חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רלט

עוד י"ל דמיירי שההוצאה שוה כהפירות ואין כאן נגיעה דגם מערער יצטרך לשלם הוצאה עכ"פ כיורד שלא ברשות. אך לפי סברת הרא"ש פ' הכותב גבי בקרא דאף שאם הי' גם הבקרא מודה לב"ח שמחיים תפסו הי' נפטר גם הוא מ"מ עכשיו שאומר לא"מ תפסי' הוא לו זכות מה שיועיל עדותו בתורת עדות דאם לא יועיל יתחייב לשלם שפשע כיון דמודה לאחר מיתה תפסי' והבע"ח אומר מחיים ושמועיל מתורת עדות וישלם בע"ח יפטור הוא הוי נוגע ע"ש ול"ד לאהדרינהו ללוה כשבידו לטעון טענה שיפטר אינו נוגע דשם מה שיועיל בת"ע אינו זכותו דמה נ"מ בין אם יהי' עד או לא ב"כ וב"כ יפטרו הם בטענותם ורק שמוכרח לומר כן וכשבידו לפטור בטענה אחרת שוב אינו נוגע. משא"כ כשמה שיועיל בת"ע הוא זכותו לא מהני מה שאם הי' אומר באופן אחר גם כן הי' פטור דמ"מ העדות לזכותו. וא"כ למ"ש סי' פ"ח טענו דוקא ומודה שוה הוי טענו חטין והל"ב וכן פקדון ומלוה להרבה פוס' דפטור גם משוה ע"ש. וא"כ באריס שאומר שגוף הפירות שלו שטוען ברי שהוא של המחזיק ונתנו לו באריסות שגוף הפירות שלו והמערער מודה רק בשוה היינו ההוצאה כיורד שלא ברשות ויהי' טענו חטין והל"ב כתם ומועד דפטור לגמרי וכשמועיל עדותו והוא של מחזיק הפירות שלו והוי נוגע דאף שאם הי' אומר כהמערער הי' נוטל מעותיו עכשיו שאומר שהוא של המחזיק ואם לא יועיל עדותו לא יקח כלל לא הפירות ולא דמים וע"י שיועיל עדותו יזכה בפירות שוב גוף העדות לזכותו והוי נוגע כנ"ל

אך בט"ח והל"ב בתפס מהני כמבואר שם וא"כ אי ליכא פירי בארעא שכבר תפסם אין כאן נגיעה דעכ"פ תפס בעד ההוצאה כנ"ל. משא"כ בפירי בארעא שיקרא מוחזק המערער אם יזכה לא תפס האריס כלל והוי נוגע כנ"ל דלא יקח כלום אם לא יועיל עדותו כנ"ל. אולם מש"ע לקמן משמע דלא ס"ל סברא הנ"ל של הא דבקרא כנ"ל. גם יש לחלק קצת דלא הוי כט"ח והל"ב

רשב"ם ז"ל פי' דלא טרח כו' ואי משום אריסות הרבה ימצא שדות באריסות וגם בידו לסלקו כשירצה. ודייק נ"י דמשמע דאריס בתי אבות אינו מעיד ע"ש ובב"י. ולטעם א' משמע דמעיד. ואף דקי"ל אומנין ש"ש דהוי הנאה אף שרק שכר טרחו נוטל צ"ל דאף דהוי הנאה מהחפץ אבל מ"מ כיון שיכול למצא הנאה זו גם אצל אחר לאו נוגע הוא. ואף דהא זביני מציעא הוי הנאה דתרוייהו לענין מודר הנאה ע"ש בגמ' (נדרים ל"א). אך שם לא מהרה נמצא לקנות משא"כ אריסות הוי כזביני גרוע. וא"כ נראה דאין ללמוד מזה בלוקח שקנה במשיכה ולא נתן מעות שיוכל להעיד נגד המערער שיוכל לבטל המקח. דלכאורה דמי להנ"ל דימצא לקנות כיון דאין חילוק בדמים רק אם החפץ יהי' לו דמ"מ נוגע בזביני מציעא או חריפא דנ"ד לאריס. ואף בזבינא ריעא יש לחלק דבמקח חזינן שרוצה החפץ דהא קנאו שפיר הוי נוגע שיהיה גוף החפץ שלו דרוצה בהקנין משא"כ אריס דאין הוכחה שרוצה הפירות בתורת חפץ רק בתורת דמים ואין נגיעה דמה לי הן ומ"ל דמיהן כנ"ל. והא חיינן דתקנו שבועה שאינה ברשותו מחשש עיניו נתן בה רק במינו מצוי בשוק יש להסתפק אם הוי נגיעה ונראה דאינו נגיעה כנ"ל. וקצת קשה איך כתב רשב"ם ב' הטעמים יחד הא לטעם א' אף שעשה אריס קנין בקרקע לפירות מצי מעיד בלא טרח משא"כ לטעם הב'. וי"ל דרשב"ם סבר דאריס אינו קנין הקרקע לפירות כלל רק חלק בפירות לחוד דלא שייך בי' קנין כפירות דקל דהוי דשלב"ל רק כפועל וקבלן דמה שטרח בה הוא הקנין ויכול לחזור בו על להבא. ומיושב הלשון דגרס אית לי' פירי בארעא כו' היינו שיש לו זכות בפירות. וא"כ לדידן בכ' שטר אריסות דא"י לחזור בהם כמבואר בש"ס ב"ב קס"ז וש"ע סי' ש"כ אינו מעיד כאריסי בתי אבות. וכן בהחזיק בה דהרי"ף גיטין ע"ז פ' דאריס כשותף בגוף הקרקע ע"ש. וכ"פ רמב"ם וש"ע סי' של"ד ע"ש. וא"כ צ"ע מ"ש טור בשם הרמ"ה דאף דליכא פירי וטרח בה אינו נוגע דהא צריך לשלם לו שכר טרחו כדין השוכר הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו ע"ש. ומ"ש בטור שהמערער צריך לשלם נראה ט"ס רק המחזיק כנ"ל. וקשה דדוקא שוכר פועל בשלו דהוי כשכרכם עלי שנתחייב לשלם להפועל ע"ש ובש"ע סי' של"ו. אבל באריס שהקנה לו חלק בקרקע לפירות ואינה שלו והא מעולם לא נתחייב לשלם לו רק כמכר לו שדה גזולה דעכ"פ נתבטל השכירות ואין חיוב רק מה שההנהו על מערער כנ"ל

סעיף ג' עדים שהודו שיש להם חלק באותו חיב שהעידו כבר עליו אין באותה הודאה ממש (אבל אם אמרו כן קודם שהעידו העדות בטל)

(ח) שהעידו כבר משמע דתוך כ"ד אחר שהעידו נאמנין לבטל העדות ומלשון רמ"א משמע דוקא קודם. ומ"מ נראה דל"ד קודם רק תוך כ"ד ג"כ דהא הוי כדין דסי' מ"ו ופ"ב דכתובות שאומרים פסולי עדות היינו דנאמנין תוך כ"ד וא"ל כמ"ש ר"ן ז"ל גבי תנאי דממ"נ כיון דחשבינן לעדותו כאלו העידו שאינו תנאי ושוב גם באין כ"י יממ"א א"א מע"ר וא"כ כיון דאחר כ"ד א"נ לומר שהי' להם חלק ונוגעין והוי כאילו העידו שכשרים שוב גם תכ"ד אאמע"ר. ז"א דתכ"ד דמהני חזרה לא שייך מע"ר דאפילו שקר העידו מהני ואפילו שחתמו בשטר ואין כ"י יממ"א ואומרים שהיו נוגעין משמע גם כן דנאמנין ולא שייך אאמע"ר משום דהוי כהעידו שכשרים דא"כ גם פסולי עדות היינו הי' שייך אאמע"ר שהעידו שכשרים וע"כ אינו כן כנ"ל. אך יש לחלק קצת דשאר פסולין מגזה"כ שייך אף שאמת מ"מ פסול. משא"כ נוגעין לסמ"ע וש"ך דרק משום משקר ואי אמת אין גזה"כ כלל אם כן כשאומרים שהיו נוגעין ע"כ נפסלם רק משום דמשקרים ושייך א"א מע"ר והיינו בשטר אבל בע"פ תוך כ"ד לא שייך כנ"ל. אך אם אומרים דמ"מ אמת י"ל דמהימני מיגו דא"ב שתקי ממה שאומרים שהם נוגעין ונאמנין שהמעשה אמת עכ"פ. אך שם פ"ב דכתובות כ' תוס' באומרים פ"ע היינו דגם מלוה ע"פ לא הוי דבעינן חו"ס בכשרות והא לענין שיהי' מלוה ע"פ נאמנים במיגו דא"ב שתקי ממה שאומרים פ"ע היינו. וי"ל ג' טעמים או דהתם איך נאמר דהוי מלוה ע"פ משום המיגו הא א"כ יהי' הדין דהשטר בטל דעכ"פ אינו עדות רק מלוה ע"פ לבני חורין א"כ ליכא מיגו כלל דדילמא רוצים לבטל השטר שממשועבדים לא יגבה ומב"ח יגבה ואם שתקי ממה שאומרים פ"ע היינו יהי' השטר כשר גם למשועבדים וע"כ להם לומר פ"ע היינו והמעשה אמת. וא"כ אין כאן מיגו ושוב גם להיות מלוה ע"פ לא מהימני כיון שאינו עדות ומיגו ליכא. ואם כן לטעם זה בעדות בע"פ לא שייך זה ושפיר יש מיגו דשתקי מפ"ע היינו או נוגעין דב"כ וב"כ אינו אלא מלוה ע"פ כנ"ל. אך י"ל עוד טעם דהוי מיגו בשנים אף שישתוק אחד ורק א' יאמר פ"ע היינו ג"כ יבטל במיגו דשתיק מגוף העדות. וטעם זה שייך גם בע"פ אך יש כ' דא"ב שתקי אמרינן בב' אף בגווני דלא סגי בשתיקות א' שמסתמא יסכים ע"ש. אך יש עוד טעם דכיון דהשטר בטל שוב הוי מיגו להוציא בלי שטר דלא אמרינן וא"כ כ"ש בעדות ע"פ. ואף להפ' דאמרינן מיגו להוציא מודים כאן דהא היינו דרבה ור"י ב"ב ל"ב ע"ב שטרא זייפא כו' דשייך טעם רשב"ם וריב"ם שע"י ששיקר להעיד שהיינו חושבין שכשר יהי' נאמן במיגו אף דמודה שפסול ושם מסיק בש"ס דהיכא דקיימי זוזי ליקום כו'. אך אם כן בקרקע או עידי פרעון מהימני במיגו כנ"ל. וא"כ לכאורה שותף יכול להעיד ולהגיד האמת תוך כ"ד שהוא שותף ומ"מ המעשה אמת ויהי' נאמן להחזיק הקרקע במיגו כנ"ל. וא"כ הוי לי' לש"ס לאוקמי הא דשותף מעיד אף שנוגע מ"מ באינו יודע שהוא שותף יכול להעיד האמת כנ"ל ומהני. ודוחק לומר דמשים דלאו בתורת עד נאמן רק במיגו לא הוי נקיט לישנא דמעיד דדוחק דמ"מ משום שמעיד נאמן. ולכך נראה דאסור מ"מ משום מדבר שקר תרחק אף שאומר האמת מ"מ מה שמעיד תחילה בת"ע שחושבין ששם עד עליו אף דתוך כ"ד אומר שנוגע הוא מ"מ ע"י טעות הב"ד יזכה כדין. ולא עדיף מהא דיעמוד בב"ד שיסבור בע"ד שהוא עד ויודה לו דאמר (ר"פ שה"ע) דאית בי' מד"ש תרחק וכן בהנ"ל. וכמו דאסור בודאי שזייף שטר ויאמר האמת ויהי' לו מיגו כן בהנ"ל. ומיושב דלא מוקי כה"ג דאיך אמר שותפין מעידין לכתחלה. ומיושב הש"ס (שם) מנין לג' כו' שלא יהיה א' בע"ד וב' עדים כו' מדבר