חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ריח

עדות ובירור שבא עלי'. ולכך כ' כיון שאינו כאלו העיד על עצמו דאינו תורת עדות על עצמו ואנו אומרים נגדו שלא בא עלי' כלל רק כאלו העיד עלי' שזינתה בסתירה זו. רק דנימא ממ"נ לענין העדות שעל האשה כיון שהוא בדבור א' זניתי כו' דא"א למיפלג דאחר בא עלי' ושוב לענין זה דרק משום ממ"נ אנו אומרים פ"ד דשוגג הי' דכיון שאין עדות דבא עלי' ממילא אמרינן דאף שאמת דבא עלי' הי' שוגג. ושוב שפיר נאמן שלא תשתה דהא אמרינן פ"ד דאמת שזינתה ממנו אחר קינוי וסתירה עם זה שקינא לה רק דשוגג הי'. אלא שהוצרך רשב"א לומר דפ"ד שאינו עדות על עצמו וכאלו העיד רק עלי' ושוב פ"ד דשוגג כו' ושפיר נאמן עלי' כעוף הפורח כנ"ל. ומדויק שפיר לשונו שאינו כמעיד שהוא בעצמו כו' וממילא פ"ד על שוגג כנ"ל ומיושב הכל לענ"ד וברור. וממילא פסק רמ"א שפיר באה"ע סי' קט"ו לענין לאסרה על בעלה דהודה החשוד דמהני ולא חילק בין זניתי כו' דבבל גווני אסורה כנ"ל. ומ"מ ברבית באומר לויתי ברבית מפלוני שפיר ספיקא הוי כמ"ש לעיל דלשאר תירוצי תוס' ולהחולקים לא פלגינן דבורי' על שוגג גם כה"ג כמ"ש לעיל

עוד י"ל ברשב"א הנ"ל דהא אף להפ' דבפסול עבירה ג"כ בעינן תחלתו וסופו בכשרו'. מ"מ כ' רש"ל ביש"ש יבמות דבעדות מיתה להתיר אשה דכל פסולים כשרים בה רק רשע דאורייתא פסול משום חשש משקר וממילא אף דתחלתו בפסול כשר כיון דבשעת הגדה כשר אין חשש שקר. ואף דגזה"כ דתחלתו בפסול פסול מ"מ לא גרע משאר פסולין דמהני ע"ש. וא"כ הא מביא רמ"א אה"ע ס' מ"ב י"א דמקדש לפני פסולי עבירה חוששין שמא הרהרו תשובה ע"ש. והחולקין שם ה"ט דכיון שהעידו עדים שפסול לא נפיק מחזקת פסולו עד שיתברר שעשה תשובה כנ"ל. אבל באין עדים רק משום ספק שוב לכ"ע תלינן דעביד תשובה דלא שייך אין ס' ממ"ו כנ"ל. וא"כ כיון דעד טומאה לאחר קו"ס ג"כ פסולין נאמנים רק רשע דאורייתא פסול דשוה לעדות אשה כמ"ש הרמב"ם שם ובגמ' ע"ש. וא"כ ממילא ג"כ תחלתו בפסול וסופו בכשרות מהני. וא"כ כ' רשב"א שפיר בשלמא אם הי' חשוב עדות על עצמו לא הוי תלינן שעשה תשובה דאין ס' ממ"ו כנ"ל. משא"כ כיון שאינו עד על עצמו שוב אף דאמת תלינן דעביד תשובה ואף דהי' תחלתו בפסול מהני לאחר קו"ס כנ"ל וממילא נאמן שזינתה ממנו שקינא לה כנ"ל ואף באומר זניתי פ"ד שאינו עד על עצמו ושוב תולין כנ"ל. וכ"ש דהודאה זו כתשובה היא כדי שלא תמחק המגילה וכמ"ש תוס' ריש ב"מ וכריתות כדי שלא להביא חולין בעזרה נאמן מזיד הייתי ע"ש. ולכך כאן ברבית שפיר הביא רמ"א ד' רשב"א דבאומר לויתי ברבית לא פ"ד דבזה לפסול המלוה שצריך עדות כשרים בעי תחלתו וסופו בכשרות ואף כשעשה תשובה אינו נאמן לפסול המלוה כנ"ל. ומה"ט גבי נפשות להרגו מחלק רשב"א שפיר באומר זניתי לא פ"ד דאף אי עביד תשובה תחלתו בפסול הי' ופסול לעדות כנ"ל

(כח) רבעו כו' או בא על אשתו כו'. דוקא אותו אבל רבע קרובו או בא על אשת קרובו לראב"ד אינו נאמן גם לפסול פלוני דתורת עדות על קרובו ובטל אמרינן עדות שב"מ ב"כ ודוקא עצמו אינו בגדר עד וכן אשתו כגופו ולא מיקרי עדות כלל ע"ש. וברא"ש סוף פ"ק דמכות והש"ך ז"ל הקשה לרבוותא דהא דבנוגע מהני סילוק ולא בעי תו"ס בכשרות משום דלא הי' שם עד עליו קודם הסילוק וא"כ גם ביודע עדות לאשתו וגרשה יהי' כשר דלא שייך תחלתו בפסול דהא אמרינן דלא נקרא עד כלל לאשתו כמו לעצמו. ולע"ד לא קשה דהא אמר בש"ס ברבע שורי דלא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו. ופי' ראב"ד ז"ל דעל ממונו שפיר בגדר עדות רק דפסול ושייך עדות שבטלה כו' ע"ש. וע"כ דאף דנוגע אינו בגדר עד לראב"ד ז"ל ונקרא זה לעצמו אף שהוא ממונו ע"כ דהיינו לזכות שהוא נהנה בו חשוב לעצמו משא"כ גבי שורו דאדרבה אינו נוגע לזכותו כלל רק שצריך עדות ומ"מ פסול בתורת עדות לממונו אף שאינו זכותו רק חוב וע"ז הוא בגדר עד רק כמו קרוב דפסול כנ"ל. וא"כ לגבי אשתו נהי דאשתו כגופו היינו לענין שמעיד להרגה שפיר אינו בגדר עד דכגופו אבל לממון אשתו נהי דאשתו כגופו מ"מ הא אדם קרוב אצל ממונו לא אמרי' וגם לממון עצמו הוא עד כשאינו נהנה וממילא כשהי' יודע עדות לאשתו וגרשה פסול דהי' בגדר עד לממון אשתו ורק בתורת קרוב הי' פסול ופוסל בו תחלתו בפסול כיון שהי' העדות בממון שאין לבעלה רשות בהן שאל"ה נוגע גמור הוא ולעצמו הוא דאינו נקרא עד כנ"ל ובנפשות שהי' יודע עדות להרגה וכה"ג וגרשה אפשר באמת כן דלא הי' שם עד עליו. אך בנפשות י"ל כיון דידיעה בלי ראי' לא מהני כדאמר בפ' שה"ע עדות המתקיימת בראי' וידיעה בלי ראי' כו' היינו ממון ע"ש ונוגע וכה"ג שהי' פסול בשעת ראי' נשאר ידיעה בלי ראי' דלא מהני בנפשות ואף שלא הי' בגדר עד. ודוקא בממון דמהני ידיעה בלי ראי' והי' ראוי להיות מועיל תחלתו בפסול וסופו בכשרות דנהי דהי' פסול בשעת ראי' מ"מ יש כאן ידיעה בכשרות דכשנעשה כשר יודע העדות שראה מכבר ונהי דאין כאן ראי' ראוי להיות מהני כנ"ל. רק דילפינן מוהוא עד או ראה כו' אם לא יגיד דצריך להיות בשעת ראי' ראוי להגיד והיינו כשיש שם עד עליו בשעת ראי'. א"כ נפסל מקצת עדותו והוי עדות שב"מ ב"כ דהא גם בראי' נקרא עד ואעפ"כ נתבטל שוב בטל לגמרי דעשב"מ ב"כ ילפינן מנמצא א' קא"פ כמ"ש הרי"ף פ"ק דמכות ושם פוסל ג"כ בראי' לחוד לרוב הפ' כיון דהי' שם עדות ובטל מקצתה כנ"ל. ולכך בנוגע וכה"ג שלא הי' שם עד עליו ומשנעשה כשר מתחיל עדותו שפיר מהני דהא לא שייך עדות שב"מ דלא הי' עד וכמו קא"פ דכשאינו בגדר עד אינו פוסל הכשרים. וכיון דלא שייך עדות שב"מ שפיר מהני עדותו משנעשה כשר דאף שאין כאן ראי' כשר דידיעה בלי ראי' מהני. אבל בנפשות דלא מהני ידיעה בלי ראי' שפיר אף דהי' הפסול בשעת ראי' נוגע וכה"ג שלא הי' שם עד עליו מ"מ פסול דנשאר ידיעה בלי ראי' דלא מהני כנ"ל. וא"כ בראה לאשתו עדות וגרשה פסול שפיר בין בנפשות מטעם הנ"ל דאף שלא הי' בגדר עדות פסול ובין בעדות ממון שלא הי' נוגע לו דלא עדיף מממונו כשאינו זכות דפסול רק בתורת קורבה ושפיר הי' נקרא בגדר עד דפסול משום תחלתו בפסול כנ"ל. ויש נ"מ גם לענין קא"פ לבטל הכשרים הבעל על אשתו מבטל על ממונה להנ"ל. וא"כ למ"ש דוקא בא על אשתו אינו בגדר עד לחיוב מיתה אבל באומר שגזל לאשתו ממון שאין לו רשות בהן הי' נראה דאינו נאמן לפוסלו דשוב העדות לממון אשתו והפסול רק בתורת קורבה ושייך עדות שב"מ ב"כ כנ"ל ואינו נפסל כנ"ל. ותוס' חולקין להדיא על הראב"ד שמפורש שם סנהדרין ט' דכשמעיד שבא על אשת קרובו ג"כ פ"ד ומהימן על פלוני ולא על אשת קרובו ע"ש דלא אמרינן בטלה מקצתה כו' דפ"ד גם בזה כנ"ל. ונראה דג"כ ספיקא הוי לדינא

(כט) או בא על אשתו כו'. הסמ"ע העתיק כאן ד' רשב"א הנ"ל דדוקא א' זינתה עמי משא"כ זניתי לא פ"ד ע"ש. ואין ענינו לדין זה דהא מיירי להיפוך שפלוני בא על אשתו כמבואר בטור והוא מגמ' לענין להרוג לחבירו. וצ"ל דהסמ"ע מביאו לענין דין זה שכשאומר אשתי זנתה עם פלוני ג"כ לא אמרינן פ"ד שלא נשאר עדות ודוקא פלוני בא כו'. אמנם לע"ד אין הדין כן כמ"ש לעיל ס"ק כ"ו דבזה מודה רשב"א דדוקא זניתי דא"א להאמין אלא א"כ נאמר שמשקר בדבור זה דאל"ה רשע הוא וא"נ כלל. וכיון ששקר דבור זה א"א להאמינו גם נגדה משא"כ בזה דשפיר כיון דפ"ד ואין תורת עדות על אשתו שיהי' שייך עדות שב"מ ב"כ שוב אין אנו צריכין לומר דוקא שלא בא על אשתו דאין חילוק לענין לפוסלו כנ"ל. ושפיר נאמן אף באומר אשתי זינתה עם פלוני גם לרשב"א גם שאר טעמים שכ' שם גם כאן שייכי ומוכח מפלוני בא כו'

ובל"ז לכאורה למה צריך בזה לפלגינן דבורי' בשלמא כשמעיד עם התראה להרגה שפיר חשוב עדות עליה וצריך בגמ' לטעם דפ"ד אבל לדידן דמיירי בלי ד"נ א"כ מה עדות עלי' הא דאסורה על בעלה הוא מטעם שוי' אנפשי' ח"ד בלי תורת עדות. וצ"ל לענין לאסרה אבועל אחר גרושין ולענין לפסלה לשבועה. לכאורה נוגע הוא דמפסידה כתובתה כשאומר ברצון. וא"כ הא הש"ך ז"ל כ' דבנוגע לא אמרינן פ"ד ע"ש. אך לק"מ דדוקא בלדידי אוזיף ברבית דלענין הנגיעה שרוצה לתובעו הרבית צריך הוא לומר שהוא הלוהו ע"כ וא"כ הוי נוגע גם על זה שאומר שפלוני פסול שהלוהו ברבית דצריך לומר כן לנגיעה שלו. משא"כ כאן לענין להפסידה כתובתה די שיאמר שזינתה ברצון ולא על פלוני א"כ ע"ז לפסול