חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רמג

דאיתא התם פטור וכיון שהזכות ברור אף שאין עיקר העדות ע"ז רק ממילא מ"מ הוא בכלל לא יומתו כו' דממילא הזכות לקרובו. וכמו באיסורי הנאה בהנאה הבאה ממילא בלא אפשר שהוא פסיק רישא כו' חשוב כמכוין כיון שא"א בלא"ה. משא"כ כשאינו ודאי מיקרי שנולד אח"כ. וכן לר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל מ"מ דוקא בעבידי דאתי חשוב שיש כבר זכות זה משא"כ בלא ע"ד כו'. ולכך בלא עשאו אפותיקי רק שיהי' אפשר כשישאר הקרקע ללוקח ויגבה אח"כ דג"כ כיון דלית לי' אין שום נ"מ לזכותו רק אם יתעשר ירויח פ"י עדותו וזה דבר הנולד אח"כ ובשעת עדות מיקרי שאינו נוגע לו כלל דהחיוב עליו ב"כ וב"כ והריוח שאח"כ ספק הי' ולכך לא מיפסל. אף לטעם הע"ש דנוגע מטעם קרוב. מ"מ דוקא בהנ"ל דזכות מיד או שהוא בע"ד או אף במה דאח"כ נעשה ג"כ כשהוא ודאי חשוב שקרוב לעצמו אז בשעת עדות. משא"כ בהנ"ל. וגם סמ"ע וש"ך י"ל דמודים דגם מצד קרוב לעצמו פסול רק שהוסיפו מחשש משקר ואף דליכא למיפסלי' משום קרוב. וי"ל ג"כ כנ"ל דכשדנין על הלוה פסול מטעם קרוב וממילא אף דשמא יתעשר אינו חשש שיעיד שקר מש"ה מ"מ הפסול קרוב יש לענין החיוב שעליו שזה מיד ובכלל לא יומתו כו'. רק כשהריות אח"כ ואין דין עדות עכשיו נגדו כמו במוכר שדנין עתה נגד הלוקח והנגזל שב"כ וב"כ הוא חייב רק שיגרום הנאתו אח"כ אין זה בכלל לא יומתו כו' דממילא אתי. ולא הי' פסול מטעם קרוב רק מטעם חשש שקר מסברא. ולכך על שמא יתעשר אין חוששין שיעיד שקר בשביל זה הספק כנ"ל

ומ"מ טעם א' הנ"ל נראה עיקר דאם הי' הריוח ברור גם מטעם קרוב נפסל דזה ג"כ בכלל לא יומתו כו' כיון שהזכות ממילא כנ"ל. ובל"ז החילוק פשוט בין כשדנין על חיוב זה הספק אם יתעשר חשוב לעצמו שאינו עדות ואף שהלוה עני מ"מ עדות עצמו או קרובו לדין אם חייב או פטור הא הדין הוא על ענין ספק זה אם ישלם כשיתעשר או לא וזה החיוב כשיתעשר הוא לעצמו או לקרובו. ודוקא כשדנין על ענין שאינו נוגע לו כמו אם הקרקע של לוקח כנ"ל רק שיפסל מצד שמא יתעשר אמרינן דאינו נוגע לעצמו דספק זה אינו הנאה כנ"ל. ולע"ד ראי' ממ"ש בס"ק א' דקשה קרא דלא יומתו אבות כו' למה לי הא נוגע משום הירושה ע"ש. ואף לטעם ע"ש מ"מ להפ' דנוגע אינו פוסל בצירופו הכשרים כיון שאינו בגדר עד] א"כ גם לדידן לא יפסול בנפשות קרוב הראוי ליורשו כיון דהוי נוגע ולא מצינו. וכן הא דקי"ל דלא כר"י סנהדרין כ"ח במתה בתו ויש לו בנים דאף שראוי ליורשו לא מיפסל אפילו לזכות ולא חשוב נוגע מספק שיירשנו. וכן משנה ראשונה (סנהדרין כ"ז) דנקיט קרוב הראוי ליורשו מבואר בחי' הר"ן דע"כ לאו משום נוגע רק שזה נקרא קרוב ולמה לא נוגע וכן אבי כלה לאבי החתן אף לזכות שבנו יירש כנ"ל והרבה שם ובאריס אמר שם לס"ד דלאו קרוב דמ"מ לעיולי פסול דנוגע. וע"כ החילוק דבירושה שאינו ודאי דאביו יכול למכור וליתן כל נכסיו לאחרים ממילא שגוף העדות להמיתו אינו ענין שלו דגם שחייב מיתה עדיין אין לו זכות בנכסים עד אחר מיתה. רק שירויח. ובשלמא אם הי' ודאי הי' חשוב זכות ונגיעה משא"כ כיון שיכול ליתן נכסיו לאחרים הוי ספק דמה"ט מה שאירש מאבא אינו מכור. לא חשוב נוגע כנ"ל. ולכך באריס שהנשואין ודאי וא"י למכור לכתחילה ס"ד דהוי נוגע ובשידוכין כ' הג"א הובא ברמ"א סי' ל"ג דלזכות הוי ספק אפשר דנוגע ע"ש והוא מטעם הנ"ל דאינו ודאי והוא רק ריוח מאח"כ. והא ודאי שאם הי' הדין שדנין עליו אם זכה בנכסים שלה אחר הנשואין אם לא. פשוט שלא יועיל עדותו לעצמו אף קודם הנשואין. וכן היורש בחיים שיעיד לעצמו שהוא ראוי ליורשו וע"כ פשוט החילוק כמ"ש

סעיף י"א ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה והי' שמעון אחד מעדי המתנה פסול

(יד) פסול. מבואר בבע"ת וש"ע לקמן סי' ס"ו משום השני נח לי כו'. ולכן תמוה מ"ש הש"ך ז"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"ד דמוכח מש"ס ופ' סי' ל"ז טובי זימני דלא אמרינן השני נח לי רק כשהעד צריך להוציא אבל לא כשחייב ע"ש והרי מבואר להיפך בבע"ת וטור וש"ע דגם לפטור הוי נוגע משום השני נח לי כו' וצ"ל כוונתו ג"כ כמ"ש לעיל כיון שאין לו רק לענין להיות לוה רשע זה אין חילוק בין להיות לוה רשע נגד זה או זה דזה מוכח שפיר מקיבל אחריות דשותף (ס"א) שמעיד ובהכי מיירי גם בסי' קכ"ג כשאין לו. אבל כשיש לו שייך הב' נח כו' גם לפטור כנ"ל וא"כ כשאין לו עתה יהי' כשר ולמה סתמו דפסול. וי"ל דמ"מ פסול ל"מ לש"ך ז"ל שם סי' קכ"ג דבמתנה לא מיקרי לוה רשע א"כ כיון דבמתנה מיירי הש"ע הוי נוגע שלא יהי' לוה רשע לגבי מקבל מתנה משא"כ לגבי מלוה והי' מיושב דנקיט ש"ע א' מעדי מתנה ולא במכר כנ"ל. רק אף אי דלא כש"ך מ"מ לא דמי למוכר שדה כו' דסגי באין לו קרקע דאף דאית לי' מטלטלין מ"מ ממ"נ אי אית לי' מחויב לשלם לבע"ח אף שהקרקע נשאר ביד הלוקח דבע"ח דינו בזוזי ומטלטלין ואי רוצה להבריח א"כ אין נוגע אף שהנגזל לוקח הקרקע ולכך שפיר כיון שיודעין שאין לו ארעא מעיד כנ"ל. משא"כ בדין הנ"ל א"י לידע שמא מטלטלין יש לו ושייך השני נח לי כנ"ל שיהי' חייב לזה לא לזה ואינו רוצה להבריח כלל. ומ"מ אינו מוכרח דכיון שיכול להבריח אינו נוגע כמו לקוח מיגו דהחזרתי דמהני אף דיצטרך להטמין: לכאורה בדין הש"ע בל"ז נוגע כדאמר סוף פ"ק דגיטין במעמ"ג בהאי הנאה דקא משתני לי' בין מלוה ישינה לחדשה ע"ש. ואפשר דלא חשוב נוגע משום הנאה זו או דלמסקנא לא אמרינן סברא הנ"ל

(טו) פסול כו'. לכאורה אם המעות בידו ורוצה לשלם ללוקח לא נוגע משום הב' נח כו' כמו נקיט אגר ביתא למאן ליתבי' כו' בס' שאחר זה ובש"ס פ' חזקת וממילא נאמן שהמכירה והמתנה קיימת. אך לא מהני דכשחתם בשטר הי' נוגע דאז לא הוי נקיט בידי' כו' אך כיון דמיירי בגווני שאף שהעד פסול אם מודה המכירה קיימת כמ"ש סמ"ע וש"ך סי' ס"ו רק שכופר ע"ש. וא"כ כיון דעכשיו רוצה לשלם נסתלק נגיעתו ובנוגע לא בעינן ח"וס בכשרות רק חתימתו כנחקרה והוי כהעיד בהיותו נוגע ותלי' במחלוקת אי עביד איניש לאחזוקי כו' אולם להפ' דלא אמרינן עביד כו' יהי' מהני עדותו עתה. אך י"ל כמו בבקרא להרא"ש ז"ל דעתה שחתם על השטר א"כ הודה שחייב ללוקח ואם לא יעיד מ"מ יצטרך לשלם ללוקח ואח"כ גם למוכר דנגדו לא מהני הודאתו. דבשלמא בשעת חתימה לא הי' נוגע דאם לא יחתום לא הי' משלם רק למוכר. ואף לסברת הרא"ש בבקרא לא דמי דשם שני דברים הודאה שתפס לאחר מיתה ועדות משא"כ שרק ע"י ההודאה ואם לא הודה לא הי' מחויב דשם בבקרא אם באמת לא"מ תפסי' כבר חייב אם לא יעיד בת"ע משא"כ כאן אבל כשכבר חתם והי' נוגע רק שיועיל עכשיו עדות בע"פ נוגע דאם לא יעיד הא הודה שחייב ללוקח וגם למוכר יצטרך לשלם. אך י"ל דהא א"צ לשלם למוכר כל שהשטר ביד הלוקח ולא מהני שיכתוב שובר כמ"ש סמ"ע סי' ס"ו ס"ק מ"ח ע"ש וע"כ כשלא יעיד יתבע המוכר ויצטרך לוקח להחזיר השטר או שיתפשר עמו עכ"פ לא יצטרך הוא לשלם ב' פעמים דכשישלם למוכר מהני אף שהמכירה קיימת דמוכר שט"ח כו' מחול וגם בפרע הדין כן ע"ש סי' ס"ו. ואפשר אף שיתבענו הלוקח קודם ג"כ לא יצטרך לשלם לו מחמת הודאתו דכיון שיצטרך לשלם עוד הפעם למוכר להפ' דעת י"א סי' ס"ו ס' ט"ז אינו מחויב לשלם ללוקח ולהפסיד. ואף שהוא שלא כדין מה שישלם למוכר מ"מ כמו דמהני מחילה משום מכירת ש' דרבנן ולא תיקנו להפסיד ללוקח רק כשאין לו הפסד דב"כ וב"כ משלם. וא"כ לענין הנ"ל שיצטרך להפסיד דינו אדאוריי' כאלו לא מכר כמו מוחל. וכן לטעם דשיעבוד הגוף שייך ג"כ דמכר שיעבוד נכסי וערבים כשלא ישלם. משא"כ הנ"ל דעדיין יצטרך לשלם מחמת שיעבוד הגוף כנ"ל ממילא אין חיוב כלל לשלם מחמת קנין השיעבוד נכסים כנ"ל

סעיף י"ב (טז) השוכר אם לקח בידו השכירות כו'. וקשה לרא"ש ור"ן בהא דבקרא דאף אם הוי מצי טעין לפטור עצמו מ"מ עתה שמודה לא"מ תפסי' אם לא יועיל עדותו יתחייב הוא א"כ מה שיועיל בת"ע הוא זכותו