חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א קצד

א"כ כשהוזמו שוב יש הכחשה דהא לא קדשה בפניהם ושוב המעשה בטל דאף אי אמת שקדשה בלא עדים לא מהני. אך גם ז"א דאף אם לא קדשה בפניהם מ"מ המעשה יכול להיות אמת שקדשה בפני עדים אחרים וליכא הכחשה כנ"ל. אמנם בעדות שטר דבלא עדים אינו שטר וכיון שהעדים חתומים בו והוזמו א"כ שפיר יש כאן הכחשה דהא העדות שבשטר הוא שצוה אותם לחתום אז וכיון שהוזמו ממילא יש הכחשה שלא ציוה כלל אותם לחתום אז ועכ"פ זה השטר בטל ויש כאן הכחשה וממילא לא משכחת לה כלל הזמה בשטר דתמיד יש הכחשה ג"כ כנ"ל ואין ההזמה מועלת כנ"ל

או י"ל כיון דקי"ל דעדי השטר חותמין זה בלא זה דדוקא בגט משום גזירה דכולכם חותמין זה בפני זה משא"כ בשטרות וא"כ איך יתחייבו בהזמה הא כמו דאמר ב"ק פ' כיצד דאי לייעודי גברא מצי למימר אטו ידענא דאתו הני ומסהדי ע"ש. וכמו כן כאן מצי למימר כל אחד אטו ידענא שיחתום גם השני שקר. ולרוב הפוסקים גם אחד בשטר מחייב שבועה וממילא יכול כל אחד לומר אני רק לחייבו שבועה באתי ולא ידעתי שיחתום גם הב' כיון שחותמין זה בלא זה ואף דהשני אינו יכול לומר כן שכבר ראה הראשון חתום מ"מ י"ל שמא חתם הב' מקודם ועוד דהא אין עדים זוממין משלמין עד שיוזמו שניהם והיינו שיהי' שייך דין הזמה בשניהם וכיון דבא' לא שייך גם הב' פטור כנ"ל ולכך לא שייך הזמה בשטר אף שכתוב בו בזמנו כתבנוהו ומ"מ י"ל דנפסלין דהא גם עד אחד שהעיד שקר נפסל א"כ גם שיאמר לא ידעתי כנ"ל מ"מ נפסל עכ"פ דאינו מועיל רק לפטור מתשלומין משא"כ לפסול כנ"ל

ובתומים הביא ראי' לבעה"מ מהא דכתובות פ"ב (די"ח ע"ב) דס"ד דרב"ח דנאמנים עדים לומר אנוסים מחמת נפשות גם בכ"י יוציא ממקום אחר ע"ש א"כ כל העדות שבשטר אי אפשר להזימם שיוכלו לומר אנוסים כו' ע"ש. ובאמת אין זה ראי' דהא דס"ד דנאמנים אנוסים כו' ע"כ לא דנאמנים לגמרי רק שיהיו תרי ותרי וכמו הכחשה כיון שהוא לאחר כדי דבור ולא נתבטל הגדה הראשונה שהוא כאלו העידו שלא היו אנוסים רק דסובר רב"ח כיון שאומרים מחמת נפשות שאינם רשעים הם עדים כשרים גם עתה והוא כמו עדים אחרים שהוא תרי ותרי כנ"ל. וזה מוכרח דהא בברייתא לקמן גבי עדים אחרים שאומרים אנוסים היו איתא דאינם נאמנים בכ"י יממ"א ואיך יפרש רב"ח הברייתא הא בעדים אחרים לא שייך אין אדם כו' וע"כ דעכ"פ הוי תרי ותרי כנ"ל. אך יש קצת לדחות דגם בעדים אחרים יש חילוק דכשאומרים שהי' מחמת ממון שפיר הוי תרי ותרי דלענין זה הוי כאלו העידו הראשונים שלא היו אנוסים מחמת ממון דאל"ה הוי רשעים כנ"ל משא"כ כשמעידים שהי' מחמת נפשות ע"ז י"ל דלא העידו כלל הראשונים שלא היו אנוסים מחמת נפשות. אך בל"ז משמע שם דהוי תרי ותרי באחר כ"ד ע"ש. וכל זה כשהם עדים כשרים בשעה שאומרים אנוסים כו' ואינם נוגעין בעדות כלל שפיר הוי תרי ותרי כנ"ל. אבל עדים שהוזמו א"כ לא יהיו נאמנים כלל לומר אנוסים כו'. דהא אז הם נוגעים בעדות גמורים שאם לא יאמרו אנוסים יתחייבו לשלם מדין הזמה וא"כ כשיוזמו לא יהיו נאמנים כלל אנוסים דאז אינם עדים כשרים על זה ושוב אמרינן דלא היו אנוסים כנ"ל וכמו בכל שטר דמודה רב"ח דמוציאין ממון ולא אמרינן שמא היו אנוסים מחמת נפשות כיון דסובר דגם בכ"י יממ"א נאמנים כנ"ל. וע"כ כיון דאין עדים לא אמרינן כיון דהוי כאלו העידו שלא היו אנוסים רק כשמעידים והם כשרים כנ"ל משא"כ כשיוזמו שוב לא יהיו נאמנים כנ"ל. ותדע דהא גם לדידן קשה לרוב הפוסקים דנאמנים לומר תנאי הי' דברינו גם בכ"י יוצא ממקום אחר משום דתנאי מילתא אחריתי וליש פוסקים גם מודעא הי' דברינו נאמנים וא"כ ג"כ איך יכולין להזימם יאמרו מודעא היו דברינו כנ"ל. וע"כ כשיוזמו שוב אינם עדים ולא יהיו נאמנים שהם נוגעין כנ"ל. ועוד כיון דקי"ל למפרע נפסל א"כ לדברי המזימין נפסלו משעה שחתמו ואינם עדים כלל בשעה שאומרים אנוסים כו' דהא כבר הם פסולים אז ואף דלדבריהם אינם פסולין מ"מ שוב אינם עדים על זה דאי משקרים אינם עדים כלל כנ"ל

ועוד י"ל כיון דלא הוי רק תרי ותרי וקי"ל דהכחשה תחלת הזמה אם כן אף בהוכחשו מקודם מועיל הזמה וכש"כ כאן כשמכחישין אח"כ. וי"ל דגם אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות קודם שהוזמו מ"מ מועיל הזמה אח"כ כיון שלא הי' רק הכחשה מחמת דיבורם ומאי חילוק בין הוכחשו מאחרים לעצמם כנ"ל ובאמת י"ל גם לטעם הר"ן דנפסלין בשטר דאף שכ' הר"ן ז"ל הטעם דעד זומם חידוש הוא כו' ולא אמרינן רק בעדות ע"פ ולא בשטר וא"כ גם לענין פסול שייך טעם הנ"ל דעיקר מילתא דחידוש נאמר לענין פסול כנ"ל אמנם הא הטעם דחידוש הוא הוא משום דהוי תרי ותרי ומאי חזית כו' ובתרי בחד אמר בש"ס ב"ק (ע"ג) דגם רבא מודה דלמפרע נפסל דליכא חידוש כיון שאין אחד מהם מסייע לחבירו להעיד עליו שראה גם כן ע"ש. וא"כ גבי שטר כיון דעדי השטר חותמין זה שלא בפני זה וחותם הא' כשמצוה אותו לחתום אף בלא חבירו א"כ אינו מעיד כלל על חבירו והוי ממש כזה מחלון זה כו'. א"כ ממילא גם דנימא כיון דחידוש לא חידשה תורה בעדות בשטר מ"מ מאי בכך הא גם בלא החידוש נאמנים המזימין דהוי תרי בחד שאין אחד מן החתומים מסייע כלל לחבירו וכנ"ל התם וממילא נפסלין גם בשטר כנ"ל

ולכאורה קשה לרי"ף ז"ל שפי' שם ב"ק פ' מרובה פלוגתא דאביי ורבא אי למפרע נפסל כו' דמיירי בעדות בשטר ע"ש. וקשה דהוי תרי בחד כנ"ל ואיך סבר רבא מכאן ולהבא כו' לטעמא דחידוש ואף שיכול להיות שחתמו זה בפני זה מ"מ כיון שאינו מוכח מתוך השטר שחתמו זב"ז א"כ לא העיד כלל על חבירו והוי תרי בחד כנ"ל. וצ"ל דמיירי הרי"ף ז"ל שכתוב בו שציוה לשניהם לחתום זב"ז ושניהם מעידים על זה ולכך הוי שפיר תרי ותרי כנ"ל. ושפיר כתב הר"ן ז"ל דהבעה"מ חולק על הרי"ף דהא בכה"ג שחתמו זה בפני זה לבעה"מ אינם נפסלין כלל כיון דהוא תרי ותרי ולא חידשה התורה בעדות בשטר שיהיו המזימין נאמנים יותר מהראשונים כנ"ל. ומיושב במ"ש מ"ש לעיל דקשה לדעת הר"ן בפי' בעה"מ שאינם נפסלין ג"כ מברייתא דסנהדרין פ' אד"מ דתני עדיו כשרים שמא איחרוהו הא גם בלא איחרוהו כשרים כנ"ל. ולמ"ש מיושב דהר"ן ז"ל לא כתב רק דלבעה"מ לא חידשה תורה בשטר וממילא היכא דהוא תרי ותרי אינם נפסלים אבל בסתם שטר דיכול להיות שחתמו זה שלא בפני זה שפיר פסולין גם לבעה"מ דגם בלא החידוש פסולין דהוי תרי בחד כו'. ולכך צריך לטעמא דאיחרוהו וכתבוהו דאל"ה פסולין שפיר כנ"ל. ואעפ"כ כ' הר"ן ז"ל שפיר דחולק על הרי"ף דהא במ"ש הרי"ף ז"ל ע"כ איירי היכא דהוא תרי ותרי דהא רבא סבר מכאן ולהבא כו' משום דחידוש הוא כנ"ל וא"כ בכה"ג להבעה"מ אינם פסולים כלל וא"ש

עוד יש לדחות ראי' הנ"ל מהא דס"ד דרמב"ח דבשלמא לס"ד דסבר דלא שייך כיון שהגיד בשטר והי' סובר דלא הוי כנחקרה בב"ד שפיר לא הי' שייך הזמה משא"כ למסקנא דהוי כנחקרה הוא שפיר בעדות ע"פ. עוד י"ל טעם הרז"ה דלא שייך הזמה אף שכתוב בו בזמנו כתבנוהו. דהנה הטעם דלא הוי שטר מפי כתבם לדעת תוס' והפ' משום שנעשה מדעת הלוה כיון דאין כותבין בלא דעת הלוה ועדותם הוא שלוה צוה אותם לכתוב ולחתום השטר ולכך מהני. וא"כ זה שפיר מועיל לענין גוף השטר שמעידין שנכתב בציוויו אבל זה שמעידים שכתבו עדות זה בזמנו זה כתבו מעצמם כיון דזה אין ענין להשטר שכשר בלאו הכי. ואף שהלוה ציוה אותם לכתוב השטר מ"מ על זה שנכתב בציוויו בזמנו זה אינו צריך להיות מדעת הלוה. וא"כ עדות זה שכתוב בשטר בזמנו כתבנוהו העידו רק מפי כתבם כנ"ל וממילא אינו מועיל הזמה וכמו אם העידו חקירות בכתב דלא יועיל הזמה כנ"ל. ובפרט לדעת הרמב"ם דהא דכשר שטר אף שהוא מפי כתבם הוא מדרבנן משום נעילת דלת ולכך אינו מועיל לענין מלקות ושאר דברים ע"ש וא"כ אם כתבו ג"כ עדות אחר בשטר מה שאינו צורך השטר דלא שייך גבי' התקנה ממילא אין עדות זה מועיל דהוי מפי כתבם כנ"ל. וא"כ בשטר גם שכתוב בו בזמנו כתבנוהו מ"מ כיון דגם בלא כתוב בו בזמנו כתבנוהו ג"כ כשר דלא בעינן עשאי"ל וא"כ שוב על עדות זה שכתוב בו שכתבוהו בזמנו עדות זה הוי שפיר מפי כתבם דעל עדות זה לא שייך התקנה דל"ד דהא גם בל"ז כשר ואדרבה גרע