חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ריט

לפלוני אינו נוגע כלל ושפיר פ"ד ומהימן: קצת יש להסתפק במעיד אחר שגרשה פ' בא על אשתי א"א דאפשר א"נ לפוסלו דעכשיו לא שייך כגופו דכשר רק גזה"כ שעדותו בטל משום תחלתו בפסול כו' ושוב זה כשאר עדות פסול דאמרינן בי' עדות שב"מ ב"כ לראב"ד דהא בגדר עדות חשוב. או אפשר דלא גרע מאם הי' פסול זה עדיין עכשיו כנ"ל

ולכאורה לראב"ד למה אמר בגמרא דקמ"ל דאדם קרוב אצל אשתו כו' הא נוגע הוא להפסידה כתובתה והוי לי' אדם קרוב אצל עצמו ופ"ד ועדיין לא שמעינן מינה דקרוב לאשתו דלא יהי' שייך עשב"מ ב"כ. ואי סבר דגם בדבור וא"א ג"כ פ"ד. י"ל דמה שמעיד שהתרו בה לחייבה מיתה אינו נוגע דבל"ז הפסידה כתובתה ומ"מ בטל מצד קורבה ושוב אי לאו דאקא"א הי' שייך עדות שב"מ כו'. ודוחק דגוף העדות שזינתה נוגע ואמרינן שלא בא עלי' ממילא אין כאן עדות עלי' כלל. וי"ל דנוגע דממון אפשר דלא פסול כלל בעדות נפשות דכמו דלר"י הוזם בעדות ממון כשר לעדות נפשות דחשוד אממין לא חשוד להעיד שקר בנפשות ומאי דלא קי"ל הכי משום דעכ"פ רשע הוא ופסול מגזה"כ ע"ש בש"ס. וא"כ נוגע דפסול רק מחשש משקר י"ל דבנפשות לא חשוד כלל משום ממון. וקצת ראי' מקרא דלא יומתו אבות כו' בעדות בנים והא בל"ז נוגע משום הירושה. ודוחק לומר בלית לי' כלום וע"כ דלא מיפסל לעדות נפשות בשביל נגיעת ממון כנ"ל. ומ"מ צ"ע דלא מצינו חילוק זה. ואפשר דמיירי כשכבר הפסידה משום עוברת על על ד"ת

(ל) או רבע שורי כו'. לרש"י ותוס' נאמן גם אשור מתוך שנאמן על חבירו כו' ע"ש. ובסמ"ע הביאו דלא דמי להנך דלעיל דנאמן רק על הרחוק. וב"י כתב דרמב"ם ג"כ ס"ל כנ"ל. ותמוה דהרמב"ם (פי"ב מה"ע) כתב להרגו רק ארובע והוא דלא כמאן וצ"ל דגורס שם להרגן גם אשור. והנה לפירש"י ז"ל לכאורה תמוה דלא הוזכר הדין בשאר קרובים כשמעיד על רחוק ועל קרוב די"ל מתוך שנאמן כו' דלפי' אף דבכל מקום אדם קרוב לממונו וכשאינו מעיד על הרובע פסול מטעם קרוב מ"מ במעיד גם על הרחוק אין קרוב אצל ממונו לענין פ"ד אע"פ דפלגינן לעיל אצל עצמו ע"ש. וגבי אשתו פי' ג"כ כנ"ל לא אמרינן א"ק לענין פ"ד הואיל ומהימן אההוא דבורא למיקטלי' לחברי' ליקטלוה נמי לדידה קמ"ל

וא"כ כיון שע"כ מחלק בין הקורבות דלכד מיבעי' לי' באשתו וא"כ ע"כ לא שמעינן אלא באשתו דכגופו והוא יותר משאר פסולי קורבה כמ"ש בגמרא דאשה כבעלה ע"ש כ"ח דמה"ט לראב"ד אינו בגדר עד כלל והוי כאצל עצמו. וא"כ שאר קרובים י"ל דהוי כמו אצל ממונו ובמעיד לשניהם לא פ"ד ונאמן גם על הקרוב. דבאמת אין הדין כן דהפ' לא הזכירו מ"מ תמוה דא"כ למה נקיט רבא בבא על אשתו דקמ"ל כו' הוי לי' למינקט בכל קרובים דפ"ד דהוי רבותא טפי כנ"ל. ועוד קשה דמנין לנו לחלק בין הקורבות כיון דכולהו מחד קרא נפקי דקרובים פסולים. והא לפירש"י דקרוב אצל עצמו כפשוטו דפסול משום קרוב והא לא הוזכר בפסוק וע"כ דבכלל לא יומתו הוי דכולהו קרובים מכחו אתיין כמו שפירש"י בגמרא כ"ח דכיון דבנים מכח דידהו אתיין כ"ש הם ע"ש וא"כ ממילא בכל קרובים הדין כן דפ"ד ומאי ס"ד דבעל לאשתו לא נימא כן והא לא מצינו שום חילוק בין פסולי קורבה לומר זה פסול יותר

והנה הי' אפשר לומר דרש"י ס"ל כרמב"ם דקרובי אישות פסולין מדרבנן וקרא דאשה כבעלה אסמכתא. וא"כ לענין לפסול מה שמעיד על הרחוק לא תקנו כלל. וי"ל דהיינו דקבעו דכה"ג י"ל מתוך שנאמן על הרחוק נאמן גם עלי'. דתוס' כ' פ"ב דכתובות וסנהדרין שם דבקיום דרבנן לא אמרינן פ"ד ובטל הקיום ע"ש וא"כ שפיר בפסול דרבנן לאשתו לא אמרינן אדם קרוב כו' למיפלג דבורא כיון דמה"ת נאמן גם לאשתו ושוב כיון דלא פ"ד אמרינן מתוך שנאמן כו' נאמן גם עלי' וקמ"ל דקרוב אצל אשתו היינו דפסול מה"ת. או דאף לפ' הנ"ל דקרובי אישות דרבנן מ"מ עדות להורגה נראה לכ"ע פסול מה"ת דהא קנין כספו הוא כדאמר בש"ס (כתובות נ"ז) ולא עדיף מלעבדו ושורו דמעיד על עצמו קרינן לי' ופסול מה"ת ושפיר קמ"ל דפסול מה"ת לענין להרגה וממילא פ"ד. וא"כ בשאר קרובים דפסולין מה"ת לא מיבעי' כלל ופ"ד. ואח"כ בעי אי קרוב אצל ממונו. וא"ש דכל הג' דנקיט הם בחד גווני דקרוב לעצמו ולאשתו בתורת קנינו ולממונו כנ"ל. אך מ"מ אינו מיושב דלמסקנא דאין קרוב אצל ממונו ואף דקרוב לממונו ופסול מ"מ לא פ"ד. וא"כ כ"ש ממון של קרובו דאינו קרוב לממון קרובו יותר מלממונו. וא"כ במעיד לרחוק ולממון קרובו נימא מתוך שנאמן על הרחוק נאמן גם על הקרוב לממון. ולא מצינו בפוסקים מי שיסבור שיהיו נאמנים גם על הקרוב

ונראה לענ"ד דהנה הראב"ד והר"ן ז"ל בחי' תמהו על שיטת רש"י ותוס' דמצינו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולם אבל לא נתקיימה מקצת יתקיים כולו. וגם שאר קושיות. ומה שהקשו תוס' מה ס"ד דלא אמרינן קרוב אצל אשתו הא משנה הוא וגם מ"ש לעיל קשה. ונראה דהא פ"ק דגטין אמר מקודם בכל נכסי דמתוך שנאמן על עצמו נאמן גם על הנכסים ופריך לי' רבא בשלמא עצמו כו' אלא נכסים מ"ד אקיום דעלמא כו' הדר אמר אביי מתוך שא"נ אנכסים א"נ גם על עצמו והדר פריך רבא כו' ומסיק דפ"ד ועצמו קנה ולא הנכסים ע"ש. אבל עכ"פ מצינו שפיר ב' הסברות דאי לא פ"ד י"ל מתוך שנאמן כו' או להיפוך כנ"ל. רק רבא סבר פ"ד כנ"ל

והנה הא דעדות שבטלה מקצתה ב"כ לא מצינו רק פ' מרובה גבי הזמה דהוזמו אטביחה כו' ותוך כ"ד כדבור בטל לר"י גם עדות גניבה ע"ש ברי"ף ורא"ש סוף פ"ק דמכות. ונראה דאין ללמוד מזה כלל במעיד ארחוק וקרוב כמו כל נכסי והעדים קרובים לא' ורחוקים לא' שהביאו הירושלמי ע"ש. דהא אמרה תורה ע"פ ב' עדים כו' להאמין להם וקרובים פסלה. תורה אבל אין בירור שמשקרים רק גזה"כ שלא לדון ע"פ. ועדים כשרים בירור מה"ת שכן הוא כעדותם. וא"כ בדבור זה אי לא פ"ד וע"כ או שאמת כולו או שקר. ממילא הא עדותם על הרחוק שכשרים הם בירור גמור שאמת מה שכתוב בשטר כל נכסי כו'. וא"כ ממילא נאמנים על הכל אף להקרוב דנהי דעליו פסולין ואין כאן בירור מ"מ כיון שתלוים זה בזה ממילא יש כאן עדים כשרים המעידים על הרחוק שגם זה אמת מה שנתן להקרוב ושפיר ראוי להיות נאמנים על הכל דמה שאין בירור רק שאין עדים על הקרוב לא יכריע להיפך על מה שיש בירור בעדים על הרחוק ומהני לגמרי ודומה לספק של הגאון מו' העשיל ז"ל הובא ביו"ד סי' ק"י באחרונים בכבש שפירש מקצת ומקצת קבוע דמהני הרוב דכל דפריש כו' שכשר להכריע על מחצית הקבוע שהוא ספק שקול כיון שתלוי' זה בזה ע"ש. ואף החולקין שם משום דגם כל דפריש כו' הוא רק מגזה"כ ע"ש משא"כ כאן שיש עדות ברור. ואין לדמות לעשב"מ בהזמה דשם א"א לומר שנאמנים על הכל דמבורר שמשקרי' שהוזמו וממילא בטל כולה משא"כ כאן. ומיושב ס"ד דאמרינן קרוב א"ע ולא באשתו. והיינו דברבעני לרצוני כו' א"א לומר דלא פ"ד ויהי' נאמן על הכל גם על עצמו דהא אדרבה אם נאמן על עצמו ג"כ א"כ רשע הוא ופסול לעדות ושוב בטל לגמרי ואין כאן עדות גם על חבירו והוי ממש כמו התם. ולכך סבר ר' יוסף באמת דבטל לגמרי כיון דלא פ"ד כנ"ל. ומה"ט סבר רבא שפיר דפ"ד דא"א לומר שיהיו נאמנים על הכל וכטעם הנ"ל דאדרבה יתבטל הכל ולכך אמר פ"ד ואינו נאמן על עצמו וממילא כיון שהדין דקרוב לעצמו ואינו נאמן שוב נשאר נאמן על חבירו כנ"ל דעדות שבטלה מקצתה לא שייך דכשאינו נאמן על עצמו אינו עד. ולא דמי להוזמו בטביחה דשקרו על מה שהם עדים ונפסלו כנ"ל משא"כ בזה. אבל בא על אשתי ס"ד דלא אמרינן אדום קרוב כו' שנימא פ"ד דבזה אמרינן שפיר דלא פ"ד ונאמנים על הכל גם על אשתו כסברא הנ"ל דהא עדים כשרים שעל הרחוק מכבר שדבור זה במת ממילא נאמנים גם על הקרוב אף דאין עדותם עלי' מצד עצמו מ"מ העדות שעל הרחוק מכבר שהדבור אמת ויש כאן עדים כשרים גם עלי' להרגה ושפיר ס"ד דלא פ"ד ונאמנים על הכל דכאן אף שיהיו נאמנים על הכל יהי' עדות ולא דמי כלל לרבעני לרצוני כנ"ל והוי רבותא גדולה.