חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רכט

בפקדון כנ"ל. ואין ראי' מזה על מלוה שגם לפי עדותם הי' השבועה כדין כנ"ל

(לז) להעיד עליו לפסלו כו' וה"ה אם נשבע לב' כו' נראה דגם להיפוך שע"א שהעיד על ב' שותפים ונשבעו נגדו כנ"ל יכולין אח"כ להעיד על העד לפסלו דמעידין ששקר העיד נגדם ופסול כדין תרי בחד דאינם נוגעין שכבר נשבעו ונפטרו. ובזה לכאורה לכ"ע דלא שייך סברת רשב"א הנ"ל. וא"ל דהוי עד הצריך שבועה כיון דבלא השבועה היו נוגעין. דז"א דלא דמי להא דקדושין (מ"ג) דשם מצד עצמם פטורים משבועה עתה ונוגעין לומר אהדרינהו שלא יצטרכו לישבע רק דנימא שישבעו ויועיל עדותן שייך דהוי עד הצ"ש כמו שכתבו תוספות ע"פ ב' שע"פ דיבורם יהיו נאמנים אבל בהנ"ל מה שהיו צריכים לישבע הי' מחמת בע"ד להכחיש העד ואז לא היו עדים כלל דנוגעין ועכשיו שנשבעו נסתלקו מנגיעתם כשאר סילוק וכשמעידים שהעד שקר נאמנים בדבורם לחוד כשאר עדים. וכן אם העד העיד ב' פעמים להשביע בע"ד יכולין ב' הבע"ד לפסלו כמו קמי דידי גנב כו' דמצטרפין ולמ"ש לעיל די"ל בהלואה אחר הלואה כשיש עד א' להכחיש הלואה אחת דבטל ולא מצטרפי. א"כ גם באופן הנ"ל לא מהני עדותן לפסול העד דהא נגד הא' שנשבע נגדו שמעיד שפסול יש ע"א להכחישו היינו עד זה עצמו שהעיד נגדו שהי' כשר ולא נוגע אז וכיון שהוכחש מא' לא מהני צירופו כנ"ל. אך בב' שותפים לא שייך זה דהוי תרי בחד על מעשה אחת כנ"ל

אך נראה דכאן להיפוך לדעה א' לא מהימני דכיון שהדין שנפסל הנשבע ע"י עד ובע"ד או עוד עד וא"כ עדות זה שהעיד שלוה הוי עדות על אחר השבועה שפסול וא"כ הוי כעד שהעיד על אחד לפסלו דודאי לא מהני שיחזור זה שהעיד עליו עם אחר לפסול העד דנוגע הוא לבטל עדותו שהעיד לפסלו. ואף שהי' רק אחד ולא נפסל על ידו מ"מ כיון שראוי להצטרף לכשיהי' עוד א' יופסל ע"י וכבר העיד עליו לפסלו כל כמיני' דפסיל לי' והוי נוגע כנ"ל. וא"כ גם כאן כן כיון שכבר נשבע נגד העד והוי עדות העד כבר ע"א שפסול וראוי להצטרף כנ"ל שוב לא מצי מסהיד זה שנשבע לפסול העד דנוגע כנ"ל. אבל לדעה ב' דכשנשבע נגדו לא יופסל ע"י עוד גם בצירוף א"כ לא הוי נוגע ויהיו נאמנים השותפים לפסלו כנ"ל. ואפשר דמ"מ נוגע שמא יהי' עוד עד על הלואה זו עצמה שהעיד העד דלכ"ע חייב ונפסל כמ"ש הרי"ף. ולכך מעיד על העד לפסלו. ודוחק דהא יודע שאם יש עוד עד לא יועיל עדותו כנ"ל

קשיא לי לר"ח דאמר בב' כתי עדים כו' בהדי סהדי שקרי למה לי וכן ב' עדים המכחישים זא"ז כמבואר בש"ס (שבועות מ"ח) גבי גבוה ב' מרדעות ועיין ש"ך ס' ל"א משום דאתחזק דא' מהם פסול וא"י איזהו פסולין שניהם מספק א"כ מי שנשבע להכחיש העד יהי' העד והבע"ד שניהם פסולין לעולם לכל עדות דהא א' מהם ודאי פסול או זה נשבע שקר או זה העיד שקר וא"י איזה מהם ממילא שניהם פסולין. ותימה הוא שהתורה אמרה לישבע ויהיו שניהם פסולין. והרבה יותר תימה מתמיהת רשב"א ז"ל הנ"ל. ואין סברא לחלק בין ששניהם בעבירה א' או ב' עבירות חלוקין. דאין טעם לחלק כיון דמ"מ א' מהם פסול

סימן לה

סעיף א' קטן הי' פסול להעיד אפילו הי' נבון וחכם עד שיביא שתי שערות אחר יג שנים גמורות ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהי' לו י"ג שנים ובדקוהו ונמצאו לו ב' שערות הוא בחזקת גדול משעה שהי' לו י"ג שנה ואם נתמלא זקנו אינו צריך בדיקה כו': (ה) ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנהג הבתולות כשנשאת כו': (ז) וכל אלו אם כותי או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן

(א) קטן פסול כו'. ילפינן מדכ' ועמדו שני האנשים ולא קטנים ע"ש. וקשה למה לי' קרא הא מדאורייתא בעינן בכל העדיות שיהי' יכול להזימו וקטן לאו בר עונשין הוא וכשיוזם יהי' פטור דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה כו'. והנה רש"י ז"ל פ' החובל פ"ת כתב ב' הטעמים דנפקא לי' מאנשים ולא קטנים ועוד דהוי עדות שאאי"ל ע"ש. וקשה למה לי' קרא דיליף בש"ס ב"ב קנ"ה ע"ב מועמדו ב' האנשים כו' כיון דבל"ז פסול דהוי עדות שאאי"ל כנ"ל. וא"ל דנ"מ לענין תחלתו בקטנות וסופו בשעת הגדה הוא גדול ויכול להזימו ז"א דגם מטע' עשאאי"ל פסול כיון דבשעת ראי' לא הי' ראוי להגיד שוב פסול מוהוא עד כו'. ולמ"ש תוס' ריש מכות דגבי עדות דבן גרושה כו' לא בעינן כלל יכול להזימו דלא קאי עליו כאשר זמם כו' א"ש כאן דיש נ"מ דאי לאו קרא הי' כשר קטן להעיד על אחד שהוא בן גרושה וכה"ג כיון דלא בעינן יכול להזימו רק פסול מקרא דועמדו כו' לכל עדיות. אך לתי' ב' שכתבו תוס' דגם בעדות דבן גרושה מועיל משום דמיקיימא הזמה במלקות אבל יכול להזימם בעינן בכל עדיות שפיר קשה כנ"ל דבקטן לא מיקיים הזמה כלל. ואפשר דנפקא מינה לענין נמצא א' קרוב או פסול דקי"ל דגם עדות הכשרים נתבטלה ודוקא מי שהוא בגדר עד ופסול משא"כ מי שאינו עד כלל ולכך כתבו הפ' באמת דאשה וקטן אינם פוסלין עדות הכשרים בצירופן כיון דאימעוטי שאינם בגדר עדים כלל. אבל אי הוי פיסולו רק מטעם עדות שאאי"ל הי' שפיר פוסל עדות הכשרים כשנצטרף עמהם וכמ"ש תוס' פ' היו בודקין באומר אחד א"י בחקירות דבטלה כל העדות ע"ש ואיצטריך קרא למעוטי שאינו עד כלל. ודוחק

או י"ל דאיצטריך היכא שמעיד עדות זה עצמו על עצמו שהוא קטן והיינו שעדים כשרים מעידין עליו שהוא גדול שבדקוהו והי' לו ב' שערות ועתה נשרו וכה"ג והוא ועוד א' מעידין שהוא שקר באופן דשייך בי' הזמה כגון שמעיד שאותן העדים הוזמו בב"ד של פלוני על עדות זה או שהוכחשו בבית דין ביום פלוני וכה"ג. ואם כן עכשיו דהטעם דקטן פסול משום דילפינן מועמדו כו' ממילא גם בכה"ג פסול להעיד דכיון שמעיד על עצמו שהוא קטן ממילא אמרינן לדבריך קטן אתה ואין עדות לקטן ואינו נאמן גם על עדות זה שמעיד שהוזמו אותן עדים והוא קטן דהא כשהוא קטן פסול לעדות וכדאמר יבמות מ"ז גבי נכרי לדבריך כותי אתה כו'. אבל בלא קרא רק דהוי אמרינן הטעם דקטן פסול משום עשאאי"ל א"כ שפיר הי' מועיל עדות זה שמעיד להכחיש העדים ומעיד שהוא קטן דהא כיון דאמרינן דמצד עצמו כשר לעדות רק משום הזמה כו' וא"כ הא על עדות זה שפיר הוי יכול להזימו דאם יוזם א"כ לא הי' קטן כלל כיון שהוזם על עדות זה שמכחיש את העדים וממילא יהי' עדותן קיים שהוא גדול וממילא העיד שקר עדות זה שהוא קטן בהיותו גדול באמת ושפיר יתחייב מלקות וממילא ראוי להזמה כנ"ל ויהי' עדותו קיים רק עכשיו דילפינן מקרא שפיר פסול כנ"ל משום לדבריך קטן אתה ואם הוא אמת הוא פסול כנ"ל. אך יש לדחות דבל"ז אינו נאמן להעיד על עצמו שהוא קטן דהוי בע"ד וגם הוא נוגע שאינו חייב שום עונש לא מית' ומלקות וממון וכה"ג

ויותר נראה דבאמת לא איצטריך כלל קרא דועמדו כו' למעוטי קטן דבל"ז ידעינן כנ"ל רק דהא איצטריך למעט נשים ולכך ריש פ' שה"ע ממעט רק נשים כו'. רק עכשיו דכבר כתיב אנשים כו' ממילא מוכח דקטן אינו בכלל אנשים ופסול ולכך עכשיו אף דתקנו חכמים דבממון לא ליבעי דו"ח ולא עשאי"ל לרוב הפ' ולכאורה אי הי' טעם פסול הקטן משום עשאאי"ל ממילא הי' בממון כשר רק כיון דאימעוטי מאנשים וע"ז לא הי' התקנה וממילא פס ל גם בממון כנ"ל. רק הקרא לאו להכי אתי דמדאורייתא גם בממון בעי דו"ח רק עכשיו דכתיב אנשים ממילא מוכח דקטן פסול ולכך בב"ב דאיירי בעדות ממון מייתי לה קרא ועמדו האנשים כתיב וממילא מוכח דקטן פסול וממילא גם בממון פסול ושפיר איצטריך להביא קרא דועמדו כנ"ל

(ב) ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנה הבתולות כו'. וכתב הסמ"ע משום דאיכא רוב נשים בתולות נשאות רק בלא העדים לא הי' מועיל דיש נגדו רוב הנשאת בתולה יש לה קול ואיתרע הרוב אבל העדים נאמנים ע"ש. וקשה דלדבריו מבואר דגם בליכא קול מועיל עדים שראו