חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רכ

וקמ"ל דגם בזה פ"ד דאמרינן אדם קרוב אצל אשתו. והיינו הטעם ג"כ כנ"ל דהא חזינן היכא דמשקרים בדבור זה במקצת בטלה כולה כדאשכחן בהזמה. וא"כ כיון דעכ"פ גזה"כ דקרובים פסולים היינו ע"כ שלא להאמינם ואף דבנעשה חתנו לא חיישינן לזיוף היינו דמסברא לא מחזקינן להו בשקר אבל לענין עדות הא בממון וכה"ג שא"צ בירור רק שהמעשה אמת ואעפ"כ פסלה תורה קרובים וע"כ כך גזה"כ שלא להאמינם ולהחזיק לשקר. וא"כ שייך גם בקרובים סברא הנ"ל דאיך נימא דלא פ"ד ויהיו נאמנים על הכל גם נגד הקרוב הא א"כ יהי' תורת עדות עליהם גם מה שמעידים נגד הקרוב והא על הקרוב דמחזקינן להו מגזה"כ למשקרים ממילא ב"מ ב"כ:

דלפי החשש שיש נגד הקרוב שמשקרים א"כ אין כאן עדות כלל גם נגד הרחוק דאי משקרים במקצת בטל הכל. וא"כ דמי לרבעני לרצוני כו' דגם בזה א"א לומר שיתקיים הכל מתוך שנאמן דג"כ אי לא פ"ד יתבטל הכל מחמת הגזה"כ שלא להאמינם נגד הקרוב וקמ"ל שפיר רבא דגם בזה פ"ד ונאמן להרגו ולא להרגה וכיון שנשאר בטל עדות של נגד הקרוב שוב לא שייך עדות שב"מ דבמה דמשקר נגד הקרוב לא נפסל בזה דאינו עד על הקרוב וכמו לעצמו לשיטת רש"י ותוס'. ושפיר אם הדין דפ"ד נשאר העדות שעל הרחוק קיים דלא שייך בזה עדות שב"מ כו' דדוקא בהזמה דהיו נאמנים גם אטביחה בתורת עדות ושקרו בטלה כולה משא"כ בזה דאדם קרוב כו' ופ"ד לא בטל שום עדות כלל דעל הקרוב אינו עדות. ומה"ט גופי' פ"ד דא"א לומר שיהיו נאמנים על הכל דשוב אי משקרים נגד הקרוב בטלה כולה כיון דנאמנים גם אקרוב וממילא בכלל הגזה"כ שלא להאמין נגד הקרוב כנ"ל וקמ"ל דגם בזה פ"ד. וממילא ה"ה בשאר קרובים כן דאין סברא יותר באשתו משאר קרובים כנ"ל כיון דהס"ד רק ברבעני לרצוני משום החילוק כנ"ל וקמ"ל דאין חילוק. ואח"כ בעי רבע שורי ומסיק דאין אדם קרוב אצל ממונו לענין פלגינן דבורי' כנ"ל. והיינו דבזה לא שייך כלל סברא הנ"ל דהא רבא לטעמי' דסבר דבעינן רשע דחמס וסבר שם כר"י דהוזם בעדות ממון כשר לעדות נפשות ע"ש וא"כ אף אי משקר על העדות דשורו ג"כ לא מיפסל כלל לרבא על העדות נפשות להרוג לפלוני דאף שמשקר בממון כשר לנפשות. ומכ"ש דבל"ז הא לא הוי רשע דחמס מה שמעיד שקר על שורו להרגו דהא ממונו הוא. וא"כ נהי דגזה"כ דפסול על שורו בת"ע דקרוב לממונו כנ"ל מ"מ כשמעיד על חבירו להרגו שפיר שוב לא פ"ד ונאמן על הכל גם אשורו מטעם הנ"ל דיש עדים כשרים מצד הרחוק כנ"ל ולא שייך דאם יהיו נאמנים על הכל בטל לגמרי דז"א דאף דגזה"כ שלא להאמין על שורו מחשש משקר מ"מ קיים עדותו שעל פלוני להרגו כנ"ל דלא בטל כלל לענין עדותם שעל פלוני. וממילא שוב כיון שעכ"פ נאמנים להרגו נאמנים לגמרי על השור ולא פ"ד כלל דלמה נפלוג ומהני מחמת עדותם שעל פלוני. ואמר שפיר דלא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו שלא להאמינו על השור כדי שיהי' עדותם קיים על פלוני דהא בל"ז יהי' קיים כנ"ל ושוב לא פ"ד ונאמנים גם על שורו כנ"ל וא"ש הכל. וממילא לדידן דלא קי"ל כרבא בהא ולא בעי רשע דחמס וגם קי"ל דהוזם בממון פסול בנפשות ממילא גם ברבע שורו קי"ל דפ"ד דאל"ה יתבטל הכל כמו שאר קרוב. וממילא פ"ד

ומיושב שפיר דברי רמב"ם ז"ל שכ' דנאמן להרגו רק אפלוני ולא על השור כנ"ל אף שמפרש כרש"י ותוס' הנ"ל ומיושב שפיר לדידן דגם לרש"י במעיד ארחוק ועל ממון קרובו דשפיר פ"ד גם לרבא דבזה הוי רשע דחמס אי משקר ודוקא בשורו אמר כנ"ל. או די"ל כמ"ש הש"ך ס' נ"א בקרובים לא' כו' דדוקא כשהי' יכול להעיד שלא יהי' נוגע לקרובו אבל כשמקיים השטר וכה"ג שצריך להעיד אקיום כשרוצה להעיד לרחוק בטל דשוב נוגע העדות להקרוב ע"ש. וא"כ בהנך אי נימא דבשביל שנאמן ארחוק יהי' נאמן אקרוב ג"כ שוב גם מה שמעיד ארחוק נוגע לקרוב ולא סגי דלא יעיד ארחוק דבל"ז לא יהי' נאמן אקרוב ושוב בטל גם מה דמעיד ארחוק ומה"ט פ"ד. אבל בשור לא שייך דמעיד להרוג פלוני כדי שיועיל על השור דלרבא הוזם בממון כשר לנפשות ואין חשש שמעיד שקר להרוג בשביל ממון וממילא נאמן הכל משא"כ לדידן כנ"ל. וכן נראה דלעולם לא פ"ד רק כדי שלא יתבטל עדות הכשר שהאמינה תורה. ומדויק לישנא דרבא פ"ק דגטין דאמר אחר דאמר אביי מתוך שלא קנה כו' דשוב עצמו קונה כו' דפ"ד כיון דאי לא נימא פ"ד לא יהא נאמן כלל כנ"ל

ומיושב קושית תוס' מאנוסים מחמת ממון כו' דשם למה נימא פ"ד לקיים עדות אנוסים דא"כ יתבטל עדות השטר דהא בעדים אחרים חשוב תרי ותרי. ונראה דהיינו תירוץ תוס' דק"ש דרבנן כו' דאי הי' בעי קיום מה"ת לא הי' חשוב העדות שבשטר עדיין עדות כלל כיון דתכ"ד להקיום אומרים אנוסים רק כיון דמה"ת כבר העידו ולמה נקיים יותר עדות של אנוסים ע"י פ"ד מלקיים העדות שבשטר הנ"ל. ומיושב דקשה למה דאמר מעיקרא אנוסים מ"נ גם בכתב ידם יוממ"א נאמנים רק מחמת ממון ונימא פ"ד דאין שייכות מה דק"ש דרבנן ע"ש. וצ"ל דרק לרבא קשיא להו דסבר פ"ד ורב"ח אפשר לא ס"ל. ודוחק. ולהנ"ל א"ש דשם ודאי לא פ"ד דא"כ יתבטל עדות שבשטר הכשר שמקוים כנ"ל. ונראה לע"ד שזה פי' דברי הרי"ן מג"ש שהביא רשב"א שם בחי' שתי' אקושיא הנ"ל דנימא פ"ד דלא מרעינן שטר בהכי ואינו מובן. ולמ"ש מיושב שפיר כנ"ל. וכן בב"ב (קל"ד) גרשתי למפרע ג"כ פ"ד כנ"ל כיון דאח"כ אינו אומר שגרשה אי לא פ"ד לא יועיל כלל וכנ"ל

(לא) שרבע שורו נאמן לפסלו כו'. הפ' תמהו על הטור שהשמיט דעת הראב"ד שהסכים לדבריו הרא"ש פ"ק דמכות שאדם אינו קרוב כו' והוא בגדר עדות ובטלה כולה וגם ארובע בטל כנ"ל. ולע"ד דלא קשה דקשה לראב"ד ז"ל למה בעי רבא בעי' שלו רבע שורו לענין להרגו שאינו נוהג והלכתא למשיחא דלא נהוג ד"נ בימי רבא. ולא בעי לענין לפסלו לעדות כנ"ל. דבשלמא לרש"י ותוס' רבותא קמ"ל דאף להרגו מהני העדות אבל לראב"ד לענין ביטול העדות אדרבה הוי לי' לאשמעינן דאף לפסלו לא מהני דרבותא טפי. ולכך נראה דהא הרמב"ם ז"ל (פי"ד מה"ע) שפסק ג"כ כירושלמי בקרובים לא' ורחוקים לב' בכל נכסי בטלה כולה ומ"מ כ' בכתוב שדה זו לפלוני זו לפלוני לא בטל לגבי רחוק אף שהוא בשטר א' ב' עדיות הם שא"צ זה לזה ע"ש וכ"כ כל הפ' וגם ראב"ד ז"ל לא נחלק עליו ע"ש. וא"כ קשה בפלוני בא על אשתו ורבע שורו כו' למה יהי' שייך עדות שבטלה מקצתה ב"כ גם לראב"ד ז"ל הא הם ב' עדיות שא"צ כלל זה לזה שפלוני רבע וששורו נרבע כל א' בפני עצמו עדות המועיל אף שלא יעיד עדות השני. כדאיתא להדיא בגמרא שם פלוני בא כו' אף שאינו אומר על מי קטלינן לי' וכן אם הי' מעיד שורו נרבע בפ"ע ע הי' מהני כנ"ל. ונראה הטעם דהא עכ"פ בדיקות היא על איזה אשה בא ואיזה שור רבע ונהי דבדיקות כשא"י כשר מ"מ אם מוכחש בבדיקות קי"ל דבטל בדיני נפשות. וא"כ לענין הבדיקות דהוא עדות א' על הקרוב עם הרחוק וכמו כל נכסי כו' ובטל עדות זה דעל מי בא ואיזה שור רבע דע"ז נוגע לקרוב ואמרה תורה שלא להאמינו וממילא הוי כמוכחש בבדיקות דבטל העדות להרוג פלוני כיון שבטל ואין מאמינים שבא על אשתו ושרבע שורו כנ"ל ושפיר שייך לראב"ד עדות שב"מ. וא"ש דנקט רק לענין להרגו כו' דלענין לפסלו לעדות ששוה לד"מ לכל הדברים וקי"ל דעדות המוכחשת בבדיקות כשר בדיני ממונות כמבואר בש"ס ובש"ע (סי' ל'). ממילא לא שייך כלל עדית שב"מ כו' דהוי ב' עדיות שאינם תלוים זה בזה ואף אי בטל הבדיקות ששורו רבע מ"מ מהני העדות שרבע ופסול לעדות כנ"ל ושפיר כתבו הטור וש"ע סתם דגם לראב"ד הדין כן כנ"ל. וי"ל דגם בפלוני בא על אשת קרובו ג"כ לראב"ד פסול כמו לתוס' דלענין לפסלו הוי ב' דברים דל"א עדות שבטלה כו'. רק די"ל כשהי' מעיד להרגו שוב לא מהני גם לפסלו דשוב מטעם בדיקות בטל העדות להרגו ושוב זה עדות א' עם לפסלו וג"כ בטל מטעם עדות שבעלה כו'. אבל כשאינו מעיד להרגו רק לפסלו שפיר מהני כנ"ל. ובתומים תי' דבזה"ז שאין דנין ד"נ אינו נוגע לשור כלל ולא שייך עדות שב"מ כו' וגם זה נראה נכון. ונראה דמיפסל הרובע בודאי גם לענין עדות לפטור די"ל שגם ראב"ד מודה כנ"ל. ובל"ז אינו מוכרח מרא"ש פ"ק דמכות שמכריע כראב"ד שהביא כסוף כל הדעות ע"ש.