חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א לו

אף דאיכא חזקה דשטריך בידי כו'. ובט"א שמטף בנסכא דר"א והוזם י"ל דחייב דאף שאמת שחטף כיון שהוא שיקר גרם שיתחייב שלא כדין דלאו בר חיובא בלא עדותו דנאמן דידי חטף. וכדאמר ש פ' שה"ע הכל מודים בע"א דר"א

ובפסלינהו בגזלנותא יש להסתפק אי חייבין אף בלא הזמה כיון דחשבינן כאילו העידו שאינם פסולים פ"ב דכתובות דחשוב תרי ותרי כו' א"כ כשמעידים שעדיין פסולים דנאמנים אחרונים לגמרי. שוב חשוב העידו שקר מה שהעידו בסתם לחייבו וא"י לומר אמת העדנו דאין נאמנים כיון שפסולין. וההיזק לפנינו א"נ לפטור אף בטענת ברי ואינו מוכרח. ובמרדכי פ' הגוזל גבי ישראל דידע סהדותא לכותי כ' דיכול לומר אמת העדתי ופטור ע"ש ולקמן ס' כ"ח ומוכח דנאמן כה"ג בטענת ברי אף שההיזק לפנינו ממילא כן בהנ"ל. אף שפסולין יכולין לומר אמת העדנו כנ"ל

(לב) והוזמו והוציאו ממון כו'. וכתב בסמ"ע דדוקא הוזמו אבל באו עדים והכחישו פטורים דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני כו' ע"ש. ואף דלכאורה כיון שהעדים האחרונים מעידים עליהם שהעידו שקר וגרמו ההיזק וחייבים לשלם א"כ הם נוגעים ובעלי דברים ואיך נאמנים להכחישם מ"מ ז"א דאף שעכשיו אחר שהעידו הם נוגעים מ"מ בשעה שהעידו העדות היו עדים כשרים ולא היו נוגעים אז שהי' בידם שלא להעיד וממילא לא יגרמו היזק א"כ עדים כשרים העידו להכחיש אותם העדים האחרונים וממילא הוי תרי ותרי וכן בכל שתי כתי עדים המכחישים האחרונים מעידים עליהם שפסולים היו שהעידו שקר והם נוגעים עכשיו מ"מ כיון שבשעה שהעידו לא היו נוגעים א"כ העידו כן עדים כשרים והוי תרי ותרי. ולכך ודאי דאין הבעל דבר יכול לתבוע אח"כ העדים לומר שקר העדתם וגרמתם לי היזק לחייבם שבועת היסת כשאר תביעה שהם בעלי דברים דגם ז"א דכיון שהיו עדים כשרים אם כן העידו עדים כדבריהם ואיך יחייבם היסת. וזה פשוט מאוד ולא הוצרך לכתבו. רק שראיתי להג' בס' הפלאה כתובות י"ח שהקשה למה אמר רב"ח דהעדים שאמרו אנוסים מחמת נפשות נאמנים הא לבתר דתיקון רבנן היסת הם נוגעים שאם לא יאמרו כן ונוציא ממון ע"י השטר יתבע אותם הלוה שחתמו שקר וגרמו לו היזק ויצטרכו לישבע היסת ומזה הוכיח לדינא דדוקא בהא דאהדרינהו ללוה שישבעו שקר אבל בשבועת אמת לא שייך זה ע"ש שתמה מזה על הטור והניח בצ"ע. ולמ"ש הא ודאי ליתא דא"כ כל א' יתבע לעדים אחר שהעידו לומר שהעידו שקר וחייבים לשלם לו ויצטרכו לישבע היסת. וזה אינו עונה על הדעת. וכמ"ש דהא עדים כשרים העידו כדבריהם וא"כ הא שם אמר בהדיא דהוי תרי ותרי דהעידו בחתימתם שלא היו אנוסים ושחתמו אמת ונאמנים אף נגד עדים אחרים ואיך יחייבם היסת שלא חתמו שקר ומאי בכך שעכשיו הם נוגעים הא בשעת חתימתם היו כשרים כמו בכל עדיות שבעולם. ורציתי לישב דבריו דכתב זה רק לרמי ב"ח דס"ד דלא מיקרי חוזרים ומגידים וע"כ שסובר דלא מיקרי זה עדות לומר שהעידו בחתימתם שאינם אנוסים ולכך יכולין לחזור שהיו אנוסים כו'. ולכך ממילא גם שבועה יכול לחייבם כנ"ל. אך גם ז"א דאטו יחלוק רב"ח על הברייתא דמפורש להדיא בעדים אחרים דאינם נאמנים על הראשונים שאנוסים היו בכתב ידם יוצא ממקום אחר ועכ"פ הוי תרי ותרי וע"כ שהעדות שבשטר הוא עדות גמור שלא היו אנוסים והוא נאמן אף נגד עדים והוא יוכל לחייבם שבועה וזה ודאי אינו רק דרב"ח הי' סבר דלא ששייך חוזר ומגיד ונאמנים אח"כ כעדים אחרים ונאמנים היינו דנא מגבינן בי' וזה פשוט. גם מ"ש שם דבהא דאהדרינהו הטעם הוא שהוא שבועת שקר גם ז"א דהתם הטעם משום שצריך עכשיו לישבע והוא עד הצריך שבועה ואף אם הי' שבועת אמת לא הוה עדות כמבואר שם בתוס' ע"ש

גם ראיתי למהרי"ט ז"ל בתשובה סי' נ"ז שכתב וז"ל. ועוד הריב"ש ז"ל הביא ראי' דכי היכא דמצי לפוסלן בגזלנותא אפילו שלא בפניהם כו' הכי נמי מצי להזימן שלא יועיל עדותם כו' והרב מהרלב"ח חלק ואמר דהזמה שאני דחדוש הוא דמסברא אין להאמין את אלו יותר מאלו ואין לך בו אלא חידושו דהיינו בפניהם אבל שלא בפניהם הוי כב' כתי עדים המכחישים כו' ועליה אני דן דלענין פיסול עדות לא חידוש הוא כלל דמאחר שהללו מעידין שהיו במקום אחר והעידו מה שלא ראו הרי הוא כאילו מעידין שפסולי עדות הם והראשונים אינם יכולים לפסול את השניים ולומר שהם פסולים שהעידו עליהם שקר שהרי הם נוגעים בעדות ולא דמי למכחישים אלו אומרים לוה ואלו אומרים לא לוה שכשם שאלו אומרים שהראשונים העידו שקר כך הראשונים אומרים שהשנים העידו שקר כו' ולהכי קרינן מכחישות זו את זו אבל באומרים עמנו הייתם יכולים לפוסלם באומרם שקר העידו אבל הראשונים כו' הם נוגעים וכי אמרינן דחידוש הוא היינו להענישם במה שחשבו להפסיד דכתיב כאשר זמם כו' דעל גוף המעשה איכא למימר מאי חזית כו' אבל לפוסלם מסברא הי' לנו לפוסלן כו' כאלו אמרו פסולין בגזלנותא כו' עכ"ל. וכל דבריו אינם מובנים לי כלל מ"ש דבהזמה הם נוגעים משא"כ בהכחשה לא ידענא הא גם בהכחשה שהאחרונים אומרים שלא לוה והעידו הראשונים שקר ופסולים הם ובמה שהראשונים מכחישים ג"כ הם נוגעים דאם האמת כאחרונים פסולים הם וגם צריכים לשלם כנ"ל. וע"כ דזה אינו כמ"ש דנהי דעכשיו נוגעין מ"מ גם העדים האחרונים הם נוגעין אחר שהעידו כבר רק דבשעת עדות היו כשרים ולא היו נוגעין כלל שהי' בידם שלא להעיד וגם בראשונים כן ורק האחרונים מעידים שהראשונים אחר שהעידו נעשו פסולים שהעידו שקר. וכיון שבשעת עדותן לא היו נוגעין כלל א"כ העידו עדים כשרים שלוה ושהשניים מעידים שקר במה שאומרים אח"כ לא לוה וכל זה העידו כשרים שאינם נוגעין ולכך הוי תרי ותרי כמ"ש ודוקא בפסלינהו בגזלנותא וכה"ג דלא הכחישו אותם מעונם עדים כשרים שהעידו שאינם פסולים משא"כ בהכחשה. וא"כ ממילא בהזמה ג"כ דהא ודאי אלו היו באים עדים אחרים ומכחישים לעדי הזמה לומר שלא היו עמכם רק שראו העדות ודאי דהוי תרי ותרי א"כ מאי בכך שהם עכשיו נוגעין הראשונים הא כשהעידו היו כשרים והעידו שלא היו עם אחרים וראו שלוה וכל זה העידו כשלא היו נוגעים והיו כשרים והוי ממש תרי ותרי כמו בהכחשה והוא כאלו עדים אחרים מכחישים לעדי הזמה כנ"ל ודברי הריב"ש ז"ל נכונים שכתב כיון דמועדין בגופם והתורה האמינתם הרי הוא כאינו פסלום בגזלנותא ע"ש והיינו משום כשכבר האמינה תורה לעדי הזמה כו' אבל לומר דמסברא בלא החידוש ראוי להיות פסולים הא ודאי ליתא כנ"ל. גם מ"ש דלענין לפוסלם אינו חידוש כלל רק מס שמשלמין כו' תמה אני מאוד הא אמר בש"ס פ' מרובה להדיא דלכך לרבא מכאן ולהבא הוא נפסל משום דחידוש הוא דמאי חזית כו'. ולכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך ואינם נפסלין רק מכאן ולהבא ואמר בהדיא דלענין הפסול חידוש הוא מה שנפסלין וע"ש בתוס' שהקשו לר"ח דב' כתי עדים המכחישים נפסלין כו' אין זה חידוש כו' ותירצו דלא סבר כהאי לישנא ומבואר דהחידוש הוא מה שנפסלין דאם לא הי' החידוש רק מה שמשלמין מאי ענין זה לפוסלם מכאן ולהבא משעת חידושו כו'. ודוחק לומר שסובר מהרי"ט ז"ל דאביי פליג שאין זה חידוש מה שנפסלין ולדידן דקיי"ל כאביי אין הפסול חידוש דמנין לי' זה דפליג בסברא ארבא ואח"כ מצאתי בלח"מ שם דאביי פליג ע"ש (פי"ח מה"ע). ואפשר שסובר בזה כמ"ש הרמב"ן ב"ב פ' חזקת הבתים בהאי דב' כתי עדים כו' בשם יש מפ' דאף דאין הפיסול חידוש לר"ח מ"מ כיון שיש חידוש גבי הזמה מאי שאחרונים אין נפסלין לכך אמרינן גם על הפסול דראשונים אין לך בו אלא מחידושו ואילך אף שהפסול אינו חדוש ע"ש. אך עדיין תימה דא"כ מאו חולק על הרלב"ח שכתב אין לך בו אלא חידושו דהיינו בפניהם ודחה שאינו חידוש הפסול הא הוא ממש כמו התם ונימא ג"כ כיון דחידוש הוא' מה שאחרונים אין נפסלין ממילא אמרינן גם על הפסול דראשונים אין לך אלא חידושו כנ"ל. והא דאביי חולק היינו דלא אמרינן משעת חדושו כו' דכיון שפסול איך נחלק שמקודם הי' כשר ואח"כ נפסל שהוא דבר שאי אפשר אבל אין לך אלא חידושו ודאי דסובר ג"כ כנ"ל

ואולי יש לומר בזה בדוחק דסובר כעין יש מפ' הנ"ל וסובר דחידוש הוא לענין תשלומין ואמרינן גם על הפסול אין לך כו'. ורק דוקא התם דשייך החידוש של התשלומין ולכך אמרינן גם על הפסול כו' כיון שיש בו חידוש דמשלמין אבל הכא דהוא שנא