חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רו

מפ"ק דגיטין דמחלק בס"ד בין כל נכסי לעצמו ונכסי אף שהוא על אדם אחד ע"ש. ועוד דמגמ' ב"ק הנ"ל עצמו מוכח דא"כ גם לרבא דמכאן ולהבא נפסל למה לא נאמר בטלה כולה דמ"מ בהזמה האמינה התורה ובטל אטביחה בטל אגניבה. וע"כ דלא אמרינן בטלה כולה. וא"כ גם לאביי כיון דמטעם פסול אינם פסולין עד אחר כ"ד שוב למה ליבטל כולה. וע"כ החילוק דהא חזינן פ"ק דמכות אף בבע"ד שהחזיר אחר עדים שקרים דלא הי' מהני כשמעידים רק מטעם אם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו אבל אי לאו הכי לא הי' מהני ולא הוי אמרינן מה בכך שרצה לשכור עדים עביד איניש דגזים כו'. וא"כ בעדים גופייהו כיון דתוך כ"ד מורה שלכך נתכוונו מתחילה ולא שנמלכו אח"כ א"כ כשהעידו על הגניבה וטביחה והוזמו על הטביחה וכיון שהעידו תוך כ"ד מורה שכשבאו להעיד על הגניבה הי' בדעתם להעיד שקר על הטביחה ג"כ ושפיר בטל על הגניבה דאיתרע חזקת כשרות שלהם דגריעי מבע"ד שאמר לדידן זייפו לי כו' (כתובות ל"ו) דאיתרע שטרא בשביל שרצה ורק משום דעדים לא איתרעו משא"כ בזה שהעדים נתכוונו אז להעיד שקר על הטביחה והעידו כנ"ל. ולכך דוקא דלאביי דלמפרע נפסל ומחזיקין לשקר. משא"כ לרבא דחידוש ואין מחזיקין לשקר דמה חזית רק גזה"כ לבטל עדותן דא"י ששקרו ורק משום בטלה מקצתה בטלה כולה וזה לא אמרינן בב' עדיות כנ"ל. משא"כ אי למפרע נפסל כנ"ל. והיינו טעמא דר' יוסי וטעמא דרבנן דתוך כ"ד לאו כדיבור היינו דנאמר שמורה שאז הי' כוונתם להעיד גם על הטביחה שתוך כ"ד דאמרינן דאינו מורה כלל ע"ז ואדרבה מוקמין להו אחזקת כשרות עד רגע ששיקרו על הטביחה ואמרינן גם תוך כ"ד שנמלכו אחר עדותן דגניבה להעיד שקר על הטביחה ולכך לא בטלה כלל עדותן אגניבה כנ"ל. ופריך שפיר הא ר"י סבר תוך כ"ל לאו כדיבור דאמר אם לכך נתכוין כו' ואם נמלך כו' ואמר ר"פ נמלך תוך כ"ד כו'. ומוכח דגם לר"י אינו מורה תוך כ"ד שהי' כוונתו מתחילה וממילא גבי עדות למה בטל הא יכולין לומר שנמלכו כנ"ל. ומשני תרי תוך כ"ד תכ"ד קטן שפיר מורה שלכך נתכוין מתחלה וכנ"ל ורק תוך כ"ד גדול הוא בתורת חזרה כנ"ל. ולכך גבי עדות דמיירי תוך כ"ד קטן שפיר לא תלינן בנמלך ובטל עדות גניבה לר"י כנ"ל. וא"כ רבנן דפליגי אר"י ע"כ דסברי דגם תוך כ"ד קטן אינו מורה כלל שלא נמלך ולכך לא בטל העדות אגניבה כנ"ל. וממילא כיון דהש"ס מדמה לה ממילא לרבנן אף בתמורת עולה בנמלך אף תוך כ"ד קטן לא מהני כיון שאינו מורה שלכך נתכוין כנ"ל וחזרה לא מהני בהקדש. וא"כ כיון דר"נ סבר אאכילה דאיתכחיש כו' אבהתא דלא איתכחיש כו' דלא אמרינן בזה בטלה כולה והיינו כרבנן הנ"ל דלא אמרינן על תוך כ"ד למפרע בהי' כוונתם כו' וכר"נ קי"ל. וממילא הלכה כרבנן דר"י גם בהזמה. וממילא גם בתמורת עולה בנמלך אף תוך כ"ד קטן לא מהני ושפיר פסק הרמב"ם ז"ל דנמלך לא מהני תוך כ"ד אף כ"ד קטן כנ"ל. ואדרבה מגמ' זו דפ' מרובה מוכח דין הרמב"ם ז"ל. וגם דלא בטל עדות גניבה כנ"ל כיון שהביא דין דר"נ דעדות אבהתא קיים כנ"ל

עוד נראה עיקר לע"ד דפי' התוס' נראה דוחק בדברי ר' יוסי אם לכך נתכוין כו' דהפי' שמורה שלכך נתכוין ואף שנמלך באמת לא חשוב חזרה. דבשלמא בנראה שנמלך אף שבאמת כיוון מתחילה הוי דברים שבלב הסותר לפיו דכפי לשונו נגמר תמורת עולה לחוד. משא"כ להיפוך כשאומר תכ"ד קטן שנראה שנתכוין ובאמת נמלך לא שייך דברים שבלב דבשעת הדיבור נגמר לגמרי תמורת עולה שלא כיוון לדבר אחר ואח"כ שנמלך למה יועיל אי לא מהני בתורת חזרה דמה שמורה אח"כ על למפרע אינו מבטל מה שבאמת חל כבר. ולכך צ"ל דהא בהדברים שמהני חזרה תוך כ"ד שאינו גומר לגמרי בדעתו שכ' תוס' לעיל בתכ"ד דלא נפסלו עד אחר כ"ד דכיון שיכולין לחזור הוי כלא העידו שנגמר עדותו אחר כ"ד כשרואין שאין חוזרין. ומשמע דבכל דבר שמועיל חזרה כ"ד אינו נגמר עד אחר כ"ד שאז נתברר שנגמר. וממילא אף בהקדש דלא מצי הדר בי' תכ"ד ומיקרי נגמר מיד מ"מ לא נגמר רק לענין שלא יתבטל לגמרי דחזרה אינו מועיל. אבל לענין שלא יהי' תמורת עולה ושלמים שכשמסיים שניהם מהני תכ"ד כשנתכוין לכך שוב לא נגמר כלל לענין זה באמירתו תמורת עולה שלא יהי' תמורת עולה ושלמים דאינו מוכח עדיין מדיבורו עולה שלא יסיים ושלמים ושפיר לא נגמר עד כ"ד. ולכך מהני נמלך ג"כ תכ"ד קטן דלא חשיב חזרה שלא נגמר כלל מקודם לענין זה שלא יהי' שניהם כנ"ל. ומיושב כתירוץ תוס' הנ"ל דאם לכך נתכוין כו' וכיון שאפשר לא נגמר עד אחר כ"ד קטן ולא חשיב נמלך כלל. משא"כ אחר כ"ד קטן ותוך כ"ד גדול דכבר נגמר חשוב נמלך ולא מהני חזרה בהקדש תוך כ"ד כנ"ל

והנה לענין עדות בשלמא על מ"ש הלכתא בהעידו תוך כדי דיבור אתי שפיר דלא הי' שם פסולים עליהם שלא תועיל הזמה דהא בידם הי' לחזור משקרם. וכדאמר פ' שה"ע בכפר תוך כ"ד דשם עד עליו מה"ט לענין ק"ש. אבל בהוזמו אטביחה לפסול תכ"ד קודם אין טעם. וי"ל ג"כ כנ"ל. דבכל עדות כיון שיכולין לחזור תכ"ד לא נגמר העדות כלל עד אחר כ"ד שרואין שלא חזרו בהן נתברר שנגמר עדותן וממילא אם מתו מיד או נפסלו שאין בירור אם הי' חוזרין או לא. וממילא לא נגמר עדותן כלל ולא מהני ולכך אמר שפיר ר' יוסי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאי למפרע נפסל כיון דאיתזם כו' איתזם נמי אגניבה ע"ש ברש"י והיינו דהא חסר מקצת עדות מה שלא חזרו תכ"ד דזה גמר העדות ואז פסולין ואין בירור ממה שלא חזרו. ומיושב דאי מכאן ולהבא נפסל לא שייך זה דעדיין כשרים היו בשעת גמר שלא חזרו על הגניבה משא"כ אי למפרע כנ"ל. ואמר הש"ס דפליגי בתכ"ד דרבנן סברי לאו כדיבור היינו לענין זה שיחשב לא נגמר דליתא דשפיר נגמר כל שלא חזרו ואף שיכולין לחזור ובשעת עדות כשרים היו ומ"מ לא חזרו בהם ואינו מזיק כלל מה שנפסלו תכ"ד כנ"ל. ובהא פליגי רבנן ור"י ופריך שפיר דר"י ע"כ סבר דחשוב נגמר מדלא מהני נמלך תכ"ד דאל"ה לא הי' חשוב נמלך כלל כמ"ש. ומשני ב' תכ"ד וכ"ד קטן שמורה שנתכוין באמת לר"י לא נגמר עד כ"ד קטן בתמורת עולה משא"כ כ"ד גדול שמורה שלא נתכוין וחזרה אינו מועיל בהקדש וכבר נגמר גם לענין זה שלא יהי' עולה ושלמים והוי נמלך ולא מהני כנ"ל. ולכך בעדות לר"י דמהני חזרה לא נגמר עד אחר כ"ד גדול וכיון דאז פסולין בטל מקצת מעדות דגניבה עצמה. וא"ש ר"א מדיפתי דשבועות דלר"י שפיר בעדות תכ"ד גדול כדיבור דמי כנ"ל. וממילא למאי דקי"ל כר"נ בהכחשה קי"ל כרבנן דר"י דחשוב נגמר מיד. ושפיר פ' הרמב"ם דבהקדש לא מהני כלל חזרה דכיון שנגמר לא מצי הדר בי' גם תכ"ד קטן. ואף דאם הי' מתכוין לכך הי' מועיל מ"מ לא מהני והוי עולה לחוד וכן גבי ולדה שלמים כנ"ל. ומיושב הכל בעז"ה

וא"כ נראה דלהרמב"ם ז"ל דקי"ל כרבנן דר"י דלא פסול כלל מה שהעידו קודם תכ"ד לעדות זה שנפסל כנ"ל וא"כ אף שהעיד גם עד הב' שהלוה לזה בריבית אף דלא מהימן על הב' לפוסלו מ"מ מהני עדותו על המלוה לפוסלו ולא אמרינן ממ"נ כנ"ל. ואף להרא"ש והרשב"א דפ' בב"ק פ' מרובה דבטלה כולה ע"ש כיון דקי"ל למפרט נפסל. מ"מ מבואר בשיטה מקובצת שם דדוקא על אדם אחד כמו גניבה וטביחה בזה בטלה כולה. אבל ב' עדיות על ב' בני אדם והוזמו על אחד אף שהעידו תוך כדי דיבור מ"מ נשאר עדותן על הב' קיים ע"ש. ונראה שהוציא זה ממה שאמרו דפלגינן דיבורא חילוק בין חד גופא לב'. וממילא כאן דבל"ז פלגינן דיבורי' מחמת עד הב' וחשבינן זה לב' עדיות ממילא כיון דנגד המלוה בעדות זה לא בטל כלל אף שבטל נגד הלוה לפוסלו לא חשוב עדות שבטלה מקצתה כו'. ומטעם פסול אינו פסול תכ"ד כנ"ל ואף דהראב"ד ז"ל לא ס"ל הכי דבשורו כ' דחשיב בטלה מקצתה. מ"מ י"ל דדוקא התם דנידון על ב' העדיות ביחד חשיב בטלה משא"כ בזה דאין דנין כלל על פיסול הלוה כיון שאין כאן אלא ע"א אפשר דלא אמרינן כלל בטלה כולה כנ"ל ואינו מוכרח. ובאמת מכמה מקומות מוכח דלא אמרינן הך ממ"נ כנ"ל שיבטל מה שהעידו תוך כ"ד קודם. ברמב"ם פ' י"ב מה' גרושין א' אומר נתגרשה וא' לא כו' אם נשאת תצא. ולמה לא אמרינן ממ"נ אי משקר שנתגרשה פסול על שנתקדשה ובע"א אין חוששין. וכמ"ש הר"ן מה"ט דדוקא בא' אומר קרוב לו דעבידי דטעו כנ"ל. והרמב"ם לא התנה כלום וע"כ דלא אמרינן