חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רנח

הרביע לא היית גובה דלוקח הוא וממילא גם השאר לא הי' יכול לגבות משום חמש ולא חצי חמש דהי' חסר רביע הנ"ל מהחמש סלעים ולא הי' גובה כלל אף בלא מכירתו. וא"כ במה שמוכר א' להשני חלקו הרביע לבד נפסד כל החוב של הכהן. וממילא כיון שחלקו ונעשו ב' הקנינים בב"א שזה מכר לזה וזה לזה אינו יכול לגבות משום א' דכל א' יכול לומר הלא לא הזקתי לך כלום במה שמכרתי לאחי הרביע דבל"ז נפסד ע"י מכירתו לי וכן הב'. דעל הלוקח אין חיוב כמ"ש הפוסקים רק על המוכר וכאן כל א' מצי מדחי לי' שלא הזיקו כלום ע"י מכירתו ולא גבי כלום אף ממחצה הלקוחות מטעם מזיק שיעבודו כנ"ל. וע"ש ב"ק ס' גבי ליבה וליבתה הרוח כו' ובתוס' דהיכא דבלאו הוא ג"כ הי' נפסד אף שעל ידו לבדו ג"כ הי' נפסד פטור. ולא דמי להא דשור ואדם כו' (שם נג). דהא בלא"ה הי' נפסד ע"ש י' גבי ה' שישבו על ספסל א' כו'. וא"ל דהזיקו דאם לא היית מוכר חלקך אף שהי' הב' מוכר עכ"פ הי' יכול לגבות אותו הרביע ממנו מטעם מזיק שיעבודו ועתה במה שמכר גם הוא יכול גם הב' לדחותו ונפסד אותו הרביע. ז"א דזה רק גרמא ופטור כנ"ל. ולכך שפיר התם למ"ד מחצה יורשין ומחצה לקוחות וחמש ולא חצי חמש לא גבי כלל מהן לא בתורת פדיון ולא מטעם מזיק כנ"ל. אבל בשאר חוב שפיר גבי מאחין שחלקו דאף אי כלקוחות הן חייב כל אחד מטעם מזיק שיעבודו דאם לא הי' מוכר הי' גובה חלק זה עכ"פ דלא שייך חצי חמש כנ"ל

ומיושב בזה דלא פליגי בדר' אסי בשאר חוב רק גבי פדיון דבשאר חוב שפיר גבי אף דכלקוחות הן ודוקא בפדיון כנ"ל. גם מיושב מה שיש לדקדק דמשני התם דליכא רק חמש סלעים כו' והא הוי מצי למימר רק פורתא פחות מעשר סלעים דהוי המחצה יורשין בציר מחמש מעט ולא גבי. ובברייתא דר' יהודה אמר באמת אם נשתייר עשר זוז לכל א' דירושה ע"ש. ולמה לא אמר הש"ס בשנויא כן דלא אישתייר י' סלעים ע"ש. ולמ"ש א"ש דאם הי' נשאר פחות מעשר ממילא שפיר הי' חייב מטעם מזיק דאם לא הי' מוכר רביע שלו הי' נשאר ג' רביע והי' חמש שלימות והוצרך לשנוי' דוקא דאף אם יפחת רק רביע מ"מ ירי' פחות מחמש ואינו חייב כנ"ל ולכך אמר דליכא רק חמש. ור"י דלא דאין דינא דגרמי נקיט שפיר דפחות מעשר דלא גבי. משא"כ מאי דמשני לר"מ דפוטר דדאין גרמי הוצרך לומר דליכא רק חמש כנ"ל

ואפשר לדחות דבחלוקה זו שמוכר כל א' חלקו להב' הוי כחליפין וכל א' אינו מקנה לחבירו רק כשיקנה הוא חלקו לו ואם לא יקנה חלקו להב' גם הוא אינו קונה חלק חבירו וא"כ שפיר במה שמכר ומקנה להב' הרביע מפסיד לו דאם לא הי' מקנה ממילא גם הוא לא הי' קונה חלק חבירו והי' גובה כל החמש כיון דתלוין ב' הקנינים זה בזה ושפיר הוי כעשו שניהם ההיזק שלא הי' נפסד בלאו הכי כנ"ל. ואינו מוכרח די"ל גם זה הוי רק גרמא דאין זה בדבר שמזיקו כנ"ל

עוד י"ל מאי דפליגי דוקא התם בהא דר' אסי דהא מבואר פ"ק דב"ק בא בע"ח ונטל חלקו של אחד רב אמר בטלה מחלוקת משום דסבר אחין שחלקו כיורשין הוי ולכך הוו החלוקה בטילה למפרע דאיגלאי מילתא שלא נשאר כל כך וכאלו לא חלקו דמי ושמואל אמר כלקוחות הן ולא בטלה ע"ש. וא"כ כיון דהא דר' אסי מילתא דפסיקא הוא שיהי' מחצה יורשין ומחצה לקוחות לכל הדברים כמ"ש תוס' שם שכך הי' התקנה. וא"כ כיון דזה ודאי היכא שיש בע"ח ונשאר נכסים וחלקו היורשין מחצה נכסים ומחצה נשאר שלא חלקו עדיין יכול הבע"ח ע"פ לגבות מחצה שלא חלקו עדיין דגובה מיורשין וכן חצי מהמחצה שחלקו דאותו המחצה שחלקו הוא גם כן מחצה יורשין ומחצה רק לקוחות ונוטל ג' רביע כנ"ל. ואם כן שוב נראה דלעולם יכול בעל חוב לגבות הכל מאחין שחלקו כיון דעכ"פ גובה מהן מחצה שהן יורשין עליו וא"כ אותו המחצה שגבה ע"ז נתבטל החלוקה שלהם לגמרי דבמאי דהוי יורשין אמרינן דבטלה מחלוקת כרב כנ"ל והוי כלא חלקו כלל אותו המחצה שגבה רק מחצה השני' ואינם אחין שחלקו רק על מחצה השני' ושוב בזה הן מחצה יורשין ומחצה לקוחות דמה שלי חלקו אינו נחשב כלל וכמ"ש בלא חלקו מתחילה רק מחצית הנכסים וכן מה שגבה דבטל על זה החלוקה ואינו נחשב כנ"ל. וכיון דמחצה הב' הם מחצה יורשין ומחצה לקוחות שוב גובה הבע"ח עוד מחצה מהן היינו המחצה יורשין ממחצה השני' ושוב כשגובה נתבטל החלוקה למפרע גם על זה שגבה למה שנשאר הוי מחצה יורשין כו' ושוב גובה מחצה ממה שנשאר גם כן. וכשכבר גבה בטלה החלוקה נם על זה וחוזר וגובה עד שגובה הכל וממילא הפוכי מטרתא למה לן וגובה מיד הכל ושפיר גבי מלוה ע"פ מאחין שחלקו. רק התם בפדיון לא שייך זה דכיון דאמרינן חמש ולא חצי חמש דכשהוא חצי חמש אינו גובה כלל וא"כ שפיר לא גבי מאחין שחלקו דכיון דמחצה לקוחות לא גבי מלוה ע"פ מלקוחות דלא שייך כנ"ל דכשכבר גבה המחצה יורשין בטלה החלוקה דז"א דאינו יכול להתחיל כלל לגבות גם המחצה יורשין דכיון שאינו גובה החצי לקוחות שוב הוי חצי חמש דלא גבי כלל ואיך יתבטל החלוקה ולכך שפיר לא גבי כלל דלא שייך כנ"ל כיון דאינו גובה גם המחצה יורשין מטעם חצי חמש. אבל בשאר חוב דעכ"פ גבי המחצה יורשין שוב ממילא גובה הכל כמ"ש דנעשה הכל יורשין כנ"ל. ומיושב שפיר דלא פליגי רק בפדיון דאמרינן לא חצי חמש מהני טעמא דר' אסי מה שאין כן חוב כנ"ל

(ו) ואינו גובה כו'. הטעם מבואר בש"ס או דשיעבודא לאו דאורייתא רק בשטר הי' תקנת חכמים משום נ"ד משא"כ ע"פ לא רצו לתקן להפסיד הלקוחות שאין לו קול דמאן דיזיף בצנעא יזיף. או דאף דשיעבודא דאורייתא מ"מ הי' תקנה משום פסידא דלקוחות שלא יגבה ע"פ. וכ' בעה"ת שער מ"ג דאף שידע הלוקח מההלואה או שהתרה בו שלא יקנה דמשועבד לו אעפ"כ אינו גובה אף דלא שייך תקנה הנ"ל מ"מ לא פלוג רבנן בתקנתם. עוד טפם ב' כתב כמו דמטלטלין שיעבודם לאו דאורייתא משום דיכול להבריחם ולא נחית שיעבודי' עלייהו רק קרקע שאינו יכול להבריח וא"כ כיון דמשאר לקוחות אינו גובה שאינם יודעין דלית להו קלא שוב יכול להבריחם ולמכרם ואינו גובה גם מאותו שיודע דהוי כמו מטלטלין דשוב השיעבוד לאו דאורייתא ע"ש. אף דחכמי לוניל סוברים דהיכא דידע גובה ממנו נחלק עליהם ע"ש. ובטור לקמן סי' קי"ז וש"ע גבי אפותיקי כ' טעמא דלא פלוג אף שידע ע"ש. ולהפוסקים שיעבודא לאו דאורייתא א"צ לטעם הנ"ל דלא הי' התקנה רק בשטר ולא אמר הטעם דלית לי' קלא רק על עיקר התקנה למה לא תיקנו גם בע"פ משא"כ עכשיו. ומה שלא הביאו הפוסקים דין זה משום שנכלל בלשונם שסתמו אינו גובה ממשועבדים וממילא אין חילוק בין ידעו או לא

(ז) מהמשועבדים היינו לקוחות או מקבל מתנה דדינו כלוקח דאי לאו דעביד לי' נייחא לא הוי יהב לי'. ולשון משועבדים היינו דלא יכול לגבות מהם בתורת שיעבוד דמיני' יכול לגבות אף שלא היו משועבדים לו מטעם כפי' לקיים מצוה דפריעת בע"ח משא"כ לקוחות דאין עליהם חיוב רק בתורת שיעבוד יגבה כן פי' ב"י ודו"פ. והא דלא נקט במשנה לקוחות י"ל להורות דמלוה ע"פ אף שהם משועבדים ששיעבדם בפירום מ"מ אינו גובה מהם כנ"ל. גם אפשר לסייע להפ' דמלוה בשטר מאוחר קודם למלוה ע"פ מוקדם משום דמה דמשועבד בשטר נקרא משועבדים לגבי מלוה ע"פ ולכך אמר דאינו גובה אף שהם רק משועבדים ולא נמכרו כנ"ל

(ח) אחריות טעות סופר. לאו דוקא דאפילו לא התנה כלל אחריות הוי כאלו התנה דחזקה לא שדי אינש זוזי בכדי. ולא מיקרי דברים שבלב כיון שיש אומדנא דמוכח דעל אופן זה הלוהו דכה"ג הוי דברים כמבואר בכמה דוכתי. ולמאי דקי"ל שיעבודא דאורייתא לכאורה אין צורך לאחריות ט"ס דכיון דגוף ההלואה אית לה קלא ממילא ושועבד מה"ת אף דלא שיעבד נפשי'. ובש"ס שמואל אמר לה דסבר שיעבודא ל"ד משא"כ לדידן ודוחק לומר דלאו כ"ע דיני גמירי וכיון שלא הוזכר השיעבוד אין הלקוחות יודעין ליזהר דא"כ מה מועיל דאמרינן ט"ס גם זה לא ידעו. וצ"ל כמ"ש תוס' ב"מ י"ד לר"מ דאין בו אחריות אינו גובה גר הקרי משום דכי היכי דמחל השיעבוד מחל גם הקרן ע"ש: