חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רנא

ונראה הטעם דלכאורה קשה גם אי שיעבודא דאורייתא מ"מ הא קי"ל מכאן ולהבא גובה ואקדיש מלוה לא מהני ואין נעשים שלו רק משעת גבי'. וא"כ ע"כ אין השיעבוד קנין מעכשיו רק שהתורה אמרה אז כשאינו משלם יגבה ונעשה שלו. וא"כ הא קי"ל בקדושין לאחר ל' וקדשה אחר קודם מקודשת לב'. וכן במוכר לאחר ל' וקודם לכן מכרה לאחר ג"כ נקנה להב'. וא"ב למה יגבה מלקוחות הא אין הקנין של המלוה מתחיל בנכסים רק משעת גוביינא וכשהגיע הזמן ואינו פורעו ולא למפרע וכיון שקודם לכן מכרה לאחר קנין הב' קודם ולא עדיף השיעבוד ממכירה. דבשלמא למ"ד למפרע גובה הוי קנין מעכשיו משא"כ למאי דקי"ל מכאן ולהבא גובה. אך לא קשה דבקדושין הטעם כיון דאשכחי קדושי הב' רווחא קודם שחלו הא' ושוב לא פקעו דקדושת הגוף לא פקעה בכדי כדאמר בנדרים כ"ט. ובאמת גם בב"ח קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד מהאי טעמא. ובמכר דלא שייך האי טעמא ואעפ"כ מהני אם מכרה לאחר. אך הטעם משום חזרה דקודם שחל' קנין הא' יכול לחזור בו דאתי דיבור ומבטל דיבור כדאמר פ' האומר ולכך כשמכר לאחר וחזר בו קודם ל' מקנין הראשון שפיר נקנה להב'. ולכך אם אחד נותן לא' מתנה לזמן ואח"כ לאחר אין הראשון יכול למכור כמבואר בש"ס (ב"ב קל"ז) גבי אחריך לפלוני דאם ירד הראשון ומכר הב' מוציא מלוקח ומאן דפליג הוא משום דלשון אחריך הוא כשישתייר ע"ש. ואף דעדיין לא קנה הב' מ"מ כיון שאינו יכול לחזור בו מקנין האחר אין מכירתו מועלת דאין לו בו זכות רק עד אותו הזמן ואינו יכול למכור יותר אף שעכשיו שלו לגמרי. רק כשבעצמו מכרו לאחר ל' מהני מצד חזרה כנ"ל. וא"כ למ"ד שיעבודא דאורייתא נהי דמכאן ולהבא נעשה של המלוה מ"מ התורה זכתה למלוה בשעת הלואה שכשלא יפרע יהי' מאז שלו וממילא אין הלוה יכול לחזור בו וכמו באחר כנ"ל. ולכך שפיר אף שמכר טריף המלוה דאין בידו להפקיע קנין של המלוה שיש לו בהנכסים משעה שאינו פורע כנ"ל כיון דלא מהני מטעם חזרה דהתורה הקנתה לו ואין הוא המקנה כנ"ל

וממילא מיושב דלמ"ד שיעבודא ל"ד שוב לא מהני שיעבדו בפירוש דכיון שאינו רק מצד קניינו שהוא מקנה להמלוה מכאן ולהבא כנ"ל. וממילא כיון שמכר לאחר מקודם מהני מטעם חזרה קודם שחל קנין של המלוה ואינו יכול לגבות שקנין הלוקח קודם והוי כמוכר אחר ל' וקודם ל' מכרו לאחר כנ"ל. וכן נגד יורשים דפקע זכותו מנכסים קודם חלות הקנין וכמו בכל קנין לאחר מיתה כו'. וכ' תוס' שפיר דלא מהני שיעבדו בפירוש. ומיושב קושית רשב"א הנ"ל דאמר שפיר מלוה הכ' בתורה ככתובה בשטר דמי והיינו דהוי כאילו התורה שיעבדה דממילא אינו יכול לחזור בו ושפיר גובה מלקוחות וכמו בכתובה בשטר דמהני השיעבוד בפירוש אי לא הי' חוזר בו רק כשמוכר מהני מטעם חזרה משא"כ בכ' בתורה אי הוי כשטר שפיר טריף כנ"ל. עוד י"ל דהא דלא מהני שיעבוד בפירוש היינו כדעת הפ' סי' ר"ז בהלוה על שדה ואמר אם לא אפרע לג"ש יהי' שלך הוי אסמכתא ולא קניא אף דלא גזים דמה שמוכר הקרקע הוי כמו גזים ע"ש. וממילא גם בבע"ח כיון דשיעבודא ל"ד רק מצד שהוא מקנה אם לא יפרענו יהי' שלו לא קני שוב מטעם אסמכתא דדעתו לפרוע ולא להקנות כנ"ל ועיין שם ב"מ ס"ו גבי אפותיקי הוי כו'

ונראה דלאביי דאמר למפרע גובה ממילא מהני שיעבדו בפירוש מדאורייתא דכיון דהשיעבוד הוא שיהי' למפרע שלו והיינו מעכשיו ממילא לא שייכי טעמים הנ"ל דאף שמכר מ"מ הא נקנה לו מעכשיו רק שהוא על תנאי אם לא יפרע לו. וגם אסמכתא לא הוי דמעכשיו ליכא אסמכתא והוי כמכירה מעכשיו על תנאי ושפיר טריף מלקוחות מדאורייתא כנ"ל. ודוקא לדידן דקי"ל מכאן ולהבא גובה וענין השיעבוד הוא שנעשה אז שלו ושייך טעמים הנ"ל

ובזה נתישב לי מאי דתמוה בש"ס שם סוף ב"ב דפריך מי אמר רבה הכי והאמר רבה גבו קרקע יש לו כו'. והקשו תוס' הא התם מיני' דשיעבודא דאורייתא לכ"ע ותירצו דא"כ מעות אמאי אין לו וע"כ דעיקר שיעבוד גם מלקוחות מה"ת ע"ש. ועדיין אינו מובן כלל דממ"נ אי נימא דבשביל זה מיקרי מוחזק ע"י שגובה מלקוחות ואינו יכול להבריח משא"כ מעות א"כ אף אי שיעבודא ל"ד מ"מ הא מדרבנן גבי בשטר מלקוחות. עכ"פ ושוב הוי מוחזק מדרבנן וג"כ שפיר דקרקע יש לו ואיך מוכח מזה דמן התורה גבי מלקוחות

אמנם במ"ש נראה בפשיטות. דהא בפסחים ל"א בפי למימר טעמא דר"נ דיתומים שגבו קרקע ב"ח גובה מהן משום דלמפרע גובה והוי כמו שהי' בחיי אביהן שלו ע"ש ובב"ב קכ"ה תלי הני תרי דינים דאי ב"ח חוזר וגובה לכך גבו קרקע יש לו ע"ש. וממילא נראה הטעם דסברי גבו קרקע יש לו הוא משום דסברי ב"ח למפרע גובה ולכך הוי מוחזק כשגבו דכאלו הי' בחיי אבוהון שלו ושפיר נוטל בכור כנ"ל. וממילא פריך הש"ס שפיר מי אמר רבה הכי דאף מלוה בשטר ג"כ אינו גובה מה"ת והיינו דאף שיעבדו בפירוש לא מהני מדאורייתא כמ"ש תוס' שם דבשטר היינו אף שיעבד בפי' כו' ע"ש והאמר רבה גבו קרקע יש לו דחשוב מוחזק וע"כ סבר למפרע גובה וענין השיעבוד הוי קנין מעכשיו וא"כ ממילא מהני שיעבדו בפירוש עכ"פ מה"ת כמו מכר כנ"ל. ומשני טעמא דבני מערבא ולי' לא ס"ל דסבר באמת מכאן ולהבא גובה וגבו קרקע ג"כ אין לו וא"ש כנ"ל

ומיושב ג"כ בזה קושית תוס' ב"ב קכ"ו דר"פ סבר גבו קרקע ג"כ אין לו וע"כ סבר שיעבודא ל"ד דבש"ס תלי לה אהדדי והא ר"פ בקדושין סבר שיעבודא דאורייתא ע"ש שהניחו בקושיא. וגם לדידן קשה זה דקי"ל ש"ד וקי"ל גבו קרקע אין לו. ולמ"ש א"ש דבש"ס לא דייק רק להיפך כיון דגבו קרקע יש לו ממילא ש"ד בפירוש כנ"ל. אבל לדידן דקי"ל מכאן ולהבא גובה ממילא אף דשיעבודא דאורייתא מ"מ גבו קרקע אין לו דהוי ראוי דלא זכה כלל למפרע דלא שיעבדה התורה רק מכאן ולהבא ומה בכך דש"ד. ולכך שפיר קי"ל אף דש"ד מ"מ גם גבו קרקע אין לו וכן לר"פ כנ"ל

ובזה י"ל מ"ש רש"י ז"ל פ"ק דקדושין דלרב ושמואל בשטר דשיעבדו בפירוש מהני מה"ת והקשו הא משמע סוף ג"פ דגם בשטר של"ד ע"ש. ולמ"ש י"ל כמו דקי"ל בהא דיד בעה"ש על התחתונה אם יתבטל ענין הכתוב בשטר לגמרי אי נימא דידו על התחתונה אז אמרינן דידו על העליונה דא"כ למאי כתבי' ע"ש (סי' מ"ב) גבי אחר הפסח כו'. וא"כ בהא דאמרינן דבשיעבוד מכאן ולהבא גובה היינו דלמה נימא דשיעבד והקנה לו למפרע. אבל אי שיעבודא ל"ד ואי מכאן ולהבא גובה שוב אינו גובה כלל מלקוחות כמ"ש דמכירתו קדמה כנ"ל. וא"כ ממילא בשיעבוד מפורש בשטר אמרינן דודאי שיעבדו למפרע שיהי' שלו מעכשיו דאל"כ יתבטל מה שכתוב השיעבוד בשטר לגמרי דלא יגבה גם מכאן ולהבא ושוב אמרינן מסתמא דכונתו למפרע ובאמת יהי' הדין למפרע גובה ומהני שפיר מדאורייתא לרב ושמואל כנ"ל דהוי מעכשיו. אבל עכשיו דתיקנו חכמים דאף שאינו משועבד רק מכאן ולהבא מ"מ גובה מלקוחות משום נעילת דלת ממילא שוב אף בשיעבדו בפירוש אמרינן מכאן ולהבא גובה דלא יתבטל דעכ"פ גובה מלקוחות כנ"ל. אבל בלא התקנה כנ"ל הי' מועיל שפיר מה"ת מפורש

או י"ל הטעם דלא מהני שיעבדו בפירוש מטעם קנין לדעת רמב"ם ז"ל לקמן סי' רמ"א דדבר שאינו מסוים לא קנה שדה משדותיו ע"ש. וממילא בחוב שיעבד אינו מקנה לו שדה מסוים רק שכנגד חובו יגבה משדותיו ולא קנה כלל מטעם קנין רק עכשיו מהני מטעם שיעבוד אבל אי שיעבודא לאו דאוריי' לא מהני מצד קנין שיעבד בפירוש כנ"ל

ובזה י"ל החילוק בין שיעבד בפירוש לאפותיקי דבאפותיקי הוי דבר מסוים ושפיר מהני שיעבודו מה"ת כששיעבד לגבות מזו כנ"ל. ומיושב בזה דבתוס' גיטין מ"א מבואר לאביי דלמפרע גובה מהני מה"ת כששיחררו. והא תוס' כ' ריש הנזקין דאביי סבר שיעבודא לאו דאורייתא אף שיעבד בפי' ע"ש. ולמ"ש א"ש דאפותיקי דהוי דבר מסוים מהני כנ"ל.. אולם הפ' חולקים על הרמב"ם ז"ל

או י"ל דכיון דמצינו בכל דוכתי שאין הגוביינא דבע"ח מנכסים בתורת קנין שהוא שלו רק בתורת טריפה דחיוב דנכסוהי אינון