חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רב

רק דלא היו יכולין להכשירו וממילא עתה כשר כנ"ל. ויש לדחות דמ"מ מאי חילוק בין קידם שהחזיר או אח"כ כיון דאמרי' מסתמא נטל שכר דממ"נ אם נכשירו ראוי להכשירו גם קודם שהחזיר וא"כ שוב יהי' פסול דעשה איסור וממילא פסול ושוב פסול גם אחר שהחזיר כנ"ל. אך אינו מוכרח

ולכאורה קשיא לי למאי דאמר בנדרים ל"ז דשכר פיסוק של טעמים שרי למשקל. וכ' הר"ן והרא"ש ז"ל דכיון שאינו מצווה על פיסוק טעמים רק מדרבנן רשאי ליטול שכר ודוקא בדאורייתא אסור ליטול ע"כ. ולכאורה עכשיו למה נוטל שכר לדון דיניו בטלים הא אנן הדיוטות אנן ודאורייתא אינם דיינים כלל ואינן מחויבים לדון כלל דסמוכים בעינן כמבואר לעיל סי' א' רק מדרבנן משום נעילת דלת וא"כ שוב יהיו רשאין ליטול שכר כמו בפיסוק טעמים כיון שהוא רק דרבנן כנ"ל. וכן העדים אינם מצווים להעיד לפני ב"ד הדיוטות כלל רק מדרבנן ויהי' מותר ליטול שכר כנ"ל. וממתניתין אין ראי' דשם איירי במומחין משא"כ עכשיו כנ"ל

אך באמת לא קשה דהא חזינן דאמר פ' שבועת העדות הכל מודים בעד מיתה כו' דחייב קרבן שבועה ואף שלא יועיל עדותו רק מדרבנן מ"מ שוב חייב קרבן שבועה מדאורייתא כיון שמ"מ יועיל עדותו ע"ש וממילא מחויב להעיד ג"כ מדאורייתא כיון דחייב ק"ש וכמבואר בב"י לעיל סי' כ"ח. וא"כ ממילא בדיינים כיון שדנים דין מדרבנן דתיקון כנ"ל שוב מחויבים לדון מן התורה והם בכלל ושפטתם כו' וכן העדים כיון שיועיל עדותם לפני ב"ד זה מדרבנן שוב חייבים להעיד מדאורייתא וממילא אסור להם ליטול שכר כנ"ל. אמנם קשיא לי דכ' כאן דנוטל שכר להעיד עדותו בטלה ומבואר דגם שאין כאן עד אחר רק הוא מ"מ עדותו בטל גם לענין שבועה שאינו יכול לחייב כנ"ל. והא מבואר בש"ס ב"ק ובב"י לעיל סי' כ"ח דעד א' אינו מצווה כלל להעיד מדאורייתא לענין חיוב שבועה כיון שלא יחייב ממון רק מדרבנן חייב להעיד ע"ש (ר"פ הכונס) גבי כובש עדותו כו' וא"כ כיון שהוא מחויב להעיד רק מדרבנן ממילא יהי' רשאי ליטול שכר כמו גבי פיסוק טעמים הנ"ל. וממילא בנטל שכר כיון שאין עד אחר רק הוא למה יהי' עדותו בטלה שפיר יועיל לחייב שבועה דלא שייך הקנס דמה אני כו' כיון שלא עשה איסור כלל כנ"ל. ואין לומר כיון דבשעה שנטל הי' לו ספק אולי יעיד עוד אחר ויהי' מחוייב מדאורייתא. דז"א דגם שם בכובש עדותו הי' לו ספק הנ"ל וע"כ כיון שיודע שלא ראה אז אחר אינו עובר וגם כאן שייך כנ"ל. ואדרבה הכא אם יהי' עוד אחר שיעיד באמת יחזיר השכר ויועיל כשיעיד אח"כ וכל זמן שאין אחר רשאי ליקח כנ"ל. והי' אפשר לומר כיון דקי"ל כל מקום שב' מחייבין ממון א' מחייבו שבועה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל (פ"ה מה"ע) מפי השמועה למדו כו' ודוקא כשראוי להצטרף עס עוד אחד ויחייב ממון אז מחייב שבועה ע"ש. וא"כ כאן אם יהי' עוד אחר שוב לא יחייבו ממון דאז יהי' עדותו בטל שפיר משום נוטל שכר דאז חייב מדאורייתא וממילא גם עתה אינו מחייב שבועה ג"כ ואף דכשר מ"מ אין עדות זה ראוי להצטרף לחייב ממון כנ"ל אך מ"מ יש לדחות כיון דעתה כשר ושפיר ראוי להצטרף כשיחזיר הממון וכשלא יחזור יהי' אז פסול דאז יהי' דאורייתא אבל עכשיו דכשר למה לא יועיל עדותו

ואפשר לחלק בדוחק דשם בכל דוכתי אין הפיסוק רק מדרבנן משא"כ הכא דגוף העדות דאורייתא והוא בכלל חוקים כו' או דלא פלוג רבנן כנ"ל והוא דוחק. וקצת ראי' מכאן למ"ש לעיל סי' כ"ח די"ל גם עד א' חייב להעיד מדאורייתא

גם בריטב"א כ' בחידושיו לקדושין בנוטל שכר להעיד דאף שהחזיר צריך להעיד מחדש וכ' דכיון שהוא משום קנס לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות כו' ע"ש. ולא כיש מן האחרונים שטעו בזה וכתבו דאין צריך להעיד מחדש וליתא כנ"ל. אך מ"ש הריטב"א דכיון שהוא משום קנס לא בעי תחלתו וסופו בכשרות כו' תמוה לי דהא גם אילו הי' פסול כשאר פסולין מ"מ הא מועיל דהא קי"ל אף דהי' פסול בנתיים הי' יודע עדות עד שלא נעשה חתנו ואח"כ נעשה ומתה כשר ע"ש. וא"כ כיון דע"כ איירי שנטל השכר אחר שכבר ראה העדות דקודם ראי' מותר ליטול שכר וכמ"ש הרמ"א כאן שעדיין אינו מחויב כנ"ל רק איירי אחר שראה וא"כ בשעת ראי' הי' כשר וא"כ עכשיו שהחזיר ומעיד מחדש הוי תחלתו וסופו בכשרות ואף אם הי' נוטל שכר פסול גמור מ"מ הי' כשר כנ"ל. וצ"ל דכוונתו שסובר כמ"ש הרמ"א (סי' ל"ג) דבהעיד בהיותו קרוב פסול אח"כ כשכבר נפסק הדין משום דאז כשהעיד נפסל מטעם שלא הי' תחלתו וסופו בכשרות וע"ז כוונתו דכאן לא מיקרי פסול ומיקרי כשר גם אז כשהעיד רק שהי' פסול משום קנס ולכך עכשיו כשר כנ"ל. ומכאן ראי' לדין הרמ"א הנ"ל דלא כהחולקים דגם בנפסק הדין כשר ע"ש. וכן מהר"ן והרשב"א מוכח כדין רמ"א הנ"ל שגם הם כתבו דלכך כשר כשעעיד מחדש משום שלא נפסל אלא מטעם קנס ולמה להו טעם הנ"ל הא בל"ז כשר כיון שהי' רק בנתיים פסול וע"כ דסוברים כנ"ל. שוב ראיתי בשו"ת נו"ב אה"ע ס' כ"ז שפי' ג"כ בנוטל שכר דאינו צריך להעיד מחדש רק כשהחזיר סגי ע"ש ונעלם ממנו ג"כ הר"ן וריטב"א הנ"ל. ובתומים כ' דפשוט דאין הכשרים נפסלין בצירוף אותו שנטל שכר דלא שייך נמצא א' כו' ע"ש. ועיין בריטב"א שם שכ' זה כמסתפק ואפשר דלא מיפסלי כשרים בצירוף דידי' ע"ש

(יט) אבל מי שאינו מחויב להעיד ונוטל שכר לילך לראות ולהעיד מותר כו'. וכ' הש"ך עיין אה"ע ס' ק"ל. והיינו דשם פ' הרמ"א דעידי הגט אין רשאין ליקח יותר מכדי שכר בטילה ואף דשם ג"כ עדיין לא ראו ונוטלין שכר לראות ולהעיד ע"ש. ונראה די"ל דהא לכאורה למה מותר כאן כיון שנותן לו שכר לראות ולהעיד נהי דעל הראי' באמת רשאי ליקח שזה אינו מחויב אבל מ"מ כיון שנותן לו על שתיהם והיינו שיראה וגם שיעיד אח"כ א"כ נוטל השכר גם על זה שיעיד אחר שיראה וזה הוא מחויב והוא כמו שנותן לו שכר על ב' דברים על דבר אחר וגם שיעיד לו דודאי הוי ג"כ נוטל שכר וכאן ג"כ שיראה וגם שיעיד כו'. ואף דבנדרים שם משמע דכשיש בו דבר המותר שוב רשאי ליקח שכר על הכל ע"ש היינו שם בנותן לו בסתם דאמרי' דמסתמא אינו נותן לו רק על דבר המותר כנ"ל משא"כ כאן שמפרש לו בהדיא שנותן לו עבור שניהם שיראה המעשה ושיהי' אח"כ עד שיעיד בדבר ולמה יהי' מותר

אך נראה די"ל דלכאורה למאי דמבואר לעיל ריש סי' כ"ח דאינו מחויב להעיד רק כשיתבענו הבע"ד להעיד לו אבל כל זמן שלא תבעו אינו מחויב להעיד ע"ש ונלמד מק"ש כמ"ש הב"י ע"ש. וא"כ למה פסול נוטל שכר הא עדיין לא הי' מחויב להעיד כשלא תבעו והי' מותר ליטול שכר כנ"ל. אך ז"א דהא כשנתנו לו שכר להעיד א"כ תבעו אותו ממילא ומחויב שפיר ופסול כנ"ל. אמנם למאי דמבואר בש"ס לענין קרבן שבועה דאם תבעו כשתדע לי עדות תבא ותעיד לי לא הוי תביעה ולא מחויב קרבן שבועה ודוקא אחר שכבר יודע העדות הוי תביעה משא"כ קודם ע"ש (שבועות ל"ה). וכן לענין חיוב עדות ג"כ לא הוי תביעה בכה"ג ואינו מחויב וכמבואר בב"י לעיל סי' כ"ח ע"ש. וא"כ ממילא מיושב כאן בנוטל שכר לראות ולהעיד דשפיר שרי ולא קשה כנ"ל דעכ"פ מה שנוטל על העדות הוא אסור. ולמ"ש א"ש דגם על העדות שפיר רשאי ליטול עכשיו דהא כיון שעדיין לא ראה העדות וא"כ מה שאומר לו הבע"ד עכשיו שיעיד לו כשיראה העדות זה לא מיקרי תביעה כנ"ל דהוי קודם העדות שאינו מועיל ולא הוי תביעה כלל כנ"ל וממילא איני מחויב כלל להעיד גם כשרואה אח"כ העדות דהא לא תבעו כנ"ל וא"כ ממילא מותר לו ליטול שכר גם על העדות של אח"כ והוי הכל בהיתר ואף אם תבעו אח"כ עוד הפעם מ"מ לענין זה שוב שרי כמו דאמר בנדרים כנ"ל דלענין זה שוב לא פירש בהדיא שנותן לו שכר שיעיד לו גם כשיתבענו עוד הפעם אח"כ רק סתם שיעיד וכיון שיש בו דבר המותר ליטול שכר ג"כ והיינו כשלא יתבענו והתביעה דעכשיו אינו מועיל מותר גם כשתבעו אח"כ כנ"ל. ושפיר כתב הרמ"א דמותר ליקח לילך לראות ולהעיד דגם על העדות מותר כנ"ל: אמנם להנ"ל נראה דזה דוקא בעדות ממון דבעינן תביעה דוקא ובלא תביעה אינו מחויב להעיד א"ש כנ"ל. אבל בעדות