חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רעט

והודה בשוה ע"ש. וא"כ הכא כיון שחוזר ותבעו ואומר שפרעו כבר חוב זה וא"כ הפירעון הראשון אינו צריך להחזיר לו שהי' פירעון באמת רק תובעו שיחזיר לו המעות שהוצרך לפרעו עכשיו בע"כ מחמת הנאמנות ואי האמת כן הוי פקדון וצריך להחזיר בעיני' דהא לא נתן לו מדעתו רק הוצרך ליתן בע"כ וא"כ תבעו דוקא. וע"ז באמת נאמן המלוה מחמת הנאמנות שעדיין לא נפרע חוב זה והוי פרעון זה פרעון באמת רק שנאמר דנאמנים העדים על הקבלה ומחויב להחזיר מעות הראשון שקיבל שהי' שלא לפרעון וזה הוי מלוה שנתן לו מדעתו וא"כ אינו צריך להחזיר כלל דהוי טענו חטין כו' כיון שטענו פקדון ונאמין לעדים על המלוה ומטעם מחילה וכה"ג כנ"ל

סעיף ה' הרי שפרעו וטען המלוה שלא נפרע ופרעו פעם שני' מפני התנאי הרי הלוה וחוזר ותובע את המלוה בדין ואומר לו כך וכך אתה חייב לי מפני שפרעתיך שני פעמים אם הודה ישלם ואם כפר ישבע שבועת היסת על כך שלא פרעו אלא פ"א

(ד) ישבע שבועת היסת כו'. והוא תמוה הא אנו יודעין שנשבע לשקר דאנן לעדים מהימנינן ומה מועיל לזה הנאמנות ויפסל לעדות ולשבועה וגרע מגבי משכון דאמרינן שמא ישבע זה כו'. וי"ל דלכאורה איך להפ' דחוזר וגובה בעדות העדים הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימם שלא הועיל עדותם כלום לחייב מחמת הנאמנות. אך ז"א דכיון שמועיל עדותם לחזור ולגבות שוב יתחייבו לשלם בהזמה ומועיל. אמנם למאי דקי"ל דאינו יכול לחזור ולגבות א"כ שוב שפיר הוי עשאאי"ל לגמרי שלא חייבו כלום בעדותם ואינו מועיל ויכול שפיר לישבע היסת דאינו עדות כלל וא"ש. או י"ל כמ"ש לעיל כיון שמחל לו הפירעון כשישבע א"כ כשכבר נשבע נשבע אמת שלא פרע ואינו פסול מחמת העדים כנ"ל

סעיף ט"ז שטר שיש בו נאמנות וכתוב בו זמן קבוע לפרעון אע"פ שעבר הזמן עדיין הנאמנות קיים

(ה) אע"פ שעבר הזמן כו'. וכתב סמ"ע הטעם דאי הי' כוונתו רק על תוך הזמן אינו צריך לנאמנות דבל"ז אינו צריך לישבע תוך זמנו וע"כ הי' על אחר זמנו. ותמה הש"ך ז"ל דא"כ בנאמנות כבי תרי לא יועיל אחר הזמן דזה צריך גם בתוך הזמן נגד עדים כנ"ל. ויש ליישב דהא הש"ך ז"ל הקשה למה בנאמנות כתרי ישלם הא יחזור ויגבה ממנו כשטוען להד"ם דנהי דהימני' על הפרעון ואין העדים נאמנים שפרעו חוב זה מ"מ על הקבלה נאמנים שקיבל המעות וצריך לשלם לו ע"ש וממילא הפוכא מטרתי למה לי ע"ש. ונראה בפשיטות כיון דקי"ל פרעון בע"כ הוי פרעון וא"כ כיון שהעדים מעידין שנתן לו המעות לפרעון וא"כ כיון שע"ז יש לו הנאמנות שלא פרע לו החוב וא"כ ממילא הנאמנות הוא גם על זה שלא קיבל כלל המעות דאי קיבלו ממילא נפרע החוב דאף שלא קיבלו לפרעון מ"מ כיון שהוא נתנו לו לפרעון ממילא נפרע החוב גם בע"כ וכיון שע"ז נאמן שלא נפרע ממילא לא קיבלו כנ"ל. ולא שייך פלגינן דיבורי' כמ"ש הש"ך דהא אי אפשר זה בנ"ז כיון שהלוה אומר שלא נתן לו המעות רק לפירעון. ובשלמא אי לא הי' מועיל פירעון בע"כ הי' שפיר כנ"ל דמ"מ נאמנים שקיבלו שלא בתורת פירעון כנ"ל וע"ז שקבלו לפרעון באמת אינם נאמנין משא"כ כיון דקי"ל דהוי פרעון כנ"ל. ולכך לא קשה קושית הש"ך ואינו יכול כלל לחזור ולגבות כנ"ל. אמנם בתוך זמנו מבואר לקמן (סי' ע"ד) דג"כ פרעון בע"כ הוי פירעון ואף דהא קבע זמן מ"מ הא לא הי' הקביעת זמן רק לטובת הלוה ע"ש אבל היכא דקביעת הזמן הי' לטובת המלוה ג"כ אינו מועיל פרעון בע"כ תוך זמנו ע"ש. וא"כ מיושב כאן קושית הש"ך דנימא בנאמנות כבי תרי כיון שקבע זמן שלא יועיל רק תוך הזמן כנ"ל. ולמ"ש א"ש דאי נימא שאינו מועיל רק תוך זמנו וא"כ ממילא הי' הזמן לטובת המלוה ג"כ שעד זמן זה יהי' נאמן כתרי משא"כ אח"כ וא"כ שוב אין פירעון בע"כ מועיל תוך הזמן כנ"ל. וא"כ שוב אין הנאמנות כבי תרי מועיל כלל דהא יכול לחזור ולגבות ממנו כמ"ש הש"ך דשוב פלגינן דיבורא שלא קבלו לפירעון ואעפ"כ צריך לשלם והפוכא מטרתי למה לי כנ"ל. ומיושב דאיך נימא שלא הי' הנאמנות רק על הזמן א"כ אינו מועיל כלל וע"כ דהא גם על אח"כ ושוב אין הזמן לתועלת המלוה דגם אח"כ נאמן ושוב פירעון בע"כ מועיל ואינו חוזר וגובה כנ"ל

או י"ל דהתוס' פ' נערה (דמ"ז) כ' דבכל מקח שנתקלקל נימא אומדנא ותירצו דאינו תלוי בדעתו לבד ע"ש. והנה כאן אף שחייב עצמו בהנאמנות שאף שיפרע לו מ"מ יהי' חייב כשיאמר לא נפרעתי מ"מ אם אח"כ משלם לו על תנאי אם יודה ואם יכפור שלא נפרע לא יהיה פירעון כלל רק מלוה או פקדון אצלו וא"כ כשכופר אח"כ ועדים מעידים על זה ודאי חייב לשלם אף שיש לו נאמנות כתרי מ"מ כיון שאין הנאמנות רק על הפירעון. וכיון שאומר לא נפרעתי מעידים העדים שלא נתקיים התנאי ובאמת לא נפרע רק שהמעות שקיבל הי' מלוה כנ"ל וע"ז אין לו הנאמנות שלא לוה כו' וא"כ נימא אומדנא שודאי לא פרע רק שיהי' פירעון כשיודה אבל כשיכפור לא יהיה פירעון כלל

או כיון דהנאמנות הוא כמו בשליש דהימגי' אם יאמר לגירושין נותן באמת לגירושין וכן כאן פורע לו שאם יאמר שלא נפרע לא יהי' באמת פירעון אבל מאן לימא שכשיאמר לא נפרע יהי' המעות מתנה הא ע"ז אין הנאמנות רק שבאמת לא יהי' לפירעון אבל יהי' אצלו מלוה וכה"ג. וממילא יוכל לחזור ולתבעו בעדים. אך הא קי"ל דהברירה ביד המלוה לוקח על חובו וא"כ אף שהלוה נותן על תנאי מ"מ הוא לקחו לפירעון סתם וממילא עתה נאמן לגמרי. אבל תוך זמנו דהברירה ביד הלוה א"כ לא יועיל כלל הנאמנות כבי תרי כנ"ל. וע"כ הי' הנאמנות על אח"כ

סעיף י"ט אין הנאמנות מועיל לגבי לקוחות אפילו התנה בפירוש שיגבה מהלקוחות בלא שבועת המלוה והוא הדין למלוה מוקדם הבא לגבות שצריך לישבע אע"פ שכתוב בשטרו נאמנות

(ו) אפי התנה בפירוש כו'. הוא דעת הגאונים ותמהו כולם למה לא יועיל נגד הלקוחות שקנו אח"כ. וי"ל דהנה הטעם דמועיל נאמנות הוא או משום דמאמין אותו בלא שבועה שאמת כדבריו אבל אינו מחייב עצמו כלל ולכך לא בעי קנין. או שמחייב עצמו שאף אם באמת יפרע לו מ"מ אם יטעון לא נפרעתי יתחייב לשלם לו עוד פעם שנית. ובזה י"ל ב' אופנים או שמחייב עצמו מאז היינו כשיטעון לא נפרעתי מחייב עצמו אז ולא למפרע מעכשיו. או שמחייב עצמו מעכשיו אם יאמר לא נפרעתי. והנה אצלו כשחי שייך גם טעם א' אבל נגד יורשים מה מועיל מה שהאמינו כיון שלא חייב את עצמו וא"כ אם פרע באמת היורשים פטורים ומה מועיל פטור שלו הם טוענין אולי מ"מ פרע לך ואיך יוכל לגבות וכן נגד לקוחות כנ"ל. וע"כ צ"ל טעם הב' שמחייב עצמו כנ"ל ואף אם פרע מ"מ חייב כנ"ל. ואין לומר דמחייב עצמו רק מאז כשיטעון לא נפרעתי דא"כ גם כן לא הי' מועיל להיורשים דכיון שטוען עכשיו כשמת אין חיוב לאחר מיתה כמבואר בגיטין (ט') וכן נגד לקוחות אינו מועיל דהא קנאו קודם החיוב. וע"כ צ"ל דמתחייב עצמו מעכשיו אם יטעון אח"כ לא נפרעתי וזה מועיל שפיר נגד יורשים ולקוחות כנ"ל. אך זה תלוי אי יש ברירה כמ"ש רש"י גיטין פ' כל הגט (דכ"ה ע"ב) דגם בתנאי צריך ברירה היכא דאין בידו ע"ש. וגם כאן דנימא אח"כ כשאומר לא נפרעתי דהוברר הדבר למפרע שנתחייב אז ואי אין ברירה לא מהני זה החיוב. והפ' כתבו דלמאי דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה היינו מספק ואזלינן בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא וכן היכא דהוא להיפך לקולא אמרינן להיפך דלא כהרש"ל ע"ש

וא"כ להפ' שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ לענין השיעבוד נכסים שהוא דרבנן אמרינן לקולא דאין ברירה וממילא לא מהני הנאמנות כנ"ל. אך לענין שיעבוד הגוף שנתחייב גופו לשלם זה הוא דאורייתא ולענין זה לחומרא יש ברירה ונתחייב למפרע כנ"ל.