חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רד

דר"י סובר דאינו נאמן מטעם הנ"ל משום לדבריך כו' ולכך בטל התם מטעם עדות שבטלה כו' ורבא פליג כנ"ל וא"ש. או דיש נ"מ במעיד על עצמו שעבר עבירה שאינו נפסל על ידה דלטעם הנ"ל הוא נאמן דאף לדבריו כשר ומשום אדם קרוב פסול כמו שאמר באמנה עולה היא ולא חתמו אעולה ואינם נאמנים אף שאינם נפסלין כשחתמו ולא שייך טעם הנ"ל מ"מ אינם נאמנים כנ"ל

או י"ל דסבר ר' יוסף בכל דוכתי אינו נאמן על עצמו לפסול דהטעם דהאמינה תורה לעדים ולא חיישינן שמא משקרים היינו משום דאלים חזקת כשרות דידהו שודאי לא יעברו להעיד שקר. משא"כ כאן אם נאמין שאינו משקר א"כ ודאי יצא מחזקת כשרות שכבר עבר עבירה א"כ שוב יש לחוש שמא משקר ולא עבר ועובר עכשיו כיון דב"כ וב"כ יצא מחזקת כשרות ואדרבה החזקה הוא להיפך שעד עתה לא יצא מחזקתו כנ"ל ולכך אינו נאמן כנ"ל. עוד י"ל דהוצרך לטעם הנ"ל דאדם קרוב דאי נימא דאינו נאמן לפסול עצמו רק מטעם הנ"ל משום לדבריך כו' א"כ מ"מ הי' פסול מכאן ואילך ממ"נ דאם העיד אמת שהוא פסול א"כ ודאי פסול ואם אינו נאמן והוא משקר א"כ ג"כ פסול לעדות דהא העיד עכשיו שקר בב"ד שבאמת כשר והוא העיד שהוא פסול וממילא פסול מכאן ואילך משום עדות שקר והי' נאמן לפסול עצמו ממ"נ כנ"ל. ולכך אמר טעמא דאדם קרוב כו' והיינו דאינו נקרא עד כלל רק בע"ד וממילא אמרי' ששקר העיד ואעפ"כ לא נפסל משום זה כמו בע"ד שטען שקר לפני ב"ד כיון שאינו עד כנ"ל

ולכאורה קשה מכאן למ"ש הש"ך לקמן ס' ל"ח דיכולין לפסול . העדים שלא בפניהם משום דאין כלל חוב להעדים ואינו נוגע להם רק להבע"ד ע"ש. וא"כ למה לא יהי' נאמן על עצמו לפסול נהי דהוי בע"ד מ"מ הא גם בע"ד כשר היכא שאינו נוגע לו לא זכות ולא חובה כמו שהנרצח בעצמו יכול להעיד על הרוצח שהרגו כמבואר לעיל (סי' ל"ג) אף שהוא בע"ד כיון שאינו נוגע לו כנ"ל ונאמן בעל המקח לומר כו'. אך יש לחלק בפשיטות

סעיף כ"ו לוה שהעיד על המלוה שהלוה לו בריבית ויש עד אחר עמו מצטרפין לפוסלו אע"פ שעושה עצמו רשע פלגינן דיבורי' ומאמינים אותו לגבי מלוה ולא לגבי עצמו. וכן אם העיד שפלוני רבעו ואפי' לרצונו או שבא על אשתו או שרבע שורו הוא ואחר מצטרפין לפוסלו (וה"ה שהנגזל יכול להעיד על הגזלן כו' ובלבד שלא יהי' להן הנאה מעדותן)

(כב) ויש עוד אחר כו'. משמע שגם האחר מעיד כמוהו ] שהלוה לזה בריבית. וקשה נהי דזה על עצמו אינו בגדר עד אבל הב' על זה העד שמעיד לפוסלו הוא עד ושייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כו' אך בתורת עדות שבטלה מקצתה לא שייך כיון דמה שאינו נאמן על העד הב' הוא רק משום שאינו אלא ט"א אבל עדותו כמו שהוא בתורת ע"א לא בטל כלל וכשיהי' עוד א' יועיל פשוט דלא מיקרי בטלה מקצתה כשמעיד על דבר א' לבדו ועל הב' מצטרף עם אחר ולא שייך רק בהזמה וכה"ג דבטל על מה שראוי להיות עד אם הי' מהני וכו'. אך בתורת ממ"נ קשה אי עדותו אמת על הב' שהלוה לו בריבית א"כ פסול ואין כאן רק ע"א לפסול המלוה ואי מש"כ על הב' א"כ העיד שקר על העד הב' לפוסלו וכיון דלמפרע נפסל בטל גם מה שהעיד תוך כ"ד על המלוה לפוסלו וממ"נ אין כאן רק ע"א על המלוה כנ"ל וסברא זו דממ"נ כתב הרמב"ן פ"ב דכתובות הובא ב"י ס' מ"ו. ובשלמא הלוה על עצמו לא שייך הממ"נ דמשקר במה שמעיד על עצמו שפסול. דעל עצמו אינו עד ואף שאומר שקר לא פסול משא"כ עד השני שמעיד עדות גמור לפסול הלוה ואי שקר פסול לכל עדות ושייך ממ"נ כנ"ל. ואף דלכאורה גם בגמ' דפלוני רבעני לרצוני דהוא ואחר מצטרפין ג"כ קשה דמשמע דגם שהאחר מעיד כמותו מצרף ושייך ממ"נ כנ"ל. דאף דרבא לטעמי' דסבר מכאן ולהבא נפסל ולחד לישנא גם בשאר פסולים. מ"מ זה רק משום פסידא דלקוחות בשאר פיסול ובעדי נפשות לא שייך כלל כיון דמה"ח פסול איך יתחייב מיתה ומוכרח דאל"כ למה לי' פלגינן דיבורי' הא גם דרשע הוא לא נפסל על הרובע רק מכאן ולהבא ומה שהעיד כשר וע"כ כנ"ל אך לע"ד אין קושיא מהגמ' דרבא לטעמי' דסבר כר"י דהוזם בעדות ממון כשר לעדות נפשות כיון דבעי רשע דחמס דהפסול משום חשש שקר אינו חשוד לדבר חמור כדמוקי בש"ס סנהדרין (כ"ז) כתנאי ומה דדחי אינו מוכרח לרבא ע"ש. וא"כ ממ"נ כיון דעד שאינו מועיל עדותו כלל אף להצטרף אינו פסול כלל כשהעיד שקר דאין תורת עדות עליו. וא"כ לא שייך ממ"נ הנ"ל על הב' דאף שמעיד שקר על הנרבע מ"מ לענין חיוב מיתה להנרבע אין עדותו מועיל כלל כיון דאינו אלא ע"א ולא שייך שראוי להצטרף כשיבא עוד א' דהא בד"נ קי"ל שצריך שיעידו שניהם כא' כרבנן דר"נ ורק בממון שומעין דבריו של זה היום ע"ש כמבואר ברמב"ם ה' עדות (פ"ד). וגם בגמרא הלשון בד"מ שומעין ע"ש (בכ"מ) וכיון שאין עדותו זה מועיל כלל אף אם יבא אח"כ עוד א' לא מיפסל במה שאמר שקר על הנרבע כנ"ל רק דנימא דמ"מ הא העיד על הנרבע לרצונו לפסלו לעדות עכ"פ ולענין זה יועיל צירוף כשיבא אח"כ עוד עד א' לפסלו דלפסול לעדות ג"כ שומעין דברי זה היום כר"נ כמו דמהני עדות מיוחדת לפסול לעדות כמבואר בש"ס קמי דידי גנב כו'. והגדה וראי' שוים דבד"נ לא מהני ובממון מהני וע"כ דלפסול לעדות דינו כממון לענין זה כנ"ל. וא"כ יהי' שייך הממ"נ אם שקר פסול לעדות פ"י שהעיד שקר על הנרבע לפסלו לעדות. אך ז"א חדא די"ל כיון שמעיד על נפשות ולפסלו ואף שיבוא עוד א' אח"כ לא יועיל לפסלו ג"כ דיהיה עדות שבטלה מקצתה לענין נפשות דאינו מועיל כיון שלא העידו כא' בטלה כולה גם לענין לפוסלו. ובפרט כיון דהפסול עדות מסתעף מהעדות של גוף העבירה שאינו נאמן וגרע משאר עדות שבטלה מקצתה. וכההוא דפ' חזקת דאכילה מכח אבהתא ע"ש ובחזקה מכח שטר אתיא כו'. וא"כ לא יועיל כלל גם לפוסלו וממילא אינו פסול אף ששקר מל הנרבע. וא"ל דשוב יהי' עדות שבטלה מקצתה כו' כיון דבטל גם מתורת ע"א על חיוב הנרבע מיתה שלא יצטרף יבטל על הרובע. דז"א דלא בטל מ"מ רק משום שהוא רק ע"א דאם הי' אחר מעיד עמו הי' נאמן. רק דהדין בד"נ שאינו מצטרף כשאין מעידין כא' משא"כ אחר שמעיד גם הב' ובטל מ"מ עדותם לנפשות שייך שפיר בטלה מקצתה שלא יועיל גם לפוסלו לעדות כנ"ל. עוד טעם ב' בל"ז דהא רבא לטעמי' כנ"ל דהוזם בממון כשר לנפשות דחמור וא"כ נהי שהעיד שקר על הב' לפוסלו לעדות וראוי להצטרף לענין זה מ"מ עדיין כשר לחייב מיתה הרובע כמו הוזם לממון כנ"ל. וכיון דלחיוב מיתה של הנרבע אינו ראוי להצטרף ואינו מחייבו כלל ורק עדות שקר לפסול לעדות ובשביל שהעיד שקר לפסול לעדות לא מיפסל לעדות נפשות לחייב הרובע כנ"ל. ושפיר לא שייך הממ"נ כנ"ל. אבל בדין הש"ע לדידן דלא קי"ל כרבא ובפרט כאן דמיירי לעדות ממון ולפסול המלוה בריבית שייך שפיר הממ"נ כנ"ל דאם העיד שקר על הלוה לפוסלו שראוי להצטרף כשיבא עוד א' לפסלו ממילא פסול גם עדותו לפסול המלוה בריבית כנ"ל ולמה יהי' מהני ואין הוכחה מהש"ס כלל לדין זה כנ"ל

אמנם נראה למאי דמבואר ב"ק ע"ג הלכתא שהעידו תוך כ"ד והוזמו דאף אי למפרע נפסל לא פסול אז עד אחר כ"ד כיון שיכול לחזור בו ע"ש. וטעמא דר' יוסי בהוזם אטביחה דבטל אגניבה הוא רק משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש. וא"כ לא מבעיא למה שנראה מרמב"ם ז"ל שהשמיט לגמרי דין הנ"ל דלא פסק הכי. ומ"ש הכ"מ פ' כ"א מה"ע כיון שפסק למפרע נפסל לא הוצרך להשמיענו בהוזם אגניבה וטביחה דדוקא תכ"ד ע"ש. אבל זה תמוה למה לא הזכיר דין דר' יוסי בהעידו על גניבה וטביחה תכ"ד והוזמו אטביחה שבטל עדותם על הגניבה ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה שהוא חידוש גדול דאף דלמפרע נפסל הא לא בטל מטעם זה כשהעידו תוך כ"ד כדאמר בש"ס ולא מוכח כלל ממה שפסק למפרע נפסל דרק משעת עדות ולהבא כנ"ל. ואיך ישמיט דין המבואר בגמרא. וא"ל דסמך על מ"ש פ"כ בג' והוזם א' עדות שבטלה מקצתה גם כן ע"ש דהא לא דמי כלל להאיך בטלה מקצתה ועוד דשם אף אחר כדי דיבור חשיב בטלה מקצתה שבטל כולה. וכאן לאחר כדי דיבור לכ"ע לא בעל