חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ר

הבע"ד נתנו לו שכר וציווהו שיעיד בין לזכות בין לחוב א"כ הוי קבלו עליהם ואף שהוא פסול מ"מ מועיל כנ"ל דלא גרע מפסולי דאורייתא כנ"ל. אמנם באמת לא מצינו זה בעדות שיועיל בעדים פסולים כשמצווים המלוה והלוה להעיד שיהי' מועיל בלא קבלה בפירוש

וי"ל הטעם דבדין שפיר כיון שבאים לדין ובפסולים אין דין כלל ולמה באים וע"כ דקבלו עלייהו. אבל בעדים הא מבואר לעיל סי' כ"ח דכשהי' גוזרים בב"ד על עדים שיעידו חל הגזירה גם על קרובים דאף שאין עדותם מועיל מ"מ מחמיצין הדין על פיהם פ"ש. וממילא לכך י"ל דלא הוי קבלה בסתם דלכך מצווים להעיד כדי שנחמיץ הדין על פיהם אף שפסולין אבל לא קבלו עליהם כלל שיהיו כעדים כשרים

או י"ל דבנוטל שכר כיון דאי מחזירין השכר עדותן כשר י"ל דלא הוי קבלה דלכך מצווים להעיד שיועיל עכ"פ כשיחזירו השכר דאז מועיל אבל לא קבלו שיהיו כשרים עכשיו כנ"ל. אך ז"א דאף כשהחזירו אינו מועיל עדות הראשון רק צריכין להעיד מחדש ע"ש (בר"ן ספ"ב דקדושין) ובשאר פסולים אף שמצווים להעיד י"ל אולי לא ידעו שהם פסולין משא"כ כאן שנותנים הם השכר ויודעים כו'. ואפשר דגם כאן י"ל אולי אינם יודעים שהנוטל שכר נפסל אך א"כ מחויב להחזיר השכר כיון שלא נתנו רק שיועיל העדות ובאמת בטל וכיון שמחויבים להחזיר א"כ אינו נוטל שכר כלל כנ"ל ויהי' כשר. אך ז"א דאם יהי' כשר אינם צריכין להחזיר וממילא הוי נוטל שכר ובטל כנ"ל

או י"ל דאיירי שאמרו בפירוש שאינם מקבלין רק שיהי' עדות כדין תורה אם כשר כשר ואם לאו פסול. או י"ל דאיירי שלא נתנו לו כלל הבע"ד השכר רק אדם אחר נתן לו השכר שיעיד מה שיודע לאלו עדות ולא שייך קבלה נגד הבע"ד וגם נוגע לא הוי כלל כנ"ל. או כיון שהוא חוץ לב"ד אינו מועיל כמ"ש הש"ך ס' כ"ב

והנה להנ"ל דכשנוטל שכר רק מבע"ד א' שפיר פסול מדאורייתא מטעם נוגע כנ"ל. ולכאורה קשה האמר כתובות פ' נערה סבר ר"י אינו חייב במוציא שם רע עד שישכור עדים דגמר שימה שימה כו'. ולכאורה למה אם אמת הדבר והיינו שלא הוזמו חייבת סקילה הא העדים הם נוגעים כנ"ל. אך זה טעות דהפי' הוא אם אמת הדבר היינו שלא שכרם ג"כ רק על החיוב קנס צריך שישכור דהיינו כשמזימין אותן העדים ומעידים ג"כ ששכרם אז חייב מטעם מוציא שם רע ובאמת עדותן בטלה בלא"ה (אח"כ מצאתי בס' א' שהקשה כנ"ל דהוי נוטל שכר ובאמת לא קשה כלל כמ"ש). אמנם קשה איך לר"י חייבים העדים סקילה כשהוזמו הא אמר בש"ס ב"ק פ' מרובה דהיכא דאגלאי מלתא דכי אסהדו פסולין הוו אף בלא הזמה לא שייך כלל הזמה ואינו מועיל לעשות בהם דין הזמה כיון שבל"ז הי' בטל ע"ש גבי גניבה וטביחה. וא"כ הכא כיון שהוזמו ומעידין עליהם ג"כ ששכרם להעיד שקר וא"כ כיון שקבלו שכר רק מן הבעל לבד ממילא הוי נוגע גמור ופסול מדאורייתא וא"כ אגלאי מילתא דכי אסהדו אז פסולין הוו גם בלא ההזמה מטעם נוגע ואף אלו לא הוזמו הוי עדותן בטלה וממילא לא שייך דין הזמה. ואיך נהרגין העדים הא איגלאי מילתא כנ"ל ולא שייך כלל דין הזמה כנ"ל

ואפשר לומר דדוקא התם דהוזמו בטביחה כו' שפיר איגלאי דהיו פסולין ואינם נקראים עדים ולא שייך כלל הזמה משא"כ הכא י"ל כמ"ש הפ' לעיל הטעם דלא בעינן בנוגע תחלתו וסופו בכשרות הוא משום כיון דבידו לסלק עצמו בכל עת שירצה לא נקרא כלל פסול וקרינן בו שפיר והוא עד ע"ש. וי"ל גם כאן דאף דאיגלאי מילתא דהי' נוגע מ"מ הא הי' נקרא עליו שם עד וכיון שלא ידענו אז והועיל עדותו ובאמת נקרא ג"כ עד שפיר מועיל ההזמה משא"כ התם בפסול הזמה שאינו נקרא עד כלל כנ"ל

אמנם זה דוחק לומר דהיכא דאיגלאי מילתא דהיו נוגעין מועיל הזמה כיון שבאמת לא הי' מועיל עדותם גם בלא ההזמה מה בכך שהי' יכול לסלק כיון שלא סילקו עצמם. ואין לדמות זה להא דקאמר התם שהעידו תוך כדי דיבור דמועיל ההזמה כיון שהי' בידם לחזור ואף שלא חזרו בהם ע"ש. דז"א דבשלמא התם באמת מועיל עדותם כיון שהי' בידם לחזור תוך כדי דיבור לא הי' פסולין וממילא הועיל עדותם ושייך הזמה. משא"כ כאן כיון שהיו באמת נוגעין ולא סילקו עצמם א"כ עדותן בטלה ואיך יועיל הזמה ומה מועיל מה שהי' בידם כיון דפסול כנ"ל. ואפשר לומר בפשיטות דהא לכאורה אף בשכרו להעיד לזכותו למה נימא דהוי נוגע משום דאי לא יעיד לזכותו יצטרך להחזיר השכירות כנ"ל. הא אינו נוגע דיכול לומר החזרתי השכירות להשוכר ואף אי לא יעיד לזכותו יכול לפטור עצמו והיכא שיכול לפטור עצמו אינו נוגע כמו בהן הן שלוחיו (קדושין מ"ג) ואף שנתן לו בעדים מ"מ הא מלוה בעדים א"צ להחזיר בעדים כנ"ל. אך מ"מ הוי נוגע עכשיו דתיקון רבנן היסת שאם יאמר החזרתי יהי' מחויב לישבע היסת ואין צריכין לפוסלו מטעם עד הצריך שבועה רק מטעם נוגע דאז יתחייב שבועה משא"כ עכשיו אינו צריך לישבע כנ"ל ולכך הוי נוגע כנ"ל. וממילא מיושב כנ"ל דמדאורייתא קודם דתיקון היסת לא הוי כלל נוגע דיכול לומר החזרתי כנ"ל ולכך שפיר מועיל הזמה אף ששכרו להעיד שקר דלא הי' פסול כלל מדאורייתא מטעם נוגע כנ"ל וא"ש. ואף שיש לדחות קצת דבשלמא התם גבי הן הן שלוחיו שפיר אמרינן כיון שיכולין לומר החזרנו ללוה כו' היינו משום דעכשיו פוטרין עצמם ג"כ בטענת שקר שבאמת לא פרעו למלוה ולכך אמרינן שפיר דאינם נוגעין שאם רוצים לפטור בטענות שקר יכולין לומר החזרנו ללוה כנ"ל. משא"כ הכא דעכשיו אף שמעידין שקר מ"מ נפטרים באמת מן השכירות דקיימו תנאו ושוב הם נוגעין דאם לא יעידו כן יתחייבו באמת ואף שיכולין לפטור בטענות שקר מ"מ מנ"ל דרוצים לפטור בשקר ולא דמי להתם כנ"ל

אך מ"מ אינו מוכרח דכיון שבאמת מעידין שקר בעדות נפשות מאי חילוק יש להם הא טוב להם יותר לפטור בממון בשקר משיעידו שקר לחייב מיתה ולא הוי נוגעין כנ"ל וא"ש

(יח) ואם החזיר הממון דינו ועדותיו קיימים שאין זה כשאר פסולין כו'. ולכאורה משמע דאם החזיר כשר אף העדות שהעיד קודם שהחזיר ואף שהי' אז פסול מ"מ כיון שאינו פסול רק משום קנס ולא קנסו שיתבטל רק כל זמן שאינו מחזיר אבל כשמחזיר שוב כשר גם עדותו שהעיד כבר. אך בר"ן ז"ל סוף פ"ב דקדושין כ' להדיא דדוקא אם החזיר הממון וחזר והעיד באותו עדות עצמו אז כשר אבל כשלא העיד מחדש לא מהני עדות הראשון אף שהחזיר אח"כ ע"ש. ולכאורה קשה למה לי' שהחזיר לכאורה נראה דגם בלא החזיר יהי' כשר כשמעיד פעם שנית זה העדות עצמו דהא כיון שבאמת אינו פסול כלל לעדיות אחרות רק עדות זה שהעיד בשכר קנסו חכמים שיתבטל וא"כ כיון שהעיד פעם אחת כבר קיים תנאו ואינו צריך להחזיר השכר אף שבטל העדות וא"כ מה שמעיד פעם שנית עדות זה שוב אינו מעיד בשכר רק בחנם ולמה לא יועיל עדות השני שעל זה אינו פסול דמעיד כתיקונו בחנם ולמה לי' לר"ן ז"ל שהחזיר הממון הא גם בלא החזיר כשר כשמעיד ששית כנ"ל. אך לדעת הר"ן שפסק דגם עדיות אחרות שמעיד אח"כ ג"כ בטל בסתם דמחזקינין לי' בסתמא שנטל שכר ג"כ ע"ש א"כ א"ש דאם לא החזיר אינו מועיל כשמעיד שנית דאמרינן בסתמא דגם על פעם שנית קיבל שכר ג"כ שיעיד שנית כדי שיועיל עדותו כיון שבטל עדות הראשון כנ"ל ולכך לא מהני רק כשהחזיר אז מועיל כשמעיד שנית דשוב לא מחזקינין לי' בנוטל שכר כיון שהחזיר כנ"ל. אך לדעת החולקין על הר"ן דכשר בעדות אחרת בסתם יהי' מועיל ג"כ בלא החזיר כנ"ל. וגם להר"ן ז"ל כשידוע שלא נטל שכר פעם שנית יהי' כשר גם בלא החזיר כשמעיד שנית ובאמת משמע דפסול כנ"ל. וצריך לומר כיון שקנסו חכמים שיתבטל משום שנטל שכר שוב כל העדות שמעיד בעדות זה בטלים כל זמן שלא החזיר ואף שמעיד אח"כ בחנם מ"מ כיון שהוא בעדות זה שנטל עליו שכר בטל כנ"ל. או י"ל דהא לכאורה למ"ש הרמ"א לעיל ס' ל"ג כשהעיד בהיותו קרוב אינו יכול להעיד שנית כשנתרחק דאמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורי' והם נוגעין עכשיו ע"ש וכן גבי שלא בפני בע"ד לדעת הרבה פ' אינו מועיל להעיד שנית בפני בע"ד ע"ש ובנפסק הדין פ' גם הש"ך ז"ל דבטל ואינו מועיל שנית ע"ש. וא"כ לכאורה גם כאן למה כ' הר"ן ז"ל דכשהחזיר הממון מועיל כשמעיד פעם שנית כנ"ל הא כיון שכבר העיד קודם