חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רח

במה שנתבטל. רק היכא דאגלאי דפסולין הוו לא נקראו עדים כלל משא"כ תכ"ד שהיו בידם לחזור ולהיות כשרים נקראים עדים על הטביחה להתחייב בהזמה אבל מ"מ כשלא חזרו בהן פסולין משעת עדות וכן לענין בטול עדות כשהוזמו על הטביחה בטל עדו' גניבה דהיו פסולים כיון דתוך כ"ד כדבור. ושפיר תלי לה הש"ס דאי מכאן ולהבא נפסל לא בטלה. דמטעם עדות שבטלה מקצתה לחוד לא הי' בטל דבב' עדיות פלגינן דבורי' רק מטעם פסול שנתבטל אמרינן בטלה כולה היינו שפסול גם על מקצת הב' כיון דלמפרע נפסל כנ"ל ובאמת אם הוזמו על הגניבה היו חייבין. דכ"ש מהעידו אח"כ תכ"ד דמחייבי בהזמה וכ"ש מה שהעידו תכ"ד קודם דהי' עליהם שם עדים שהי' בידם שלא להעיד על הטביחה ומ"מ כשלא הוזמו בטל עדות הגניבה כיון שתכ"ד אח"כ העידו שקר כנ"ל. רק דסברי דאין פסול אלא כשנתברר שהעידו שקר או שעבר בזה קי"ל למפרע נפסל אבל באין עדים אף אי עבר באמת תלינן באיזה טעם להכשיר בשוגג או טעות וכה"ג כמ"ש תוס' ריש ב"מ והפוסקים לענין מיגו דחשוד כו' דתלינן בס' מלוה כו' ובגזלן בעדים לא תלינן דאין ס' מוציא מידי ודאי פסול משא"כ באין עדים אף דלענין ליתן לו שבועה הוא ממ"נ מ"מ תלינן ע"ש ובטור וב"י ס' צ"ב. וא"כ דסברי דדוקא ב' כתי עדים המכחישין דהא העידו עדים על כל כת רק שאינו יודע מי המשקרים שפיר הוי כיש עדים לפוסלם. רק אפילו בעד אחד נגד א' המכחישים ג"כ פסולין לענין להצטרף לעדות דנהי דכל א' ס' מ"מ זה נתברר לפנינו שאחד מב' אלו פסול דאנן סהדי וכאלו העדים העידו שא' מב' אלו פסול וא"י מי משתיה' דעכ"פ אין לתלות על הפסול מהם להכשירו בטעות ושוגג וכה"ג דשייך ג"כ אין ס' מוציא מידי ודאי. ולכך להצטרף שפיר פסול אף דכ"א בפני עצמו כשר. אבל לענין צירוף הא נתברר בעדים שאחד מהם פסול ולכך אם היו מכחישים זא"ז בתנאי שאחד מהם פסול הי' הקיום פסול כנ"ל משא"כ כשהאומר אינו תנאי אינו מכחיש רק דנדון על האומר תנאי לחוד ממ"נ אם אמת בטל השטר ואי משקר פסול בקיום ע"ז שפיר כיון שאין עדים ובירור לפסלו שוב אף שמשקר על תנאי אינו פסול דתלינן בטעות וכה"ג להכשירו. ואף דלענין השטר הוי כבירור ממ"נ ז"א כמו לענין שבועה מיגו דחשוד דתלינן כנ"ל כיון שמ"מ אין אנו פוסלין אותו על אמירתו תנאי כנ"ל. ושפיר מחלק בין מכחישין או לא כנ"ל. והר"ן ז"ל נראה ג"כ דסבר כנ"ל ולכך כ' גבי נתגרש' כו' מטעם פסול כנ"ל. עכ"פ מוכח דמטעם ממ"נ לא בטל גם לרמב"ן וריטב"א הנ"ל. וא"כ הכא במעיד הב' גם כן שהלוה לזה ברבית מ"מ נאמן לפסול המלוה דמטעם בטלה מקצתה לא שייך כמ"ש לעיל רק ממ"נ מטעם פסול אי משקר על הלוה. ולמ"ש לא אמרינן זה כיון שאין בירור לפסלו על מה שמעיד שקר על הלוה שוב תלינן בטעות וכה"ג ואמרינן אף שמשקר על הלוה מ"מ לא פסול כנ"ל

אך מ"מ יש לדון דכמו בב' עדים המכחישין זא"ז דלא מצטרפי כנ"ל משום דנתברר שא' מהם פסול כמו כן בע"א מעיד על א' נפסלו לעדות שעבר עבירה כנ"ל ג"כ ראוי שיהיו פסולין להצטרף לעדות אחרת דג"כ נתברר לפנינו שא' מהם פסול אם העיד אמת הא' פסול ואי שקר הוא פסול. וג"כ לענין צירוף יש בירור דמה חילוק בין שנתברר שא' העיד שקר או שנתברר שא' מהם עבר עבירה הפוסלתו או עדות שקר או עבירה אחרת כנ"ל. וא"כ כאן שזה מעיד על הלוה שפסול ג"כ לענין להצטרף פסולין ואין כאן עדות על המלוה כנ"ל. אולם לא מצינו זה בפוסקים שכה"ג יהיו פסולין להצטרף

וראיתי בת' רשב"א שהביא ב"י סי' צ"ב גבי אם התובע אומר שהוא חשוד כו' אם הפסיד תביעתו כו' ואני רואה מחכמי ישראל שיראה מדבריהם כו' ונראה שדעתם לומר שאין פוסלין אותו לחצאין שיהא פסול לגבי זה וכשר לכ"ע לכן כשהעיד עליו ע"א אין אומרים שיהא פסול לגבי עד זה וכשר אצל אחרים ע"ש. אך שם מיירי לענין שבועה. ובזה י"ל דאף שהעד אומר אמת מ"מ כיון שאין בירור עליו רק ע"א תלינן להכשירו בס' מ"י וכה"ג וכשר לישבע גם נגד העד כנ"ל. ומשא"כ לענין להצטרף עם העד י"ל דחשוב נתברר דחד מהם פסול וכמו ב' המכחישים זא"ז כנ"ל. אמנם הא משמע פ"ב דכתובות באנוסים מחמת ממון ששניהם אומרים אנוסים היינו וכ"א מעיד על חבירו ג"כ וקשה ג"כ כנ"ל נהי דעל עצמו אאעמ"ד ואינו עד מ"מ מה שמעיד על הב' לפסלו לעדות הוי עדות ושייך ממ"נ כנ"ל ואיך מצטרפין לענין הקיום תכ"ד כנ"ל. אך י"ל כיון דבחד דבור לא פ"ד אף במה שמשים עצמו רשע ואין תורת עדות עליו כמ"ש תוס' שם גם הרשב"א גבי זניתי כו' וא"כ לענין לפסול הב' כיון שאומר כל א' אנוסים היינו הוי לענין הפסול חד דבורא שפוסל עצמו והב' ולא פ"ד ובטל על הב' ג"כ. ושוב אין עדותו מועיל כלל על הב' אף לצירוף עם אחר ושוב לא הועיל כלל עדותו ולא מיפסל על הקיום אף אי משקר. ומצד בטלה כולה לא אמרינן לתוס' וש"פ דלא כהראב"ד בב' עדיות כנ"ל. א"כ כאן כשמעיד שהלוה לזה בריבית דתורת עדות עליו לצרף לפסול הלוה ג"כ יש לומר ממ"נ כנ"ל. ובאמת בגמרא איתא רק חד אמר אוזיף ברביתא וחד אמר לדידי אוזיף בריבית שהב' אינו מעיד כלל למי הלוה וכן ברמב"ם הלשון כן. רק בש"ע כ' א' עמו כנ"ל. ונראה דספיקא הוא דבמחלוקת תליא דלרמב"ם דלא הביא דר"י בהזמה כמ"ש לעיל. וכן לתוס' שכ' להדיא ב"ק פ' מרובה שהעידו תכ"ד כו' שאינם נפסלין עד אחר כ"ד וגם שאר פ' הובאו בש"מ שם ושם בהזמה רק משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וא"כ כאן דלא שייך זה דלא בטל רק שהוא ע"א כמ"ש לעיל. ומטעם פסול לא פסול ושפיר מהני לפסול המלוה. ולראב"ד ג"כ י"ל דמהני. ואף שכ' רא"ש ז"ל פ"ק דמכות בשמו דהתם בלדידי אוזפן בריבית פ"ד משום שמעיד על עצמו ואינו עד ע"ש דמשמע דהא' שמעיד על חבירו הי' בטל ע"ש. דז"א דדוקא אם הי' לו שם עד על עצמו והי' בטל מטעם קרוב כמו בשורו אז הי' בטל כולו משא"כ עדות הב' שלא בטל כלל וראוי להצטרף י"ל גם הראב"ד מודה דמטעם ממ"נ לא פסול. רק לרמב"ן וריטב"א יש להסתפק כיון שכ' מטעם פסול י"ל כמ"ש לעיל דפסול כיון שהעד מעיד שפסול הוי כנתברר שא' מהם פסול ואינו מצטרף עמו ובטל מה שמעידים על המלוה. עוד לענ"ד יש להסתפק דאפשר ע"א שהעיד לפסול לעדות א' ונתברר דשקר העיד דאינו פסול מן התורה רק מדרבנן דהא דע"א פסול לכאורה מנ"ל הא לא תענה כו' עד שקר הוא ב' דכל שנאמר עד הוא ב' וכן שקר העד כו' דמה"ט אין נעשים זוממים עד שיוזמו ב' וכשיש ב' כל א' עובר בלא תענה דמהני לממון ונקרא כל אחד בכלל עד אף דרק א' משקר. משא"כ כשאין רק א' דהא קרבן שבועה ועדות שקר מדמי לה מקרא דוהוא עד או ראה כו' שכל דממעטינן מק"ש ממעטינן גם מעדות. וא"כ פ' הכונס דכובש עדותו פטור מד"א וחייב בד"ש דפריך פשיטא אם לא יגיד כו' ומשני בחד כו' ופי' שם דבחד רק מדרבנן כיון דאינו מועיל רק לשבועה. ואף שהי' ראוי לצרף כשיהי' עוד א' מ"מ כל כמה דליכא אחר אין חייב מה"ת וא"כ לענין עדות שקר כנ"ל ג"כ כיון שאין עדותו מועיל רק לשבועה ישבע ויפטר כיון דהאמת כדבריו. ואף שראוי להצטרף מ"מ עכשיו בעדותו עדיין אינו עדות המועיל כלל. ונהי די"ל דאסור מה"ת כמו חצי שיעור דג"כ חזי לאצטרופי כשיבא עוד עד יהי' עדותו בלא תענה שיהי' מועיל לחייב כנ"ל מחמת עדותו דעכשיו אבל עכ"פ חיוב מלקות אין בו וגם בלאו לא עבר. דבח"ש נבלה לא מיפסל מה"ת אלא מדרבנן. והיכא דמחייב שבועה י"ל דמ"מ עובר כיון דעד פי' עדות המועיל. וחיוב שבועה כל שלא נשבע יש חיוב ממון כמ"ש הרא"ש פ' כ"ה. י"ל דחשוב לא תענה כו' עד שקר בשעת עדותו אף דמצי לפטור בשבוע' מ"מ בשעת עדותו מחייבו ממון בשקר. ואף דמשביע ע"א פטור היינו דקרי לי' בש"ס גורם לממון ע"ש והוי כשטרות דאימעוטי מק"ש משא"כ לענין לא תענה דודאי דגם בשטרות עובר. אבל היכא דאינו מועיל עדותו רק לצירוף כשיהי' עוד אחר כמו שמעיד לפסלו לעדות וכה"ג י"ל דלא מיפסל מה"ת כיון דאינו מועיל עתה. וממילא בדרבנן הי' צריך הכרזה ולא משמע כן מדברי הפ'. אך י"ל דמ"מ כיון שהעיד שקר פסול מה"ת מטעם חמס אף שאינו איסור לאו רק איסור מן התורה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ה"ע (פ"י) בגזלן אף שאינו רשע דקרא שאין בו מלקות פסול מה"ת משום חמס ע"ש. וכן בזה כיון שהעיד שקר הוי כמו חמס דפסול מטעם דחשוד להעיד שקר והוא כ"ש כין