חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א רא

שהחזיר ונתבטל וממילא בטל גם עכשיו משום עביד איניש לאחזוקי דיבורי' ולמה מועיל כנ"ל. אך לא דמי דדוקא התם שבאמת הי' בטל אז ואף עכשיו שנתרחק מ"מ לא מתכשר למפרע ולכך אמרינן כנ"ל אבל כאן כיון שהחזיר הממון באמת מתכשר למפרע דבטל הקנס רק דמ"מ אין יכולין לדון מחמת העדות שהעיד קודם שהחזיר משום דאז הי' הקנס בשעת עדות אבל לענין דנימא עביד איניש או משום דנפסק הדין לא שייך כיון דכשר למפרע כנ"ל. וממילא מיושב דכל זה כשהחזיר אבל בלא החזיר ומעיד שנית על עדות זה נהי דעדות זה כשר שהוא בחנם מ"מ שוב בטל מטעם עביד איניש כו' או משום דנפסק הדין כנ"ל דכאן לא מתכשר למפרע דהא כיון שלא החזיר הממון עדיין בטל עדות הראשון רק דעדות שני' יוכשר וזה בטל מטעם הנ"ל

שוב מצאתי בריטב"א סוף פ"ב דקדושין שכתב בנוטל שכר לדון ולהעיד כיון דבטל ממילא צריך להחזיר השכר דהוא כאלו לא העיד ע"ש וא"כ לא קשה כלל הנ"ל דיהי' כשר גם בלא החזיר כשמעיד שנית דז"א דפעם שנית הוי ג"כ נוטל שכר דכיון דבפעם הראשון הי' בטל העדות והי' צריך להחזיר וממילא אי נימא דמועיל שנית וא"כ הוא אינו צריך להחזיר כשהעיד פעם שנית כיון שמועיל וא"כ נוטל שכר גם בעדות זה ולכך לא מהני כנ"ל. ואין להקשות לדבריו א"כ לא הוי כלל נוטל שכר כיון שצריך להחזיר. דז"א כמ"ש לעיל דאיך נימא דכשר א"כ הוי נוטל שכר ופסול כנ"ל. וטעם הריטב"א נראה דאמרינן מסתמא נתנו לו שכר להעיד שהיו סוברים דמועיל עדותו ואלו יודעים דבטל לא היו נותנים כנ"ל. ומיושב ממילא מ"ש לעיל דיהי' כקבלו עליו קרוב כו' ולהנ"ל א"ש דהא לא ידעו כלל דפסול כנ"ל. אך אעפ"כ הוא דוחק דלמה נימא שאינם יודעין וטועים בדין. וצ"ל דודאי לא הי' נותנים על דבר בטל שלא יועיל וודאי טעו כנ"ל

אך לכאורה קשה להריטב"א הנ"ל למה אינו פסול רק מטעם קנס הא חזינן במשחק בקוביא לרב"ח דאמר אסמכתא הוא ולא קני' פסול לעדות מטעם גזלן כיון דצריך להחזיר ואינו מחזיר ואף שנתן לו מדעתו מ"מ פסול אף באית לי' אומנות אחריתי ע"ש וא"כ גם כאן כיון שמחויב להחזיר ואינו מחזיר פסול מטעם גזלן כל זמן שאינו מחזיר ונהי דהוצרכו לקנס דאם לא הי' קונסין אותו נפסול העדות ממילא לא הי' גזלן כלל דאינו צריך להחזיר כיון שהעדות קיים והוצרכו לפוסלו משום קנס דמה אני בחנם כו' אמנם עכשיו שכבר פסלו משום קנס שוב יהי' פסול מדינא מטעם גזלן כיון שהעדות בטל וצריך להחזיר וכל זמן שאינו מחזיר פסול כנ"ל באסמכתא כו'. אך לא קשה דאטו בכל מוכר ולוקח היכא דהוי מקח טעות וצריך להחזיר יהי' המוכר פסול לעדות כל זמן שאינו מחזיר הא אף כופר במלוה כשר משום אישתמוטי כ"ש בהנ"ל. ודוקא באסמכתא משחק בקוביא פסול שהיא דרך שחוק משא"כ בהנ"ל. לו י"ל שטעם הריטב"א הוא דאף שהי' יודעין שאינו מועיל עדותם מ"מ הוי כהכיר בה שאינו שלו ולקחה דקי"ל המעות פקדון דאדם יודע כו' וגמר ונתן לשם פקדון והכי קי"ל לקמן ס' שע"ג וכן הכא כיון שיודע שאינו מועיל אמרינן דנתן להם לשם פקדון והוי מלוה כנ"ל. ובזה י"ל הטעם לעיל סי' ט' דבעי תביעה בשוחד ע"ש ולהנ"ל י"ל משום דאדם יודע כו' והוי מלוה ולכך כל זמן שאינו תובעו אינו צריך להחזירו כנ"ל

או י"ל הטעם משום דקי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וא"כ כיון שאסור ליטול שכר להעיד משום מה אני כו' לכך אינו מועיל ואף שנטל לא קנאו כלל כדאמר בחמורה בריבית ע"ש. ואין להקשות יתבטל העדות מדאורייתא מטעם אי עביד לא מהני שאסור להעיד בשכר. דז"א דעל העדות אין איסור כלל רק נטילת השכר אסור ולא שייך לא מהני אבל על השכר שייך שפיר לא מהני ולכך צריך להחזיר כנ"ל. אמנם מש"ע לעיל ס' ט' מבואר דאין צריכין להחזיר בנוטל שכר דלא כהריטב"א הנ"ל ודוקא בשוחד גמור ע"ש דהב"ח כ' דגם בשוחד אם נתנו בתורת שכר כו' ג"כ אינו צריך להחזיר ע"ש. והטעם דאמרינן מסתמא יודעין שאינו מועיל ואעפ"כ נתנו לו ולא דמי להכיר בה שאינו שלו דהמעות פקדון דהכא כיון שהוא בתורת שכירות והוא עשה פעולתו מה ששכרו אותו שפיר השכירות שלו. ועוד דבעדות מחמיצין הדין ע"פ אף שהם פסולין כמבואר ריש ס' כ"ח דהחרם חל על קרובים א"כ שפיר יש קצת תועלת בעדותם ויש לומר שנתנו לו השכר שיעיד אף שלא יועיל מ"ע כדי להחמיץ הדין ויהי' תועלת כנ"ל ושפיר אינו צריך להחזיר

הנה במ"ש הרמ"א ואם החזיר עדותיו קימים משמע לכאורה דאף דכל העדיות בטלים בסתם כשהעיד אחר שידענו שפעם א' נטל שכר משום דמחזקינן לי' שנטל שכר בסתם כמ"ש הר"ן והרשב"א ז"ל שם ע"ש ואם החזיר אח"כ מעות הראשון שידענו שנטל משמע דשוב כשרים גם העדיות שהעיד בינתים קודם שהחזיר ואף דעל העדיות האחרים הא לא ידענו שהחזיר. וכיון דאמרינן מסתמא נטל שכר גם עליהם ועתה לא ידענו שהחזיר אותם יהיו בטלים ומאי מועיל שהחזיר מעות הראשון. וצ"ל הטעם דדוקא מה שידענו בבירור שנטל צריכין לידע שהחזיר אבל שאר העדיות דלא ידענו רק דאמרינן בסתם כו' ממילא כשרואין שהחזיר עתה אמרי' מסתמא החזיר ג"כ השכר שנטל על שאר העדיות ג"כ. וממילא להנ"ל נראה דאם יודעין בבירור שלא החזיר השכר של שאר העדיות אף שלא ידענו שנטל מ"מ בטלים כיון דאמרינן מסתמא נטל אז גם עליהם ועתה יודעין בבירור שלא החזיר שוב בטל כנ"ל

אמנם י"ל דגם בהנ"ל כשר דהא לכאורה קשה להר"ן ז"ל דאמרינן גם שאר עדותיו בטלין משום דמסתמא נטל שכר כנ"ל. והא קי"ל דדוקא היכא דמחויב להעיד אז אסור לו ליטול שכר אבל כשאינו מחויב מותר ליטול שכר וכמ"ש הרמ"א דלכך מותר ליטול כדי לילך לראות ולהעיד משום שאינו מחויב ע"ש. וגם קי"ל גבי קרבן שבועה כדאמר ראב"י (שבועות ל"א) לאפוקי משחק בקוביא דכיון שפסול מדרבנן שוב אינו חייב קרבן שבועה מדאוריי' כיון שעכ"פ פסול ולא יהי' תועלת בעדותו וכן לענין חיוב עדות אינו מחויב כלל להעיד היכא דפסול דרבנן דשוה לקרבן שבועה כמבואר לעיל ריש ס' כ"ח ובב"י ע"ש. וא"כ נראה דהיכא דנותן שכר לפסול שילך ויעיד אף שלא יועיל מ"מ מותר לו ליקח שכר כיון שאינו מחויב להעיד שלא יהי' תועלת כנ"ל. וא"כ לכאורה למה כתב הר"ן דהעדיות שמעיד אח"כ ג"כ בטלים דמסתמא נטל שכר ג"כ כנ"ל. והא כיון דאמרינן דאחר שנטל שכר פעם אחת שוב בטל גם אח"כ וא"כ שוב נראה דמותר לו ליקח שכר אח"כ על שאר העדיות דכיון שכבר נטל פעם א' א"כ שוב שאר העדיות בטלין ג"כ וא"כ גם אם לא יטול שכר אח"כ על העדות אחר מ"מ לא יועיל כשיעיד בב"ד דנימא מסתמא נטל שכר ואף שבאמת לא נטל מ"מ יהי' בטל העדות דנחזיק אותו שנטל וא"כ לא יהי' תועלת בעדותו ושוב אינו מחויב להעיד כלל כנ"ל וממילא מותר לו ליקח שכר כיון שאינו מחויב דגם אם לא יטול לא יועיל כנ"ל. וא"כ למה כ' דשאר עדיות בטלים משום שמסתמא נטל הא גם אם נטל כשר דמותר לו ליטול כנ"ל. אך זה טעות דאיך נימא דכשר הא אי כשר א"כ שוב יש תועלת בעדותו וממילא אסור לו ליקח שכר וכיון דמסתמא נטל שוב בטל העדות ולכך שפיר פסק הר"ן ז"ל דבטל גם שאר העדיות כנ"ל. אמנם עכשיו דאמרינן דבטל כל זמן שלא החזיר כמ"ש הר"ן כנ"ל. א"כ י"ל שפיר דכשהחזיר מעות הראשון שנטל שוב כשרים שאר העדיות שהעיד אח"כ ואף דאמרי' מסתמא נטל מ"מ הא אף שנטל הא עכשיו כל זמן שלא החזיר מעות הראשון באמת הי' מותר לו ליקח שכר על שאר העדיות דהא כל זמן שלא החזיר הי' בטל גם שאר העדיות ולא הי' אז תועלת בעדותו וזה לא הי' מחויב להחזיר מעות הראשון כדי שיהי' תועלת בעדותו כיון שהוא אז פסול דאטו כל פסול מחויב להכשיר עצמו בשביל העדות ז"א ועי"ל ס' כ"ח. וא"כ לא עשה אז איסור כלל א"כ עתה כשהחזיר שכר הראשון שוב כשרים שאר העדיות ואף דמסתמא נטל מ"מ מאי בכך הא אעכ"פ כשר. וכאן לא שייך תירוץ הנ"ל דהא. אף אי נימא דכשר עכשיו מ"מ לא עשה אז איסור כשנטל השכר דאז כל זמן שלא החזיר לא הי' תועלת כנ"ל והי' מותר כנ"ל וממילא שפיר כשר עכשיו כשהחזיר כנ"ל. וכשמעיד שנית על שאר העדיות שהעיד בנתיים כשמעיד עכשיו אחר שהחזיר מעות הראשון שפיר כשר כיון דאז לא עשה איסור כלל אף שנטל