חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רלא

דהוא רשע ופסול ע"ש דהוצרך לשנויי ברבעו מאחוריו ולא משני דעשה תשובה וגם הוא עצמו כשר אח"כ כיון דלא שייך בעבירה תחלתו בפסול כנ"ל. אך הא ליתא דבחייבי מיתה ודאי פסול אף שעשה תשובה כיון דהוא רשע למות ואין התשובה מועיל לפטרו ממיתה כמו כן פסול לעדות והתם פריך מדכתיב ומתו שניהם ע"ש בתוס'. ובתוספתא דסנהדרין מבואר הי' יודע עדות משנעשה סוחר שביעית וחזר בו כו' הוי תחלתו בפסול ופסול ע"ש. אך יש לדחות דהתם לעיל מני' תני דסוחר שביעית אינו חוזר לכשרותו עד שיגיע שביעית אחרת ויחזור בו ע"ש. וא"כ לא הי' כלל בידו להתכשר אז בשעת ראי'. ואף די"ל כיון דודאי מתכשר בתשובה לחוד רק דאין אנו מאמינים שעשה תשובה עד שיבא שביעית אחרת אבל מ"מ הי' בידו להתכשר כנ"ל. ואינו מוכרח כיון דמ"מ הוא פסול. ומכ"ש לדעת הרי"ף הנ"ל דאינו כשר עד שיתברר כו'. אבל במידי דתלוי התשובה בדבור לחוד י"ל דלא מיקרי תחלתו בפסול לאותן פוסקים שכ' הטעם בממון משום בידו כנ"ל. ואדרבה בזה מיושב מה דנקיט בתוספת' דוקא סוחר שביעית ולא שאר פסולין גזלן וכה"ג ולהנ"ל א"ש

סעיף י"ד אשה פסולה וטומטום ואנדרוגינוס פסולים כו' וכל אלו הפסולים פסולים אפילו במקום דלא שכיחי אנשים כשרים להעיד כו')

(ד) אשה פסולה להעיד כו'. וכ' הרמב"ם ז"ל הטעם דכ' ע"פ שנים עדים ומוכח משנים למעוטי אשה כו' ע"ש ותמהו בכ"מ ושאר פ' חדא למה לא כ' טעם הש"ס (ר"פ שה"ע) מועמדו שני האנשים ולא נשים כו'. ועוד דהא כל התורה כולה נאמרה בלשון זכר ואיך מוכיח משנים למעוטי נשים ע"ש. ויש לישב דהנה כתבו דשנים הוא מיותר לגמרי כמ"ש בירושלמי דגבי שעירים כ' שני שיהיו שניהם שוים משא"כ כאן וכיון דמיותר לגמרי לכך יליף הרמב"ם ז"ל שפיר דע"כ אתי למעוטי נשים דאל"ה למה לי' כלל ולא קשה דכל התורה כו' כיון שמיותר ע"ש. אמנם י"ל דגם כאן בעינן שנים שיהיו שניהם שוים דהא פ"ב דכתובות אמר בש"ס גבי קיום במת א' מהן כו' דהיכא דכולא ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא לא מהני וכ' רש"י ז"ל דילפינן מדכ' ע"פ שנים כו' יקום דבר היינו חצי דבר ע"פ זה וחצי ע"פ זה כו' ע"ש. וא"כ היינו שיהיו שניהם שוים וכמו גבי שעירים כו' ואיצטריך שפיר שנים ואינו מיותר ולא מוכח למעוטי נשים דכל התורה כו' כנ"ל

אך באמת הא דיליף מועמדו כו' דאנשים למעט נשים וקשה הא י"ל דאתי למעט קטנים לחוד. אך הא לכאורה לא צריך קרא למעט קטנים דהא לאו בני דיעה נינהו בכל דוכתי כמו שוטים וכה"ג ובפרט להפ' דבעינן גם בעדים כשרים לחוד שיתכוונו להעיד כדמשמע בתוס' כריתות פ"ג ע"ש וקטן אין לו כוונה ע"ש. אך בגדול עמו כ' תוס' חולין וגטין (כ"ב) דיש לו כוונה ודעה כשהגדול מלמדו ע"ש. וא"כ כשיש גדול עמו שפיר ה"א דיועיל גם עדות הקטן כיון שהגדול מעיד עליו שהראה לו כנ"ל. ואיצטריך שפיר אנשים למעט קטנים לפסול גם בכה"ג כנ"ל. אמנם עדיין לא צריך דהא בכה"ג הוי כולא נכי ריבעא אפומא דחד דהא הקטן לחוד אינו מועיל כלל רק ע"י שמעיד עליו הגדול שהי' עמו והגדול אינו צריך לעדות הקטן ושוב ממילא אינו מועיל כלל ולא איצטריך קרא למעט קטנים וע"כ אתי אנשים למעוטי נשים כנ"ל. וא"כ מוכח ממ"נ למעט קטנים דהא ע"פ שנים מיותר ומוכח למעט נשים. אך י"ל דאתי למעט כולא סהדותא נכי ריבעא כו' כנ"ל. אך אי כנ"ל שוב מוכח למעט נשים דועמדו כו' דליכא למימר למעט קטנים דלא צריך דאינו בר דיעה וא"ל עם הגדול כו' דהא הוי נכי ריבעא כו' ומוכח משנים וע"כ למעט נשים ומוכח ממ"נ למעט נשים. וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר מע"פ שני' עדים והיינו כנ"ל ואעפ"כ איצטריך טעם הש"ס מועמדו כנ"ל

עוד י"ל דהא איצטריך שנים למאי דקי"ל ב"ק פ' מרובה שנים אומרים אחד בגבה וב' אומרים אחד בכריסה הוי חצי דבר ולא מהני דבעינן שע"פ שנים יהי' דבר שלם מדכ' ע"פ שנים יקום דבר ע"ש. וא"כ אינו מיותר דאי לא הוי כ' רק ע"פ עדים הוי סגי גם כנ"ל. אמנם המפ' כתבו שם בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן דר"פ סבר גם בעדי חזקה דהוי חצי דבר אף שגם כת א' פועלת דבר מה לענין פירות מ"מ לא מהני ולרבנן מהני ודוקא כשאינן פועלים כלום ע"ש. וכ' הטעם דר"ע יליף מדכ' ע"פ שנים כו' היינו שע"פ הב' יהי' כל הדבר שאנו דנין כו' ולרבנן הטעם מדכ' יקום דבר והיינו שהעדים ידעו עכ"פ דבר ובב' אומרים א' בגבה אין כאן עדים שידעו דבר כלל משא"כ בעדי חזקה יודעים דבר עכ"פ ואף שאין הדבר נגמר רק ע"פ ב' הכתות מ"מ מהני ע"ש. וא"כ לרבנן שפיר אף אי לא הוי כתיב שנים רק ע"פ עדים יקום דבר מ"מ הוי ידעינן דב' אומרים א' בגבה כו' אינו מועיל כיון שאין כאן עדים שידעו דבר ועדי חזקה באמת מהני אליבייהו אבל לר"ע שפיר איצטריך שנים דהיינו שע"פ הב' יהי' כל הדבר ולא ע"פ ב' הכתות ולמעט גם בעדי חזקה וכה"ג כנ"ל. וממילא אינו מיותר שנים ואיצטריך שפיר למעט נשים מועמדו כנ"ל. אבל למאי דקי"ל כרבנן בעדי חזקה באמת מהני ולא אימעיט אלא א' בגבה כו' וא"כ שנים מיותר כנ"ל ושפיר כ' הרמב"ם ז"ל דאימעוטי נשים מדכ' ע"פ שנים כנ"ל

(ה) וכל אלו הפסולים פסולים אפילו במקום דלא שכיחי אנשים כשרים להעיד כו'. הרמב"ם בפי' המשנה (רב"ק) ובת"ה יליף לה מדאמר ריש ב"ק ע"פ עדים בני חורין ובני ברית למעוטי כותי ועבד ע"ש. ותמוה למה תני להו שם הא בכל דוכת פסולין רק דס"ד גבי נזיקין דלא שכיחי כשרים יהיו גם אלו נאמנים וקמ"ל דמ"מ פסולים. ודוחק דמ"מ למה לא תני להו בשאר דוכתי גבי עדות דפסולין גם כה"ג. וי"ל בפשיטות למ"ש מהרש"א ז"ל ר"פ שור שנגח כו' לענין אומדנא דאף דאין האומדנא מועיל להוציא ממון מ"מ כשמודה אף דמודה בקנס פטור מ"מ הטעם מפני שהי' יכול לכפור וכיון דאיכא אומדנא י"ל שלא הי' רוצה לכפור ולהכחיש את האומדנא שיהי' נראה שקרן אף שהי' נאמן ולכך כשמודה שוב לא הוי מודה בקנס וחייב ע"ש. והנה הרא"ש ז"ל כ' דמיגו במקום עדי' פסולים לא אמרינן דאף שהי' נאמן להכחישם מ"מ אינו רוצה להכחיש שיהי' נרא' שקרן ע"ש (בת' כלל ס"ו סי' ח'). וא"כ לכאו' גבי קנס כשיש עדים פסולים והוא מודה לכאורה חייב כמו באומדנא כמ"ש מהרש"א ז"ל דגם כאן אינו רוצה לכפור ולהכחיש עדים פסולים שיהי' נראה שקרן כנ"ל. אך באמת ליתא דודאי בקנס בעינן עדים כשרים אף שמודה כדאמר בש"ס פ' מרובה דגם עשאאי"ל אינו מועיל ע"ש. וא"כ מיושב פי' המשנה דהא אמר התם דע"פ עדים ממעט אף שמודה ע"ש. וא"כ שפיר ס"ד כאן דיועיל כשמודה אף שהם עדים פסולין ויתחייבו כנ"ל כיון שאינו רוצה לכפור כנ"ל וקמ"ל דמ"מ לא מהני וצריך בנ"ח ובני ברית דוקא אבל בשאר דוכתי פשיטא דלא מהני כנ"ל. או י"ל למ"ש המפ' ריש החובל דלר"י כותי ועבד פסולין משום דהוי עשאאי"ל וא"כ לסומכוס פ' מרובה באומר בפניכם גנבתי כיון דמסייע להו מהני גם עשאאי"ל ולכך כאן ס"ד דכשר במודה שבפניהם הזיק כיון דמסייע להו לא בעינן יכול להזימו וקמ"ל כרבנן דר"י דפסולין מצד גזה"כ וגם בכה"ג פסולין או כרבנן דסומכוס דגם במסייע בעינן י"ל ע"ש. ומיושב מה דאמר (ב"ק ט"ו) צריכותא בכותי ועבד אי תני עבד דאין לו חייס כו' והיינו כדאמר ריש החובל (דפ"ח) דיליף רבינא פסול עבד מלא יומתו עבד שאין לו חייס ע"ש ולכך ס"ד דוקא עבד פסול מגזה"כ אבל כותי אינו פסול רק משום עשאאי"ל וממילא במסייע כשר ואי תני כותי דאינו במצות ופסול מגזה"כ ע"ש משא"כ עבד וצריכא כו'. ומיושב דלא תני למעוטי אשה דזה פשוט דפסול מגזה"כ וא"צ כנ"ל

סימן לו

סעיף א' עדים רבים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדותן בטלה בד"א בזמן שנתכוונו כולם להעיד אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר וכיצד בודקים הדבר אומרים להם ב"ד כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד כל מי שאמר להעיד באתי מפרישים אותו אם נמצא