חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ריד

אינו נוגע כשאינו אומר דשקיל מני'. ובאומר בפירוש לדידי אוזיף ושקיל מני' שבזה מחלוקת המרדכי והריב"ש ז"ל. נראה שאם עד הב' מעיד ג"כ שלו הלוה ושקיל מני' לכ"ע הוי נוגע דהא מבואר בטור סי' ל"ז ב' דעות בנתרעם עליו בב"ד אי חשוב נוגע דשמא יש לו עדים וזה נוח לו כו'. ודעה ב' דדוקא כשידוע שיש לו עדים שראוי לזכות בהם ע"ש והובא בסמ"ע שם (ס"ק מ"ה). וא"כ כאן מה שאומר דשקיל מני' הוי עכ"פ כנתרעם בב"ד דלא הי' צריך לומר זה למנין לפסלו. וא"כ להפ' בשניהם חשודים דמשיל"מ או יחלוקו הוי נוגע גמור גוף הפסול דהא יש לו עד שראוי לזכות ולהוציא ממנו כשיתבענו כמ"ש לעיל. ואף דריב"ש ז"ל דמכשיר גה כה"ג משום שסבר כדעות הפוטרים כה"ג שידע שחשוד וכה"ג. מ"מ לדידן שהובאו ב' דעות בש"ע ועכ"פ מהני תפיסה ממילא חשוב נוגע דאם יפסול עתה לעדות ולשבועה יועיל תפיסה כשיתבענו וחיוב תפיסה חשוב נוגע. דהא לרמב"ם ממון גמור הוא שעדים זוממין חייבין ע"ש (פ' כ"א מה"ע) נבי שן ועין ואף לראב"ד עכ"פ נגיעה הוי כנ"ל. ועוד דבל"ז דעת ראב"ן דכשעוד ע"א מעיד לפוסלו לא אמרינן אאמע"ר ונפסל ע"פ עצמו וע"א. ועוד דבל"ז ספיקא הוא מטעם ממ"נ כמ"ש לעיל ס"ק כ"ב כיון שהעד מעיד עליו ג"כ לפוסלו כנ"ל וממילא כאן אף ס' ליכא. וכשאין עד הב' מעיד עליו רק סתם אוזיף ברבית כלשון גמרא וש"ע בזה אף דלוה אומר דשקיל מני' תליא במחלוקת מרדכי וריב"ש הנ"ל דלמרדכי פסול דאף שאין כאן עדות שיזכה בהן מ"מ אפשר דגם לדעה ב' שבסי' ל"ז גרע משם דשם כל שלא יש עדים אינו נוגע לו משא"כ הכא שלפסלו לא הוצרך לומר רק דאוזיף לא למי ע"כ שרוצה לזכות כנ"ל. ולריב"ש מהני עדותן ובזה נראה דספיקא הוי ודין המלוה כספק פסול

ודוקא כשבא להעיד בת"ע לפסול המלוה שייך חילוקים הנ"ל אבל כשתובע בתורת תביעה למלוה להחזיר לו הרבית נראה דלכ"ע לא מיפסל המלוה אף שיש עוד עד דזה מוסכם מהפ' שצריך לחזור ולהעיד גם בנגזל דהתביעה אינו בת"ע ע"ש לקמן (בסמ"ע ס"ק ס"ו) דלא שייך בזה פ"ד

(כו) פלגינן דבורי' הד"מ וסמ"ע בשם ת' רשב"א שמחלק בין אשתך זינתה עמי כו' ובין זניתי כו' דכשנסלק הדבור לא נשאר עדות וכ' שם דגבי לדידי אוזיף ברבית אף שנסלק לדידי נשאר אוזיף ברבית דבור שלם. וכ' והיינו דנקיט הש"ס בפלוני רבעני כו' ולא ברבעתי ובאתי כו' ע"ש. ולדבריו ז"ל בהעיד לויתי מפלוני ברבית לא פ"ד ולא מיפסל מלוה. ובס' ת' נב"י אה"ע סי' ע"ב הרעיש העולם על דברי הרשב"א אלו וכ' שנעלם ממנו הגמרא במקומה דהא ר"י דסבר (סנהדרין ט') לא פ"ד ואמר לאונסו נאמן לרצונו רשע הוא כו'. וברבעתי את פלוני א"א לאונסו דאין קישוי אלא לדעת כו' כמ"ש הרשב"א עצמו שם. וא"כ מוכרח הגמ' למינקט פ' רבהני משום ר' יוסף כו' ע"ש. ובאמת שנעלם ממחבר הנ"ל דברי רשב"א במקומם שכ' דמשכחת לאונסו שהי' מוקשה והדביקוהו כו' רק דלא שכיח ולא אמרינן פ"ד. אבל למינקט בגמרא שפיר אפשר לו למינקט רבעתי לאונסי כנ"ל

וכבר הקשה לו זה הגאון ר"ז מרגליות מבראד בת' נ"ב מ"ת אה"ע סי' ע"ז והשיב ושגיתם שגיאה גדולה דאטו בבבא דלאונסו יש רבותא כו' ועיקר מילתא דר"י משום לרצונו לאפוקי מדרבא דסבר פלגינן דיבורא וזה שכתבתי בחיבורי דמוכרח הגמ' למינקט רבעני משום דעת ר"י כו' וכוונתו לומר דברצוני לא פלגינן כו'. ואם הי' נקיט רבעתי ובזה לא שייך פ"ד דאין קישוי א"ל ולמימר דלא פ"ד על הכוונה הנ"ל שהי' מוקשה כו' גם רבא מודה והגמ' נקיט מילתא דפליג ר"י על רבא כו' ע"ש. וטעה בדבר פשוט ונתחלף לו הה"א של הרשב"א במסקנא. דהא זה הוכחת רשב"א דאי הוי שייך פ"ד גם ברבעתי היינו שנפלוג שנרבע פלוני ולא שהוא רבעו הוי לי' לגמרא למינקט רבותא רבעתי לר"י לאונסי היינו כשהי' מוקשה הי' נאמן ולרצוני רשע הוא כו' דלא פ"ד שנרבע מאחר. ורבא פליג דפ"ד שלא רבעו הוא. וע"כ דברבעתי לא פ"ד על אחר. רק שנימא לאונס וא"א ובלא שכיח לא פ"ד. ובודאי שלא הי' מזדמן לרב כמוהו טעות כזה רק ע"י שלא נזהר בלשונו נגד רשב"א ז"ל. והראיתי להג' מהר"ז ז"ל בבראד והודה ותמה על עצמו ועל המחבר נב"י איך נעלם מהם דבר פשוט. עוד י"ל דהא רשב"א כ' שם דהא דלא נימא פ"ד לאונסו מחמת נפשות משום דג"ע יהרג ואל יעבור ורשע הוא אם עבר ע"ש. וריב"ש ס' קע"א כ' דלא מיפסל לעדות אם עבר באונס כיון שאין עונש מיתה ומלקות וכתב שם שגם רשב"א סובר כן. ותמה בנב"י הנ"ל וכתב דמאחר דקי"ל כריב"ש הנ"ל ממילא ליתא לדברי רשב"א הנ"ל וחלק על ריב"ש שהרשב"א לא ס"ל כמ"ש ריב"ש בשמו ע"ש. והרב הספרדי שם תמה מהא דאמר פ"ב דכתובות קסבר ר"מ עדים כו' יהרגו ואל יחתמו שקר כו' דמבואר דגם בזה אאמע"ר ע"ש שכ' שהקושיא עצומה. ולע"ד לק"מ כיון דמבואר שם דאף באין נ"י יממ"א שא"צ לדון בתורת עדות רק מטעם מיגו ואעפ"כ לא מהימן למשוי נפשי' רשע וכמ"ש רש"י ז"ל שם לאפוקי נפשי' מחזקה דכשרות ממילא אף בדבר שלא נפסל לעדות בשבילו מ"מ כיון דעבירה הוא אינו נאמן על עצמו נגד החזקת כשרות. וגם בזה אדם קרוב א"ע ואינו נאמן שעשה איסור אף שאינו נפסל ע"י כן. וא"כ כ' רשב"א ז"ל שפיר כיון דמחלק דדוקא לדידי אוזיף וכה"ג שיש כאן עדות כשר לפסול חבירו רק שאומר עוד שלו הלוה והוא רשע אין מאמינים לו זה ונשאר העדות. וכן פלוני רבעני אבל רבעתי דכשמסלקין הדבור לא נשאר עדות א"כ אין כאן עדות כיון דע"כ משקר מה שאומר רבעתי וא"כ כ' שפיר דא"ל פ"ד שהי' אונס נפשות ועי"ז יהי' עדות כמו שאומר רבעתי דז"א דמ"מ רשע הוא דדינו ליהרג ולא יעבור ועבר ואינו נאמן על עצמו שעשה איסור אף שלא נפסל כמבואר בש"ס הנ"ל. וממילא אינו נאמן על דבור רבעתי אף אם הי' מפרש אונס נפשות. וממילא כיון דמשקר רבעתי לא נשאר עדות וכן באתי ע"א כו'. והוכיח רשב"א שפיר דאי נימא דגם כה"ג פ"ד שפלוני נרבע ולא ממני כנ"ל. א"כ לינקט גמ' רבעתי פלוני לאונסי היינו אונס נפשות דשפיר לר' יוסף מצטרף להרגו דטעמא דר"י דמהני הודאתו דרשע הוא ופסול לעדות כדאמר להדיא לרצונו רשע הוא והתורה אמרה כו' דסבר ר"י דמהני הודאתו לגבי עצמו שעדיות שלו פסולים מה שלא העיד עדיין וכן למה שמעיד תכ"ד. וא"כ שפיר כיון שנאמן לאונסו שהי' אונס נפשות כשר לעדות דמה שעבר באונס לא נפסל בשביל זה לעדות ושפיר נאמן על כל דבורו וכשר להרוג לחבירו ואאמע"ר לא ס"ל לר"י ורבא לפלוג בלרצוני דאאמע"ר ופ"ד שנרבע פלוני ולא שהוא רבעו ויהי' רבותא אליבא דתרווייהו והוכיח רשב"א שפיר מדלא נקיט כן דכה"ג לא פ"ד וגם לרבא כיון דאאמע"ר ומשקר במה שאומר רבעתי אין כאן עדות כלל ושוב אף רבעתי לומר ע"י אונס נפשות ג"כ לא פ"ד דאף שלא נפסל לעדות מ"מ רשע הוא וא"נ שעבר וכיון שא"נ רבעתי לא נשאר עדות ושפיר לדידן ברבעתי אין כאן עדות כלל. והדברים פשוטי'

ובל"ז לא ידעתי מהו הרעש הזה אם הי' מוסיף אות א' לא קשה כלל. שלשון רשב"א והיינו דלא נקיט ברבעתי או באתי עכ"ל. ואם יוסיף נ' בנרבעתי או באתי או שהב' עצמו נון דלא נקיט נרבעתי כו' שהב' קרוב לנ' אין כאן קושיא. דשפיר דייק לינקט נרבעתי מפלוני דא"ש הכל וע"כ דכה"ג שלא ישאר דבור עדות כשנסלק נרבעתי לא אמרינן פ"ד. ועל ראי' שני' של הרשב"א דלינקט באתי כו' בנב"י הנ"ל הרחיב לשונו ששגג שגגה גדולה ונעלם ממנו סוף דברי הגמרא במקומו דפריך מאי קמ"ל דפ"ד היינו הך ומשני מ"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן קמ"ל. וא"כ איך ינקוט אני באתי על אשת פלוני וזה פשיטא דקרוב א"ע. ולע"ד שטעה בהבנת פשט לשון הרשב"א דאין כוונתו דלינקט רבעתי ובאתי על דין הב' דפלוני בא ע"א רק הוכחה שלו הוא בדין הראשון דלינקט נרבעתי או באתי והוא וא"ו המחלקת והיינו דלמה פליג לה לב' דינים שאין דומים דין א' פלוני רבעני ודין הב' פלוני בא על אשתי הוי לי' למימר תרוייהו בחד גווני דין א' אני באתי על אשת פלוני לאשמעינן דקרוב אצל עצמו לרבא ודין ב' פלוני בא על אשתי כדנקט לאשמעינן דקרוב א"א. ומוכח דבאני באתי לא אמרינן פ"ד כנ"ל והוא פשוט וברור

שוב הביא שם המחבר הנ"ל ראיות ג' לדחות דברי רשב"א א' מלדידי אוזיף בריבית דאם נסלק לדידי כו' איך יפסול שמא לנכרי הלוה. ראי' ב' מפלוני בא על אשתי כו' דאף שאומר שזינה