חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רמ

שקר תרחק ע"ש ולכאורה זהו עדות שקר דהא הוי סתם עדות כמעיד שהוא כשר דהא חשבינן (פ"ב דכתובות) תרי ותרי. ולמ"ש י"ל דמיירי אף שיאמרו האמת תוך כ"ד שהן שותפין ושיועיל מטעם מיגו מ"מ אסור משום מד"ש תרחק ודמי להנך דתני מקודם כנ"ל. ומ"מ דיעבד בקרקע ופרעון להחזיק י"ל דנאמנים

ומהרש"ל פ' בג' כו' כשהודו אח"כ דצריכין לשלם חלקם. ובש"ך סי' ע"ז חולק עליו מסברא דמהני המיגו שאמת הוא. ולע"ד טעם רש"ל כדאמר ב"ב ל"ב אנן אחתינן אנן מסקינן אף שהיו סבורין הב"ד ופסקו להחזיקו בקרקע ואח"כ באו עדים שהדין כל דאלים גבר מוציאין ממון ושיהי' הדין כד"ג ואף דהוא מוחזק ואם הי' מוחזק בתחילה לא היו מוציאין בתרי ותרי מ"מ כיון שע"י הב"ד החזיק והי' בטעות דסותר הדין צריכין ב"ד להוציאו ולהחזיר הדבר כאלו לא פסקו ע"ש. וכן ממש כאן דמה שהגבו הב"ד הי' בטעות שהיו סבורים שהן עדים כשרים א"כ עכשיו שמודים שהיו שותפין ובטעות פסקו צריכין לשלם כאלו לא פסקו ושוב הוי מיגו להוציא דלא אמרינן ולא מהני מוחזקת שלהם כלל להיות נאמנים ע"י שהחזיקו ע"פ ב"ד בטעות הפסק כנ"ל וסותר הדין כאלו לא פסקו כנ"ל

ומ"ש באורים דמוכח מכאן דלא כמהרש"ל. א"י מה דפשוט כאן כיון שאין הנה מודה שיש להם חלק א"כ ע"כ הב"ד מגבין הכל כמו שהעידו דא"ח ומגיד ומ"מ פוסקין הב"ד בודאי שאם יתן להם חלקם מחוייבים להחזיר וכן אם כבר גבו מהני ג"כ הודאתם על חלקם שצריכין להחזיר כמהרש"ל ולא מיירי כאן מזה כלל. ובעדים אחרים מעידים שנוגעין הי' נראה דהוי תרי ותרי כשאר פ"ע. ולא דמי לאומרים עדיין פסולים דסי' מ"ו דכאן אין הפסול רק לגבי עדות זה. מ"מ יש להסתפק דדוקא שם משמע משום מלוה דייק כו' דלא שייך בע"פ וגם שם משום גזה"כ משא"כ דחשש משקרים משום נוגע א"כ האחרים מעידין עליהם שאינם עדים כלל להכחישם. ומ"מ נראה דהוי תרי ותרי ע"פ מ"ש לקמן סי' מ"ו ע"ש. דמה שהאמינה תורה לסתם עדים שלא נחוש לשמא פסולים הם זה הוי עדות גמור דחשוב תרי ותרי ע"ש וממילא גם בזה גם כן כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח דלמהרש"ל מעידים עליהם שחייבין לשלם וכשאר בע"ד. ויש לדחות. ודברי מהרש"ל מ"מ אינם מוסכמים דתלי' במחלוקת ר"ח ורמב"ן סי' קמ"ו דלהפ' שם דוקא כשהי' בחזקתו ע"ש. ומ"ש רמ"א אם אמרו קודם שהעידו כו' משמע אף שחוזרים בהם חוששין לנגיעה ומ"מ מיפטר דהחזרה הוי הודאה וכסילוק דלא יצטרך עוד ליתן להם חלק. וי"ל דח' לבע"ח דל"מ הודאה בחב לאחרים

(ה) קודם שהעידו כו'. סמ"ע וש"ך כתבו בשם ד"מ שכ' מישרים דאין בע"ד יכול להעיד על עדים הבאים לחייבו שהן פסילים אע"פ שאין בע"ד נוגע כגון שיש עליו עוד כת אחרת וכן הוא פ"ג דסנהדרין עכ"ל. וכתב ש"ך דאינו נכון דמשמע אע"פ שהכת אחרת לפנינו כו' ע"ש. ולע"ד דברי רמ"א נכונים דהפי' הפשוט הוא אפילו יש עוד כת לפנינו רק שלא העידו עדיין רק כת א' אין בע"ד יכול להעיד לפסלם ושנשמע אח"כ כת הב' אם יועיל עדותן יפסלו כת ראשונה. דז"א דמ"מ כשהעיד על כת א' הי' נוגע דלמא לא יעידו כת ב' ושוב לא מהני אף שיעידו אח"כ וזה מוכח מש"ס הנ"ל דאי א"צ לברר אינו מועיל לפסלן אף שבאים אח"כ כת הב' לפי' קמא של רש"י שם דע"כ בהכי מיירי דהא לר"מ צריך לברר וע"כ שבירר ומ"מ לרבנן לא מהני דכשהעיד הי' נוגע שמא לא יביאם ודוקא לרבנן ממ"נ ע"ש. וממילא לדידן מה שהעיד קודם שהעידו כת ב' לא מהני דליכא ממ"נ והוי נוגע ואף שמעידין אח"כ מ"מ לא נפסלו כת א'. ומה שדייק ש"ך ז"ל מדכ' ואפילו אמר תחלה שיש לו ב' כתי עדים כו' משמע דוקא משים שאמר ע"ש. לע"ד אדרבא אשמעינן דלא כמ"ד צריך לברר דא"כ באמר הי' מהני עדותו לפסול כת א' משום ממ"נ לפי' א' דרש"י והי' מהני גם קודם שהעידו כת ב'. ולכך כ' ר"י אפילו אמר אבל בלא אמר לכ"ע א"צ להביא רק כת א' והוי נוגע לפסלם כל שלא העידו כת ב' כנ"ל

ולע"ד לשון ר"י על עדים הבאים לחייבו משמע אף שלא העידו עדיין רק שתובע אמר שיש לו עדים לחייבו ומביא אותם ומקדים הנתבע וא' ומעיד עליהם לפסלן קודם שיעידו דג"כ הוי נוגע וכן משמע מלשון רש"י ז"ל כ"ג ע"ב ד"ה נוגע משום לא לסהיד עלי' קאמר. ונראה דשייך בי' אם כמערים כו' וכהא דפ' מרובה ראה עדים ממשמשין ובאין כו' דאם אינו נראה כמערים ומקדים ודאי שלא יועיל מה שמעידין אח"כ לחייבו לבטל עדות שהעידו כבר לפסלם דאדרבא הם נוגעין כדי שלא יהיו פסולים אם יהי' הדין כנ"ל רק בנראה כמקדים להעיד עליהם אינו נאמן אף קודם שהעידו. וארוח לן דלא קשה שם מהא דנמצא א' קא"פ בטל גם הכשרים וכיון שהעידו בב"ד להרבה פ' אף בלא נצטרפו מבטל הכשרים. ולהנ"ל א"ש דכשמועיל לפסלם אין מקבלין עדות' כלל ואינם מעידין בב"ד כלל ומ"מ צ"ע בזה דמד' הפ' משמע דוקא שכבר העידו ומ"מ נר' דספיקא הוי ועכ"פ אחר שהעידו כת א' קודם הב' לא מהני מה שמעיד בע"ד לפסלם אף שאח"כ מעידין כת ב' ג"כ כנ"ל. ואפשר גם הש"ך ז"ל מודה בזה רק דהוי משמע לי' גם בכבר העידו כת הב' ג"כ ובזה שפר דחה דאין כאן נגיעה. ומ"מ גם לש"ך בכה"ג באופן שנחלקו הפ' לענין נמצא א' קא"פ אי בטלה כולה כגון שלא כוונו או שלא ידעו בפסולם דהוי ס' דדינא וא"י להוציא שוב הוי נוגע בוודאי שפוסל א' ולא נוציא ממנו מספק ואינו אפילו ספק פסול ע"י עדותו. ואינו מועיל אלא באופן שודאי אין פוסל בצירופו הכשרים כנ"ל. וגם באמר שיש לו ב' כתות לרש"י בפי' הב' פסק כחכמים דצריך לברר וכת שפסולים לא חשוב בירור. וכן משמע שפוסק רמב"ן פ' ג"פ ורא"ש כ' ג"כ שם דף ק"ע דהכי משמע פ' ז"ב דאם מביא קרובים או פסולין לא בירר ובהגהת אשרי פ' ז"ב כ' להדיא לרש"י ז"ל הבא לידון בב' כתי עדים צריך להביא ב' כתות כשרים וא"ל יפסיד ואין בעל דין ואחר מצטרפין לפסלם מא"ז ע"ש. ומבואר דאף באמר שיש ב' כתות וכבר העידו ג"כ לפ' הנ"ל א"נ לפסלו. ועיין סי' ק"מ דנראה דמצי למימר קים לי כרש"י והגאון. ועוד פ' דצריך לברר וכשכת א' פסולין א"י להוציא ממנו ושוב אינם נפסלין כלל גם לשאר פ' דהו נוגע כנ"ל. ורק בלא אמר שיש לו ב' כתות וכבר העידו נראה כהש"ך. אמנם גם זה תמוה שלע"ד למסקנא דאמר בש"ס כי אתי רבין כו' בדיינים פסולין כו' דמיגו דפסלו דיינים פסלו נמי עדים כו' ופריך רבא בשלמא כו' ומשני דאיכא כת אחרת כו' א"ה היינו דר' דימי א"ב מיגו דמר סבר אמרינן מיגו כו' ופירש"י רבין סבר טעמא משום מיגו הוא ואל"ה לא הו פסול ר"מ וא"כ לרבין בין לפי' ב' של רש"י אף דסבר א"צ לברר וכבר העידו ב' הכתות ואף שפוסל כת א' נשאר השני' ואעפ"כ אי לאו מיגו אין נפסלין ע"י עדותו אף שאינו נוגע כלל וע"כ דחושש שמא ימצאו השנים פסולין או איזה טעם אחר ועכ"פ מבואר כן. ורבנן סברי לא אמרינן מיגו. אבל בסברא הנ"ל אין חולק אר"מ דבלא מיגו אין בע"ד יכול לפסלו אף שיש כת אחרת ג"כ. וכן לפי' א' דרש"י מוכח כן דאף דסבר ר"מ צריך לברר ואינו נוגע מ"מ אי לאו דמיפסלו דייני לא הוי פסילי סהדי לחוד. וא"כ דברי רמ"א כפשטן דאף שיש עוד כת שאינו נוגע אעפ"כ אין נפסלין ע"פ בע"ד ואחר. אולם רמ"א כתב בשם המישרים ולא משמע בדבריו כן. ונראה דפוסק כר' דימי. וצריך טעם למה דבגמ' משמע דמייתי דרבין לבסוף דהלכתא כוותי'. ואפשר שמפרש איזה פי' אחר בהא דרבין. והרי"ף ורמב"ם השמיטו הנך אוקימתא דר' דימי ורבין וצ"ע למה. עוד מבואר שם בגמרא דאף דאמרינן שכשהעידו ב' הכתות נאמן לפסול כת א' דנשאר השני' לחייבו כנ"ל מיבעיא להו אם נמצאת אח"כ כת שני' קא"פ אי אמרינן כבר העידו כו' ולא חשבינן לי' לנוגע ונשארו פסולין ב' הכתות. או דאמרינן איגלאי מלתא שהי' נוגע ונשאר כת ראשונה בכשרות ע"ש ב' לשונות ברש"י ז"ל. ומהתימה שלא הביא המשרים וש"ך ז"ל דין זה. ונראה דא"י להוציא ממנו עכ"פ ולענין לפסול הראשונים ספק. ולכאורה אפשר לומר דשוב נוגע מיד דללישנא דלמפרע לא מהני צ"ל דהא דלא הוי נוגע מיד שחושש שימצאו שנים פסולין היינו דמה תועלת לו אם ימצאו פסולין יתבטל עדותו למפרע ויצטרך לשלם מש"ה לאו נוגע ופסולים כל שהשניים לא נפסלו. ולשון האחר ע"כ לא ס"ל כן דאם ימצאו פסולין ישאר עדותו וא"כ נוגע מיד. וע"כ דלשון זה סבר דאין חוששין שנוגע בשביל שמא ימצא