חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רסב

(כתובות כ' ע"ב) האי סהדותא כו' דכירי היינו כשמעידין אבל לא בסתמא. וגם כשאינם לפנינו איך סומכין ע"ז להוציא ממון דודאי זוכרין מנא לן זה. הא בגיטין פ"ב מכאן ועד י' ימים חוששין דלא זכירי ע"ש. ועוד דלרמב"ם אי לא חשוב הגדה עד שבא לב"ד יהיו יכולין לחזור מקודם והא פסק בעצמו דעדים החתומים עה"ש כנחקרה משעת חתימה פ"ג ופ' י"ט לענין הזמה דפסולין משעת חתימה כו' ע"ש דכ' בפי' דהוי כנחקרה בב"ד בעת החתימה וא"כ למה מחלק בין זוכרין כשבא השטר לפני ב"ד או לא. ועוד דנראה מלשונו פ"ג ה"ד דגם בזוכרין לא מהני מה"ת שכ' דין תורה שאין מקבלין כו' ע"פ כו' מפיהם ולא מכתב ידן אבל מד"ס כו' בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימין כדי שלא תנעול דלת כו' ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות כו' אלא מפיהן ולא מכ"י כו'. משמע להדיא דגם בעדים קיימים לא מהני מה"ת דאין מחלק כלל בקנסות כו'. ואי כר"ת למה לא יועיל. וכבר האריכו בדבריו הרבה פוסקים ז"ל. ונראה לע"ד דהא כ' עוד ה"ו שם פ"ג מה"ע עדים החתומים כו' ה"ז כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"י לחזור בהן בד"א כשאפשר לקיים השטר שלא מפיהן כגון שהי' שם עדים שזה כ"י או שהי' כיימ"א אבל אם א"א לקיים כו' אלא מפיהם ואמרו כ"י כו' אבל אנוסים כו' נאמנים ע"ש. ולא כ' מטעם מיגו לחוד. וע"כ כדברי תוס' פ"ב דכתובות דאם הי' חוזר ומגיד לא הי' מהני מיגו כלל דהוי מיגו במקום עדים רק תוס' תירצו שם דלא חשוב קיום כשחוזרין תוך כ"ד ואומרים אנוסים כו'. ודבריהם אינם מובנים דבשלמא אם חזרו מהקיום בטל עדות הקיום. אבל כיון שאין חוזרין א"כ יודעין אנו שכבר העידו בשעת חתימה ושוב הי' אז כנחקרה עדותן בב"ד כשחתמו ולמה יועיל עתה שאומרין אנוסים עדיין הוי חוזר ומגיד ואין כאן רק מיגו לחוד. ועיין מ"ש בגמרא לפרש דבריהם. אמנם הרמב"ם ז"ל נראה דמחלק שעדות החתימה לא הוי כלל כנחקרה בב"ד כשאין קיום רק מפיהם. ולכאורה אינו מובן למה מה שייכות זה הקיום לעדותן שבחתימה. בלא הקיום לא היינו יודעין אם חתמו אבל כשנודע לנו שחתמו שוב יודעין שנחקרה אז כשחתמו כנ"ל

והנה תמהו כולם עוד על הרמב"ם מש"ס גיטין ל"ו דאהא דעדים חותמין על הגט מפני ת"ע פריך דאורייתא הוא וכ' בספר וחתום כו'. ומשני ל"צ לר"א דע"מ כרתי תקינו רבנן זימנין דמייתי עדים או אזלו למ"ה כו'. דמבואר דמהני עכ"פ מה"ת. וגם לר"א עכ"פ קרא עצה טובה קמ"ל מבואר ג"כ בקרא דמהני דאל"כ מהו העצה טובה והא כ' למען יעמדו כו'. וגם שאר הקושיות שם ע"ש

אך באמת זה ב' דברים דהא מה"ת אף שחותמים העדים וכותבין עדותם לפני ב"ד ג"כ לא מהני ואף דאם הי' חשוב הגדה הי' מועיל מ"מ ילפינן דלא מהני וזה מבואר בש"ס גיטין פ' מ"ש (דע"א) דאם לא יגיד פרט לאלם דפריך הא יכול להגיד בכתב ומשני עדות קאמרת כו' דדוקא מפיהם. והנה בשטר יש ב' פסולים א' דלא עדיף חתימתם בשטר מחתמו לפני ב"ד דהוי מפי כתבם דלא מהני. ועוד דאף אם הי' כשר מפי כתבם מ"מ הא חתמו חוץ לב"ד ולא עדיף מהגדה בפה אז בשעת חתימה דלא מהני. אך מטעם הב' לחוד הי' מהני כשבא אח"כ השטר לפני ב"ד נעשה אז עדות בב"ד דכיון דמפי כתבם כשר הוי כמעידין עתה בכתבם בב"ד כמו אלו שמעו מפיהם. אמנם בזה הי' צריך בודאי שיהיו זוכרין העדות כשבא כתבם לב"ד ויהיו כשרים אז דלא עדיף מהגדה בפה דצריכין להיות עדים שיודעין המעשה אז מהני כשמעידין גם בכתב אבל כשאין יודעין המעשה כלל אין במה שמניחין הכתב בב"ד שום עדות דהא אין יודעין ואף שיודעין שמסתמא לא כתבו שקר אז כשחתמו אין זה רק כשמע מפי איש נאמן דמה חילוק בינו לאחר. וזה כ' הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ח מה"ע ה' ה' ע"ש. דבשלמא אי הוי בשעת חתימה כנחקרה בב"ד שפיר אז יודעין ואינו מזיק אח"כ מם שאין יודעין משא"כ אם הי' העדות רק בשעה שבא הכתב לפני ב"ד הוי כחותמין בפני ב"ד מה שאין יודעין כלל. והוי ממש כאלו עדים העידו חוץ לב"ד בעני אחרים שזה לוה דאינו מועיל כלום ואח"כ שכחו המעשה לגמרי ומעידים אח"כ בב"ד שאני זוכרים שכך אמרנו לפני אחרים שזה לזה דודאי לא הי' מהני כלל דאין עדיפות להם מהאחרים שאמרו בפניהם דהוי עד מפי עד דגם הם אין יודעין אם אמת העידו אז או שקר כמו אחרים מאחר שאין זוכרין כלום מהמעשה ודאי דלא מהני וממש כן בשטר אם לא הי' כנחקרה בשעת ח' רק כשבא לב"ד יהיו כמעידים אז וכשלא היו זוכרין כלל הי' פסול כמו מעידין בפה שכתבו חוץ לב"ד כתב שזה לוה וא"י אם אמת כתבו או לא שאינו עדות כנ"ל

והנה מדהכשירה תורה שטר חתום בעדים מקרא דוכ' בספר כו' מוכח אלו ב' דברים הנ"ל דגלי קרא דבשטר הכשירה תורה מפי כתבם שיהי' כהגדה בפה. וגם שיהי' כנחקרה בב"ד בשעת חתימה. דחד בלא אידך לא הי' מהני דאי מפי כתבם הי' פסול לא הי' מהני אף שהי' כנחקרה בב"ד דלא עדיף מכתבו לפני ב"ד כנ"ל וע"כ דכשר מפ"כ. וזה לחוד עדיין לא סגי דנהי דכשר היה חוץ לב"ד. ואף דלכאורה איך מוכח דכנחקרה בב"ד הא כיון דמפי כתבם כשר שוב באמת דילמא לא הוי הגדה רק כשבא לפני ב"ד כנ"ל. אך ז"א דא"כ לא הי' מועיל כלל גם כשבא לב"ד אא"כ זוכרין העדות. והיו צריכין להעיד בב"ד שזוכרין דלא היינו סומכין כלל שמסתמא זוכרין דמנין לנו כיון שמעולם לא העידו כלל עדות זה בפני ב"ד דהא לא הוי כנחקרה ועתה שבא לב"ד יהי' חשוב עדות ומנין לנו שיודעין העדות שמא אין יודעין ואינו עדות כלל דבשלמא כשהעדים מניחים הכתב בב"ד בתורת עדות אז אם הי' כשר מפי כתבן הי' נחשב זה כמגידים בב"ד דודאי יודעין וזוכרין דאל"ה מעידין שקר כמו בפה. אבל כשהן אין מניחין הכתב בתורת עדות רק המלוה שהוציא השטר בב"ד. וכל שאין ידוע לנו שזוכרין אין כאן עדות כלל מנין לנו שודאי זוכרין שיהי' נחשב עדות חדש עתה. ודאי לא הי' מהני עד שיעידו שזוכרין א"כ אינו מועיל השטר כלל. וא"כ שפיר גם לר"א דע"מ כרתי מוכח מקרא דהוי כנחקרה בב"ד משעת חתימה ושפיר מהני וא"צ אח"כ לזכור ומוכת מקרא שפיר ב' דברים הנ"ל כנ"ל

והנה כיון דחזינן דהש"ס יליף דלא בעי קיום מה"ת מדר"ל דעדים הח' עה"ש כנחקרה בב"ד. ע"כ מוכח כמ"ש לעיל דאי הוי בעי קיום לא הי' כלל כנחקרה בב"ד בשעת חתימה דהא מחוסר עדות בב"ד כנ"ל. ומוכח דא"צ קיום מה"ת כלל ולכך הוי מיד כנחקרה בב"ד. אמנם אחר שתיקנו חכמים דבעי קיום מחשש זיוף א"כ שוב לא הוי כלל כנחקרה בב"ד גם מה"ת כמ"ש לעיל דעדיין מחוסר כנ"ל. וכמו אלו הי' צריך מה"ת קיום כנ"ל

אך עדיין הי' מהני מה"ת מטעם ב' שכתבנו לעיל דהא כשבא לב"ד הי' מהני אז כשמעידין בפה דהא מפי כתבם כשר בשטר. אך היו צריכין שיעידו שזוכרין העדות דלא אמרינן מסתמא זוכרין כנ"ל. א"כ גם טעם הב' דלעיל לא שייך דנימא שיהי' כנחקרה מיד משום דראוי להביא דיבור שלהם והגדתם לפני ב"ד. דהא כיון דצריך להגדתם עדיין כמו דהיכא דמונח גבי עדים שכ' הרי"ף ז"ל דכיון דאי בעו כבשי לשטרא לא הוי כנחקרה כו'. וממילא כיון דלא הי' מועיל כשמביא המלוה לב"ד רק כשיעידו בעצמן שזוכרין שוב לא הוי כלל כנחקרה מיד בשעת חתימה דהא אף אם יועיל יהי' צריך לעדותן ולא נגמר. וא"כ כיון דלא הוי כנחקרה באמת לא יועיל עד שיבא לידו ויעידו שהן זוכרין ושוב לא יהי' בשטר תועלת כלל כשאין העדים כאן ושייך נעילת דלת דילמא מייתי או אזלו למדה"י. ומטעם זה תיקנו חכמים שיועיל העדות ע"י קיום גם שאין העדים כאן כלל. וזה הפי' בש"ס גיטין ל"ו לר"א כו' תקינו רבנן זימנין דמייתי או אזלו למדה"י כו' מפני תה"ע כו' היינו עכשיו דתיקנו דבעי קיום ושוב לא הי' כנחקרה כו' ולח הי' מהני כלל במתו או הלכו למדה"י כנ"ל. ותיקנו משום תיקון העולם היינו משום נ"ד שיועיל גם ע"י קיום מעדים אחרים ולא נצטרך לשאול אותן אם זוכרין או לא. וממילא שוב הוי גם עכשיו שתקנו דבעי קיום מ"מ הוי כנחקרה בב"ד מיד בשעת חתימה מטעם הב' שכתבנו כיון דאפשר להביא הגדה שלהם בפני ב"ד ויועיל ע"י קיום מדרבנן אף שלא יהיו הם כאן ואין צורך עוד לעדותן דלא שייך כבשי כו'. ושפיר אף דצריך קיום הוי כנחקרה