חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רטז

ומיושב שפיר שבת' סי' תקנ"ג לא הזכיר רשב"א כלל חילוק זה בין זניתי לענין כשהודה חשוד לאסרה על בעלה ע"ש וכ' סתם פ"ד כנ"ל. ונראה לדינא לענין לאסרה דאף באומר אני זניתי כו' הוי עדות כמ"ש רמ"א סתם באה"ע דאף לרשב"א פ"ד דהי' שוגג וכמ"ש רשב"א בהרגתיו כנ"ל. ואין לצרף דעת הר"ן פ"ק דג"כ ונ"י יבמות שפ' דבחד גופא לא פ"ד וא"כ ממילא לא פ"ד דשוגג הי' דזה בחד גופא. ושנפלוג שאחר זינה עמה לא פ"ד לרשב"א. דז"א דא"א לצרף דעות אלו דא"כ מה דקי"ל כרבנן בהרגתיו תנשא למה. וע"כ מאן דסבר הא לא ס"ל הא ואו דפ"ד ששוגג הי' כרשב"א ומוכח דפ"ד בחד גופא. ואו דאי לא פ"ד בחד גופא ע"כ פ"ד אף בדיבור א' דלא כרשב"א. וא"כ ע"כ באני זניתי אסורה והוי תרתי דסתרי. ורשב"א ע"כ קאי אד"נ שבהתראה דלא שייך שוגג הי' כמ"ש האו"ת כנ"ל. ובס' נב"י שם בסוף כ' ג"כ רק לחד תי' תוס' דאונס מ"נ לא שכיח לא פ"ד אז יש לחלק בין הרגתיו דאפשר בלא מתכוין דשכיח יותר ממזיד. משא"כ זניתי נ"ש שוגג וכ"כ שם הרב הספרדי. ובס' הנ"ל דחה דבריו דעכ"פ שכיח יותר מהתקשה וא"ל קטילנא לך שכתב הרשב"א ע"ש. ואמת כן שהרשב"א סבר דאף במה דלא שכיח פ"ד מ"מ לתוס' יש לחלק בין הרגתיו. מ"מ פשוט דאין לסמוך על תי' זה לחוד להתיר באיסור ערוה מאחר דתוס' לא הזכירו חילוק הרשב"א ורשב"א עצמו שמחלק כנ"ל ע"כ ג"כ פ"ד על שוגג כנ"ל אסורה לכ"ע ואף אם הי' ספק גם כן כתב רמ"א שפיר דאסורה כנ"ל. אך כאן בריבית כשמעיד לויתי מפלוני בריבית נראה דעכ"פ אין המלוה ודאי פסול והוי ס' דדינא ולכך מביא ד"מ וסמ"ע כאן דברי רשב"א הנ"ל. דלומר פ"ד שהי' שוגג הא חזינן דרשב"א כ' בריבית להדיא דדוקא משום שכשמסלקינן לדידי נשאר עדות אוזיף בריבית כנ"ל. וע"כ או כמ"ש לעיל או אפשר דסבר כטעם א' של הריב"ש דלכך לא הוי נוגע משום דכיון דע"כ פ"ד משום אאמע"ר ואומרים שהלוה לאחר שוב ממילא לאו נוגע. ולכך בלויתי כנ"ל אי לא מצינן למיפלג דיבורי' שלאחר הלוה רק לו ונימא שבשוגג שוב פסול מטעם נוגע דלא שייך שנאמר פ"ד דלא שקיל מיני'. דהא לתי' א' של הריב"ש לא אמרינן פ"ד על נוגע לחוד שנאמר פ"ד ע"י שהוא נוגע דלא מהני דאינו מתחיל עדות כלל כיון שנוגע גם על זה שאומר דאוזפי' ורק משום דבל"ז פ"ד משום אאמע"ר שוב ממילא לא הוי נוגע. וא"כ באומר לויתי ממנו בריבית ושקיל מיני' דלא שייך למיפלג דלאחר הלוה משום אאמע"ר דחד דיבור הוא ורק דנפלוג ששוגג ושוב כיון שלו הלוה פסול משום נוגע ועל נוגע לחוד לא אמרינן פ"ד שנאמר דלא שקיל כנ"ל. ולכך כ' רשב"א שפיר רק משום דבלאו לדידי עדות הוא. וכן כל הפ' נקטו פ"ד דלאחר הלוה לא על שוגג. וממילא בלויתי כנ"ל לרשב"א לא פ"ד. וממילא נראה עכ"פ באומר דשקיל מיניה שבל"ז לדעת הש"ך לא מהימן ונראה דבלויתי ושקיל לא הוי מלוה אפילו ספק פסול. ובאינו אומר דשקיל מני' ג"כ נראה דספיקא הוא באומר לויתי בריבית מפלוני כנ"ל

(כו) פלגינן דבורי' ומאמינים אותו כו'. כ' סמ"ע בשם המרדכי יבמות דלא אמרינן פ"ד במקום שצריכין להוסיף טעם ובמקום שצ"ל מילתא דלא שכיח כו'. וזה ב' תי' במרדכי על הקושיא מאנוסים דלא פ"ד שהי' מחמת נפשות וכ' דגבי הרגתיו ורבעני כו' א"צ לבדות שום דבר מלבנו אלא דלא מהימן על מה שאומר ברצון הי' או במזיד הרגו אבל בהאי דכתובות שאנו צריכין לבדות שלא הי' אונס זה מחמת ממון לא פ"ד. ועוד דשאר אונסין לגבי נפשות רובא ולכך אית לן למיתלי ברובא ולא באונס נפשות דמיעוטא ע"ש. והן ב' תי' בתוס' כתובות ג"כ. ואף דלתי' ב' אין מוכרח תי' א' היכא דשוים מ"מ סובר הסמ"ע שניהם להלכה. ולכאורה צ"ל דסבר דבסתם אם הי' אומר רבעני ולא פי' אם לרצונו או לאונסו דזה אינו מבואר בש"ס לר' יוסף מאי דינו וסבר דלא הי' נפסל דתלינן דלאונסו דאף דעל הרובע ודאי בסתם פסול ואין תולין שמא באונס משום דל"ש אונס כמ"ש רשב"א אבל אנרבע אמרינן שתקפו באונס וסיפא דר"י לרצונו דוקא ולאונסו ל"ד רק גם סתמא כן ולא פסול ורק ע"י שמוסיף לומר לרצונו פ"ד ואינו נאמן ע"ז וכן אומר הרגתיו סתם תלינן בשוגג והתוספות מזיד אין מאמינים. משא"כ אנוסים היינו סתם אף אם אונס נפשות הי' שכיח כמו ממון מ"מ ספיקא הי' כל שלא פירשו איזה אונס ולא הי' עדות בסתם לא אמרינן פ"ד. דנהי דמסלקין ואין נאמנים מה שאומרים מחמת ממון מ"מ הוי כלא אמרו כלום רק אנוסים לחוד דג"כ לא הי' עדות מספק. והא דנדחק בהרגתיו וברבעני לתי' א' ופי' באונס ושוגג ולא פי' דלא הוא רק אחר כמ"ש תוס'. צ"ל דסבר דבדיבור א' לא פ"ד ולכך רבעני או הרגתיו לא פ"ד רבע ולא אותי רק מה שמוסיף לרצוני או מזיד בהרגתיו. ולכך לא קשה מרבע שורי דשם ב' דיבורים ופ"ד שרבע. ובא על אשתי אמרינן דשוגגת או אנוסה ומה שאומר מזידה לא מקבלינן וכן מבואר ברש"י יבמות כ"ה דאין מאמינים מ"ש לרצוני כו' וכן בתוס' כתובות י"ח תי' הב' דמ"מ או נפשות הוי פי' דאנוסים לא פ"ד אבל לרצוני ובא ע"א הוי דיבור בפני עצמו כנ"ל

אולם תי' א' שבתוס' הוא ממש להיפוך דאונס מ"נ לא שכיח אבל התם שכיח אחרת כמו הוא או שרבע אדם אחר או הרגו אחר. והיינו דפ"ד רק ע"ז שאחר הוא ולא שוגג ואונס דזה ג"כ לא שכיח או דבחד גופא לא פ"ד. וכן הוכיחו תוס' סנהדרין ט' ולא הזכירו שוגג רק אונס. ומוכח מדבריהם דעל שוגג ודאי לא תלינן דהביאו ראי' מלדידי אוזיף בריבית דפ"ד שלאחר ולא על אונס ע"ש. ודילמא גם שם תלינן ששוגג הי' לוה. וע"כ דזה ודאי לא אמרינן דכמו שמעיד דאוזיף בריבית נפסל המלוה ולא תלינן בשוגג משום שדבר ידוע הוא כן בלוה דמאי חילוק וכמ"ש רשב"א בשבועה ובש"ע דא"נ לומר שוגג הי' במה דלא שכיח לטעות. ורק אונס שייך בנרבע שתקפו וכן בזנות שהאשה נאנסה דהא רוב רצון לא הוי רוב גמור כמ"ש תוס' כתובות ט'. וע"ז הוכיחו מריבית דלא שייך אונס בלוה בדבר שנעשה מדעתו ושוגג לא תלינן וע"כ דפ"ד שלאחר כנ"ל. דאין לומר דעל הלוה תולין יותר בשוגג מעל המלוה דלא משמע לאינשי איסור ריבית אלוה. ז"א דא"כ רבא דאמר לוה בריבית פסול יהי' דוקא ביודעין שהי' מזיד. וא"כ מאי פריך אהא דבר בניתוס כו' לדידי אוזיף כו' והא אמר רבא לוה בריבית פסול והוצרך לשנויי פ"ד והא שם לא העיד רק לדידי אוזיף בריבית ואינו אומר כלל על עצמו שפסול כיון דבסתם אמרינן שוגג הי' הלוה ואף לר"י הי' מהני עדותו לפסול המלוה אף אי לא פ"ד דלא הוזכר שאמר על עצמו שהי' מזיד ומנ"ל להקשות. וע"כ דלא תלינן בסתם גם בלוה שהי' שוגג ושפיר בסתם מעיד שפסול ורק משום פד וע"כ דפ"ד שלאחר הלוה כנ"ל. וי"ל דגם מרדכי בתי' ראשון סבר כן שאין תולין בשוגג בדבר שאיסורו ידוע רק הרגתיו בסתם תלינן יותר בשוגג בלא מתכוון הרגו ממזיד כנ"ל. אולם באמת נראה שהפי' במרדכי תי' א' כאותו תי' שבתוס' פ"ב דכתובות דמחמת ממון פירושא של אנוסים כו'. וכמ"ש הר"ן שם דהתם על מה שדנין על הרובע מאמינים כמו שאמרו שרבע מרצונו וכן בהרגתיו על הנהרג וא"צ להוסיף מדעתינו כלום על העדות שאנו דנין. משא"כ אנוסים שצריך פירוש והם מפרשים שהי' מחמת ממון צריכין להוסיף מדעתינו אונס נפשות שלא אמרו האי מעקר דיבורא ולא מפליג כ"כ הר"ן וכן הנ"י יבמות. ותי' ב' ממילא חולק על הא' משום דאונס נפשות לא שכיח אבל אי הוי שכיח כמו אונס ממון שפיר פ"ד אף שהוא פי' אחר ממה שאומרים. וכ"כ תוס' יבמות על קושית ריב"א רק תי' זה ותי' א' משום דק"ש דרבנן ע"ש ואל"ה פ"ד. ואיך העתיק הסמ"ע ב' תי' החולקים זע"ז כאחד

ונראה דגם לתי' הב' סוברים כנ"ל דאין להוסיף מה שלא אמרו רק דסברי דמ"מ נימא פ"ד וכאלו לא פירשו ונשאר אנוסים לחוד בלא פירוש. ומספיקא מוקמין להו אחזקת כשרים ולא הוי מיפסלי. ופירוש שלהם מחמת ממון דמשוו רשעים לא מקבלין ולכך הוצרכו תי' הב' דנפשות לא שכיח ובסתם לא תלינן בי' ושוב רק שנוסיף פירוש וזה אין להוסיף מדעתינו מה שלא אמרו כנ"ל. ולתי' א' גם אם הי' ספק שקול ג"כ לא היינו מפרשים פירוש אחר ממה שמפרשים הם. ולא שייך לאוקמי אחזקה כיון שע"כ צריך פירוש ואין אנו יודעין הפי' לא גמרו עדיין העדות ומהני פירוש שלהם ולא שייך פ"ד וע"ז חולק תי' הב' כנ"ל. והנה אי נאמר כפי' א' הי' הדין במעידים שפלוני רבע לפלוני ולא פי'