חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רנז

כנ"ל. שוב ראיתי בקצה"ח סי' ק"ה יישב קושי' הנ"ל כן דהתם גבי פדיון הבן הוי לי' מזיק מתנות כהונה דקי"ל דפטור משא"כ בשאר חוב באחין שחלקו שפיר גבי כנ"ל ע"ש. אך יש לדחות דלמאן דיליף פ' הזרוע מוזה כו' משפט הכהנים כו' ודאי דלא שייך רק גבי זרוע ולחיים וכה"ג שהוא דבר מיוחד ואין שיעבוד על שום דבר וכיון שהזיק אותו דבר נסתלק משא"כ פדיון הבן שאינו דבר מיוחד. רק שיעבוד על נכסיו כשאר חיב ולמה יגרע משאר מזיק שיעבודו כו'. אמנם לטעמא אחרינא התם דהוי ממון שאין לו תובעין א"ש דהיינו משום דכל זמן שהן בעין כופין לקיים המצו' נתינה לכהן אבל כשהזיקן שאי אפשר לקיים המצוה רק שישלם החוב ממון בזה לא שייך לכופו דלכל חד מצי מדחי לי'. וא"כ גם בהנך ה' סלעים דפדיון י"ל כנ"ל דאף דבשאר דוכתי לא משכחת מזיק דה' סלעים דממ"נ אם יש לו עדיין חייב ולא הזיק כלום כיון שאינו דבר מיוחד אבל התם שפיר כיון דאמרינן חמש ולא חצי חמש וא"כ כיון דהזיק החצי חמש שוב אי אפשר לקיים המצות פדיון דאין כאן רק חצי חמש ואף שישלם החצי חמש מטעם דינא דגרמי לא יתקיים המצוה ורק מדין חוב ושוב הוי ממון שאין לו תובעין דמצי מדחי לי' כנ"ל

אך באמת ז"א חדא דהא מבואר בש"ס פ' הזרוע גבי אנס המלך גורנו אם בחובו חייב לעשר דהיכא דמשתרשי לי' שפיר חייב לשלם במזיק מתנות כהונה וכ' תוס' דאכלן הטעם דאפשר לו להתענות ע"ש. וא"כ גבי אחין שחלקו כו' אי כלקוחות הן דהוי כחליפין שנוטל חלקו של חבירו בעד חלקו וקא משתרשי לי' וחייב במתנות כהונה ולמה יפטר התם בפדיון. ולמ"ש הר"ן ז"ל שם לחלק בין נתכוין להפקיע מצותו או לא ע"ש י"ל גם כאן כיון שחלקו הוי כנתכוין כל א' להפקיע מצותם ושפיר פטורין אף דמשתרשי להו אבל לתוס' לא שייך הנ"ל. ובש"ע י"ד סי' ס"א פ' דאף מכר מתנות כהונה פטור ע"ש והיינו כדברי הר"ן ז"ל. ולכאורה קשה כיון דהטעם דמזיק מ"כ עטור הוא דכשהן קיימים אף שאין לו תובעין מ"מ כופין לקיים מצות נתינה משא"כ הזיקן דליכא רק חיובא דממון מצי מדחי לכל חד. וא"כ למאי דמבואר ח"מ סי' רנ"ב דנדר או נשבע לתת לאחד ומת אין היורשין מחוייבין לקיים דעלי' דידי' איכא מצוה דלא יחל וכל היוצא מפיו יעשה כו' וכיון שמת פקע המצוה ושיעבוד נכסים אין כאן ע"ש. וא"כ בפדיון הבן אף דמית האב אחר ל' למה יגבה מיורשים הא מצד מצות האב שהוא מחויב לפדות פקע המצוה כשמת כמו בנודר רק מצד החיוב ממון דאיכא שיעבוד נכסים ושוב לענין זה הוי ממון שאין לו תובעין כמו במזיק מ"כ. וביורשין אף שלא הזיקו יהי' כמו במזיק כו' כיון דמצוה אין כאן ועל החיוב מצי מדחי לכל כהן כמו בכל חוב כנ"ל. דבשלמא מתנות כהונה כזרוע כו' שהוא מיוחד אינם יורשין כלל דאף אי טובת הנאה ממון אין מוריש רק הט"ה ולא גוף הדבר משא"כ בפדיון שאינו אלא חיוב כנ"ל

ונראה הטעם דהא באומר לב' גזלתי לא' מכם וא"י למי או אביו של א' הפקיד כו' דעכ"פ צריך להניח גזילה ביניהם והא דאמרינן בחוב דמצי מדחי ע"כ הטעם דאף שיתן לא' לא יצא ידי הגזילה דשמא חייב להאחר ויותר מכדי חובו אינו צריך ליתן. אבל אם הי' יוצא ידי השבה כשיתן לא' ודאי דמחויב לשלם ולא מצי מדחי ולכך ממילא כשהמ"כ בעין או בפדיון הבן דעכ"פ יש לכהן א' אצלם חמש סלעים רק שא"י למי והוי כא' מכם הפקיד כו' ושפיר כופין ליתן לכהן א' לצאת ידי תשלומי החוב ולא מצי מדחי דכופין לקיים מצוה דפריעת בע"ח וכאן לאיזה כהן שיתן יקיים המצוה ואין חילוק בין מצות הנתינה לכהן ובין מצות פריעת בע"ח כיון דאינו צריך ליתן יותר מחובו כנ"ל. רק במזיק טעמא דפטור דהא במזיק בעי דוקא היזק ברור וגרמא פטור דדוקא היכא דברי היזיקא ואל"ה אין כאן חיוב כלל וא"כ כיון דמצות נתינה אין כאן רק לשלם היזק הא לא הזיק כלל לשום אדם היזק ברור דנגד כל כהן וכהן לא ברי הזיקא דשמא הי' נותן לאחר וממילא אין עליו חיוב כלל. משא"כ כאן דהמעות בעין שפיר חייבין היורשין ג"כ מצד חיוב ממון אף שהוא ממון שאל"ת כנ"ל. אבל על החלוקה שמטעם היזק שפיר פטור על החצי חמש דמצי מדחי כנ"ל שלא הי' לשום א' היזק ברור כנ"ל

ובזה נראה לתת טעם בהא דמשתרשי לי' חייב במתנות כהונה דלכאורה אינו מובן כלל דנהי דנחייבו על מה שמרויח מ"מ הא גם זה הוי ממון שאין לו תובעין כמו על ההיזק כיון שאין המתנות בעין ולא שייך בי' ונתן לכהן כו'. ולמ"ש א"ש דהא קי"ל אף דזה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ היכא שחסרו דבר מועט אף פחות מפרוט' שוב חייב נשלם כל מה שנהנה כדאמר פ"ב דב"ק משום שחרירותא דכותלא וכמ"ש תוס' פ"ק דב"ב ע"ש. וא"כ גבי מתנות שעכ"פ יש לכל כהן ספק שמא ינתנו לו וספק זה שוה דבר מה אף פחות מפרוטה וא"כ במה שהזיקן עכ"פ חסרו לכל כהן ספק זה. וא"כ בשלמא בלא משתרשי לי' שנחייב אותו רק מחמת ההיזק שפיר פטור שאינו ברור הזיקא לשום כהן. אבל היכא דמשתרשי לי' שוב חייב על ההנאה דלכל כהן עכ"פ חסרו ספק זה ושוב חייב דנהנה כנ"ל אף שהחסרון פחות מפרוטה. וממילא נגד החיוב שעל ההנאה לא שייך שוב ממון שחין לו תובעין דעכ"פ כופין אותו ליתן לאיזה כהן שהוא דעכ"פ חייב לא' ואיכא מצוה דפריעת בע"ח כמו באמר לשנים גזלתי כו' כיון דיקיים השבה בחד וחיוב שפיר יש עליו מצד הנאה כיון שחסר כנ"ל. משא"כ בהזיק לחוד אין כאן חיוב כלל כנ"ל

אך י"ל כיון דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון א"כ ספק זה שחסרו לא הפסידו רק גורם לממון. אך ז"א דכיון דאף פחות מפרוטה מיקרי חסרו לענין זה נהנה כו' ממילא גם גורם לממון מיקרי חסרו אף דלשאר דברי' לא חשוב ממון. ועוד דתוס' חילקו דחוב לא מיקרי גורם לממון שהוא שוה לכל העולם ע"ש ב"ק ד' ע"א. והי' אפשר לומר דהש"ס לא אמר התם רק לרבנן דר' מאיר דהתם והא לא דייני דינא דגרמי כלל ולכך לא גבי אי כלקוחות הן ולר"מ בל"ז א"ש כמ"ש לקמן. משא"כ לדידן דקי"ל כר"מ בהא לכך באמת גבי בע"ח מאחין שחלקו מטעם מזיק שיעבודו. והי' מיושבים גם דברי הרמב"ם ז"ל שם שפ' דנתחייבו הנכסים ואף דפ' לקוחות הן ופ' דמלוה הכ' בתורה לאו ככ' בשטר ולא גבי מלקוחות. ולהנ"ל א"ש דלמאי דקי"ל דינא דגרמי ממילא חייבין אף דכלקוחות הן. ובש"ש לא הוצרך לומר דס' ככ' בשטר רק לר"י דלא דאין גרמי משא"כ לדידן. ויש לדחות

עוד י"ל דלכך אין חייבין שם מטעם מזיק שיעבודו. דהא ודאי למאי דאמרינן חמש ולא חצי חמש אם לא נשאר להיורש רק חצי חמש והוא חייב לכהן איזה חוב אחר עוד חצי חמש או מהיזק וכדומה מילתא דפשיטא דפטור מהחצי חמש דפדיון דמאי ענין להחוב להצטרף לזה וצריך להיות הפדיון חמש כו'. וא"כ כיון דאיירי התם דלא נשאר אלא חמש כו' ומחצה יורשין ומחצה לקוחות וא"כ אף אם נימא דעל המחצה לקוחות חייב כל א' מטעם מזיק שיעבודו מ"מ שוב יהי' הדין להיפוך דממחצה יורשין יהי' פטורין דעל זה שוב אמרינן חמש ולא חצי חמש דאין כאן ירושה שינתן בתורת פדיון רק חצי חמש דאף שיגבה מהם עוד חצי חמש מטעם מזיק שיעבודו מ"מ זה הוא חוב אחר שחייב היורש לכהן שהזיקו ואינו גובה זה בתורת ירושה לפדיון רק חוב. וממילא נגד המחצה יורשין שיקח בתורת פדיון אמרינן חמש ולא חצי חמש ואינו נוטל כלל המחצה יורשין רק החצי חמש שהן לקוחות יקח מטעם מזיק שיעבודו כו'. דאין לומר דשוב יקח כל החמש מטעם מזיק שבמה שהחליפו והן לקוחות על החצי חמש הזיקו אותו הכל שלא יגבה גם ממחצה היורשין מטעם חמש ולא חצי חמש וממילא יגבה הכל משום מזיק שיעבודו כנ"ל. דז"א דהא מבואר בפוסקים גבי עבד שעשאו אפותיקי דאינו חייב רק בעביד מעשה בדחבריה שהזיק הדבר שמשועבד לו אבל אם גרם בדבר א' שיהי' נפסד שיעבודו ממילא זה הוי רק גרמא ופטור ע"ש. וא"כ בשלמא על המחצה שהן לקוחות הן מזיק שיעבודו שבמה שמכר חלקו מכר דבר המשועבד לו וחייב. אבל על המחצה השני שהן יורשין ולא הזיקוהו כלל שהוא כמקדם רק ע"י שמכר המחצה דלקוחות נשאר רק חצי חמש ולא יוכל לגבות המחצה יורשין זה הוי שוב רק גרמא דפטור כנ"ל. וממילא לא יוכל הכהן לגבות כלל מהמחצה יורשין דפטורין משום חצי חמש רק המחצה דלקוחות יגבה משום מזיק והיינו מכל אחד רביע מהחמש סלעים שהן לקוחות כנ"ל. וי"ל לכל א' מטעם מזיק במה שמכר הרביע להשני הא לא הזיקו כלום דיכול לומר אף אם לא מכרתי לו הרביע מ"מ כיון שהוא מכר לי הרביע שוב לא היית יכול לגבות כלל דאותו