חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רנט

ומבואר דכיון דדרך לכתוב אחריות וכיון שלא כתב תלינן שמחל השיעבוד בפירוש. ולכך צריך לטעמא דטעות סופר דאין זה מחילה מה שלא התנה רק שכח להתנות וממילא משועבד כנ"ל. ועיקר הפירוש נראה לי כמ"ש בשיטה מקובצת פ"ק דב"ע בשם הריטב"א ז"ל דטעות סופר שטעה והי' סבור כיון שלא התנו בפירוש אין לו לכתוב אחריות וטעה בזה דאף שלא התנו רשאי לכתוב אחריות דגם בסתם משועבד כיון דאית לי' קלא ע"ש. ומיושב שפיר מה דאמר על הסופר ולא על הלוה דאצלם אין צורך לטעות דאף שלא התנה משועבד כנ"ל וממילא רשאי לכתוב אחריות גם בלא דעתו כנ"ל

אך לשון הש"ס דאמר הטעם דלא שדי זוזי בכדי צ"ל דהיינו שלא יהי' מחילה זה שלא התנה המלוה ולכך אמר דתלינן ששכח כנ"ל

(ט) אבל אם קנו מידו כו'. תוס' והרא"ש כ' הטעם דסתם קנין לכתיבה עומד משום כיון דהקנה לו בעין יפה שלא להמתין עד שיעשה איזה קנין כו' ע"ש. ולכאורה קשה דא"כ הודאה לרוב הפ' דמהני אודיתא לקנין מהא דאיסור גיורא. שייך ג"כ טעם הנ"ל שלא המתין כו' רק מקנה לו באודיתא שנגמר מיד ויהי' סתמא לכתיבה עומד והא מפורש בש"ס הודה כו' ולא קנו מידו אין כותבין. אמנם אי כנ"ל הי' הדין דאם באמת לוה או קנה א"כ אין קנין בזו ההודאה לא יוכלו לכתוב וכשלא לוה או קנה רק קנין בהודאתו יוכלו לכתוב. והא ממילא כיון דמה דאודיתא חשוב קנין הוא הודאה דמהני מטעם נאמנות שוב מהני לקנין. וכיון שמטעם נאמנות אינו עומד לכתיבה שוב אין בהודאתו שיהיו יכולין לכתוב ושוב אין בקנין זה שיוכלו לכתוב כנ"ל. ומיושב בזה מה קמ"ל בש"ס דהודה בפני ב' שאין כותבין למה יהי' עדיף מהלוה או קנה. ולמ"ש א"ש דס"ד באומר אח"כ שאינו חייב רק בתורת הודאה לקנין כותבין קמ"ל כנ"ל

(י) אפילו קבץ כו' ואמר להם הוו עלי דיינים כו' לכאורה אינו מובן כיון דכשהם דיינים יכולין לכתוב ולמה לא תועיל קבלה שלו הא הוי כציוה לכתוב. וי"ל למ"ש הרא"ש פ' אע"פ טעם דצריך לאמלוכי בי' משא"כ בשאר שליחות הוא דחשוב ריעותא שלא הקנה לו בקנין מיד דעתו שישאלוהו ע"ש. א"כ כאן אף דאמר הוו דייני ויהי' כאלו ציוה כתבו מ"מ יהי' הדין דצריך לאמלוכי אח"כ מדלא הקנה בקנין כנ"ל. וכשצריך להמלך בו שוב אין להם דין ב"ד כלל כדפריך בש"ס ניחוש דילמא הדר בי' ופי' רשב"ם דשוב אין להם דין ב"ד ע"ש ב"ב קי"ד וממילא אין רשאין כלל לכתוב

סימן מא

סעיף א' מי שבלה שט"ח והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם עושים לו קיום. (וי"א אפילו נמחק לגמרי מאחר שהעדים יודעים מה שהי' כתוב בו. ועדות זו שמעידין על השטר יכולין להעיד שלא בפני בע"ד) אבל עידי השטר עצמם אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אבל באים לב"ד וב"ד עושים לו קיום. כיצד מקיימין שטר זה כותבין שטר אחר ואומרים אנו ב"ד פ' ופ' ופ' הוציא פב"פ שט"ח מחוק לפנינו וזמנו ביום פלוני ופ' ופ' עדיו. ואם ב' והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת מכוונת גובה בשטר זה כו' וא"צ קיום אחר: (א) מי שבלה כו'. הוא פי' הרמב"ם ור"י על המשנה דמי שנמחק שט"ח כו'. ומבואר מדברי הטור דדוקא קאמרי אבל נמחק לגמרי לא מהני. וכן מלשון הרמ"א שכתב וי"א כו' נראה שמפרש כן דלדיעה א' לא מהני. ולכאורה אינו מובן כלל הא גם לפי' הרמב"ם כשבא לב"ד כבר נמחק לגמרי דאם גם אז רשומו ניכר א"צ להעמיד עדים רק שהעדים ראו אותו כשהי' רשומו ניכר. וא"כ מאי גריעותא בנמחק לגמרי והעדים יודעים מה הי' כתוב בו ע"כ שראו אותו קודם שנמחק אף קודם שהתחיל להמחק בהיותו שלם. וא"כ כיון דלב' הפירושים כשבא לב"ד מחוק לגמרי והעדים צריכים לידע שזה עצמו השטר שראו מקודם אם כן עה עדיפות כשהעמיד עדים כשהתחיל לימחק מכשראו אותו קודם אדרבה מגרע גרע. ואין לדחוק ולפרש דלפי' א' גם כשבא לב"ד רישומו ניכר מרוב השטר רק איזה תיבות שנמחקו וזה מהני עדות העדים משא"כ נמחק לגמרי. מלבד דדוחק לחלק בין מקצת לכולו גם א"א לומר כלל דכה"ג אינו מועיל דהא מפורש בש"ס ב"ק צ"ח בשורף שט"ח אי דאיכא סהדי דידעי מה כתוב בי' ניכתב לי' שטרא אחרינא אף שעתה אין לפנינו כלל מכש"כ במחוק

ונראה לע"ד דהא קשה להפוסקים כר"א גיטין כ"ב) בכתב שיכול להזדייף דאמר ר"א לא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד י' ימים לא כו' דחיישינן דילמא הוי בי' תנאה. ואף דהעידי מסירה צריכין לקרות השטר מ"מ חיישינן שמא הי' איזה תנאי ושכחו. והקשו בתוס' דהא אף שאין עידי חתימה כלל כשר לר"א בע"מ לחוד ולא אמרינן שמא שכחו. ויש שם בתוס' ורשב"א ב' תירוצים או דהתם בכתב שא"י להזדייף א"צ לזכור כל פרטי התנאים רק בט"ע שלא ניתוסף על השטר ממה שראו אותו אז בשעת מסירה וזה יכולין לזכור וממילא יודעין שלא נעשה זיוף משא"כ בדבר שיכול להזדייף שהחשש על הכל וצריכין לזכור כל פרטי השטר וזה לא מהני אחר י' ימים כנ"ל. עוד תירצו דדוקא התם שאין עידי חתימה כלל ויודעין שאין לסמוך רק עליהם רמי' עלייהו ודכירי משא"כ בדבר שיכול להזדייף כיון שרואין שיש עידי חתימה לא רמי' עלייהו כ"כ אף שיודעין שיכול להזדייף ע"ש ואף דאומרים עכשיו שזוכרין שהי' כתוב בו כך לא מהני ואמרינן שמא שכחו. ודעת תוס' ושאר פ' דבשטרות שיש רוב תנאים גם ר"י מודה דפסול אף בע"מ אחר י' ימים רק דפליגי אי צריך שיהי' ראוי לעמוד ימים רבים ע"ש ולקמן סי' מ"ב פסק כן בש"ע ע"ש וא"כ קשה מה מהני בנמחק מה שראו העדים בשטר בהיותו קיים אם אינו לאלתר. הא כיון שנמחק וצריכין לזכור כל פרטי השטר ושייך דילמא תנאה הוי בי' ממש כמו התם דהתם ראו ג"כ העידי מסירה השטר ואעפ"כ אם אינו לאלתר לא מהני אף שמעידין שזוכרין מה הי' כתוב בו. ולא שייך כאן ב' התירוצים הנ"ל דהא לא מהני ג"כ היכר בט"ע רק שיזכרו כל הפרטים כיון דעכשיו נמחק הכל. וגם תירוץ ב' לא שייך דהא כשראו אותו הי' קיים והי' חתומים עידי חתימה עליו ודאי לא רמי' עלייהו יותר מבכתב שיכול להזדייף דבאמת כפי הדין צריכין לזכור דכל הסמיכה הוא עליהם ומ"מ לא מהני כיון שרואין עידי חתימה ומכ"ש כאן שהי' אז שטר שלם שלא הי' צורך לעדותם כלל. וזה נראה כוונת הרמב"ן בחידושיו ב"ב קס"ח שתמה איך סומכין על העדים בנמחק שמא הי' לשונות סתומין בשטר וכי העדים דנין ע"ש שכ' ודוחק לומר שכתבו בשטר משמוש שלהם כל הלשון כו' דמשמע רק אעדים לחוד כו' ע"ש. ולכאורה מה קשי' לי' כיון דהעדים מעידין שזוכרין מה הי' כתוב בו למה לא נאמינם. ולמ"ש קושייתו הוא מש"ס הנ"ל דלא סמכינן בזה על העדים אף שאומרים שזוכרין כנ"ל כמו בכתב שי"ל כנ"ל ומה"ט נראה דמפרש הרמב"ם ז"ל המשנה בבלה והולך לימחק ומעמיד אז עדים בכוונה שיזכרו כל לשון השטר כדי שכשיהי' מחוק לגמרי יוכלו להעיד ובזה י"ל שפיר דמהני גם לזמן מרובה כמו באין עידי חתימה כלל לחד תירוצא הנ"ל דאמרינן כיון שמוטל עליהם לא חיישינן שמא תנאי הוי בי' כנ"ל. דגם בזה הוי זה כל עיקר עדותן לזכור כל השטר ושפיר מהני. אבל כשרואין העדים אז כבר מחוק לגמרי רק שיועיל מה שזוכרין שראו אותו כשהי' שלם לגמרי דאז לא הי' צורך לעדותן כלל שהי' עם עידי חתימה ולא עדיף מדיפתרא כו'. ולא מהני אם אינו לאלתר דלמא תנאי הוי בי' כנ"ל. וקצת מסברא הנ"ל מצאתי אח"כ בפרישה ע"ש וכתב מסברא דנפשי'. ולע"ד מוכח מש"ס הנ"ל

אמנם לאלתר נראה דמהני דאף להפוסקים כר"א בשטרות דאף לאלתר פסול וכמבואר לקמן סי' מ"ב מ"מ הטעם דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים וכיון דאחר י' ימים לא דכירי גם לאלתר אינו שטר ע"ש. זה שייך בגוף השטר אבל בנמחק או נשרף הא ראו שטר שהי' ראוי לעמוד ימים רבים ושפיר כיון דלאלתר