חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רס

אמרינן דדכירי כל מה שהי' כתוב בו א"כ מהני עדותן אף דלא הי' רמיא עלייהו כ"כ כנ"ל ולא שייך כאן שיהי' ראוי לימים רבים ואין ראי' כלל מדפריך בשורף שט"ח אי דידעי נכתבי' שטרא אחרינא דהיינו לאלתר אפשר לכתוב שטר א' ולא הפסידוהו כלום. ואם ראו זה זמן מרובה שוב גם השורף פטור וכמו לא דכירי כנ"ל. וי"ל דהפוסקים שפירשו במשנה נמחק לגמרי לטעמייהו אזלי שפוסקים כר"י וכתירוץ א' בתוס' שם דר"י סבר גם בשטרות דבר שיכול להזדייף כשר אף לאחר י' ימים ע"ש. ושאר הפוס' אפשר דלא פליגי לדינא כלל דאותן המפרשים נמחק לגמרי מפרשים בלאלתר ואף שפוסקים כר"א בשטרות שיש תנאים מרובים י"ל הפי' במשנה באמת לאלתר כנ"ל. והפ' שפירשו בהולך לימחק היינו דלא משמע להו לפרש המשנה לאלתר דמסתמא קתני מעמיד עדים ובא לב"ד כו' דמשמע מתי שבא לב"ד מהני. ולכך מפרשים בהולך להמחק דבזה מהני אף לזמן מרובה גם לר"א כיון דרמי עלייהו כנ"ל. ומדוקדק לשון הטור שלא כתב המחלוקת להדיא לענין דינא רק ב' הפירושים וכתב על הפי' דנמחק לגמרי והכי מסתברא. היינו משום די"ל דגם המפרשים הולך לימחק מודים ג"כ דלאלתר מהני אף נמחק לגמרי רק דמשמע להו דמתני' סתמא תני ואף לזמן מרובה ולכך פי' הולך לימחק. וא"כ לא פליגי דגם הטור מודה דלזמן מרובה לא מהני בנמחק לגמרי דהוא פסק לקמן סי' מ"ב כר"א. רק דלהמפ' הולך לימחק אין הכרח דאפשר גם לאלתר לא מהני כיון דלא הוי רמי' להו כלל כיון שהי' השטר שלם עם עדים ואין ללמוד מכתב שיכול להזדייף דעכ"פ רמי עלייהו כיון שיודעין דיכול להזדייף משא"כ כאן אין ראי'. ולהפ' המפרשים נמחק לגמרי מוכרח דמהני לאלתר עכ"פ. ולכך לא כתב הטור פלוגתא לדינא דאינו מוכרח דפליגי כנ"ל רק כ' והכי מסתברא על הפי' דאפי' נמחק לגמרי ומוכח כנ"ל. ואפשר דגם המחבר ס' ב' שכתב בנמחק לגמרי וכן רמ"א שכ' וי"א אפי' נמחק לגמרי ג"כ כוונתם לאלתר כנ"ל. וזמן מרובה אפשר דמודים דלא מהני מה שראו כשהי' השטר שלם דלא כיוונו לעדות ושייך דלמא תנאי הוי בי' כנ"ל

והי' מיושב בזה מה שפסק רמ"א דיכולין לקבל עדות זה שלא בפני בע"ד ותמה הש"ך ז"ל למה ע"ש. ולמ"ש אתי שפיר בפשיטות דהא קי"ל בעדיו חולים או מבקשים לילך למדה"י מקבלין שלא בפניו וה"ה בכל מקום שלא יהי' אפשר לקבל אח"כ. וא"כ כאן בנמחק לגמרי דלא מהני רק לאלתר משא"כ אח"כ לא מהני עדותן דחיישינן ששכחו אף שמעידים כו'. וא"כ לאלתר הוי שוב כמבקשין לילך למדה"י דהא אח"כ לא יהי' מהני עדותן כלל ומותר לקבל עדותן עתה אף שלא בפניו כנ"ל

ומיושב לשין רמ"א דכ' הדין דשלא בפניו אחר הי"א דאפי' נמחק לגמרי כנ"ל. ואין לדחות דהא אפשר להעדים שיכתבו לשון השטר עתה שזוכרים הכל לאלתר בשטר משמוש שלהם כמ"ש הרמב"ן וממילא יוכלו להעיד גם אחר זמן מרובה דמתוך הכתב יהיו נזכרים להעיד ע"פ. ולא דמי למבקשים לילך למדה"י. דז"א דהב"ד אין רשאין לצות אותן שיעשו כן דהא כ' תוס' פ"ב דכתובות אהא דכותב אדם עדותו על השטר כו' מהא דשטר קדושין דאמר לינאי' גבי עדים זמנין דלא דכירי וחזו בכתבא ומסהדי כו' והוי מפי כתבם והקשו למה הכא כותב כו' ותירצו לחלק דשם הב"ד יצוו אותן כו' סובר דמסתמא כדי שיעידו אח"כ ושייך שיעידו אף שלא יזכרו כלל משא"כ בכותב מעצמו כו'. ע"ש. וא"כ כאן אי אפשר שהב"ד יצוו אותם לכתוב עדותן שיוכלו להעיד אח"כ בפניו דשייך זמנין דלא דכירי כו' כנ"ל. ואף שיאמרו הב"ד להם בפירוש דאי לא דכירי לא לסהדי לא מהני דא"כ גם בשטר קדושין יאמרו הב"ד להם כנ"ל וע"כ דלא מהני. וא"כ כיון שהב"ד אין רשאין לומר להם ממילא כשבאין להעיד עדותן לאלתר שפיר מקבלין עדותן דאח"כ לא יהי' מהני כנ"ל

אמנם קשה עלי סתימת הפוסקים גם לשון רמ"א וי"א אפי' נמחק לגמרי נראה דדינו שוה ללא נמחק לגמרי דאף לזמן מרובה כשר וע"כ לחלק בין הא דכתב שיכול להזדייף דהתם דיש שטר כתוב לפניהם חיישינן שנדמה להם להעדים שכך הי' כתוב גם בשעה שנמסר לפניהם בזמן מרובה ואף דהא יודעין שהוא כתב שיכול להזדייף מ"מ סומכין קצת על השטר. משא"כ בע"פ שעתה שנמחק ואין לפניהם שום שטר לא חיישינן ששכחו אף לזמן מרובה כמו בכל עדות ע"פ אף שיש הרבה פרטים ותנאים דלא חיישינן שמא הי' עוד איזה תנאי ושכחו. ועדיין אינו מוכרח דע"פ דרמיא עלייהו שאני דזה עיקר החילוק. וכן בש"ס פ"ב דכתובות גבי תלוליות מחלק בין עדות כנ"ל. והא בת"י כריתות (י"ב ע"ב) כ' דלא מהני כלל בלא נתכוונו לעדות בשעת מעשה. ונהי דלא קי"ל הכי כמבואר לעיל סי' ל"ז מ"מ היינו דאם לא היו זוכרין לא היו מעידין שראו מה שלא ראו כנ"ל משא"כ בלשון השטר ששכחו. וצ"ע לדינא בנממק לגמרי בזמן מרובה אם יועיל מה שראו השטר שלם. מאחר דדעת כמה פ' דנמחק לגמרי לא מהני עכ"פ נראה ספיקא בלזמן מרובה מאחר דקי"ל כר"א בשטרות לרוב הפוסקים כנ"ל

סימן מו

סעיף א' המוציא שט"ח על חבירו כל זמן שלא נתקיים יכול הלוה לומר מזויף כו' לא צויתי לכותבו ואפי' אם מודה ואומר אמת שאני צויתי לכותבו אבל פרעתיו או אמנה הוא אי כתבתי ללות ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה הואיל ואם רצה אמר לחד מ והרי מפיו נתקיים ה"ז נאמן וישבע היסת ויפטר ואם קיימו המלוה אח"כ בב"ד הרי כשאר שטרות (וע"ל ס' פ"ב)

(א) כ"ז שלא נתקיים כו'. לשון הטור תק"ח לקיים השטר כו' והוא מש"ס בכמה דוכתי דק"ש דרבנן דמה"ת עדים החתומים עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד ריש גטין ופ"ב דכתובות כו' ומה"ט הקילו כמה קונות דעד נעשה דיין ושלא בפניו כו' ולכאורה אינו מובן מה ענין זה להא דר"ל דעדים החתומים עה"ש כנחקרה כו' זה שפיר לענין דאף דהחתימה חוץ לב"ד והי' ראוי שלא יועיל ככל עדות חוץ לב"ד ושיהיו יכולין לחזור וע"ז אמר ר"ל דהוי כנחקר בב"ד ואהא מייתי לה הש"ס כתובות י"ט דאין חוזרין ומגידין כו'. אבל זה שפיר כשיודעין שחתומין עדים. אבל איך נלמוד מהא דר"ל שלא נאמין ללוה מזויף שאין כלל עדים החתומים על השטר. ורש"י ז"ל ריש גטין פי' הטעם דלא חציף אינש לזיופי וכ"כ תוס' כתובות (ד' צ"ב) אבל כיון דצריך שם לאתויי ראי' מהא דר"ל ואיך יליף לה. וצ"ל דלשון עה"ח עה"ש משמע שרואין אנו עדים החתומים עה"ש א"צ יותר והוי כנחקרה בב"ד. והוא דוחק גדול דלמה לא נפרש עדים החתומים שיודעין בבירור עכ"פ שהם חתומים על השטר ע"י קיום

הנה הרמב"ם ז"ל שסובר דכל השטרות מועילים מדרבנן ותמהו עליו מהא דאמר בש"ס בכמה דוכתי ק"ש דרבנן וע"ש בכ"מ פ"ג מה' עדות ה' ד' שהניח בצ"ע. ומהרי"ט בת' סי' י"ז תירץ דזה ענין אחר שלא לחוש לזיוף משום חזקה דלא חציף זה שפיר מה"ת אף לרמב"ם ז"ל. ולכאורה תירוצו נכון אבל הא א"כ איך תלי לה בש"ס אהדדי. ועוד לשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מה"ע ה"א כבר בארנו דקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת ב"ל אעפ"כ אין מקיימין שטרות אלא בג' כו' וכ' ענה הכ"מ מהש"ס דק"ש דרבנן כו' ע"ש. והדברים תמוהים מאד דהי' לשון הרמב"ם להיפוך דנראה שמפרש ק"ש דרבנן דמהני רק מדרבנן שלא תנעול דלת כדעתו ז"ל בכל שטר. ואיך כ' עלה אעפ"כ אין מקיימין אלא בג' וכי על ידי שאינו מועיל רק מדרבנן יהי' ס"ד שקל יותר: וגם למה באמת פסק בשאר הקולות שהקילו משום דק"ש דרבנן כיון דמה"ת לא מהני כלום. והרב בלח"מ ומל"מ הניחו בצ"ע. ובאמת אין שום פירוש לדבריו ז"ל. גם מבואר להדיא שלא כמהרי"ט הנ"ל וממילא קשה מהש"ס

ונראה לע"ד בעזה"י דהנה הא דיליף ר"ל דעדיה החתומים כו' הוי כנחקרה הוא ממה שרואין דמהני עדות בשטר מקרא