חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רכג

ורוצה ליטול אי אמרינן אגלאי שהי' נוגע במה שהעיד לפסלו דאף דבקנו השדה אחר שהעיד אין פוסלין משים דהוא דבר שנולד אח"כ משא"כ זה שנודע שהי' זכותו כשהעיד. אך נראה דמ"מ נשאר זה פסול דאמרינן כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד וכאומר אחר כ"ד פסול עדות הייתי דאינו נאמן לבטל עדותו וכן בזה כיון דבשעת עדות לא הי' שום חשש נגיעה רק דעכשיו תובע אותו תביעה מזמן קודם העדות הוי כאומר נוגע הייתי כשהעדתי דלא מהני דשמא רוצה לחזור מעדותו ותובע דאל"כ כל א' יוכל לבטל עדותו ע"י שיתבענו מכבר ולא מהני כנ"ל. רק לענין זה י"ל דמהני שאין הדין שיהי' נשבע ונוטל בשביל עדותו שפסלו דלגבי עצמו מהני הודאתו דנוגע הי' ולא נפסל זה בעדותו אבל לכ"ע נשאר פסול. אך כאן בנגזל אם יהי' הדין דכבר העידו כו' ולא מבטלינן למפרע א"כ שוב י"ל דהוי נוגע מיד כשמעיד דהא יודעין שיש לו תביעה עליו הגזילה וחוששין שמא יש לו ע"א כנ"ל ויתבענו בו ופוסלו כדי שיטול כיון שיהי' הדין שנשאר פסול. דבשלמא ריש פ' ז"ב אף דהדין בנמצאו קרובים א"פ דכבר העידו כו' מ"מ לא אמרינן שיהי' חשוב נוגע מיד משום חשש זה שמא ימצאו פסולין דאין אנו חוששין כלל על עדים כשרים שמא ימצאו פסולין ומהני שפיר לגמרי ושוב אח"כ אף דנמצאו אמרינן כבר העידו כו'. משא"כ כאן דיש חשש מיד א"כ מגרע גרע אם הדין אח"כ כבר העידו כו' ונשאר פסול דאין מבטלין למפרע מה שכבר פסלוהו כנ"ל. א"כ מיד בשעת עדות לא מהני מחשש זה שיש לו ע"א ויתבענו אח"כ כנ"ל. רק דנימא שיהי' הדין אח"כ דאינו נאמן להיות נשבע ונוטל דלגבי עצמו לא מהני וזה תליא במחלוקת מרדכי וריב"ש הנ"ל. דבשלמא בשאר עדים שכתבנו דאין חוזרין ומגידין היינו דלא מהימן כלל שהי' לו תביעה בשעה שהעיד דדילמא עתה רוצה לחזור בו ותובע כדי לבטל כנ"ל. משא"כ בנגזל המעיד שהתביעה ידוע לנו בשעת עדות רק העד מביא אח"כ ולא שייך שרוצה עכשיו לחזור מעדותו דהא ידוע שהי' לו זכות זה ועד השני כשר הוא וא"כ אם הדין שנשאר עדותן לפסול הגזלן יהי' הדין גם נגדו דנשבע ונוטל רק דנימא מיד פ"ד שאין מאמינים לו שגזל אותו ואף דמ"מ תביעה הוא עכ"פ אף שאינו עדות מ"מ נימא כיון דשקר הוא מה שאומר שלו גזל אין חוששין שיהי' לו עד כנ"ל. ואינו נראה דאטו יש בירור שלא גזל אותו רק דפ"ד ואין מבטלין העדות אבל מ"מ לפי תביעתו יש חשש נגיעה באמת שמא יש לו ע"א וכה"ג הודאה במקצת. וצ"ל דאם יתבענו אח"כ ויהי' לו ע"א וכה"ג באמת יהי' איגלאי מילתא שהי' נוגע ויתבטל עדותו ולא יטול בשבועה. וממילא מה"ט שוב עכשיו לאו נוגע הוא דאם יהי' לו ע"א לא יהי' תועלת דיהי' בטל כנ"ל. אך בסוגיא דפרה וטלית מבואר דלא אמרינן זה דבכל החששות שם שייך כן איך נימא שמא יש לו חוב ומעמידה בפני בע"ח נימא דאם יהי' בע"ח יהי' באמת איגלאי מילתא שהי' נוגע ויהי' בטל וממילא עכשיו לא יחשב נוגע. וכן לענין העדות דעת ר"י בטור ס' ל"ז דחוששין שמא יש לו עדים כו' ולא אמרינן כנ"ל דאם יהי' לו לא יועיל כנ"ל. וצ"ל כמ"ש לעיל דעל ע"א אין נ"מ כיון שעד הב' אומר עתה שגזל ובלא עדותו יהי' נוטל ע"י זה והב' ומשום העדאת עדים דר"ח של הלואה אין חוששין לתביעה חדשה שלא נודע לנו. וא"כ בב' שותפין נראה לדינא דלא מהני עדותן לפסלו עד שיסתלקו ואף שאין תובעין עתה הגזילה. ואף בא' נראה דספיקא הוי כיון שידוע לנו התביעה ולדעת הש"ך ז"ל לא אמרינן פ"ד ועי"ז לא יחשב נוגע כנ"ל

סעיף כ"ז י"א שהנשבע להכחיש העד העד ואותו שנשבע לו מצטרפין להעיד אליו לפסלו (וה"ה אם נשבע לשניהם הם מעידין עליו לפסלו ואין חילוק אם בשבע להם כא' או בזא"ז ויש חולקין ואפילו אם הי' ב' בע"ד ולכל א' ע"א אין מצטרפין אחר שעמד בדין ונשבע על עדותן אבל קודם לכן יכולים להעיד עליו)

(לד) שהנשבע כו'. ר"י הובא בטור מסיים שאינו נוגע שכבר נפטר ממנו שנשבע לו ע"ש ולכאורה מה בכך שכבר נשבע הא קי"ל דלא כרב דאמר (ב"ק ק"ו) שבועה קונה. וא"כ עדיין תביעתו קיימת אף שנשבע. וע"כ הטעם דדוקא קודם שעמד בדין חשוב נוגע דסובר שיזכה משא"כ כשכבר תבעו ונשבע יודע דלא יזכה יותר דהא לא נתחדש אח"כ דבר. ואף דלכאורה כיון שנפסל ע"י עדותן א"כ יחזור ויתבענו אח"כ באותו העד דהא החוב מגיע לו וכיון שהוא חשוד יהי' נשבע ונוטל. אך ז"א דהיינו משום שמחוייב שבועה ואי"ל תיקנו נשבע ונוטל אבל זה הא אינו מחויב שבועה כלל שכבר נשבע וכדין נשבע ונפטר. ונראה דמש"ה דייק וכ' שהנשבע להכחיש העד כו'. ולכאורה גם בנשבע היסת שלא הי' עד אז ג"כ הדין כן דהבע"ד כשמביא אח"כ עוד ע"א יצטרפו לפסלו דשקר נשבע היסת וג"כ פסול כהנ"ל. אולם למ"ש אין הדין כן דהא בנשבע היסת ואח"כ בא עד צריך לחזור ולישבע ש"ד ולא נפטר במאי שנשבע היסת כמבואר לקמן סי' פ"ז וא"כ שפיר נוגע הוא דכשפוסלו דשקר נשבע יהי' נוטל בשבועה דחשוד כנ"ל ועדיין מחוייב שבועה דאורייתא ואי"ל כנ"ל. ופלגינן דיבורי' לא ס"ל בנוגע כמ"ש ש"ך ז"ל לעיל וא"נ גם לפסלו. ודוקא כשנשבע להכחיש העד שהי' ש"ד וה"ה אם הי' מודה במקצת וכה"ג כנ"ל אמנם הא מבואר לקמן סי' פ"ז דבנשבע ש"ד ואח"כ מביא עדים שהי' חשוד חוזר הדין ונשבע ונוטל וא"כ ע"כ הא דלא חשוב כאן מ"מ נוגע דהא מעידים עכשיו שהי' חשוד. אך ז"א דהא נעשה חשוד רק ע"י השבועה וכשנשבע הי' כדין דאז לא הי' חשוד ואין הדין חוזר אף לפי עדותו לפסלו כנ"ל. אך זה שפיר במלוה אבל בפקדון דקי"ל הכופר בפקדון פסול משעת כפירה בלא שבועה אם כן כשנשבע להכחיש העד ואח"כ מעיד עם הבע"ד כנ"ל שפיר עדיין נוגע דלפי עדותם הי' פסול קודם שנשבע מחמת הכפירה והי' חשוד ומה שהשביעוהו הי' שלא כדין ממילא עדיין תביעתו קיימת שיהי' הדין נשבע ונוטל וכמו בהביא עדים שהיה חשוד כשנשבע כנ"ל. והוי נוגע במה שמעיד לפסלו כנ"ל דהא עדיין יכול לתובעו אף דנשבע כנ"ל כיון שבאמת הדין לפי עדותם דנשבע ונוטל כנ"ל. וא"כ המרדכי פ' ז"ב הובא ב"י שכ' דוקא בפקדון כו' ורמ"א בת' סי' ל"ט מפרש דבריו דנפסל משעת הכפירה ועכ"פ כשנשבע אגלאי מילתא דנפסל משעת הכפירה ע"ש וקשה כנ"ל דלא יופסל כלל. וכן בתוס' פ' ח"ה גבי נסכא דר"א שכ' דלא הוי מיגו דירא לומר לא חטפתי ולישבע שהעד והבע"ד יוכלו אח"כ להעיד עליו לפסלו ע"ש. והא שם לדבריהם נפסל משעה שגזל כשאומר לא חטפתי וא"כ אחר השבועה לא יהי' נאמן לפסלו כלל. אך תוס' שם ס"ל דגם בלא השבועה יוכלו לפסלו כשיאמר לא חטפתי והיינו משום פלגינן דיבורי'. ואף אי סברי כש"ך ז"ל מ"מ ירא שמא יסתלק מהגזילה ויעיד לפסלו ע"ש. אך למרדכי ור' יקר דקודם העמדה בדין הוי נוגע ורק אחר שכבר נשבע ונפטר ממנו וא"כ קשה כנ"ל דעדיין נוגע כמו קודם. וצ"ל דכיון דבאמת פלגינן דיבורא רק בנוגע אמרינן דשמא סובר שיהי' נאמן לגבי עצמו א"כ י"ל דזה שייך רק דוקא קודם שעמד בדין אבל בזה כיון דכופר בפקדון פסול א"כ כבר בשעה שתבעו הפקדון וכפר והי' ע"א כנ"ל הי' ג"כ ב' אלו שמעידים עתה לפסלו ואעפ"כ פסקו שישבע ולא שישבע הוא ויטול אף שלדברי הבע"ד והעד הי' כופר בפקדון וא"כ כבר יודע דעל עצמו אין מאמינים לו לישבע וליטול כנ"ל ולא נתחדש אח"כ עדות אחרת לא חשוב נוגע עכשיו שמעיד לפסלו כנ"ל דיודע דכשיחזור ויתבענו ג"כ לא יהי' הדין שיטול כנ"ל. ואף דאין ראי' ממה שלא פסקו אז דהא באמת לא פסקו אז שיהי' פסול אף לגבי אחרים דהתביעה לא הי' חשוב עדות משא"כ עתה שמעיד לפסלו דפוסקין שנפסל למפרע לכל העולם א"כ שפיר י"ל דסובר כשיחזור ויתבענו יטול בשבועה כיון שכבר נפסל. וצ"ל דלא אמרינן זה כיון דמה שהתביעה לא נחשב עדות הוא משום נוגע יודע ממילא שכשיחזור ויתבענו ג"כ אינו מועיל לגבי עצמו כנ"ל אך להפ' דהיכ' דסותר לא פלגי' דבורי' במה שא"א זה בלא זה ע"ש ברא"ש פ"ק דמכות וכדמשמע מש"ס פ' ז"ב דכל כמיני' דפסל סהדי כו' דאינו נאמן כלל לפסלו גם לכל העולם ולא אמרינן שלגבי עצמו יהי' עד כשר ולעלמא יופסל משום דא"א למיפלג דאי פסול באמת