חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רלג

שראו רק ע"י שראו גם הפסול נפטר הי' שייך כנ"ל משא"כ באמת שאנו אומרין כיון שהם מעידין דנצטרף הפסול אומרין שלא ראו כלל כנ"ל והוא פשוט

או י"ל כמ"ש הפ' דכמו דקי"ל דחצי דבר לא מהני כשאין עדותן מועיל בלא כת שני' כמו כן הוי חצי דבר אם אין עדותן מועיל בלא דברי הבע"ד דהא כ' ע"פ ב' יקום דבר כו'. ואם כן בשלמא התם הם עדות שלם גם בלא הודאתו דמעידים שלוה כו' משא"כ כאן שאין עדותן כלום בלא דבר הבע"ד וגם דברי הבע"ד לבד אינו מחייב כלום וממילא הוי חצי דבר ממש וכ' ע"פ ב' יקום דבר כו' ואינו מועיל כנ"ל

עוד י"ל הטעם דקי"ל כרבי דהא רש"י ז"ל פי' שם טעמא דר"י דדוקא בנפשות בטלה כו' דכ' ושפטו כו' והצילו העדה משא"כ בממון ע"ש. והוא תמוה אטו פסולין מספק דנימא בנפשות והצילו כו' ולא בממון וממ"נ אם פסולין גם בממון אינו מועיל עדים פסולין ואי כשרים מן הדין איך שייך לפוסלם בנפשות משום והצילו כו' א"ב נפסול כל עדים כשרים בנפשות וגם קושית תוס' ע"ש. וי"ל כמ"ש לעיל סי' ל' ע"ש שהקשו איך מוכח מהיקש הנ"ל ובתוס' ריש סנהדרין. וי"ל הטעם כמ"ש רש"י סנהדרין מ"א ב' א' אומר א"י בחקירות עדות כולן בטלה אף שב' יודעין וכ' רש"י הטעם דהוי עשאאי"ל כיון דאין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולם וזה הג' לא שייך בי' הזמה ולא יועיל כלל. ולכך י"ל גם בנמצא אחד פסול דמש"ה בטלה דהוי גם עדות של הכשרים עשאאי"ל דעל הפסול לא יהי' שייך דין הזמה. ואף דיש לחלק בין התם דלא שייך הזמה שא"י החקירות ובין כאן דשייך רק שלא יועיל על הפסול מ"מ מאי חילוק כיון דילפינן מוהנה עד שקר שיהיו כולם שקר יהי' שייך בכולם דין הזמה עיין מ"ש שם וכיון שגם הפסול מכלל העדים ולא יועיל הזמה ממילא עדות כולם בטלה דהוי עדות שאאי"ל. ופי' רש"י שפיר דמאן דפליג אר' חנינא דאמר א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח וסובר דבד"מ לא בעי דו"ח הטעם הוא דדוקא בנפשות משום והצילו העדה בעי דו"ח משא"כ בממון וכמו בדיקות ולכך סבר ר"י דבממון דלא בעי דו"ח וממילא גם עדות שאאי"ל לא בעי ולכך נמצא א' לא בטלה כו' רק בנפשות ופי' שפיר משום דכ' והצילו העדה לכך בעי דו"ח ולכך קי"ל שפיר כרבי דהא קי"ל כר"ח דאחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח כו' וגם בממון בטלה דבעי עשאי"ל כמ"ש הש"ך ז"ל

או י"ל דגם ר"י סבר כר"ח שמדאורייתא בעי דו"ח גם בממון רק עכ"פ בממון מדרבנן לא בעי. ואף שכ' הש"ך דעשאי"ל בעי גם בממון היינו הטעם דלא שייך תקנה דנעילת דלת לענין עשאאי"ל. וממילא לענין נמצא א' כו' דשייך שפיר נעילת דלת לר"י דלא בעי כיוון להעיד ומה יעשו ב' אחין או שראה עוד פסול ג"כ ושייך שפיר התקנה גם על זה כמו לענין דו"ח ולכך סובר בממון דלא בטלה כנ"ל. אבל רבי דסובר דבעינן כיוונו להעיד וממילא לא שייך התקנה דהא בלא כיוונו אינו פוסל ולכך ממילא גם בממון בטלה. ולכך א"ש כיון דפ' רבינא כרבי דבעינן כיוון להעיד ממילא גם לענין זה קי"ל כרבי דגם בממון נמצא א' בטלה כו' דהא בהא תלי' כנ"ל. אך לא משמע כן שיהי' הטעם דבטלה משום עשאאי"ל

עוד י"ל למאי דמבואר לעיל ס' ל' אם אומר העד אותו פלוני הי' עמי והוא אומר לא הייתי עמך אין זה הכחשה דהוי מילתא דלא רמי' עלי' שאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות דמספיקא לא מבטלין העדות ע"ש. וא"כ לכאורה למה הכא נמצא א' קא"פ עדותן בטלה כו' והיינו משום שהכשרים אומרים שהיה הפסול עמהם בשעת ראי' וקשה למה יבטל נימא שלא הי' עמהן הפסול ואף שאומרים שהי' הא הוי לא רמיא עלי' שאין מדקדק ולמה נפסל מספק כנ"ל. ואף שיש לחלק בין התם דאיכא הכחשה משא"כ כאן. או דכאן כיון דהדין נמצא א' פסול עדותן בטלה א"כ אף דלענין עד אחר אין צריכין לדקדק מי הי' עמהם היינו שאין נפקא מינה משא"כ על הפסול שפיר רמי' עלייהו אם ראה ומבטל. מ"מ אינו מוכרח דהא גם בלא ידעו שהוא פסול בטלה עדותן להחולקים על הגאונים עיין מש"ל סי' ל'. ולכך י"ל באמת טעמא דר"י דדוקא בנפשות מבטלין מספק ולא אמרינן שאינו מדקדק דר' והצילו העדה משא"כ בממון ופי' רש"י ז"ל שפיר הטעם משום והצילו כו' כנ"ל. וכל זה לר"י דבלא כיוון להעיד כו' אבל לרבי דבעינן כיוון להעיד וממילא כאן שהכשרים כיוונו להעיד עם הפסולין הוי רמיא עלי' ושפיר גם בממון בטלה כו' ולכך כיון דקי"ל כרבי דבעי כיוון להעיד ממילא גם בממון פסול כנ"ל

עוד י"ל דהנה תוס' הקשו הא גם בממון כ' ע"פ ב' או ג' יקום דבר ולמה לא מקיש ר"י ג' לב' כמו בנפשות כו' ע"ש. וי"ל דהנה הפ' הקשו לדידן מנ"ל דגם ב' שנמצא א' קא"פ כו' שיחבטל גם לענין שבועה שלא יחייב הכשר שבועה דלענין זה אין לימוד. ובתי"ט תירץ דהרי זה בא ללמד ונמצא למד ע"ש. ונראה כוונתו דחוזר ומקיש ב' לג' דכמו בג' בטלה עדות ב' הכשרים לגמרי כמו כן בב' בטל עד הכשר לענין שבועה כנ"ל. ודחוק כיון דהא דבטל בג' הוא רק משום ההיקש לב' כו' ולא דמי לבא ללמד ונמצא למד ברוצח (סנהדרין ע"ג) ושאר דוכתי דהתם מוכח בלא"ה בנערה מאורסה דניתן להצילו ושייך שפיר דחוזר ומלמד ע"ש משא"כ כאן כנ"ל. והריטב"א בחידושיו כ' דיליף מדיני נפשות דבטל בב' שנמצא א' כו' לגמרי וכמו כן בממון ע"ש. והוא תמוה דא"כ נילף דעד א' אינו מחייב שבועה בממון ג"כ מנפשות והא חזינן דחייבה תורה שבועה בממון ע"פ העד א' וממילא לא שייך ג"כ למילף שיתבטל כנ"ל. ושאר פ' תירצו דזה מסברא דבב' עדים שנמצא א' קא"פ דבטל כו' כיון ששם עדות א' יחד ושייך שפיר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובטל גם לענין שבועה כו' כיון שהם עדות אחת כנ"ל וממילא שפיר מקיש ג' לב' כמו דבב' מסברא דבטל עד הכשר ג"כ כמו כן בג' אף דמסברא כיון שנשארו ב' עדים הי' כשר מ"מ מקשינן כנ"ל ע"ש

אך לפ"ז נסתר תירוץ תוס' לר"י שכתב דלכך לא מקיש בממון ב' לג' משום דהא גם בב' מחייב עד הנשאר שבועה ע"ש. ולהנ"ל הא זה מסברא דבב' בטל לגמרי גם לענין שבועה וממילא שייך שפיר ההיקש גם בממון כנ"ל ולמה לא יתבטל בממון כו'. אמנם י"ל בפשיטות להנ"ל דכיון דאמרינן דבב' מסברא בטל לגמרי ובג' מסברא לא הי' בטל עדות הכשרים א"כ לכאורה איכא לאקושי להיפך דמקשינן ב' לג' כמו בג' נמצא א' קא"פ אינו מבטל עדות הכשרים שנשארים ב' עדים כמו כן בב' ג"כ נמצא אחד קא"פ לא בטל עד הכשר ומחייב כנ"ל. דבשלמא להריטב"א אין לומר כנ"ל דא"כ למה לי' כלל ההיקש הא בל"ז מסברא לא בטלה עדות הכשר וע"כ צריכין להקיש להיפך ג' לב' משא"כ למ"ש הפ' הטעם דבב' מסברא בטל כו' א"כ שפיר צריך ההיקש להיפך שלא יתבטל בב' לענין שבועה כנ"ל. ואף דלכאורה הא היכא דאיכא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ובממון מקשינן קולא לנתבע וא"כ ראוי להקיש להיפך ג' לב' כו'. אך אינו מוכרח כיון דמספיקא לא מבטלינן סהדי וביש ספק בהעדים אמרינן דנאמנין ומוציאין ממון כמבואר לעיל סי' ל' ע"ש. ושפיר מקשינן שלא יתבטל כנ"ל. ועוד דלענין שיתבטל איכא למילף ממשפט אחד בנפשות כמ"ש תוס' ואין צורך לההיקש א"כ שפיר מקשינן להיפך וכמ"ש תוס' ריש יבמות גבי לא תחסום ביבמה שנפלה לפני מ"ש ע"ש. אך בנפשות א"ש דילפינן ג' מב' דא"ל להיפך ז"א דבל"ז בב' בטל לגמרי כשנמצא א' כו' דאין כאן חיוב שבועה וע"כ מקיש ג' לב' כו'. וא"ל דגם בנפשות שייך שבב' בטל היינו שלא יוכל להצטרף כשבא אח"כ עוד א' כשר כיון שהעיד עם הפסול שלא הי' רק ב' כו'. ז"א דבנפשות בעינן שיעידו כאחד כו' ואף אי לא בעי מ"מ הא בנפשות ודאי לחומרא מקשינן דהא כתיב והצילו העדה כו'. ומיושב בזה לשין רש"י ז"ל שכתב הטעם בנפשות דוקא משום והצילו כו' ותמוה כמ"ש לעיל ולהנ"ל א"ש דאף דאיכא לאקושי להיפך מ"מ מקשינן כנ"ל משום והצילו כנ"ל. אבל בממון שיש חיוב שבועה שפיר מקשינן ב' לג' ולכך סובר ר"י דבממון לא בטל ומיושב קושית תוס' הנ"ל. אמנם סברא הנ"ל דבב' יותר ראוי שיתבטל מג' הוא דוקא בלא כיוונו להעיד יחד שייך לחלק דבב' הם עדות אחת משא"כ בג' אבל אי בעינן כיוונו להעיד יחד לא שייך לחלק הנ"ל דאי בב' מסברא בטל ממילא גם בג' בטל מסברא דהם ג"כ עדות ל כיון שכיוונו