חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רט

דחשוד לאותו דבר כנ"ל ושפיר פסול מה"ת גם ע"א כנ"ל

אך אמנם שוב הדין כמו לרבא דאמר בגמרא אי בעי חמס והפסול משום חשוד להעיד שקר שוב הדין כר"י דהוזם בעדות ממון כשר לנפשות דחשוד לדבר קל אינו חשוד לחמור ע"ש וא"כ כיון דמה שמעיד בעצמו לפסול הלוה שאינו אלא ע"א ואין בו לאו עדיין אינו חשוד על להעיד עם עוד א' היינו לפסול המלוה שיש עוד א' ויש לאו דלא תענה וזה עצמו הוי קל וחמור כנ"ל. ולא שייך כלל המ"מ בכל מקומות הנ"ל

והוי א"ש טעם חכמי בריסק אף בהכחישו זא"ז דמצטרפין דאף שהעיד א' שקר לא פסול רק משום חמס ושוב אינו פסול לענין להצטרף שיש ב' עדים ואיכא לאו דלא תענה כנ"ל. אך מרמב"ן וריטב"א הנ"ל מוכח דלא ס"ל כנ"ל דא"כ גם בנתגרשה וגבי תנאי הי' שייך ג"כ טעם הנ"ל

(כב) מצטרפין לפוסלו כו'. ואף דהא אומרים פ"ע אנו מ"מ כיון דא"א מע"ר לא מהימני. ואף דהא יש לו מיגו דאי בעי שתיק ולהימן שהוא פסול. אך הא קי"ל פ"ב דכתובות דגם במיגו לא מהימן היכא דמשוי נפשי' רשע במחמת ממון אף אין כ"י יממ"א אין נאמנים. אך קשה ג"כ הב' שמעיד גם עליו לפוסלו דלא שייך א"א מע"ר נהי דלא שייך ממ"נ כנ"ל ואינו נאמן לפסול הלוה בשביל שהוא ע"א אך יהא נאמן לפסול הב' במאי שמעיד על המלוה מיגו דאי בעי שתיק. ושם גבי אנוסים אם הפי' ג"כ שמעיד כל א' על שתיהן דקשה ג"כ להימן על הב' אנוס מ"מ במיגו. אך שם י"ל כיון דבחד דבור אומר אנוסים על עצמו ועל הב' ועל עצמו אינו נאמן אף דאיכא מיגו דאאמע"ר שוב אינו נאמן על מקצת דבורו היינו על הב' שנכלל באנוסים היינו דבחד דיבור לא פלגינן דיבור' אף שאינו בתורת עדות ע"ש. אבל כאן דאין הב' מעיד רק על הלוה ומלוה. ורק שהוא ע"א על הלוה אבל זה שאומר פסול עדות עד הב' שמעיד על המלוה לפוסלו להימן מיגו דאי בעי שתיק להעיד אמלוה וע"א לא הי' נאמן. וכמו שם כ"י הוא אבל פסולי עדות היינו דמהימן לבטל השטר כן יהי' נאמן שהב' פסול לבטל העדות דבע"פ כנ"ל. וצ"ל דכמו דעל עצמו אינו נאמן במיגו לשוי' רשע אף דאינו בתורת עדות שיהי' שייך אדם קרוב אצל עצמו וע"כ דלא מהני המיגו לאפקי' מחזקת כשרות כן לפסול חבירו לשוי' רשע ג"כ לא מהימן אף במיגו כנ"ל. וגם שם בברייתא בב' אחרים שאומרים אנוסים היו או פ"ע היו כו' משמע ג"כ דדוקא ב' נאמנים באין כ"י יוממ"א אבל אם א' מעידי קיום הי' אומר אנוסים היו אפשר דלא הי' מהני המיגו לחוד לבטל השטר ואינו מוכרח. וי"ל עוד כיון דלפסול אדם לעדות ודאי לא מהני מיגו כשאין עדים וגם דהא לענין לפוסלו ליכא מיגו ואם כן מה שאומר הא' על הב' שפסול ועי"ז יבטל העדות הא כל מה שיבטל הוא ע"י שפסול ועל לפוסלו אין לו מיגו וא"נ שוב אינו נאמן ממילא לבטל עדותו כמו שאינו נאמן על עדיות אחרים לבטל במה שמעיד שפסול הוא. ודוקא שם שאומרים פסולי עדות היו ועתה כשרים דאין העדות נוגע רק לבטל השטר ועל זה אית לי' מיגו דשתיק מקיום אפשר דנאמן גם א' מעידי קיום אבל בזה דמעיד על העד הב' שהוא הלוה שעדיין פסול וע"ז א"נ דליכא מיגו וגם לא מהני מיגו ורק שיהא נאמן לבטל העדות וע"ז ממילא א"נ כיון שכשר אין עדותו בטל. וגם זה דיבור אחד ולא פלגינן דיבורי' דכיון שאינו נאמן לפוסלו להבא אינו נאמן גם למפרע כדאמר פ' יש נוחלין דכה"ג חשוב דיבור א' דלא פלגינן בין למפרע ובין להבא גבי בעל שאמר גרשתי כו' ע"ש. וזה אין לומר דליכא מיגו דא"ב שתיק דשמא רוצה לפוסלו לעדות כמ"ש תוס' גבי ע"א אומר נתגרשה דרוצה לפסלה לכהונה. דכאן לא שייך זה דמ"מ אי בעי שתיק מעדו' שעל המלוה ומ"מ הי' מעיד על הלוה לפסלו דאין תלי' זה בזה כמו נתגרשה דא"א לו להעיד אם לא יאמר שהיתה א"א כנ"ל

עוד י"ל דאיך נימא דיהי' נאמן שהב' פסול לענין לבטל עדותו שעל המלוה במיגו דא"ב שתיק מלהעיד על המלוה הא אף דנימא שהב' פסול ולא נשאר רק עדותו על המלוה לפוסלו הא שוב נאמן הוא לבד לפסול המלוה ג"כ מיגו דא"ב שתיק מלפסול הלוה שהוא עד הב' והי' נפסל המלוה ע"י עדותם וא"כ כמו שיש מיגו דא"ב שתיק להאמין שהלוה פסול כמו כן אותו מיגו יש לפסול המלוה ואף אי מיגו לחוד בלא עדות לא הי' מועיל לפסול אדם לעדות מ"מ כאן הא יש ב' עדים דא"נ לפסול הלוה רק מטעם מיגו נאמנים לבטל העדות והא יש כמו כן מיגו זו לקיים העדות וממילא פסול המלוה כנ"ל. וא"ל דרוצה לפסול הלוה דהא יודע שאינו אלא ע"א דא"נ לפוסלו וגם יוכל לפוסלו אח"כ ולכך שפיר נאמן על המלוה כנ"ל. ואף דגם שם פ"ב דכתובות דאומרים פ"ע היינו דאמרינן מיגו דא"ב שתקו מהקיום. לכאורה קשה ג"כ כנ"ל מ"מ נאמינם שהמעשה אמת שוב מיגו דא"ב שתקי מה שאומרים פ"ע היינו כנ"ל. ז"א דמ"מ כיון שפ"ע היו בטל השטר אף שהמעשה אמת. ואין לומר דעכ"פ יהי' מלוה ע"פ. ומתוס' שם משמע דגם מלוה ע"פ לא מהימני דבעי תחילתו וסופו בכשרות ע"ש. ז"א דשוב לענין שיהי' מלוה ע"פ ליכא מיגו כלל דאי נימא דהדין יהי' עתה דהוי מלוה ע"פ א"כ לא שייך מיגו דשתקי ממה שאמרו פ"ע היו הא אם לא יאמרו פ"ע יהי' מלוה בשטר ושמא רוצים שיהי' מלוה ע"פ וכיון דליכא מיגו שוב אין נאמנים כלל אף להיות מלוה ע"פ כיון שנאמנים פ"ע מיגו דאב"ש כנ"ל. משא"כ בעדות בע"פ שפיר דאין חילוק אית לי' מיגו שהמעשה אמת דא"ב שתקו כנ"ל ומהני עדותו על המלוה לפוסלו כנ"ל

עוד י"ל כיון דהמעשה אמת שהלוה בריבית פסול אף בלא עדים רק דאם הם פסולי עדות גזה"כ שלא להאמין להם ואנו אומרים שמשקרים. וא"כ נראה דלענין לבטל העדות כשאומרים פסולי עדות היינו שוב כמו דאין נאמנים מבודין היינו במיגו דאאמע"ר כמו כן שנאמין לו על הב' שפסול ושוב לא נשאר רק עדותו לבד ואינו נאמן. וע"כ מה שלא נאמין לפסול המלוה הוא ע"י שנאמר שהב' פסול והוא ע"א ומשקר והא אין אדם מע"ר וא"נ כלל שהב' פסול לענין זה שנבטל העדות מחמת שהוא ע"א ומשקר כנ"ל. דבשלמא אם הי' נאמן באמת לפסול הב' הי' ממילא בטל עדותו ונשאר רק ע"א וא"נ יהי' מאיזה טעם שיהי'. אבל כיון דלפוסלו אינו נאמן רק לענין לבטל עדותו במיגו כנ"ל שייך שפיר אאמע"ר דאיך נאמינו ע"ז שהב' פסול ובטל עדותו וממילא משקר הוא והא ע"ז אינו נאמן כנ"ל ודוקא שם בשטר שפיר נאמנים שפ"ע וממילא השטר בטל ואף שאמת ולא שייך אאמע"ר משא"כ בע"פ. אך בתוס' צ"ל כנ"ל. ומיושב בזה הגמרא שם שתמוה מאד דאמר חזקה מלוה מידק דייק ומחתם כו' הא כיון דאין נאמנים גם לענין שיהי' מלוה ע"פ כיון דפסולין כמ"ש תוס' וע"כ דמשקרי דגזה"כ שלא להאמינם א"כ מאי שייך חזקה דדייק הא באמת לא הלוה כלום. וע"כ הפי' כנ"ל כיון דאי אמת מלוה מידק דייק ומחתם א"כ ע"י שפ"ע נאמר דשקר הוא שוב גם ע"ז אאמע"ר כנ"ל ואין נאמנים כלל כנ"ל

(כד) מצטרפין לפוסלו כו'. הנה לכאורה כשיש שנים עמו שהלוה לזה בריבית מגרע גרע ואין המלוה נפסל. דהא פ"ק דמכות דפריך נרבע יציל כו' ומשני במקיימי דבר כו' ופי' תוס' דדוקא כשמעיד בב"ד כו' וא"כ במלוה בריבית הא דאין הלוה מציל שגם הוא פסול ועל המלוה נקרא מקיימי דבר כו' וע"כ רק משום שאינו מעיד בב"ד וא"כ כאן שהלוה מעיד בב"ד שזה הלוה לו בריבית וא"כ נהי דכשיש רק א' עמו שמעיד כמותו לא פסלינן לי' דפלגינן דיבורא וע"פ אחד אינו נפסל ושפיר נאמן על המלוה אבל כשיש שנים המעידים כמותו דאז שפיר נפסל הלוה ע"פ ב' וא"כ כיון שהוא מעיד ג"כ על המלוה לפוסלו הוי נמצא א' קא"פ דעדות כולן בטלה לענין לפסול המלוה דעל המלוה הוא עד גמור שמעיד עליו ג"כ והוא פסול כנ"ל. ולשיטת ראב"ד ז"ל י"ל דשוב גם הלוה אינו פסול כיון דבטל עדותן על המלוה משום נמצא א' קא"פ שוב עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובטל גם עדותן נגד הלוה לפסלו ואף דע"ז אין עדותו פוסל כנ"ל. וא"כ שוב י"ל דהוי נוגע מה שמעיד על המלוה לפוסלו דאם לא הי' מעיד עליו הי' הוא פסול ע"י עדות הב' משא"כ עתה שמעיד גם הוא ובטל על המלוה ובטל גם נגדו. ושוב י"ל דלא חשוב מקיימי דבר גם מה שמעיד על המלוה ואינו פוסל כלל בעדותו צירוף הכשרים כמו כל נוגע דאינו מבטל הכשרים דחשוב בע"ד כן בזה. ודוקא כשאין