא לענין האיסור ולכך צריך משום שליחותייהו עבדינן והמומחין מחלי כבודם ונתנו רשות לחכמי' הבאים שכל מה שירצו ויתקנו שידונו נותנים להם רשות ולענין האיסור מהני שפיר מדאורייתא כשמחלו ע"ש רק על הדין הוא מתקנה דהפקר ב"ד כו' דלענין זה לא מהני השליחות דאעפ"כ אינם מומחין ובמילתא דלא שכיח לא רצו חכמים לתקן למעבד שליחותייהו דקמאי כו' ע"ש. וא"כ בגר דמשפט כתיב ביה כו' ויש ב' דברי' הנ"ל א"כ אף דמוכח מלדורותיכם הנ"ל שאף שיבטלו המומחין מקבלים גרים כיון שא"א בענין אחר מ"מ זה הוא רק לענין גוף הדבר שיהי' מהני בא"א בענין אחר מדאורייתא אבל לענין האיסור שאסור לקבל כו' כיון דאם ירצו החכמים לתקן לקבל יהיה מהני מדאורייתא א"כ כשאינם מתקנים ממילא לא מהני מדאורייתא מחמת האיסור הנ"ל דלא שייך לדורותיכם כיון שאפשר ליתן רשות כו' ובפרט למ"ש יש"פ דהתם נתנו רשות על כל מה שיתקנו רק דבמילתא דלא שכיח לא רצו לתקן וא"כ בגר דלא שכיח כו' ולא תיקנו ממילא לא מהני מדאורייתא ועל זה תירצו דבאמת תיקנו בגר אף דלא שכיח כדי להכניס אדם כו' וא"כ כיון שתיקנו ועושים שליחותם מהני לענין האיסור באמת מדאורייתא וממילא מהני לענין גוף הקבלה מדאוריית' מחמת לדורותיכם דלענין שיהיה מהני א"א בענין אחר ומהני שפיר לגמרי מדאורייתא. ומיושבין דברי הרשב"א ז"ל דשם פ' המגרש דאיירי לענין האיסור כמ"ש הר"ן ז"ל והקשו שפיר איך מקבלין גרים הא לענין האיסור לא מהני לדורותיכם כיון דהוא מלתא דלא שכיח ולא תיקנו כו' ותירץ דאעפ"כ תיקנו ומהני לענין איסור מדאורייתא וממילא מהני לגמרי מדאורייתא. ושם פ' החולץ דהקשה איך מהני קבלת גר כו' תירץ שפיר מלדורותיכם הנ"ל דא"א לומר מחמת התקנה לחוד כקושיית הנ"ל. וגם הנ"י כתב בשם הר"י התירוץ לדורותיכם הנ"ל ובתוספ' גיטין פ"ח תירץ ר"י דהוא מדרבנן כו' ע"ש וצריך לומר דהוא ר"י אחר ולמה שכתבתי מיושב בפשיטות ג"כ כנ"ל. ואפשר לומר דהב"י אזיל לטעמיה שפוסק כהרמב"ם ז"ל דכשיסכימו כולם יהיה גם עכשיו סמוכין כו' ולכך לא הביא התירוץ דלדורותיכם הנ"ל כיון שאפשר גם עכשיו לקבל כשיסכימו אינו מוכח כלל מלדורותיכם אבל לדעת רוב הפ' דלא כהרמב"ם הנ"ל מהני שפיר מדאורייתא כנ"ל. ולהרמב"ם ג"כ י"ל כיון שא"א עכשיו והוא רחוק ע"ש (פ"ד מה' סנהדרין) ממילא כ"ז שלא יסכימו יכולין לקבל מלדורותיכם הנ"ל כמ"ש. וממילא גם בגר אין אנו צריכין לטעמא דאפקעינהו כו'. וקושית הרשב"א הנ"ל היא תימא לדעת הב"י וצ"ל שסובר דבדבר גדול יש כח ביד חכמים אף בקום ועשה כו'. ועיין פוס' בבא מציעא ד"כ לענין עבז"ל שנסתפקו אם מותר בב"ח כיון שהוא רק מדרבנן יי"ש: