חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רטו

מ"מ שמא עם חייבי לאוין וכה"ג ע"ש דעל מ"ש הרשב"א בלדידי אוזיף בריבית דעדות גמור הוא אף שלא פירש למי תמה כנ"ל ומהתימה על מחבר הנ"ל איך חושד לרשב"א ז"ל שא"י מה מדבר. ובאמת לא קשה כלל למ"ש הר"ן בחי' סנהדרין ריש פרק היו בודקין כו' אהא דאמרינן מכירין אתם אותו כו' את מי הרג ישראל כו' שהקשה הר' דוד ז"ל א"כ נפישי להו חקירות וכתב שהז' חקירות אין עדותם מתקיימת זולתם אבל מכירין אתם כו' אם לא שאלו אותם עדותן עדות שהעדים כך הם מעידים מעידים אנו באיש פלוני שחייב מיתה שהרג הנפש ויש בכלל עדותן שהם ידעו שישראל הרג ושהכירו בו אלא שהדיינין יש להם לבודקם ולשאול להם על כל דבר שאין לסמוך עליהם מן הסתם. וכדומה לזה אמרינן בד"מ היך אתם יודעים שזה חייב כו' שא"א להם לומר שא"י שהרי אמרו שחייב מיתה כו' בכלל הבדיקות הוא שאם לא שאלו אותם עדותן קיימת שמספיק הוא מה שאמרו שהוא חייב מיתה על שעבר עבירה פלונית עכ"ל

ובהנ"ל מיושבים ומבוארים דברי הרשב"א ז"ל דגם בלדידי אוזיף בריבית שבא לפסול בר בניתוס לעדות והעיד שזה פסול לעדות שהלוה בריבית לדידי ממילא אף אם נסלק מה שאמר לדידי ג"כ די בעדותו שפסול בשביל שהלוה בריבית אף שאינו אומר למי הוי כלא שאלו הבדיקות. דמ"מ נכלל בעדותו שפסול לעדות בשביל שהלוה בריבית שיודע שלישראל הלוה כנ"ל. ותדע דהא לשון הגמרא ורמב"ם שעד הב' אמר קמי דידי אוזיף בריבית ולא הזכיר למי ולמה מהני שמא לנכרי וע"כ כנ"ל. וראי' ב' מפלוני בא על אשתי מלבד די"ל ג"כ כך דגם בלא י' אלא בא על אשת ולא אמר אשת מי י"ל דהוי ג"כ עדות דאשת א"א הוא אך אף אי לא נאמר כן ג"כ לק"מ. דמזה לא דיבר הרשב"א כלל ושפיר פ"ד שהיתה שוגגת או אנוסה כמ"ש בעצמו בנב"י שם. ומה שמגבב דברים דג"כ נוגע לה אם בת כהן היא או אשת כהן ע"ש. אתמהה מי לחשו דמיירי בבת כהן או אשת כהן כדי להקשות. ומ"ש דפסלה אחר מותו. כבר דחה דבריו הרב הספרדי דע"ז נאמן דבידו לגרשה. ומ"ש דאם יגרשנה ותתקדש לכהן ותאכל תרומה לא תשלם קרן וחומש משא"כ כשאומר שזינתה ע"ש. גם אלו דברי תימה הא מבואר בש"ס ב"ב קל"ד דזה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה. ופירש שם הרמב"ן וכל הראשונים דאף אם יגרשה תפסל לכהונה אינו חושש על אחר מותו. ונאמן לגמרי דאף לכהן מותרת ע"ש ואיך יאמר בשביל חשש שתתקדש באיסור ותפטר מחומש אינו נאמן

אמנם לע"ד אין צורך לזה בל"ז לא קשה כלל מפלוני בא על אשתי דע"כ לא קאמר רשב"א חילוק הנ"ל אלא בדבר שעושה עצמו רבע כמו זניתי עם אשתך דא"א לנו להחזיק בתורת עדות להרגה אם לא שנאמר דמשקר זניתי שאם לא אינו עד דרשע הוא ופסול לעדות עלי' ג"כ וכיון דמשקר בדיבור זה לא נשאר עדות ולכך דוקא אשתך זינתה שגם אי משקר דבור עמי נשאר עדותו שזינתה וכן אוזיף בריבית. דע"כ נאמר שלא לו הלוה ואיך נעשה עדות מעצמנו בלא דיבורו כיון שע"כ דיבור זה שקר כנ"ל. אבל גבי פלוני בא על אשתי אין אנו צריכין כלל לומר לענין לחייב הבועל שמשקר מה שאומר שבא על אשתו. דאף אם האמת כן מ"מ כיון דפ"ד עדותו כשר לחייב פלוני. דאף שאין עדותו עדות לחייב אשתו דכגופו היינו שאינו עד ע"ז וציותה התורה שלא לדון בעדות זה נגדה. אבל כשאין דנין נגדה והדין הוא דאין מחייבין אותה שפיר עדותו עדות על פלוני לחייבו אף שבא על אשתו כמו על אחרת ואין. זה מגרע כלל את העדות שעליו. ושפיר פ"ד שכל דיבורו קיים לענין לחייב הבועל דהא מעיד שבא על אשת איש. וכמו כתב כל נכסיו לב' והעדים רחוקים לא' וקרובים לא' דמבואר בירושלמי והרי"ף ושאר פ' דאי לאו טעמא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוי לכ"ע פ"ד ע"ש. ובאשתו דאין תורת עדות כמ"ש ראב"ד ממילא מהני כנ"ל. וראי' ג' שם מהרגתיו דחה בעצמו שם. ומ"ש דמ"ד בחד גופא לא פ"ד איך מפרש המשנה ע"ש. לק"מ הא כמבואר שם בגמרא לרב יוסף דלא פ"ד כלל דסבר דר' מנשה כר"י ע"ש (יבמות כ"ה) כן יתפרש למ"ד בחד גופא לא פ"ד. ומפי' המשנה לרמב"ם סוף נדרים כבר קדמו ח"צ סי' ק"נ. ומ"מ אין ראי' דכוונתו שפסוק ומוסכם בכל הודאה דחב לאחרים דנאמן לגבי עצמו ולא לחוב לאחרים. ואף שכ' מיבמות י"ל מהא דנאמן אתה לפסול עצמך וא"א נאמן לפסול בניך (שם מ"ז). ומ"מ קצת משמעות לשונו אינו כן. ומדברי הרא"ש סוף פ"ק דמכות נראה גם כן דיש חולקין על סברת רשב"א ז"ל דלראב"ד משמע דפ"ד לעולם כשאין עדות ע"ש. ובאו"ת כ' דלכך השמיט המחבר ורמ"א כאן ובאה"ע דעת רשב"א הנ"ל משום דגם בזניתי כו' איכא למימר ששוגג הי' וכה"ג כמ"ש רשב"א בהרגתיו רק דבגמ' דמיירי שהתרו בהבועל לחיוב מיתה או את האשה וכה"ג לא שייך שהוא הי' שוגג משא"כ לאוסרה או לפסול הרובע י"ל פ"ד דשוגג הי' ע"ש. וקשה לסברתו למה הוצרך רשב"א לדחוק גבי לדידי אוזיף בריבית דעדות מעליא הוא בלא לדידי בל"ז פ"ד דשוגג הי' ונ"מ גדולה באומר לויתי בריבית מפלוני דלטעם רשב"א לא פ"ד כנ"ל משא"כ אי פ"ד דשוגג היה וכנ"ל

אך אפשר דרשב"א סבר כריב"ש הנ"ל דאף דנוגע הוא להחזיר לו הריבית מ"מ פ"ד אף בלא טעם דאאמע"ר דכיון דפ"ר דלא הלוה לו לאו נוגע הוא ע"ש ובש"ך. וא"כ לענין זה לא מהני למיפלג דיבורי' דשוגג הי' דמ"מ נוגע וע"כ דנימא דפ"ד שלאחר הלוה. וע"כ הוצרך לומר דאוזיף כו' עדות מעליא בלא לדידי כנ"ל. ואף דבש"ס לא הזכיר דאמר דשקל מני' י"ל דסבר דחשוב כנתרעם עליו בב"ד שבטור סי' ל"ז ע"ש דחשבינן לי' נוגע שמא יתבענו אח"כ כיון שנראה שיש לו תביעה ושמא שקיל מיניה כיון דהלוה לו כנ"ל. או דבלשון שהלוה לו בריבית נכלל דשקיל מיניה דאל"ה שמא קרע השטר או מחל לו הריבית ואפשר גם מלוה לא מיפסל כדאמר ב"מ (ס"ב) וכיון שמעיד לפסול המלוה היינו דשקיל מיני' ממילא ע"כ למיפלג דיבורי' דמאחר שקיל. ובזה י"ל דמה שהביא ד"מ כאן ד' רשב"א ובאה"ע לא הביאו. דשם אין נ"מ דגם זניתי כו' פ"ד שהי' שוגג כד' או"ת הנ"ל משא"כ כאן יש נ"מ באומר לויתי בריבית מפלוני דלא נפסל מלוה דהוי נוגע וע"כ דפ"ד שלוה לאחר וזה לא פ"ד כיון שלא ישאר עדות כמו זניתי כו'. או י"ל דאי אמת שלוה בריבית שוגג הוי נוגע במה שמעיד אמלוה לפסלו ושהי' מזיד דמתיירא שלא יקדים המלוה ועד הב' להעיד עליו ויפסל כמ"ש לעיל וע"כ רק פ"ד שלאחר הלוה. וטעם ב' שכ' באו"ת דרמ"א שפסק כריב"ש דאף בהג' דיהרג ואל יעבור כשעבר לא מיפסל לעדות ולכך דחה דברי רשב"א דגם זניתי משכחת אונס נפשות ע"ש. וליתא דע"כ אותן הפ' כריב"ש מוכרחים מהגמ' דפ"ב דכתובות דסבר ר"מ כו' יהרגו כו' לומר דאף דאינו פסול לעדות באונס מ"מ אמרינן בי' אאמע"ר ואינו נאמן ממילא ע"כ דא"נ שהי' אונס נפשות וא"א למיפלג דיבורי' כנ"ל. אך טעם א' נראה נכון. ולע"ד הי' נראה טעם הרשב"א ז"ל כמו דאמרינן סנהדרין ס' אמור מ"ש בפירוש כו' והב' אף אני כמוהו אמר ר"ל ש"מ אף אני כמוהו כשר ומעלה הוא דעבוד רבנן בין בד"מ ובין בד"נ וכיון דלא אפשר אוקמוהו אד"ת ומבואר להדיא דעבוד רבנן מעלה שלא יועיל עדות אף שמובן מדבריו שאומר כן עד שיאמר בפירוש. ונחלקו ראשונים בהלכו להם למדה"י וכה"ג אי מהני כמו לא אפשר כו' או דשם הוא דאוקמוהו אדאורייתא ע"ש והובא ברמ"א לעיל ס' כ"ח. וא"כ א"ש טעם רשב"א ז"ל באומר זניתי כו' וכה"ג דכשמסלקין דיבורו זה לא נשאר טעם בעדות. ואף דהא ממילא מובן מדבריו שאשה ההיא זנתה מ"מ עכ"פ לא העיד בפירוש כיון דדיבור שזניתי מסלקינן דשקר ולא עדיף מאף אני כמוהו דמדרבנן פסול. וצריך עכ"פ לחזור ולהעיד שאשה ההיא זנתה ואל"ה לא מהני מדרבנן כנ"ל דהיכא דאפשר לכ"ע לא מהני גם דיעבד כנ"ל. משא"כ באומר אשתך זנתה עמי כו' שפיר העיד בפירוש כל העדות. ומיושב הכל בעזה"י דלדידי אוזיף בריבית אף דהי' אפשר באוזיף לחוד שלנכרי הלוה מ"מ גוף העדות העיד בפירוש רק החקירות למי הלוה וזה פירוש ובזה מהני גם אני כמוהו ג"כ דהתקנה לא הי' רק על גוף העדות ואל"ה לא הוי מיפסל מלוה במדות זה כיון דחכמים פסלו עדות כזה. וכן בזניתי לא מהני למיקטלי'. אבל לענין לאסרה על בעלה פשוט דכיון דמה"ת מהני עדות כזה ממילא אסורה לו מה"ת כנ"ל: