חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רכח

ג' שכתבנו לא שייך מ"מ טעמים הנ"ל א' וב' שייכים דנפסק ע"ז וקם דינא ועביד לאחזוקי כו' וג"כ כרשב"א הנ"ל. רק בחוזרים ומעידים שפסול שנשבע שקר מהני כנ"ל גם לרשב"א. רק בחוזרים ומעידים ומפרשים עדותם שכל א' מעיד דנשבע נגדו להכחישו בזה סבר רשב"א דלא מהני דבעד לא שייך פ"ד וממילא הוי רק כאלו חוזר ומעיד על המעשה וכיון שלענין זה בטל מחמת שנשבע נגדו ממילא אין כאן עדות. ולא מצינו בזה ברא"ש וטור ושאר פוסקים בפירוש שיחלקו ע"ז. ונראה דתלי' בדעת הפו' אי פ"ד גם בעדים ע"ש ברא"ש סוף פ"ק דמכות החולקים אראב"ד ז"ל. והנה הגם שאין ראיות רשב"א ז"ל מכריחים ע"ש. דמ"ש א"כ לא הנחת כו' וכי אמרה תורה והאמינתך בדינר ופסלתך לעדות ע"ש סי' ק"ט. ותמוה לע"ד דזה שפיר אם לא הי' צריך לחזור ולהעיד אבל בע"ד דלכ"ע צריך להעיד מחדש ומה החשש כיון שהאמינו תורה שאמת נשבע בודאי לא יעיד הבע"ד עדות שקר לפסלו כיון שאין חשש על עד אחר דמה שתבעו שהי' נוגע אין הוכחה שכשיסתלק מנגיעתו שיעיד ומה לתורה לחוש לזה על הבע"ד יותר מאחר. ועיקר הראי' לבסוף בת' שם דא"כ לא שנה אדם בשבועת ע"א ע"ש. וגם זה אינו הוכחה רק אי א"צ להעיד אח"כ אבל אינו ראי' על כשחוזרים אחר שבועה ומעידים לפסלו. רק דנראה דסבר דאין חילוק ואם הי' הדין דנאמנין ממילא אף שלא חזרו והעידו הי' פסול' ע"פ ואי בטל מחמת השבועה גם אח"כ א"נ בעדותן כיון שמפרשין עדותן שנשבע נגדו שקר שלא לוה וכה"ג. אמנם טעמו אינו מובן כיון שהאמינתו התורה כו' הלא לא האמינו תורה רק נגד ע"א וכמו אם אחר השבועה בא עוד ע"א דחייב כמבואר ברי"ף להדיא ב"ק (ק"ו) דלא כרב ובטור ס' פ"ז. וע"כ כיון שיש עוד א' לא האמינו תורה לעולם רק כ"ז שאין אלא א' נגדו וא"כ נגד לפסלו כיון דבא אח"כ עוד א' שפסול והדין דמצטרפין כמו הא"ה דעכ"פ אמנה מסהדי כן הנך עכ"פ אפסול מסהדי ויש ב' עדים שפסול. א"כ נהי דנאמנות השבועה שייך ג"כ נגד העד שאמת ואינו פסול מ"מ כיון דעוד א' מעיד שפסול ונגד ב' לא האמינו תורה שכשר להכחישם ולמה לא יופסל ע"י הצירוף כנ"ל הא אף אי חשבינן להשבועה שנכלל בשבועתו דכשר הוא כיון שאמת מ"מ הועילה רק נגד הע"א משא"כ כשעוד א' שהוא פסול ונגד ב' א"נ בשבועתו. וע"כ דסבר גם בהלואה אחר הלואה ונשבע נגד ע"א לא מחייב אח"כ ע"י הב' כמ"ש לעיל. או דאף אי שם חייב הוא מטעם הנ"ל דנגד ב' לא האמינתו כו' משא"כ נשבע ב' פעמים כנ"ל שבועה הוא בירור מיוחד נגד כל עד וכאלו נגד כל א' יש ע"א להכחישו דלא הי' מהני בהלואה אחר הלואה דכל א' מוכחש כנ"ל. עכ"פ מבואר ברשב"א דכה"ג שמעיד דנשבע לשקר שלא לוה להכחישו דכה"ג לא מהני ולהפ' דנפסק הדין כו' או משום עביד כו' אין הוכחה מ"ש רשב"א דאף דעדותן הראשונה אינו מועיל לפסלו אף כמה פעמים שנשבע נגדם מ"מ אח"כ שמעידים לפסלו מהני דלענין הפסול לא נפסק כנ"ל וגם לא שייך עביד כו' מ"מ לא מצינו מפורש חילוק:

ובש"ך ז"ל הביא ד' מהרש"ל ז"ל ביש"ש ב"ק פ"ט סי' מ"ו. והנה הביא שם המרדכי בשם ריב"א וד' ר' יקר וכ' ע"ז אבל לא תמצא זה בדברי הפ' הקדמונים ולא בדברי הרא"ש ואף שכ' כן בתשובה אבל בספרו לא כתב מזה מידי ע"ש. ותמהני מאד איך אשתמיט לי' ז"ל דברי הרא"ש בפ' ז"ב גבי בר בניתוס הביא להדיא דברי ר' יקר בלי שום חולק שהבע"ד והעד מצטרפין לפסלו. עוד כ' שם שגם הטור חזר בו בס' פ"ז ע"ש. ותמוה ג"כ כמ"ש הסמ"ע דמבואר שם כשאינו חוזר ומעיד ובל"ז מנ"ל דתובע טוען ברי ואינו קרוב ופסול ופשוט דאין שום חזרה בדברי הטור. ועוד דהא כ' שם שכשיבא עוד א' משלם ונעשה חשוד ע"ש ולא שייך כלל הדיוק שבע"ד בעצמו מצטרף דהא כשעדיין תובע לשלם לו ודאי דגם אם חוזר ומעיד לא מהני דנוגע הוא כמו בראשונה ואין ראיה כלל

עוד הביא שם אח"כ ד' רשב"א בת' הנ"ל והסכים שאין בע"ד ועד מצטרפין. ועל מ"ש שב' עדים שנשבע נגדם א"נ לפסלו דחה דבריו שהוא נגד מ"ש הרי"ף ז"ל כשנשבע נגד ע"א ומביא עוד עד שצריך לשלם ע"ש ג"כ אין דבריו מובנים דהרי"ף מיירי שעד הב' מעיד ג"כ על הלואה ראשונה שהעיד הא' ובזה ודאי הרשב"א ז"ל מודה דהא יש ב' עדים ששקר נשבע וסותר הדין דאיגלאי מילתא שלא הי' נאמן בשבועתו כלל. ואין בזה ראי' כל על ב' שבועות מיוחדות דגם שמעיד עד הב' על תביעה אחרת מ"מ הפסק הי' כדין על כל שבועה שנשבע נגדם ושייך דהאמינה תורה כנ"ל. גם מה שדחה קושית רשב"א דמעולם לא שנה דשפיר משביעין אותה רק אח"כ נפסל ע"ש. ג"כ לא קשה מידי דפשוט כוונתו דאין סברא כלל להשביע ואח"כ יהי' פסול לשבועה ע"י שבועה זו. גם מה דמסיק להלכה דאחר שנשבע ב' פעמים להכחיש את העד נפסל ובע"ד אינו מצטרף עם העד לפסלו ע"ש. ג"כ תמוה שפוסק דלא כמאן ואדרבה דין דר' יקר פשוט יותר דכיון דפ"ד יש כאן ב' עדים כשרים. דמ"ש דבשעה שהביאו לידי שבועה ונפטר ממנו אין לו עליו כלום ע"ש אינו מובן כלל הא פשוט דאחר שנסתלק כשר להעיד ומה בכך שהי' נאמן נגדו בתורת בע"ד לענין שלא יהי' נאמן בתורת עד ככל נוגע שנסתלק ואדרבה על העד שייך הסברא שנתבטל עדותו לא מהימן גם אח"כ דלא נשתנה מקודם וזהו סברת רשב"א אבל לענין הבע"ד אין חילוק דכשר אח"כ כשנסתלק או באופן דשייך פ"ד. רק להפ' דגם בנוגע לא מהני סילוק לענין עדות ולהפ' הנ"ל אין צורך במה שנשבע נגד ונאמנות שלו

(לו) להעיד עליו. סמ"ע כ' שיחזרו ויעידו כו' כמ"ש ס"ק הקודם. וי"ל עוד טעם שגם העד צריך שיחזור ויעיד דהא מה"ת עשאאי"ל לא מהני ועדות לפסלו ע"כ או שמעידים על העבירה ומהני ההזמה כאשר זמם לחייבו או דעל הפסול מהני מה דמקיים הזמה במלקות כמ"ש תוס' ריש יבמות בב"ג וב"ח דמיפסלו בהזמה לאו מכאשר זמם הוא וא"כ שיצטרף העד שלוה לחייבו שבועה עם בע"ד שמעיד אח"כ הוי עשאאי"ל לגמרי דעד א' לא יתחייב כלל דלא כאשר זמם הוא לא לפסלו ולא לחייבו כיון שלא הי' עד עמו לצירוף ממון וגם מלקות לא מחייב ע"א שהוזם כמ"ש רמב"ן ז"ל והלואה אחר הלואה מהני לממון ע"י צירוף ומהני הזמה לחיוב ממון משא"כ הנ"ל דעדיין לא הועיל רק לשבועה ולזה לא בעי יכול להזימו דכל שב' מחייבין ממון כו' וב' הי' יכול להזימם אבל שיועיל לפסלו לעדות והא לא תועיל הזמה כלל דלא זמם כל לפסלו שלא העיד שפסול ורק מדרבנן יהי' מהני דלא בעינן עשאי"ל להפו' דלא כש"ך ופסול עדות י"ל דבכלל ד"מ הוי. ומ"מ כיון דעדות הבע"ד מהני רק מטעם פ"ד כמ"ש לעיל א"כ לתוס' בחד תי' פ"ב דכתובות כיון דקיום דרבנן לא אמרינן פ"ד ע"ש. וכן בהנ"ל כיון דמה"ת לא מהני עדותם לפסלו דאאי"ל רק דרבנן לא אמרינן פ"ד ואינו מועיל צירוף הבע"ד כנ"ל רק כשחוזר גם העד ומעיד שפסול שעבר על שבועתו יכול להזימם כנ"ל מהני. וא"כ י"ל גם שחוזר ומעיד רק שלוה שפיר לא מהני אף לאחר השבועה מלבד טעם דעביד איניש כו' כמ"ש לעיל. רק בל"ז עדיין עשאאי"ל דאם יוזמו איגלאי מילתא דכי אסהיד פסול הוי מחמת עדות הראשון שהעיד שקר לחייבו שבועה כיון דע"כ יוזמו שהי' עמהם בשעה שהעיד שלוה ולמפרע נפסל וכדאמר ב"ק פ' מרובה כו' ועדיין רק דרבנן ולא פ"ד וממילא צריך דוקא שיחזרו ויעידו סתם שנשבע שקר לפסול דמהני דשפיר יכול להזימם על העדות יום שנשבע שזה הוא עדותם ומהני כנ"ל. וא"כ מיושב תמיהת רשב"א ג"כ דמה"ת לא נפסל כלל אף שנשבע ב' פעמים נגד עד דלא מהני צירוף עדותם ממ"נ כשאין חוזרים ומעידים הוי עשאאי"ל דלא העידו כלל לפסלו וגם ממון ומלקות לא יענשו דלא זמם כל א' רק לחייבו שבועה וכשחוזרים ומעידים אחר ב' השבועות הוי אאי"ל משום אגלאי מילתא דפסולין הוו ע"י עדות הראשון כנ"ל. ומ"מ מדרבנן דלא בעי עשאי"ל כנ"ל דמהני. ולש"ך ז"ל דגם בממון בעי עדות שאי"ל י"ל באמת דלא מהני אא"כ מעידים סתם אח"כ שפסול דנשבע שקר שי"ל על השבועה שזהו העדות שמעידים או שאין מעידים היום או שמעידים שבאותו יום נשבע לשקר דאז מהני כנ"ל: הש"ך כ' דמוכח מתוס' פ' ח"ה כדעה א' ולמ"ש לעיל אין ראי' כלל. דשם ירא שאחר השבועה יסתלק הנגזל וימחול לו ואז יועיל צירופו עם העד דאיגלאי מילתא שהי' גזלן וחשוד אשבועה ולא האמינתו תורה כלל בשבועה דלע"ד בזה מודה רשב"א כמ"ש לעיל. וכן בכופר