חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רסא

דוכ' בספר וחתום כו'. והא נהי דחשוב חתימתם כעדות והכשירה תורה מפי כתבם אבל הא העידו חוץ לב"ד ולמה יועיל אף אחר שבא לב"ד לדון ע"פ. וע"כ דמיד בחתימתם הוי כנחקרה בב"ד כנ"ל. אך באמת טעמא בעי וע"כ הטעם כיון שנותנין השטר והעדות למלוה שיכול להוציא בב"ד אימת שירצה ולהראות עדותן לפני הב"ד חשוב מיד כאלו העידו בב"ד דהא העידו עדות שאפשר לבא לב"ד. ומה"ט פסק הרי"ף ז"ל יבמות פ' ד"א דאי לינחי' גבי עדים דאי בעו כבשי לשטרא לא הוי כלל כנחקרה בב"ד כו' ע"ש. והיינו משום דלא שייך טעם הנ"ל דהא בידם שלא יבא דבור של העדות בב"ד כלל משא"כ שטר הנמסר לבע"ד אמנם לכאורה הא חזינן דעד מפי עד ל"מ ואף שב' עדים מעידים לפני ב"ד שב' העדים העידו בפניהם שזה לוה לא מהני. וע"כ הטעם דאף שאלו עדים מעידים בב"ד מ"מ הא עדים הראשונים העידו חוץ לב"ד ולא הי' כלום וממילא אין עדותן של אלו כלום דאין יודעין כלל. ומה"ט במעידים ראינו עדות שנחקרה בב"ד פסקו תוס' ושאר פוסקים דמהני דכיון שהי' מועיל עדות הראשונים שוב מהני עדותן של אלו שמעידין בב"ד כנ"ל. וא"כ קשה כיון דבשטר אמרינן דהוי כאלו העידו בב"ד משום שביד המלוה להראות ושיבא דבור העדות שלהם לפני ב"ד. א"כ גם בעד מפי עד כשהעידו לפני ב' אף חוץ לב"ד יהי' מהני דהא ביד אלו העדים ששמעו מהם להעיד לפני ב"ד שכך העידו וממילא יהי' חשוב דבורם מיד כאלו העידו בב"ד ושוב יהי' מהני אח"כ באמת בב"ד שיהי' עדות האחרונים כמו ראינו שנחקרה בב"ד. וע"כ דאמרינן להיפוך כיון שעדותן חוץ לב"ד אינו מועיל מצד עצמו לא אמרינן שיועיל ושיהי' עי"ז מהני אח"כ בב"ד עד מפי עד אדרבה אמרינן כיון שאינו מועיל גם אח"כ לא מהני. וממילא גם בעדים החתומים בשטר כן כנ"ל כיון דלא מהני דהוי חוץ לב"ד וממילא לא יועיל כשמביאו לב"ד אח"כ כנ"ל. ונראה לע"ד ע"ז ב' טעמים. א' דהא עיקר דחוץ לב"ד לא מהני יליף בש"ס מהא דאם לא יגיד דדוקא במקום כשמגיד מתחייב זה ממון ע"ש שבועות ל"ב. והנה קי"ל דכל שאינו מחוסר מעשה חשוב כאלו הי' כן משא"כ במחוסר מעשה. ומה"ט נראה דבשטר אף דחתמו חוץ לב"ד הוי נחקרה כו' דכיון שביד המלוה להביא שטרו לב"ד הוי מיד כשמגיד מתחייב זה ממון דאינו מחוסר כלום דאם תהי' מועלת הגדה זו שפיר מתחייב זה ממון בשטר זה דהא יכול לגבות בו אימתי שירצה ושפיר הוי כמו כל הגדה בב"ד דבמקום שמגיד כו'. משא"כ בעד מפי עד אף שהעידו בפני ב' מ"מ אף אי נימא דמהני עדיין יהי' צריך שיעידו אלו האחרונים בב"ד ומחוסר עדיין מעשה של עדות ולא מיקרי במקום שמגיד מתחייב כו'. ולכך לא חשוב עדות ואינו מועיל אחר כך גם כשמעידין בב"ד כנ"ל

עוד י"ל דהא קי"ל חצי דבר לא מהני דע"פ ב' יקום דבר ולא בצריכין לעוד עדות. וא"כ הא דמהני בעדים ראינו עדות שנחקרה בב"ד ולא חשוב חצי דבר דאין מועילין בלא הראשונים היינו משום דהראשונים א"צ לאלו שהועילו לבדם כשהעידו בב"ד. והוי ב' ענינים נפרדים שהם מעידים שהי' עדות גמור המועיל לבדו ועדיף מהא דאמר פ' מרובה כיון דעדי גניבה לא צריכין לע"ט דבר קרינן בי' ע"ש. אמנם בהנ"ל שמעידים חוץ לב"ד בפני ב' דנימא דמהני כאלו העידו בב"ד משום שיכולין אלו להעיד בב"ד וכיון דרק ע"י עדותן של אלו יהי' עדותן מהני כאלו בב"ד שוב הוי חצי דבר דהא אין עדות כל א' מועיל כלום בלא הב' דבלא עדים אלו לא הי' עדותן כלום. ולא מיקרי ע"פ ב' יקום דבר שבלא כת האחרת אינו כלום ולא יועיל ושוב עדיין הוי חוץ לב"ד דלא מהני כיון דגם אם נאמר שיועיל ע"י העדים לא מהני משא"כ בשטר והגם שיש לדחות לכאורה מ"מ נראה כן

ולטעם הנ"ל ממילא מיושב שפיר דכל זה אי לא בעי קיום מה"ס ויכול לגבות בשטרו לבד שפיר אינו מחוסר עדות והוי כנחקרה בב"ד. אבל אם הי' מה"ת צריך קיום א"כ הי' עדיין מחוסר עדות לפני ב"ד שזהו חתימתם שוב הוי ממש כעד מפי עד וממילא לא הי' כלל כנחקרה עדותן בב"ד דהא לא הוי במקום שמגיד מתחייב כו' דצריך עדיין עדים שיעידו בב"ד. ואף דעדות זה יהי' רק שנדע שזהו חתימתן. מ"מ הא זה ממש שנדע שהעידו וגם בעד מפי עד הוא כן דרק יהיו צריכין להעיד בב"ד שהעידו בפניהם מ"מ חשוב חוץ לב"ד כנ"ל. וא"כ שפיר דייק הש"ס דמה"ת לא בעי קיום כלל מהא דר"ל דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה בב"ד וממילא מוכח דלא בעי קיום כלל מה"ת דאי הוי צריך לא הי' כלל כנחקרה בב"ד כמו כל חוץ לב"ד כנ"ל. וא"ש דבכל דוכתי תלי' לה בהך כנ"ל. ומטעם זה עצמו מוכח מקרא דוכ' בספר וחתום כו' דכיון שהכשירה תורה והוי כמו בב"ד וע"כ מטעם הנ"ל. ומוכח דלא בעי קיום כלל. אמנם עכשיו שתקנו חכמים קיום לכאורה שוב לא מהני מה"ת דהא קי"ל כראב"י ריש פ' שה"ע דראוי להעיד לאפוקי משחק בקוביא דפסול מדרבנן לא קרינן בי' אם לא יגיד מה"ת כדאמר יומא ריש פרק יה"כ דכיון דכשמגיד אינו מחייב ממון מדרבנן הוי מה"ת לאו בר הגדה ע"ש. וא"כ שוב לא הוי כנחקרה בב"ד מיד כיון שלא יועיל מדרבנן בלא קיום וצריך עוד עדות בב"ד. ומחוסר כנ"ל הוי מה"ת כמו חוץ לב"ד כנ"ל. אך שוב באמת מועיל מדרבנן שתקנו שיהי' מהני

אמנם נראה עוד טעם ב' לחלק בין עד מפי עד ובין שטר כנ"ל. דהנה אי נימא דמפי כתבם כשר כדעת ר"ת דבראוי להגדה מהני שוב לא דמי כלל דאף דלכאורה לא יועיל עד שבא השטר לפני ב"ד ואז יהי' חשוב הגדה אף שרואין הב"ד מפי כתבם אבל יהיו יכולין לחזור מקודם וכה"ג או כשמתו כו'

אך נראה דבשלמא עד מפי עד אף במעידין לפני ב' מ"מ אם הדין דעכשיו חוץ לב"ד ואינו מועיל ממילא לא יועיל גם כשיעידו אלו לפני ב"ד שהעידו בפניהם דהא לא הועיל עדותן כלום וע"פ עדות הראשונים א"י לדון כלום. ואמרינן שפיר דלא מהני וממילא חשוב חוץ לב"ד כנ"ל. אבל בשטר כיון דאף אי נימא דחתימתן שחותמין בשטר לא חשוב הגדה בב"ד מ"מ יהי' מהני כשיבא לפני ב"ד דיהי' אז עדות מפי כתבם דכשר בראוין להגיד כנ"ל. א"כ אף שיצטרך קיום מ"מ ע"י הקיום יהי' מהני עדות החתומי' מצד עצמם דיהי' הגדה בב"ד וא"כ כיון שיכולין להביא הגדתם ודבורם בעצמם לפני ב"ד שוב הוי שפיר מיד כנחקרה בב"ד דהא ביד המלוה להביא דבורם לפני ב"ד ולא דמי כלל לעד מפי עד דמצד דבורם א"א לבא לפני ב"ד דע"פ עדים כתיב. רק אי נימא דמהני יהי' מועיל מה שיעידו אלו האחרים שהעידו מצד עדות האחרים כמו ראינו שנחקרה. ושפיר אמרינן להיפוך כיון שהי' חוץ לב"ד ואינו מועיל א"כ אין האחרונים מעידים כלום. משא"כ בהנ"ל דהא מבואר דעת הרב' פ' דבד"מ מהני שהדיינים שומעין מפי תורגמין ע"ש פ"ק דמכות ולא דמי לעד מפי עד דהא מעידים בעצמם בפני ב"ד רק שאין יודעין והתורגמין מעידין שכך מעידין אלו לפני ב"ד וכיון שדבור שלהם לפני ב"ד מהני אף שאנו יודעין זה ע"י עדים אחרים. וא"כ גם בשטר אי מפי כתבם כשר א"כ אף שיצטרך קיום מ"מ יהי' דבור והגדה שלהם בפני ב"ד היינו החתימה ואף שצריך עדים. העדות רק שמעידין כן בפני ב"ד ולא גרע מתורגמין הנ"ל. וא"כ כיון דאף אי נימא דאין החתימה חשוב נחקרה בב"ד מ"מ יהי' מהני כל אימתי שיבא השטר לב"ד ושוב משום זה חשוב מיד כהגידו בב"ד כיון דאפשר להביאו לפני ב"ד ואין בידם לכבשם. משא"כ בעד מפי עד דאי לא מהני עכשיו שוב א"א שיבא הדבור לפני ב"ד כנ"ל. ולכך שפיר אף שהצריכו חכמים קיום מהני מה"ת מיד כנחקרה בב"ד ואף שמתו העדים וכה"ג מהני לר"ת ז"ל דכיון שמועיל ממילא חשוב כנחקרה בב"ד מיד בשעת חתימה דאז הי' ראוין להגדה. והא הי' ביד המלוה להביאו לפני ב"ד כשיהיו קיימים ומהני כנ"ל

ויתבאר בעז"ה במ"ש כל דברי הרמב"ם ז"ל התמוהים מאד בכמה מקומות במ"ש דחותכין ע"פ עדות שבשטר מד"ס אע"פ שאין העדים קיימים שלא תנעול דלת כו'. ובאין זוכרין פסק דלא מהני. וע"כ דסבר כר"ת דבעינן ראוי להגדה כשבא לב"ד ולמה מהני כשמתו. ואי הי' התקנה שיועיל כשמתו למה יהי' גרע כשאין זוכרין. ועוד למה לא יהיו נאמנים במקוים לומר שאין זוכרים וכי לא אפשר ששכחו. דהא דאמר בש"ס