חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רעה

החוב ביאוש וסילוק השמטה כנ"ל וכמו נחלה הבאה ממק"א כו' בעודה ארוסה (ר"פ הכותב). כן מתנה בשעת החוב קודם שמטה: שלא יזכה כנ"ל. ולא הוי כלל לענין זה מתנה עמש"כ דבשלמא בירושה רצו חכמים שיזכה בירושה ומתנה לבטל. משא"כ כאן לא אמרה תורה שיזכה רק שיהי' סלוק דהיינו שמשמט שמסולק וממילא זכה וממילא תנאו שלא יזכה אינו עמש"ב אף דממילא לא קני הסלוק שיהי' פקע. וא"ש החלוק בלשון ע"מ של"ת שביעית דהיינו שלא יהי' הסלוק וההפקעה משא"כ שלא תשמטני אגברא כנ"ל. וכדמחלק הר"ן נדרי' (דף ט"ו) בין תשמישי עליך ובין תשמישך עלי אף דממילא שוים ע"ש. אולם להפ' דלא מהני יאוש בחוב ע"כ שהוא הפקעה לגמרי. ומ"מ לע"ד עיקר כנ"ל כיון דחזינן כשאינו נוגש רק הב"ד או הקפת חנות א"מ והאיסור לא יגוש ושמוט כו' משה ידו. וע"כ היינו שפקע תביעת המלוה ונעשה ממון שאין לו תובעין דילפינן ב"מ (דכ"ז) מה שמלה כו' שיש לה תובעין ומינה ילפי בתוס' קנין יאוש ע"ש. וממילא אין חיוב מדינא כיון שאין דבר בעין דמה"ט מזיק מת"כ פטור. ולכך רוח חכמים נוחה במחזיר. והא דצ"ל לא בחובי נראה שרק מדרבנן שלא יהי' נראה כהערמה. או דכיון שאין תובעין לא מיקרי חוב. ומה שאומר משמט אני היינו שמסלק א"ע ולכך כשאומר אעפ"כ ואינו רוצה לקנות נשאר החיוב. ויש לדחות

ע"מ כו' מלשון המלוה כו' משמע דלא מהני רק כשמתנה בשעת הלואה אבל אח"כ לא מהני שאומר שלא ישמטו בשביעית. וי"ל דאפשר דמהני אמירת לוה גם אח"כ רק כשאומר מלוה לא מהני רק בשעת הלואה כיון שלוה מקבל המעות ע"ד כן הוי שתיקה בשעת מ"מ רצוי וידע ומחיל משא"כ אחר מ"מ. מ"מ נראה דלא מהני גם אמירת הלוה אחר ההלואה דבדבור לחוד לא מחייב במה שאינו חייב ודוקא בשעת מתן מעות ואף דלא קי"ל כר"ה באסמכתא לחלק בין בשעת מ"מ מ"מ בכמה דברי' יש חלוק. כיון שמלוה ע"ד כן שייך דבעי למקני גמר ומקני. וגם הא דמחייב בדבור גרידא כשיהי' נמחל החיוב כמ"ש לעיל ע"ש דאם לוה אומר בשעת הלואה שמחייב א"ע כשיפרע ההלואה והי' מחויב חיוב חדש מעכשיו דאפשר דלא מהני. מ"מ י"ל כמו בערב ושומרין דבהנאה דסמך עליו ומהימן לי' גמר ומשעבד כן זה שמלוה עכ"פ ע"ד או שיפרע קודם שביעית ואם לא יפרע ג"כ לא יפסיד ע"י חיוב זה חשוב מהימן לי' וסמך עליו כו' דגמר ומשעבד בדיבור לחוד. אבל אחר הלואה י"ל דלא מהני וצריך קנין. ואפשר דגם קנין לא מהני כמ"ש דקנין מעכשיו ומשמט גם חיוב זה לרוב הפ' דמשמט גם שאר חיובים כנ"ל

וגם די"ל דע"מ חשוב תנאי גמור בההלואה דע"מ ומעכשיו א"צ דיני תנאי ואם ישמט בטלה ההלואה והוי פקדון ושולח יד למפרע וגזל אינו משמט. ודוקא שלא תשמט שביעית אינו מועיל אף כה"ג דהוי דבר שא"א לקיימו כמ"ש תוס' פ' אע"פ ורמב"ם פ"ז ה' אישות הר"א מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלוני לא מהני אף דחוץ מהני. וכן פ' הזרוע ע"מ שהמתנות שלי כו' שו אבל ע"מ שלא תשמטני אגברא מהני תנאי הנ"ל דאפשר. וממילא לא קשה דלחשב לא ידע דמחיל דאם לא יקיים התנאי יתבטל ההלואה ג"כ לא ישמט כנ"ל. דמטעם שיור לא שייך בהלואה. וע"כ התנאי או ככל תנאים או רק שרוצה כן שלא תשמט ונ"מ בתנאי דאם כנ"ל. ויש להסתפק בתנאי דאם כנ"ל

סעיף י' (ז) המלוה כו לעשר שגים כו'. הרא"ש ז"ל (פ"ק דמכות) כ' משום דס' דרבנן לקולא ע"ש שתמהו דמ"מ החוב פקע ג"כ ומס' אין להוציא. ולכאורה י"ל למ"ש הרמב"ם (פ"ט מה"ש) התנה שלא יתבענו משמט כו'. כ' הכ"מ דגם חיוב לצי"ש חשוב לא יגוש ומשמט ע"ש. וא"כ לכאורה מה שייך לא יגוש כיון שפקע החוב וכמו שתובע לאדם אחר שאינו חייב לו ולמה יעבור בלאו כמ"ש רמב"ם. וע"כ דכמו לרבא בכ"מ דאי עביד לא מהני ומ"מ עבר אמימרא דרחמנא כיון דע"י הלאו הוא דלא מהני כן בלאו דלא יגוש. וא"כ כמו שם דוקא כשיתוקן אי נאמר דלא מהני. וא"כ כאן דעכ"פ לצי"ש חייב דהוי ספק פרעון ושניהם שמא דקיי"ל דחייב לצי"ש. וכן כאן הספק אם נפקע החוב ע"י שביעית א"כ עדיין יהי' שייך לא יגוש ולא יתוקן. א"כ כיון דשביעית דרבנן לא שייך התקנה כדי שלא יהי' עליו בשמיטה חיוב לפרוע אח"כ בזמנו. דאין תועלת בהתקנה דמ"מ יהי' עליו חיוב לצי"ש מספק ושוב לא משמט כלל. ומ"מ אינו כראה כיון שהספק כדין בשביל שאין אנו יודעין לא פקע התק"ת אי באמת הדין דמשמט

וי"ל למה דפריך בירושלמי דמלוה לי' שנים הוי כע"מ שלא תשמטני דהא מחייב א"ע לפרוע אף שיעבור עליו שביעית כו' ע"ש. וי"ל דהחלוק בין ע"מ של"ת שביעית ובין של"ת בשביעית. הוא דלשון של"ת שביעית ע"כ כשיהי' החוב בשביעית ואעפ"כ לא תשמט וזה ודאי עקר. אבל התנאי אגברא שלא תשמטנו נכלל בו גם כן כשיפרע לו קודם שביעית ג"כ לא ישמט ואף שנכלל גם אם לא יפרע לא הוי ודאי עקר ע"ש בפוסקים גם לדידן החילוק בין ודאי ע"ש. ולכך במלוה לי' שנים אף אם נחשב כתנאי שמקבל עליו לשלם אח"כ מ"מ הוי ודאי עקר ולא מהני כנ"ל. וא"כ לדידן דספיקא הוא שוב לא הוי ודאי עקר אף אי באמת הדין דמשמט. דהא באונאה אמר בש"ס (ב"מ ט"ו) דלא חשוב ודאי עקר אף דאגלאי למפרע שהי' אונאה והי' ודאי עקר מ"מ כשאינו מבורר בשעת תנאו שודאי עקר מהני כן ממילא בספק אף אי באמת הדין דמשמט מ"מ אינו מבורר בשעת התנאי ושוב מהני לגמרי ואין כאן ספק כנ"ל

עוד י"ל דכמו דקי"ל אחריות ט"ס כן י"ל דהוי כהתנה ע"ע שלא תשמטני דלא שדי זוזי בכדי. ובשלמא בסתם יש ב' טעמים א' מ"ש הרשב"א משום דהי' בידי' לכתוב פרוזבל דטעם הסמ"ע (ס"ק כ') לא הזכיר כלל ע"ש. עוד משום דסבור שיפרע קודם כיון דהזמן פרעון קודם שמיטה. א"כ לי' שנים דודאי יפסיד לכ"ע שייך לא שדי בכדי. וגם פרוזבל משמע בגמ' דלא מהני כשהזמן על אחר שמטה ע"ש בש"ס. וא"כ אף אי דלא כירושלמי דלא הוי כע"מ קביעות הזמן מ"מ י"ל דהוי כאלו התנה כמו באחריות כנ"ל. והא גם בדבר הנולד אח"כ כ' תוס' פ' נערה (דמ"ז) דשייך אומדנא בדבר התלוי בו לבד דהוי כאלו התנה ע"ש. אך י"ל טעם הסמ"ע משום מצוה וי"ל יותר כמ"ש בחי' לגמ' דכשלוה אינו מרוצה בתנאי שייך השמר לך כו' שלא ימנע מלהלות בשביל שמיטה ע"ש. וליכא אומדנא כאלו התנה כנ"ל. וא"כ ממילא לי' שנים לדידן דלענין איסור והמצוה הוי ס' דרבנן ולקולא רק לענין הפקעת ממון לחוד שוב הוי כאלו התנה ולא משמט כנ"ל. וגם בספק דאורייתא י"ל דלא עבר בהשמר שנמנע שיפסיד מספק שבאמת אינו משמט ולא יוכל לגבות מספק כנ"ל

ולכאורה קשה דל"ל לתקן פרוזבל כשיגיע ערב שביעית קודם ר"ה ירחיב לו הזמן יום א' ולא ישמט. וי"ל דהוי כזה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות. ודוחק כמו דמהני מחילה בדבור כן נראה דמהני הרוחת זמן בדבור אף דזה אינו רוצה מ"מ כיון שא"י לחזור בו לא קרינן לא יגוש כנ"ל ודוחק לומר שדוקא בשעת הלואה קובע על אחר שביעית דמה חילוק. ובפ' וש"ע נקיט המלוה כו' משמע קצת דדוקא קובע זמן בשעת הלואה. ולדידן י"ל כיון דספק הוא י"ל דוקא בשעת הלואה שהחיוב ודאי וספק אם חל כיון דהתקנה ודאי וסלוק ספק כן כשהחיוב ודאי וההפקעה ספק כלל על חיוב זה הפקעת שביעית חשוב אין ס' מוציא מידי ודאי אף שלוה מוחזק כדאמר פ' הכותב יד בעה"ש עה"ת אף שמוחזקת על אח"כ. משא"כ לוה סתם דודאי חל ההפקעה כשיהי' שביעית וספק אם בהרוחת זמן נסתלקה ההפקעה י"ל שפיר דמודה הרא"ש דמספק א"י להוציא כנ"ל. ומ"מ צ"ע. ועל הש"ס אינו תירץ דלהך לישנא ודאי אינו משמט רק בש"ע י"ל כנ"ל

סעיף י"א (ח) המוסר כו' אתם גבו לי כו'. בסמ"ע דהתורה כו' משא"כ זה דכבר סילק נפשו ומסרו לב"ד כו' ע"ש. וברש"י ז"ל (פ"ק דמכות). ואינו מובן דע"י שליח והרשאה ג"כ א"י דמ"מ נוגש ע"י השליח. וכן בלוקח כ' הר"ן (פ' השולח) כיון דגובה מכחו חשוב מלוה נוגש ע"י הלוקח ע"ש. ומה חלוק הא ב"ד גובין בעבורו וחשוב נוגש ע"י הב"ד. ועיין מ"ש בחי' לגמ' בעזה"י עיקר הטעם: